פורום הפרעות אכילה - תמיכה

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות.
4258 הודעות
3148 תשובות מומחה
הפורום נסגר
28/11/2004 | 23:45 | מאת: חלי אלמוג

את הילה אוריאל הכרתי משהו כמו שנתיים. אלהים אהב אותי ושלח לי אותה כמתנה - הילה, אישיות מיוחדת שבהחלט לא נמצא כמותה!!! הילה, אכן שיתפה אותי במחלה הנוראית היתה נתונה בה, ואין יום אשר לא נאבקה במחלה הנוראית הזו.. ובכל פעם כשהייתי רואה את התמונות שלה - בחורה רזה רזה, ללא רוח חיות אמיתית. כיום היא אכן למעלה מ 10 קילו מהפעם הראשונה שראיתי אותה, ולבטח לבטח מזמן האישפוז שהיה לפני שנים. כיום אני רואה חברה בריאה, סקסית, נשית מלאת חיים!!! הילה - אני אוהבת אותך !!!

29/11/2004 | 01:54 | מאת:

אוהבת אותך מאוד... ואת השאר אני יכתוב לך באימייל אני מזמינה אותך לכתוב ולספר על פאנג שואי ואסטרולוגיה כשיטת ייעוץ והכוונה וגם שיפור איכות החיים שאת ללא ספק מומחית בנושאים האלה... שיהיה יום טוב נשיקות אוהבת אותך מאוד... הילה

28/11/2004 | 21:21 | מאת: ooppp

אני קצת מלא ואני מחפש דיאטה דדדחחווףף !!!!!!!

28/11/2004 | 21:33 | מאת:

אז ככה אני לא יודעת אם הספקת לקרוא אבל אני אנטי דיאטה מה שכן אני כן חושבת שדיאטה צריכה להיות אורח חיים בריא שלא ירגיש כמו דיאטה כי דיאטה תמיד עובדת חזק על הנפש שלנו ואנחנו בגלל האיסורים רוצים לעשות לה דווקא ואז הדיאטה נדפקת... אז משום כך אני מכירה נטורפטית מדהימה שיכולה ליצור לך תפריט מאוזן ולאוו דווקא שקשור במזון טבעוני... ושבהכרח לא מתמקד ביותר מידי איסורים היא יודעת הרבה על דיאטות ועל חוסר היעילות שלהן... אני סומכת עליה מאוד... שווה לנסות. מירב ירמי... 050-5377232 03-6875111 בהצלחה הילה

28/11/2004 | 19:43 | מאת: *עינת*

שוב פעם מחשבות, אותן מחשבות שלא נותנות מנוח ועובדות על המצפון שעות נוספות. יותר מידי שעות! אני משתגעת!! אין לי כח אליהם! כמה שאני מנסה לעשות דברים ולהתעסק כדי לא לחשוב יותר מדי אני לא מצליחה! זה יגמר מתישהו?!!?

לקריאה נוספת והעמקה

זה לא הולך ביחד אני חושבת שכבר אמרתי לך את זה ... זה או לחיות עם זה או למות עם זה ...בהנחה שבכלל המוות קיים.. אני כבר לא סגורה על זה ... אני לא חושבת שאפשר גם לנהל אורח חיים בסגנון אנורקטי וגם לצפות שהמחשבות לא תהיינה טורדניות לגבי משקל ודימוי עצמי נמוך.. וגם לצפות באיזשהו אופן לחיות את החיים האלה נורמאלי כאילו לא קורה כלום... אני זוכרת שכשאני הייתי במצב הזה חשבתי שהכל יכול לחיות ביחד כאילו כלום .. וזה מן הסתם לא עבד... ואני חושבת שזה קורה לך וזה קורה להרבה מאוד.. צריך לוותר על זה מתישהו כדי שיהיה חופש מהמחשבות האלה ובלי שום קשר לשום דבר מחשבות זה משהו שצריך ללמוד.. כי הן תמיד יהיו שם ותמיד יש להן כוח יותר מידי חזק גם לתסכל.. גם להנעים את הרוח כאחד... אז צריך ללמוד אותן כדי שהן לא ישלטו בנו אלא הפוך בדיוק... ואני חושבת שכל מצב לאוו דווקא אנורקסיה או בולימיה ... צריך ללמוד איך לתעל את המחשבות לכיוון חיובי כי אחרת החיים שלנו נראים בהתאם... מעל הכל נראה לי שזה גם סוג של למידה כי לפעמים כמו שאני הרבה אומרת אם לא עוברים דברים מסויימים קשה מאוד לשנות אותם .. חייבים להיות באין כדי ליצור את היש חייבים להיות בחושך כדי ליצור את האור.... וכן הלאה .. ככה זה עובד.. למרות שאני לא חושבת שמלכתחילה צריך להיות באנורקסיה בשביל זה ומאידך אולי בעצם כן... כי דיברנו הרבה ואת אמרת לי שרק במצב השיא הזה את תעשי את השינוי .. אולי כן .. אולי לא.. אני לא כל כך בטוחה אולי כשתהיי בשיא את תלכי עם זה עד הסוף וזה יהיה מאוד עצוב בייחוד שלפחות מהבחינה שלי אני לא מאמינה בסוף... ולא נכנס למה זה אומר.. וזה יפסק.. רק עם ההחלטה שלך.. ואני יודעת שאולי לא ציפית לתשובה כזאת .. אולי בעצם כן כי את כבר מכירה אותי.. אבל אני חושבת שאת צריכה לחשוב על זה ברצינות ובקשר למחלות שהיו לאחרונה אני יודעת שכשאני הייתי חולה אני מאוד שמחתי כי איכשהו באופן אוטומטי ירדתי במשקל .. בין עם זה היה קשור לאוכל ובין אם שלא.. ואני חושבת שזה קרה בגלל שלא הייתי מרוכזת בלרדת במשקל.. הייתי מרוכזת בכמה אני חולה וכמה רע לי.. אולי בגלל זה אני לא באמת יודעת... ואת שמחה בדיוק בגלל אותה סיבה "אני יורדת במשקל" ואני חושבת שזה מה שקרה לך.. כי ירדת עוד במשקל... והלכת לדיאטנית וגם היא ראתה שירדת במשקל.. וגם הדודה וכאילו יש סיבה לחגיגה ואני בעצם שומעת שאת כל כך אומללה .. אז מתוקה... בשביל מה???... רק תחשבי על זה את לא חייבת לענות לי אם את לא רוצה ואני חושבת שיש עוד נקודה שאת צריכה או רצוי שתשימי עליה את הדעת והיא לבדוק יחד עם מישהו שמבין מה הסיבה לכל זה כי ברור לך שזה לא קורה ביום בהיר שרוצים לרדת במשקל.. ולהיעלם.. זה לא קורה סתם ואני חושבת שבלי בכלל לחשוב בינתיים על פיתרון אני חושבת שחשוב מאוד להבין למה זה קורה לך ושאגב אני לא בטוחה שאני לגמרי יודעת ואני לא סגורה אם את בכלל יודעת.. והעזרה שדיברת עליה לא נראה לי שהיא עושה את העבודה מבלי לשפוט אני רק חושבת שאולי צריך להתמקד בהבנה של מה שקורה לך סביב הנושא ולגבש איזושהי דרך יציאה מהתחלואים של זה .. ורק הליכה לדיאטנית .. אני לא יודעת איך הדיאטנית הזאת מסכימה לכל הירידה הזאת במשקל... מה ?? היא לא רואה?? ואת לא חייבת להגיב בפורום ... את יודעת כבר מה האימייל שלי... המון אהבה וחיבוק.. הילה

29/11/2004 | 14:23 | מאת: *עינת*

הגבתי לך באי מייל תודה רבה אוהבת אותך כל כך!!!

אז זהו מחר בבוקר אקום אסע לאיכילוב אתלבש חם חם ואלך סוף סוף לקבל את הטיפול למחלה הככ איומה והמאיימת הזו ככ מפחדת,מתרגשת או לא יודעת אפילו איך להגדיר את תחושותי המוזרות,ככ מקווה שיהיה בסדר שיעזרו לי לצאת מהמחלה הזו,שאני יתקל בכמה שפחות קשיים בטיפול הזה כי אני יודעת בהחלט שזה לא קל, אצבעות אפשר להחזיק? מחר זה מגיע מקווה לטוב, מאיה.

28/11/2004 | 16:45 | מאת:

בכל מקרה אני מחזיקה לך אצבעות ... ספרי לי מה קורה ורציתי לומר לך בנוסף שזה הכי טבעי ונורמאלי להרגיש מה שאת מרגישה כי הדבר הכי מאיים שקורה כשנמצאים במחלה הזאת הוא הידיעה שאני הולכ/ת לוותר עליה.. כאילו מה יהיה במקומה ..מי אני יהיה .. הרי דרכה גיבשתי את הזהות שלי ולכן זה מאוד מפחיד להיעזר... לכן אני מציעה לך פשוט להתנסות לבדוק עם עצמך מה באמת קורה לך במצבים האלה ולאט לאט.. לטפל בשד הנורא הזה להחליף אותו במשהו אחר במשהו שלא יזיק לך ויהרוס את חייך .. ותגלי שיש תחליפים כאלה... מאחלת לך המון בהצלחה... המון אהבה הילה

לא שמעתי מכן כבר כמה ימים.. סימן לדאגה או שפשוט איבדן/ם עניין?? אני מקווה שהכל בסדר... חוץ מזה שקפוא למדי.. חחחח... אני נהיית מאוד צינית לגבי העניין במיוחד כשקר.. יש אנשים שלא יכולים לסבול קור ואני חושבת שאני אחת מהן... המון אהבה שיהיה שבוע טוב ומבורך לכולם, הילה

28/11/2004 | 01:32 | מאת: אלינור-שם-בדוי

מה שלומך, יקירתי? תודה על ההתעניינות... ויש גם תשובה... שיהיה לך שבוע נפלא!! אוהבת אותך!! אלינור.

אכן ברררר שיהיה שבוע נעים לכולם חייבת תכף לעוף לעבודה

שבת שלום ומבורך... סופשבוע רגוע..... אני מאמינה ששבת מעבר לדת ואמונה יש בה אנרגיה של חשבון נפש ועיבוד עמוק של מי שאנחנו .. הייתי קוראת לזה כמו מוות ולידה מחדש אולי מוות הישן ולידת העכשיו... לשאול את עצמכם איך אני עושה את זה היום אחרת מפעם נאמנה או נאמן למי שאני ללא פחד ומורא משתדל/ת ללכת עם צו הנשמה... יש לה קול ויש לה ייחוד.. או פשוט לעזוב ולתת לה להיות שגם זו אמנות בפני עצמה... זה אתגר עצום להבין ולשמוע לקול הזה.... מעבר לכל מה שציינתי אולי שבת היא סתם זמן של התפרקות והנאה מכל העומס של השבוע.. שעבר.. מקווה שתהיה לכם שבת שלום ומבורכת.. שמירה עליכם.. ואפילו שהיא זמן מתמשך של חוסר מעש.. ניתוק מהשגרה .. הזמן שבו אנחנו הכי הרבה עם עצמנו ומן הסתם הכי קשה ברמת הפרעת אכילה אולי ברמת משפחתיות גם ובכלל יוצא כמעט תמיד שזהו זמן של הרהור.. כי בזמן שאין לכאורה מה לעשות אנו מיד בורחים לשם.. למה שמוכר לנו ..כי אנו כביכול לא מסוגלים להרגיש בריק הזה את מה שבאמת מכאיב ואין שום דבר אחר שמכפה על זה עיצרו.. צאו מהזירה .. נשמו אוויר.. התחושה הקשה תעבור תחלוף כלא הייתה וכבר שבוע חדש בפתח... אבל אם היא שם ממשיכה להציק נסו לשאול את עצמכם מה באמת מציק.. התמקדו בזה ובאמצעות דמיון קל שחררו את זה לחופשי בכל דרך שתהיה נעימה לכם... אני חושבת שדווקא בגלל הפיתוי המאוד גדול לברוח בימים האלה.. דווקא שם נסו ליצור משהו חדש המון אהבה ואמונה חזקה בהחלמה.... שבת שלום הילה

היי אני חדשה כאן קוראת פסיבית שבת שלום

26/11/2004 | 11:34 | מאת:

מזמינה אותך לכתוב ולהשתתף... וגם לקרוא .. איך שתבחרי .. אם זה נוגע לך את יכולה גם להמליץ על מקורות שאת יודעת עליהם וחושבת לנכון שהם רלוונטים לנושא במידה וכן ושהם טובים בהתמודדות מול הפרעות אכילה ושלא הזכרתי... המון אהבה ושוב... שבת שלום הילה

נפתחת קבוצה לנערות.. עם בעיות אכילה .. חשוב ומומלץ ביותר!!!! קבוצה קטנה.. פיקוח צמוד.. הכולל טיפול הומאופטי ועבודה על גוף נפש - אחד! הקבוצה תונחה ...ע"י אדית דיטה דניאל.... הומאופטית בכירה מקופת חולים.. בעלת כישורים רוחניים ייחודיים.. אמנותיים כאחד.. סופרת.. ועוד... ומאיך שאני רואה אותה ... אשת אשכולות מדהימה ...יודעת לא מעט על החיים.. פשוט חגיגה ללמוד ממנה... הקבוצה הזאת מומלצת ביותר.. שכן כבר הרבה זמן מחפשים בשוק מעין קבוצת למידה אינטימית שכזו שתאפשר גם לחולות וגם לאימהות להתנסות בריפוי משותף.. והנה קבוצה כזאת נולדת ממש עכשיו.. אדית דיטה דניאל בעצמה עברה בשבילי המחלה וזה תמיד נפלא ומדהים לראות את הכוח שבהחלמה ומעל הכל את היכולת להעביר הלאה את נוסחאת הריפוי מהדמות המגובשת והחזקה שזוכים בה ביום שמוותרים סופית על החזקת החולי לטובת הריפוי.. וזה קסם לשמוע ולראות את דיטה בפעולה בכל מה שקשור לעניין ובכלל בכל מה שקשור לאומנות שזאת חווייה בפני עצמה. אז.. לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר ישירות לדיטה בטלפון 03-5165923 גם באתר.. http://www.aditaniel.com בהמון אהבה וברכת הצלחה... ותודה על ההזדמנות להחלים בדרך אחרת.. ישר כוח .. המון אהבה הילה

לקריאה נוספת והעמקה

הקישור לאתר התפספס לי אז... http://www.aditdaniel.com

24/11/2004 | 13:40 | מאת: שני

הילה שלום,נמאס לי כבר מהפרעת האכילה הזאת -נראה לי שהתחיל השלב הבולמי שלי -סיפרתי לך קצת על עצמי בהתכתביות האחרונות ,אבל עכשיו אני לא יודעת מה לעשות. אני צריכה למצוא מקום להיות בו בסופהשבוע -כי העיפו אותי מהבית -בגלל ההקאות-איפה אני יכולה למצוא מקום שכזה לשישי שבת -אפילו מקלט שיקבל אותי. אני בת 24 ואני לא יודעת מה לעשות -לא אוכל ללכת לחברות כי העניין קצת מסובך. הילה תוכלי לעזור לי לחפש מקום שכזה.

24/11/2004 | 17:13 | מאת:

קודם כל לצערי אין לי מושג על מקום כזה כפי שאת מנסה להגדיר במצוקה הנוראית שבה את נמאצת עכשיו... אבל יש לי תחושה שיהיה עלייך להתעמת עם משהו... ואת תצטרכי לדבר עם ההורים שלך ...ואת תצטרכי להיעזר.. ולהיות באיזשהי מסגרת טיפולית כי כשבולימיה מופיעה היא בד"כ מופיעה כשחסר לך משהו .. משהו מהותי .. והמילוי שלו נעשה דרך אוכל....והכפרה על רגשות האשם כביכול נעשית ע"י ההקאה או מה שזה לא יהיה .. ואם לא הם .. ההורים... אז בשלב זה להיעזר בחברות שלך עד שהעניינם ירגעו... ואני זוכרת שגם לי היו מצבים כאלה ולא מפני שהעיפו אותי מהבית אלא מפני שפשוט לא היה לי מקום בשום מקום... ואני נעזרתי במורה שלי.. בחברות שלי.. ותתפלאי הן מאוד עזרו... ואני חושבת שאת עם כל הכוח צריכה לאסוף את עצמך.. למצוא דירה .. עם שותפים...וליצור מקום משלך .. גם מפני שזה יתן לך המון כוח וגם מפני שלא תהיי קורבן יותר של בורות מצד ההורים שכן להעיף אותך מהבית זה הפתרון עבורם אבל זה רחוק מלהיות פתרון ואני חושבת שכדי להרגיע את הרוחות חשוב להיעזר בגורם אחר.. ואולי הזעקה של ההורים שלך שאיני מצדיקה אותה כלל היא לנסות להעמיד לך גבולות .. לנסות לגרום לך להבין שאת חייבת לטפל בעצמך.... שני יקרה ... המצב הזה רע מה שתיארת.. אבל יהיה עלייך להיעזר.. גם אם לא נעים לך.. אלא אם כן את רוצה להתאשפז עכשיו ולא נראה לי שזה מתאים.... דווקא במקום הקשה הזה הייתי מנסה לאסוף את עצמך.. מעכשיו .. במידה ואת לא עובדת למצוא עבודה .. ולחפש דירה.... מעבר לזה פניה לביטוח לאומי עם אישורים של פסיכיאטר ופסיכולוג על מצבך.. את יכולה לקבל עזרה בדיור וקיצבה.. את חייבת להתמודד עם זה אפילו שבא לך להתפרק.. את חייבת לקחת את האחריות הזאת כי אף אחד לא יוכל לקחת אותה במקומך גם אם מאוד היית רוצה.. דווקא במצב הזה הייתי מנסה לדבר עם אמא שלך ... ולא ברמה של צעקות .כי בד"כ כשזה מסתכם בצעקות זה יותר מתקרב להיות שיחת חירשים מאשר באמת שיחה....אלא יותר ברמה של להסביר לה על מצבך ואם היא כל כך יודעת מה לעשות .. שתנסה להציע משהו שגם יכול לעזור לך במקום להרים ידיים ולשבור את הכלים מה שלפעמים מאוד מתחשק לעשות. .. ולהסביר לה שהקיום שלך הוא בין היתר גם האחריות שלה בתור מי שהעניקה לך חיים ואני ישמח לדבר איתה אם תאפשרי.... ולפחות מכאן אני שולחת לך המון אהבה והמון חיבוקים תעדכני מה קורה... הילה

24/11/2004 | 17:17 | מאת:

אני בטוחה שלכל ההתפרקות הזאת קדם משהו אם תרגישי יותר בנוח לכתוב לי למייל אז.. [email protected] תיבת דואר אישית שלי ואני מבטיחה שזה ביני לבינך ואני בטוחה שאפשר לנסות לראות מה קרה ולהבין בעקבות זה כמה דברים. המון אהבה הילה

23/11/2004 | 17:49 | מאת:

מה שלומך??.. ב 29/11/2004 יום שני אם אני לא טועה .. יש לך ביקור באיכילוב תלכי כי זה חשוב!!! אל תוותרי על זה אפילו שזה עומד לך על קצה המזלג... ואם זה כבר היה והתבלבלתי אז תספרי איך היה ואלי היום זה טיפה שונה?? תעדכני.... המון אהבה וחיבוקי חיזוק הילה

23/11/2004 | 23:05 | מאת: מאיה הקטנה

מה שלומך מקסימונת ? יום שני היום הגדול מגיע אכן כן ככ מפחדת ככ מקווה שיהיהבסדר והכול יעבור בשלוםםםםם תחזיקו אצבעותתתתתתתת...... אוהבת, הכי הרבה בעולם וכנסי למיסנג'ר כבר

24/11/2004 | 00:50 | מאת:

תכתבי לי למייל את המסנגר שלך כי הייתה אצלי תקלה במחשב והכל נמחק אז אין לי איך להכניס את זה כי אני ממש כבר לא זוכרת את זה ולא רשמתי לי.... אז אני מקווה שיצא לי מחר אם לא.. אז כבר יום שישי.. המון אהבה חיבוקים תחזיקי מעמד זה עוד כמה ימים.... הילה

קחי את זה בקלות המון אהבה הילה

23/11/2004 | 17:10 | מאת: *עינת*

תודה רבה רבה אני מאוד מעריכה אותך וכמובן שגם הפעם הצלחת לעודד!! היא כבר שלחה לי אי מייל...אז זה גם הקל.. אוהבת המון המון!!

22/11/2004 | 09:36 | מאת: סיילנס

דבר ראשון יש פה מישהי בשמי...חוצפה שכזו :-p דבר שני אני רוצה לומר שנשבר לי ואני רוצה להפסיק להיות בעולם הזה. תודה על ההקשבה.

לקריאה נוספת והעמקה
22/11/2004 | 12:08 | מאת:

עכשיו אני מבולבלת ... מי זאת מי?? דבר שני אני מכירה את התחושה הזאת והיא עוברת מציעה לך לעשות משהו נחמד נעים וקצת עליז כדי לשפר את התחושה שלך והעיקר שתוציאי את זה החוצה וכן לפעמים באמת נמאס! [אבל זאת לא סיבה להתפרק שיהיה לך אחלה יום תשתדלי לנסות לחפש להבין מה באמת מציק לך ותכתבי את זה אני יודעת שזה בדרך כלל עוזר המון אהבה הילה

22/11/2004 | 15:53 | מאת: גון

החלפתי את השם-מסיילנס <בעברית!!!> ל-גון.. זה יום נחמד רק בגלל הגשם וכי אני בבית. לא יותר מזה. הדיכאון עדיין כאן. הפחד העצב. האש בי בוערת ואני לאט נקרעת לחתכים <תרתי משמע> לא יודעת איך לחבר חזרה לא יודעת איך לאסוף את השברים. אני מותשת וכבר אין כוחות. אין לי כוח להלחם באנשים שיכריחו אותי לאכול לא רוצה לחיות סביב האוכל לא ביקשתי את זה. רק פעם אחת הייתי רוצה לראות איך האוכל נראה דרך העיניים של בני האדם שלא מזיז להם מקלוריות ונהנים מטעם האוכל. גאד. ברגעים כאלו פשוט בא לי ליפול על הריצפה מכאב ולצרוח. מי מבין???????????????????????????????????????

22/11/2004 | 18:24 | מאת: Silence

עכשיו אני מבינה למה רשמת שאני יקרה לך.... ואני לא הבנתי כי את בכלל לא מכירה אותי... מצטערת על הבילבול....

22/11/2004 | 18:21 | מאת: Silence

אם את מדברת אליי אז אני מצטערת פשוט שהגעתי לפורום הזה זה היה ממש אני חושבת ביום או יומיים ראשונים ועוד לא כתבת פה ולכן רשמתי בכינוי הזה ולי קצת קשה להפרד מכינויים אבל שחושבים על זה זה לא לגמרי אותו הדבר כי השם שלך בעיברית ושלי באנגלית

22/11/2004 | 20:07 | מאת: גון

זה היה בצחוק ממי.. לא איכפת לי... אני מהיום יהיה גון :-) יפה לא? ומה שרשמת להילה?...חושבת שכולן כאן יקרות..לא קשור. גם אותי היא לא מכירה. ועדיין איכפת לה. וגם לי. {{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{{}}}}}}}}}}}}}}}}}}

21/11/2004 | 18:37 | מאת: דיטה דניאל

היי הילה - המייל שלך שוב חמק לי - תוכלי לשלוח לי אותו שוב, בברכה דיטה

22/11/2004 | 22:51 | מאת:

מזמינה אותך לכתוב אם יש לך המלצות .. טיפים .. מה כדאי לעשות במצבים קשים.. או כל מה שתבחרי.. חורף נעים.. נתראה ביום רביעי המון אהבה הילה

20/11/2004 | 22:52 | מאת: נעמה

שלום לכולם. אני מברכת את הילה על עבודת הקודש. אני מברכת את כל הפונים והפונות שחושפים את עצמם ופונים לעזרה. אני קוראת לכולן, לא להרים ידיים ולמצוא את המקום ממנו אתן מצליחות לחיות ולמלא את המקום הזה באמונה ובבריאה. אמונתי שלי היא שאיש לא מגיע לעולם הזה אם איננו ראוי גם לטוב שבו! משום כך, גם אתן כאן כי אתן ראויות לכל הטוב שיש לחיים הללו להציע לכן. ההערכה שאתן מרגישות כלפי הדמויות שבחוץ, היופי שאתן רואות באחרים, האמת שאתן מחפשות, האהבה שעליה אתן חולמות, בכל אלה לא הייתן יכולות להבחין ואת כל אלה לא הייתן יכולות להעריך אילולי הם היו קיימים גם בכן. אני מבקשת בכל לשון של בקשה שתעשו את כל המאמצים להאמין, דווקא ברגעים הקשים, שכל הדברים שאתן רואות בחוץ אתן יכולות למצוא בפנים. לכל אחת ואחד מאיתנו יש מקום. איש אינו בא על חשבונו של אחר ואין תחרות אמיתית. התחרות שבה רבים מאיתנו מרגישים צורך לנצח היא אשליה עצומה והרסנית. אל תתנו לשקר הזה יד ואל תעזרו להרס לכלות אתכן. מההרס יש ליצור משהו חדש. יש מקום לכל אחת וכל אחד. מקום לאהבה, מקום לחברות, מקום להתפתחות, גדילה ושימחה. המציאות היא לעיתים נוקשה, אבל יש בה מקום לשינוי. אל תנסו לשבור את החלקים הקשים של המציאות ע"י הרס של הדברים הבריאים והיפים שקיבלתן במתנה מהחיים. אתן יכולות לבחור לשנות את החיים שלכן. איש אינו קובע את החוקים עבורכן. כל מה שדרוש הוא אמונה, החלטה, ועבודה יומיומית. כל אחת יכולה לחיות, אבל אתן צריכות לבחור בחיים שניתנו לכן. החיים האלה הם שלכן והם בידיים שלכן לעצבם כראות עיניכן. אני מקווה שהמילים הללו יגיעו אליכן. אני מקווה שמעט מהכח שאני רוצה להעביר אליכן נשמע. אני מאחלת לכולן קבלה וכח שינבעו מבפנים מרגעים הכי אפלים. נעמה.

לקריאה נוספת והעמקה
20/11/2004 | 23:38 | מאת:

תודה שהעזת אוהבת אותך כל כך יש לך מקום מדהים בלב שלי נשיקות ושוב תודה תכתבי כל מה שבא לך בכל זמן שתבחרי כי נבונה אמיתית ענווה וצנועה את ויש הרבה מה ללמוד ממך היי ברוכה המון אהבה הילה

20/11/2004 | 22:43 | מאת: *עינת*

קודם כל אני רוצה לאחל לכולם שבוע טוב קחו הכל בקלות ותזכרו שהכל לטובה, ושתמיד תמצאו פה אוזן קשבת... :-) ו..הילה..בקשר למה שכתבת באי מייל אני באמת משתדלת לעשות הכל כמו שצריך ונכון שבקשר להרגשה הנפשית זה קצת יותר קשה, אבל אני באמת מנסה לעשות לגוף שלי הכי טוב גם מבחינה הזאת וגם מחינה פיזית של אוכל והכל אבל אני מרגישה שהוא פשוט בוגד בי. הוא לא מבין שכל מחלה רק פוגמת בהבראה שלי?! כל פעם שאני נתקפת בחיידק אחר אני לא אוכלת איזה 4 ימים כי לא אוכלים בזמן מחלה... וזה רק מדרדר או מאיט את תהליך ההשלמה וזה די מעצבן.. ואני לא אכחיש...אני גם די שמחה שזה קורה כי אני מרגישה ככה יותר טוב יותר רזה, יותר ריקה ולא מלאה מכל התפריט שאני צריכה לאכול אבל אני גם מאוד רוצה לצאת מכל זה. בקשר למה שכתבת על האישפוז, אני חייבת להגיד שהפתעת אותי כי אני הייתי בטוחה שאין כמו אישפוזים כלומר שהם דוחפים אותך למעלה או לפחות מאוד עוזרים בהחלמה, כמובן שהרוב ולא כולם אבל הראת לי את הצד האחר, ואני מודה לך על כך ורוצה גם להגיד שאין עליך, שאת האישה הכי חזקה שאני מכירה בחיים שלי וכל פעם אני רק מלאת הערכה אליך יותר ויותר אז יישר כח אוהבת אותך כל כך ומחבקת תמיד!

20/11/2004 | 23:45 | מאת:

שבוע טוב גם לך !!! טוב אני כותבת לך כל הזמן אז אני מרגישה שאני יודעת פחות או יותר מה קורה איתך אני בטוחה שאת בידיים טובות והאמיני לי אין כמו לרצות לצאת מזה כי ככל שהגהינום גדול ככה האור שבא אחריו זאת עיסקת חבילה שכזו... ואם לא היית רוצה לצאת מזה הייתי דואגת ועכשיו כל מה שצריך לקרות הוא הרגע הנכון וזה יקרה הרגע שבו את תדעי איך לצאת מזה וזה יקרה מתי שתהיי באמת מוכנה לזה לא לפני לא אחרי בדיוק בזמן בלי לחץ עם הרבה סבלנות ורצון זה הכל כי ברצון יש כוונה והכוונה הזאת היא הריפוי שלך בינתיים עם כל הווירוסים שיש תשתי הרבה מים כי אין כמו מים הם שוטפים את כל הזבל אי אפשר בלעדיהם ותחשבי מחשבות טובות אם את לא יכולה אז תישמעי מוסיקה עליזה והרבה!!! זה יעשה את העבודה שבוע טוב נדבר המון אהבה וחיבוקים של החלמה גם את מאוד חזקה!!!! ואת תיצאי מזה ואת תספרי לכולם איך לצאת מזה ותראי כמה כוח יהיה לזה הילה

היה לי סופשבוע מוזר לפני יומיים הייתי בחתונה באילת היו לי יומיים מרתקים כייף אדיר עם חבר יקר ומשפחה אהובה באמת נפלא כך רצתה השעה עולם קטן בחתונה פגשתי מישהי שהנחתה את קבוצת פסיכודרמה כשהייתי מאושפזת בתל השומר הייתי בשוק הרגשתי נבוכה אני 25 קילו יותר ממה שהייתי בתל השומר אבל מה פצצה אמיתית חייכתי וחייכתי והייתי מאושרת אמיתית כשראיתי אותה הייתי באמצע לגימה של יין טוב כמעט נחנקתי... משהו בחיוך שלי משך את תשומת ליבה.. אולי נראה מוכר משהו לטעמה היא כמובן לא זיהתה אותי שכן שמיים וארץ מאיך שאני נראית היום לאותו זמן שהייתי מאושפזת בעלת רעמת שיער שופעת גוף שרירי ומוצק ונשי עד מאוד לעומת זיכרון של ראש מגולח משקל גוף שנידף ברוח צנומה רזה ונעלמת ביותר ללא רוח חיים .. זיכרון מלפני שלוש שנים אח"כ התלבטתי אם לגשת אליה או לא סיפרתי לחברי היקר ואמרתי לו שזה פדיחה רצינית בשבילי אני חושבת שאפילו התביישתי אבל אין מה להשוות אני מאוד חזקה היום.. והבושה לא גברה עלי.. ניגשתי אליה והצגתי את עצמי אני חושבת שהיא לא זכרה אפילו שאמרה שכן וזה לא הפליא אותי כי באמת נראיתי רחוק מלהיות אדם בתקופה ההיא הייתי אדם נבול למדי היא חייכה ואמרה לי כל הכבוד ואני אמרתי לה תודה אבל לא בגלל שהיא עזרה לי אלא בגלל הטראומה שזימנו לי החיים להבין שאני לעולם לא יתאשפז גם אם אני ישקול 10 קילו ושהיא לקחה חלק רציני בטראומה הזאת ולמה.... המשכתי להינות רקדתי ורקדתי ואכלתי והיה שם אוכל נפלא .. אנשים שאני אוהבת אילת שהיא מדהימה בעיני נוף מדהים פשוט תענוג מתמשך אתמול לקראת כניסת השבת הגעתי לתל אביב ובערב התחלתי להרהר בכל מה שהיה מה שכבר הרבה זמן לא קרה לי התחלתי להיזכר בכל מה שקרה ואני חושבת שזה היה אסון יומן אישפוז.. ביתן 69 תל השומר.. היחידה להפרעות אכילה בוגרות... 18/8/2001 חודש אחרי שמלאו לי 25 יום ראשון האחות מקבלת אותי בודקת לי את התיק לבדוק שאין לי משלשלים או כל אמצעי אחר לשימוש התאבדותי סדר היום מתחיל .. וכך עוברים להם חודש וחצי של אשפווז שהיו אמורים להימשך 5 חודשים אוכל ואוכל ואוכל ודיבורים ודיבורים תחרות מי יותר רזה מי מהר יותר הולכת למות מי יותר מוצלחת... דיכאון .. צחוק בלתי נשלט מצבי רוח מוזרים כמו מאניה פעם צוחקת פעם בוכה יום רביעי יום השקילה חזייה ותחתונים מתן שתן לפני כל שקילה ליווי צמוד לשירותים לבדוק שאת לא שותה שכביכול תרמי שעלית במשקל השקילה מגיעה כולן נכנסות אחת אחת בתורה מי שרזתה 'בטעות' חגיגת המאה מי ששמנה באר של דמעות הרזה .. הפיוטית והמוצלחת גורמת לך להרגיש שאת לא שווה כי את עולה במשקל לפי תפריט שמוביל לקראת משקל הייעד.. והיא בניגוד אליך הצליחה לרמות את כולם .. את עצמה בעיקר אח"כ הישיבה הישיבה של הצוות אחת אחת בתורה נכנסת וכשאומרים לך שהשתן שלך מהול זה אומר שאת צריכה לאכול יותר כי חסר לך עוד משקל בגלל יתר הנוזלים שיש לך בגוף ואת לא יודעת איך להתמודד עם זה את רוצה לברוח ומעל הכל את מרגישה ששום דבר ממה שקורה לא מוביל לריפוי את חושבת שאת מתקדמת וכל הזמן אומרים לך שאת לא בסדר והעונש הגדול הוא לאכול כי את עדיין לא באמת מסוגלת להכיל.. לילה אמורים לישון אחת הבנות במרץ מעיפה כריות ומתחילה בכפיפות בטן לא רואים אותה זה כמו שני מקלות עם קפיץ באמצע נשברים ומתכופפים באיזשהו שלב זרקתי עליה כרית .. התפוצצתי מצחוק וכולן אחרי.. בד"כ כשאני צוחקת במצבים האלה בא לי לבכות רק שהצחוק נשמע לי יותר מרומם מהבכי עצמו באחת הארוחות אני רואה את אחת הבנות מחביאה כדורים .. והיא כל כך סובלת .. היא חושבת שהיא תלך להקיא ואחכ היא תיקח את הכדורים אבל תפסו אותה והיא קיבלה השגחה מסביב לשעון בהשגחה בין כל ארוחה .. אי אפשר להיכנס לשירותים לבד נכנסים יחד איתך אי אפשר להקיא בקושי אפשר לעשות פיפי שלא נדבר על לחרבן.. בפסיכודרמה אחת הבנות בחרה אותי כסימולציה לחברה שהייתה לה והתאבדה ושאני הייתי אמורה לגלם אותה ושהיא אמורה להוציא עלי את כל העצבים איך העזתי להתאבד לה ובין שתינו יש כרית והיא מתחילה לבעוט בכרית ולבעוט בחוזקה איך העזתי להתאבד לה ואני רציתי לצרוח ולהגיד לה תעופי ממני מה את רוצה ממני למען השם לא יכולתי לסבול את הבעיטות ועומצת הכאב שלה רציתי להיעלם ולמות התפללתי שזה יפסיק.. המכות רק הכרית הפרידה ביני לבינה אבל האנרגיה חדרה והגשימה את אותה חווייה כאילו אני הייתי החברה שהתאבדה .. והייתי חייבת להיות חזקה בשבילה כדי שהיא תוכל כביכול לרפא את התחושה הנבגדת שהחברה הותירה בה יום רביעי בערב אני מציירת עוברים על עץ .. אחת הסייעות ניגשת אלי ואומרת לי "אני רואה שקשה לך" חשכו עיני ידעתי שמחר הולך לקרות משהו בעיקבות ההערה שלה גב מיטרני ניגשה אלי ואמרה לי מהיום הצוות החליט לתת לך כדורים אני כמובן סירבתי ואז היה תנאי ברור מאוד שאם אני לא לוקחת כדורים אני עפה וכך היה לא רציתי לעוף כי רציתי להחלים וזאת הייתה המטרה שלי על אף הכאב שחשתי במסגרת הנוראית הזאת.. לקחתי את הכדור אחרי הארוחה בהשגחה מלאה שאני לא עושה קונצים ללא מינון הדרגתי לחץ הדם שלי ירד אפשר להגיד שהייתי בעלפון מוחלט אחרי הכדור הזה הראש שלי היה כבד ואני נבהלתי .. פחדתי נורא הרגשתי נבגדת הצלחתי לאכול לא הקאתי עליתי במשקל בשביל מה כדורים?? רק בגלל שאני עצובה איך אפשר שלא?? מה לא נורמאלי בזה ?? אחרי התופעות הקשות שעוררו הכדור החלטתי שאני לא לוקחת הערב את הכדור מיטרני אמרה לי שהתופעות האלה שכיחות ושזה בסדר אני יכולה להמשיך לקחת ואין מה לדאוג אני אמרתי ולא רק אני כל מי שטיפל בי שזאת שערורייה שבגלל הדבר הזה לא מאפשרים לי לקבל טיפול ראוי וככה יצאתי מהאישפוז כברכת שלום כולם טרחו להגיד לי שאני עוד יחזור לכאן ושאני עושה טעות חמורה איזה אנשים אלוהים ישמור אחרי שיצאתי מהאישפוז ירדתי במשקל והדיכאון היה עצום האכזבה מהצוות ומהמוסד הזה הייתה עצומה פחדתי מאנשים ורק אחרי שנתיים וחצי התחלתי להתאושש מהמפלה בזכות הרופאים שלי והחברים הנפלאים שיש לי ובזכות הכוחות שלי שאין לי מושג מאיפה יש לי אותם לתשומת ליבכם אישפוז יכול להיות בהחלט הדרך שלכם אל הקבר אפשר למנוע את זה ולא חסרות שיטות שאפשר באמצעותן לטפל מה אישה אחת מהעבר הזה יכולה לעורר בי ראיתי אותה בס"כ ארבע שעות וכל התקופה הזאת הציפה אותי אתמול עם כאב לא קטן אני מחייכת עכשיו רק רציתי ספר כמה דברים על אישפוז שלא ידעתם... וחבל לזרוע עוד מלח על הפצעים מעבר לעובדה שאף אחד לא ענה לי על השאלה מדוע בנות חוזרות לשם שוב ושוב לסיבוב שני ושלישי אם המסגרת הזאת כל כך אמורה להציל במצבים של אנורקסיה ובולימיה ואכילה כפייתית??? מדוע הן חוזרות?? מדוע הן מתאשפזות שוב ושוב ואינן מסוגלות לחיות את חייהן ולגברת מיטרני שפרשה מהמערכת ... אני מודה לה כי היא חיזקה בי את האמונה שלמי שיש תעודה של תואר והשכלה גבוהה כביכול ובהכרח לא יודע כלום על הפרעות אכילה או על כל דבר אחר אלא אם כן הוא היה שם ורק הוא ידע איך לצאת מזה .. בדיוק כפי שאני רואה יותר ויותר בנות שהיו קורבן של הפרעות אכילה אשר רק הן יודעות את הדרך להחלמה.. כי הן היו שם וחוו את זה על בשרן בלי שום תארים ובלי שום תעודות הקבלה שלהן היא החלמה שלהן ולא הספרים .. ולא כל הקישקושים האחרים אדית מיטרני אני שמחה שיש לי את הפורום הזה להגיד לך שרק אלוהים עושה חשבונות ושאת לא יודעת כלום על הפרעות אכילה .. ושזה פשע להרבה נשמות שהתיימרת להבין ולתת להן מענה של ייעוץ אני לא ישכח את הפעם שנכנסתי לחדרך בתל השומר ואת אמרת לי "אני יכולה לספר לך עכשיו ולהגיד את זה בקול רם כי היא מתה קרן מנש מתה .. גם היא הייתה אנורקסית אבל גם היא אמרה שהיא תצא מזה ..." ואת צחקת וגיחחת לנסות לומר לי שכשאני אומרת שאני יצא מזה אני יהיה בדיוק כמוה וימות בדיוק כמוה ואני שואלת את עצמי איך היעזת לגחך איך היעזת לקבוע שאני ימות מהפרעות אכילה???ולגחך על מי שמתה ממנה???? ואל כל המשתתפים היקרים של הפורום אני מזהירה אתכם כי המערכות האלה שופעות באנשים שמתיימרים לדעת ולא יודעים כלום מניתי לכם הרבה שיטות איך לצאת מזה אישפוז תשמרו לאופציה אחרונה אחרונה אחרונה... רק באמת אי אפשר ללכת .. רק אז.. המון אהבה \ אפשר לנצח את זה הילה

21/11/2004 | 14:02 | מאת: אלינור-שם-בדוי

הילה מתוקה! קראתי את זה אתמול בלילה ונעשה לי רע... הייתי חייבת לקרוא את זה שוב עכשיו לפני שאגיב... אין ספק שאת סוחבת על גבך טראומה רצינית עברת חוויות קשות והיום את צריכה לחיות עם כל הזכרונות... אבל את חזקה ומוכיחה לעצמך יום יום מחדש מי ניצח פה... וזה הכי חשוב!! אני רואה שמסגרות של אשפוז רק מחמירות את המצב... אז מה, באמת אין מה לעשות? ואיך הגב' מיטרני העיזה לגחך ולצחוק על מי שמתה מהמחלה? ועוד לקבוע את גורלך מהפה שלה?? זה ממש מזעזע, מה היא - השטן בהתגלמותו?? הילה, את פרופ' גור, הכרת? איך הוא? יש איזה באזזז שלילי עליו... מה קורה שם בתל-השומר יח' מבוגרות? אני צריכה לדעת!! אולי יש מקומות אחרים טובים יותר אבל מצד שני - מה כבר יכול להיות שונה?... זה ממש מייאש לקרוא את זה... אני חושבת שזה תלוי באיכות האנשים שנמצאים שם וברמתם האישית. אני זוכרת שכתבת שבאיכילוב המצב שונה הייתי רוצה שתפרטי יותר. אני שמחה שכתבת את כל זה זה באמת חשוב ואני חושבת שזה גם עזר לך. שיהיה לך שבוע נפלא!! חיבוקים... אלינור.

21/11/2004 | 18:21 | מאת: Silence

גם אני התאשפזתי בתקופה שלך בתל השומר רק שאני התאשפזתי בנערות תאריך אישפוז 20.3.01 ושיחרור 21.11.01 כן אלו היו 8 חודשי אישפוז שונים לגמרי אבל שינו את חיי. קראתי את כל מה שכתבת על האישפוז שלך לא כל כך שונה משלי רק שאני בסופו של דבר רואה דברים אחרת. רשמת שצריך להזהר מאישפוז- יש כאלו שזה מה שמציל אותם! איני מכירה את המחלקה של הבוגרות וגם איני מתיימרת להכיר... מספיק נמצאת בירפ"א(יחידה בח"א) שנמצאת ממש ליד המחלקה ורק רואה אותה וזה מפחיד אותי.... אבל בכל זאת אני אינני נגד אישפוז, ואפילו ממליצה על כך... לא יודעת על מקומות אחרים אבל יודעת על המחלקה בה אני הייתי. זוכרת את היום הראשון, מוקפת ב-16 בנות שרובן אנורקסיות ורזות עד כדי נגיעה במוות. זוכרת את הימי שקילה שהיו ביום שני, לתת שתן, לראות אם את מהולה או לא, להשקל עם תחתון וחזיה לקוות שירדת, ואיכשהו באמת "עבדת עליהם" לצאת מהחדר שקילה, לפעמים שמחה מאוד ולפעמים בוכה וצורחת ועושה בעיות עד כדי שמקבלת זריקת הרגעה, מחכה לישיבה נכנסת כמה שיותר ראשונה כי מצפה לראות מה יקרה או שיש כאלו שמחכות לסוף כי חושבות שהצוות יתעייף עד אז, מקבלת את הבשורות, כרגיל אני ב-24 או משהו בסגנון כדי למנוע הקאות... זה אומר בקושי מתקלחת כי נמאס מהמדריכות ובקושי יכולה להכנס לשירותים. זוכרת שגם אני הגיע היום בו התחלתי לקחת כדורים, בשבילי זה היה מקום נוראי, פחדתי להתמכר שנאתי את התחושה הלא אמיתית הזו. והנה מוצאת את עצמי רושמת על אותו מקום בו את רשמת אבל בכל זאת רואה דברים אחרת. את לעולם אינך לבד שם תמיד יש שם מישהו שיהיה לצידך יהיה שם מישהו שיקשיב 24 שעות ביממה, יש שם בנות שחלקן עושות תחרות אבל בסוף הם החברות הכי טובות שלך ועוזרות לך בטוב וברע. יש שם מטפלים מדהימים שיודעים את העבודה שלהם, אני למזלי זכיתי להיות מטופלת ע"י אחד המטפלים הטובים ביותר, מנהל המחלקה. נכון את לומדת להכיר את עצמך אולי טיפה יותר מדי, אבל רק כך את יכולה להתמודד עם העבר ועם מי שאת באמת כדי להיות מסוגלת להמשיך הלאה ולהשאיר את ההפרעת אכילה מאחורה. הם נותנים לך איזושהי מסגרת לחיים שלך, לא עם כל הבנות קל לא עם כולן מסתדרים אבל לא באנו לשם כדי לעשות כיף חיים ולא באנו כדי לקום כל יום עם חיוך על הפנים וללכת לישון עם אותו חיוך בלילה, הגענו לשם לטפל בעצמנו בכל מחיר,ף וגם שנשברים לשם כך הצוות נמצא שם. אני אישית חושבת שפשוט לא הייתי מוכנה שם להחלמה אולי לא היית בטוחה ב-100% מה את רוצה. לא מתיימרת לנתח למה הרגשת ככה ובטוחה שהכאב היה עצום ובטוחה שהטראומה שנשארה אצלך עמוק היא אכן טראומה כואבת. אבל זה לא נכון לקום ולומר על גבי דפי הפורום "לתשומת ליבכם אישפוז יכול להיות בהחלט הדרך שלכם אל הקבר אפשר למנוע את זה ולא חסרות שיטות שאפשר באמצעותן לטפל" נכון יש מקומות יותר טובים ופחות ולכל מחלקה יש את התקופה היותר טובה שלה ופחות, ויש את הימים הקשים והימים הקשים פחות, ומהפרעת אכילה לא נרפאים גל לא על ידי אישפוז, אישפוז נותן את הכלים באופו אינטנסיבי להתמודד עם הקשיים בחוץ אישפוז מראה דרך חיים אחרת תוך טיפול רפואי ונשפי אינטנסיבי כי זה מה שהכי נכון. אני אכן מאלו שימליצו על אישפוז, אני חושבת שלעומת מה שרשמת אותי האישפוז הציל מחיי גיהנום עם הפרעת אכילה במצב חמור ביותר, נכון לא מתיימרת לומר שהנני בריאה לחלוטין אבל לוקח זמן, ומתמודדים, האישפוז החזיר אותי באיזשהו מובן לקו החיים, ומקווה שיגיע היום שאוכל לחזור גם למקום טוב יותר בקו הבריאות. אל תשללי ישר משהו שאולי לא היה טוב עבורך זה בסדר לספר על הניסיון אבל לא לזלזל במערת של האישפוז יש בנות שיקראו אותך כאן ועכשיו יחשבו כמה אישפוז הוא נוראי כמה צריך להמנע ממנו בכל מחיר ויכול להיות שזה בדיוק מה שיכול להציל אותן ואני מכירה לא מעט בנות שהאישפוז נתן להן אבן דרך לתחילת החיים האמיתיים!

לסיילנס היקרה אני ועוד איך ירשום על כל מה שהיה באישפוז הזה כי זאת הייתה שערוריה לכל הדעות ומי שמתכוון להתאשפז שידע שזה יכול להיות אסון אני לא פוסלת אפשרות שזה יכול להיות אחרת אבל היו יותר מידי מקרים מזעזעים שאני יודעת עליהם באופן אישי ולא טופלו כראוי ואף אחד לא פוצח פה! דבר שני אני היחידה במחלקה שהייתה מאה אחוז מוכנה להחלים וגם דיברו על זה .. עשיתי הכל כדי לצאת מזה אבל הכל.. אנשים שמכירים אותי יכולים להעיד על זה .. מה שאני עשיתי זה היה ברמה של להפוך עולמות ואני לגמרי היום מחוץ לזה וזה הכוח שלי! כך שהדיבורים האלה לא עובדים לכיוון שלי.. שכביכול לא הייתי מוכנה להחלמה.. אי אפשר להתעלם ממה שהיה והיום יש לי פה לדבר ואם אשפוז היה עובד אז תעני על השאלה מדוע את עדיין סובלת מהפרעות אכילה?? ואת יקרה לי ואינני מנסה להתקיף אותך אבל אני רוצה שתעני לי בכנות על השאלה הזאת אם המסגרת הזאת הייתה כל כך משהו משהו אבל זה לא סותר את העובדה שעדיין יש לך הפרעות אכילה תקני אותי אם אני טועה ועוד משהו אני שמחה שאת מספרת שהיה לך טוב במסגרת הזאת .. אבל יש הרבה מאוד שהמסגרת הזאת הייתה להם מסוייטת לגמרי.. זאת לא דעה זאת עובדה!!!! ותמיד יש ויש אבל צריך לדבר על הכל ולספר על הכל ובתור אחת שמגלה אחריות רבה בייעוץ לבנות ומפנה אותן לגורמים השונים אני רוצה שהן יקבלו את הטיפול הטוב ביותר אני לא יודעת כמה שנים את במחלה אבל אני הייתי בחרא הזה 16 שנה ותאמיני לי שבעתי מכל ריפוי אפשרי ומכל שיטה אפשרית .. אני יכולה לכתוב ספר רק על הדבר הזה .. על הנבזות שיש במערכות ועל המלאכים שיש שמתגלים אחת לכמה זמן ועוד משהו האבסורד הכי גדול הוא שמיטרני עשתה הכל כדי למצוא חן בעיני .. אבל כל מה שהיא הייתה עסוקה בו הוא להראות לי מאיפה משתין הדג במקום ללכת לקראתי ובאמת לנסות להבין מה מסתתר מאחורי הדבר הזה שנקרא הילה אוריאל .. היא אפילו לא נסתה היא רק דאגה להראות לי שהיא יודעת והיא הייתה מאוד נחמדה והיא עשתה את זה בדיפלומטיות מדהימה אבל היא פשילה בגדול ולמיטרני יש שם מאוד גדול .. אין מצב שידברו עליה רע אבל במחלקה שאני הייתי מאושפזת בה הרבה זעקו וקיבלו סטירה וראיתי את זה במו עיני ואף אחד לא דיבר אני מעיזה היום כי אני חזקה ואני לא מוכנה לשתוק על זה ואם מישהו מתאשפז שיידע שהוא חייב לקחת אחריות על חיו ושרק הוא יידע באמת איך לצאת מזה ורק עזרה חיצונית באמת יכולה לסייע כי המוכנות בסופו של דבר צריכה להיות שלך ושל כל אחד אחר .. אי אפשר להחליט בשבילך שאת נרפאת עכשיו אם את לא מוכנה לזה ועובדה שזה לא עובד! גם האנורקסיות וגם אני הייתי כזאת עושות הכל כדי למות עושות הכל כדי לא לאכול רק מי שבאמת רוצה לחיות עוברת את זה אם לא חבל על הזמן וראיתי את זה בעיניים שלי חסר רק ארבע שנים כדי שזה יהיה 20 שנה לפזם שיש לי בהפרעות אכילה ועם כל מה שראיתי בהתמודדות הזאת אפשר לנצח את זה ובפורום הזה אני מונה רק אך ורק שיטות שאני מאמינה בהן יש פורומים אחרים שאני לא לוקחת חלק בהם סביר להניח שיותר מדברים על השיטות הקונבנציונליות אבל הפורום הזה זה לא המקום כי אני מנהלת אותו אני מסכימה שאת לא חייבת להסכים אבל אני לא מוכנה לשתף יותר אי פעם פעולה עם משהו שלא עבד אצלי ולא רק זה שאפילו ייצר אצלי נזק!!! ואני מקווה שהמסר ברור ולך אלינור היקרה יש מצבים שנכון חייבים אישפוז אין מה לעשות לפעמים מתגלה במערכת הזאת מלאך אחד שאפשר לסמוך עליו לפעמים לא ולא הייתי בונה על זה מה שכן איכילוב שונה כי זה לא אישפוז את באה לשם כי את רוצה את באה לשם כי זה הבחירה שלך אף אחד לא אומר לך תקחי כדור אל תקחי אומרים לך מה את אמורה לעשות יש מענה פסיכולוגי פסיכיאטרי ודיאטני כאחד פלוס קבוצת תמיכה מעולה הבחירה בידיים שלך ואת אדון לעצמך ולכן זה עובד כי אם את רוצה להחלים יש לך את החופש לעשות את זה בדרך שלך מה שלא קורה באישפוז ומעבר לכל השיטות האלטרנטיביות שמניתי לך שבהחלט יכולות למלא חלל עצום שאפילו אשפוז לא יכול למלא כי בשורה התחתונה הפרעות אכילה זה הכחשה עצמית ואם עובדים ומזינים את המקום הזה בהכרח צוברים הרבה כוח ויכולת בחירה ושליטה לא אמרתי שזה קל!!! זה למידה וזה אחריות וזה נכונות וזה כוונה וזה אמונה וזה מעל הכל רצון אני מברכת את שתיכן ואת כל מי שקורה בשלווה פנימית שהלוואי אמן לא תגיעו למצב הנתעב הזה שלעיתים אין ברירה וחייבים להתאשפז שלא תגיעו לזה כי אפשר לעצור את זה עוד משהו... הרבה פעמים אשפוז הופך להיות מסע של רחמים עצמיים מטפלים בי אני חסר אונים אלוהים .. כמה אני מסכן וזה יקירי מקום של חולשה רחוק מלהיות מקום של כוח ושליטה וזה לא ברמה של טוב או רע אבל אני יודעת שזה רק מעצים את החולי כי ככה זה מטפחים יותר ויותר את תחושת הקורבנות ואם האנשים שם אחד אחד ויודעים לקחת את זה למקום של צמיחה וגדילה הלוואי אני רק יעודד את זה אבל אני לא מבטיחה לאף אחד שיש מקום כזה שהוא כזה אפילו בעשרים אחוז המון אהבה ערב טוב הילה וזה ההבדל

16/11/2013 | 10:38 | מאת: ליאת

ווואאוו מפחידדד אני אמורה מחר להיתאשפז האים משאירים בכח?

שתהיה לכולן שבת שלום ומבורכת של שקט מנוחה ושלווה אני מצטרפת לכל הברכות אוהבת אתכן מאוד מאחלת לכן רק בריאות ושמחה אני יענה במוצ"ש שמרו עליכן ואם משהו מרגיש מעיק תכתבו צאו להתאוורר מוסיקה.. תרגישו טוב שלכן הילה

20/11/2004 | 18:34 | מאת: טליה

הילה שלום, אני בת 33 ומזה כ-15 שנה אני סובלת מבולימיה שהחלה לאחר דיאטה. אני מוכרחה לציין שכתוצאה מהעניין כל חיי השתבשו. אני לא עובדת הרבה זמן וסובלת מדיכאון(למרות שאני אקדמאית) כל שאני רוצה הוא למות. קראתי וחקרתי הרבה על הנושא אולם למרות זאת אני לא מצליחה להפסיק עם העניין. אין לי זוגיות ולא חיים. אני ממש חיה בבועה ואין בי הנאה מכלום. התחושה שלי היא שאני נענשת על חיי בגילגול הקודם, אין מוצא לחיי וכך זה ימשך עד יום מותי ומבלי שאוכל לחיות חיים נורמליים כמו לאהוב, להביא ילדים לעולם ולממש את עצמי בקריירה. אני מעוניינת מאוד לשמוע ממך כיצד להערכתך אוכל להרוג את הסרטן הזה שחי איתי כל כך הרבה זמן ולראות טיפת אור בחיי המסוייטים. כמו כן חברה המליצה לי לקחת סרוקסט לטיפול בהתקפים של הזלילה והיטהרות שלי וקירצוף של כל הבית בעקבותיו שגורם לי להתשה פיזית ונפשית. לא נותרו לי כוחות. ניסיתי טיפול הומאופתי שלא צלח לצערי. אני רוצה בבקשה את תגובתך ואת תגובתם של כל האנשים הטהורים שמשוטטים בפורום. אשמח לקבל מכתבים עם עצות והתנסויות לאי מייל שמופיע ואני רוצה להודות לך הילה על מלאכת הקודש. תבורכי על ההקשבה , העצות, השיתוף וההכוונה וכמובן לכל משתתפי הפורום. תודה

20/11/2004 | 20:03 | מאת:

תקשיבי על הגהינום שאת מספרת אני מבינה ויודעת ויכולה להרגיש באיזה נקודה את נמצאת והיא דווקא מאוד אופטימית .. לגבי גלגול קודם זה בהחלט קשור ואני שמחה שציינת את זה שכן היית חושבת שאני מטורפת אם הייתי מדברת על זה ככה סתם... ללא ספק הפרעות אכילה הן סוג של תיקון נשמה שיש לעבור בשביליו האותיות בשם שלך קדושות ויש לך יכולת לצאת מזה יש לך הרבה שמירה והגנה טבעית ... ויקרה נס.. סרוקסט לא מי יודע מה טוב.. הוא גורם לאכילת יתר וגם למאניות תנסי שילוב של לוסטרל ופנרגן וליתיום .. הם מאוד עוזרים .. בהתקפים של בולמוסים וחרדה ודיכאון מאני כמובן שבהנחייה מלאה של פסיכיאטר ולא לבד!!! מעבר לזה תכנסי לכל השירשורים שכתבתי על השיטה "קינסיולוגיה מוח אחד" בעמוד הזה .. זוהי שיטה.. היחידה שיכולה לעקור את הפרעת האכילה מהבסיס שלה הומאופתיה עוזרת .. אבל על אף שאני מכירה כמה שהן מומחיות בזה ושאחת מהן ריפאה את עצמה בזה מהפרעות אכילה .. אני לא לגמרי מאמינה בשיטה הזאת על אף שאת יכולה לנסות להיעזר בה ולהיווכח לבד יש שירשור שמקשר אליה קוראים לה אדית דיטה דניאל .. את יכולה לפנות אליה ישירות לאתר.. הפרטים שלה נמצאים בעמוד הזה מי שמתעסקת בקינסיולוגיה מוח אחד.. שמה יהודית לבב נאור והטלפון שלה הוא 03-5273814 נמצאת בתל אביב .. אני מעדיפה שתלכי אליה או מישהי שהיא תפנה אותך בכפר סבא אם זה יותר קרוב לך שלחתי כמה בנות וזה עובד מעבר לעובדה שאם דיברת על גלגולים השיטה הזאת תמצא חן בעינייך... היא ריפאה אותי לגמרי מהפרעת אכילה .. בשירשורים תוכלי למצוא כתובת ישירה לאתר שלי ולקרוא על הסיפור האישי שלי ועל מאמרים שתקשרתי.. קינסיולוגיה מוח אחד זוהי שיטה שבעיניים עצומות אני יכולה להגיד לך שעובדת לא רק על הפרעות אכילה אלא על כל תחום אחר בחיים....שחרור בזמן סיבה ויצירת מציאות חדשה יש לך הרבה כוח טליה יש לך הרבה כוחות רוחניים שעומדים לרשותך וראייה על חושית תכתבי הרבה .. את יכולה לקבל דרך זה הרבה מאוד מסרים שיכולים לסייע לך מוסיקה חזקה לך במיוחד... היא יכולה לרפא אותך ... התחברות לדת יכולה מאוד לעזור לך אך לא ברמה כפייתית ואובססיבית אלא יותר ברמת חיזוק האמונה וחיבור למקור לשאלות נוספות תכתבי לי ותספרי מה קורה תנסי את השיטה הזאת זה הנס שביקשת .. ותחכי קצת עם הכדורים את תראי שלאט לאט כל מה שתיארת שאינך יכולה להיות שמחה .. להתחיל קשרים .. את תראי שהכל יחזור לחיים שלך וילד את עצמו מחדש... מצפה לך מערכת יחסים וגם ילדים זה כמו שאומרים מכתוב ולגבי הפרעת האכילה שלך ... זה השיעור שלך לגלות את עצמך ולחזק את עצמך דרכה בשביל זה היא שם ... זה הזמן להתעמת עם כל הרגשות שלך ולא לברוח מהן ריפוי בתנועה מצויין בשבילך.. יש לי תחושה שכבר חשבת על זה לכי לעשות אל תחשבי ... פשוט תזרמי עם כל מה שעולה לך מעל הכל באת לכאן ללמוד הל' בשם שלך מבטאת את זה.. את הלמידה הגבוהה הייעוד שלך הוא להיות שליחה של השם גם ה -י' וגם ה- ה' מחייבים מאוד..מעצם היותם .. לא צריך להרחיב במילים הט' היא אות של מנהיגות .. של אומץ... ושליחות שליטת מזל אריה אני חושבת שכל האמת שלך גלומה בשם שלך.. אבל המתנה שלו היא אדירה מחייב מאוד.. גלגול אחרון... 9.. אמת וסיום.. את עתידה להיות מדריכה רצינית אך ורק אם תהיי נאמנה לשיעורים הקשים שיש לך בחיים האלה מצד אחד מצד שני זאת המלוכה שביקשת .. אני יודעת שאת תביני כל מילה ויש לך את הכוח לעבור את זה המון אהבה ושבוע טוב הילה

19/11/2004 | 15:15 | מאת: קלוריות

אם מישהי מכירה סרטים על הפרעות אכילה? תודה מראש ושהיה סופשבוע רגוע ומקסים

19/11/2004 | 15:36 | מאת: יילנס

גוף מושלם נקודת משבר סודות בין חברים משהו עם ננסי..לא זוכרת.. מקווה שעזרתי :-)

19/11/2004 | 11:00 | מאת: אביבית

הייתי חייבת לכתוב לך ולהודות לך המון על היותך נשמה טובה. השיחה שלנו נתנה לי לפרוק מעליי המון ואת שהיית שם והקשבת כל רגע רק חיזקת אצלי את התחושה שההחלמה אפשרית. אני חושבת שאת אדם מקסים היה לי פשוט כיף איתך, אני מקווה שנשמור על קשר. אני שולחת לך את אהבתי הרבה ומאחלת לך שבת שלום. אביבית

לקריאה נוספת והעמקה
19/11/2004 | 16:16 | מאת:

אני כאן אם את צריכה מרגישה הדדי לגמרי עם כל מה שאמרת תמשיכי לבנות את עצמך ולהתחזק ותהיי איתי בקשר אוהבת המון הילה

19/11/2004 | 10:17 | מאת: ג'וליאט

מה ההבדל בין אנורקסיה ובולימיה?

19/11/2004 | 11:06 | מאת: סיילנס

אנורקסיה זו אחת שמרעיבה את עצמה בולמיה זו אחת שמרעיבה את עצמה ותקופות שהיא בולסת מלא אוכל ואז מקיאה. בולמיה זה לחיות בין השירותים למקרר.

19/11/2004 | 15:33 | מאת: ג'וליאט

תודה על התשובה, אם הבנתי נכון זה כמעט אותו דבר רק שבולימית מידי פעם אוכלת המון על מנת להקיא??? אבל לא כל הזמן???

19/11/2004 | 02:10 | מאת: אלינור-שם-בדוי

שיהיה לנו סופשבוע מחזק ורגוע... שנצליח לישון טוב ונחלום חלומות פז נעימים... ושנקום למציאות בריאה ואופטימית... אמן! והילה - תנוחי קצת... שמרי על עצמך. שתהיה לך שבת נעימה!! אוהבת, אלינור.

19/11/2004 | 09:23 | מאת: סיילנס

שיעבור לאט וברגוע :-)

19/11/2004 | 16:18 | מאת:

17/11/2004 | 15:04 | מאת: שלמה גוברמן (גובי)

שלום לכלם, העובדות המעציבות הן, כי אין כמעט אדם בישראל אשר אינו מעורב, באופן ישיר או עקיף במחלת הסרטן. זה עתה סיימתי לכתוב ספר מקיף בנושא טיפולים טבעיים בסרטן. אני מזמין את מי שמעוניין להכנס לאתר שלי ולקרוא מעט יותר על הספר (פרק ההקדמה ותוכן העניינים). תקוותי היא כי קוראי הספר יפיקו ממנו תועלת רבה במלחמתם או מלחמת אהוביהם במחלה זו. www.cure-cancer-naturally.com תודה על תשומת הלב, שלמה גוברמן (גובי)

17/11/2004 | 18:33 | מאת:

תודה שסיפרת אני חושבת שדווקא מסיפורים כאלה אפשר ללמוד המון אני מאחלת לך המשך רפואה שלמה הרבה אושר שלווה ושנים רבות של ריפוי... חווייה עניין ואתגר המון אהבה ובהצלחה בהמשך כל הכבוד! הילה

17/11/2004 | 23:03 | מאת: גובי

17/11/2004 | 12:28 | מאת: לידיעת כולם

המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר בביה"ח לילדים הנכם מוזמנים לערב בנושא: הפרעות אכילה בבני נוער. ד"ר דניאל שטיין - מנהל מחלקת ילדים ג' - המחלקה הפסיכוסומטית לילדים-ביה"ח לילדים. הגורמים להפרעות אכילה בבני נוער. ד"ר ירוסלבסקי עמית - סגנית מנהל מחלקת ילדים ג' ואחראית אשפוז היום – ביה"ח לילדים. הטיפוליים הרפואיים והפסיכולוגיים בהפרעות אכילה. גברת בריג'יט כוכבי - ראש צוות דיאטניות ילדים- ביה"ח לילדים. שיקום תזונתי בהפרעות אכילה בבני נוער. פנל שאלות ותשובות. ערב ההרצאות יתקיים ביום א' 05.12.04 בשעה 18:00 רישום מהשעה 17:00 ועד 17:50 באודיטוריום בית סוראסקי שבמרכז הרפואי שיבא יש להירשם מראש בטלפון: 5305000 -03- טלפון רב-קווי דמי כניסה - 30 ¤ או הצגת כרטיס חבר מועדון שוחרי בריאות. הקבלה הניתנת בעת התשלום או כרטיס חבר מועדון משמשים ככרטיס יציאה מבית החולים . כיבוד קל ושתייה יוגשו במקום .

17/11/2004 | 19:27 | מאת: Silence

כמעט כל האנשים שאני אוהבת... לא נראה לי אני אגיע אבל ממליצה בחום! ד"ר שטיין הוא איש מקצוע מעולה!!!!

20/11/2004 | 23:59 | מאת:

http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1210/xPG/2/xFT/994/xFP/994

16/11/2004 | 15:27 | מאת: dana^t7

שלום רב! הנני בחורה בת 21, נראית טוב, אינטילגנטית אך בעלת דימוי עצמי(גוף) מאוד נמוך! אני מרגישה שנהייתי שבר כלי בשנתיים וחצי האחרונות. לפני שהתגייסתי הייתי מדהימה! מאוד רזה ויפיפיה, מושכת... היום פחות... אני מרגישה שגם עם ה4 ק"ג האלו שהוספתי נחרב עולמי! אנשים מחמיאים לי על המראה שלי, אך אני לא מאמינה להם. אני מקנאה בבנות שיותר רזות ממני, מתביישת לצאת עם חברות או להיפגש עם בחורים... מאוד מפריע לי... אך ניסיתי לרזות ואני לא כ"כ מצליחה לשמור על המשקל... כאילו אני עושה לעצמי דווקא בכך שאני אוכלת יותר מידי... ואז נכנסת לדיכאון מטורף שוב... נמאס לי מהמצב הזה! זה דופק לי את כל החיים, משפיע עלי בכל שעות היממה, גורם לי להיות אובססיבית לגבי אוכל, ספורט, משקל, אני כל הזמן בודקת את הגוף מול המראה... מפחדת שלא יאהבו אותי כפי שאני נראית... זה גם גורם לי להיות עצבנית... חשוב לי לציין שאני רגועה כאשר אני מחליטה לקחת את עצמי בידיים ולאכול מסודר(לפי תפריט של נטורופתית מדהימה שטופלתי אצלה...), להתאמן, ישר אני רואה הבדל במשקל ובבגדים, אך מספיק שרגע אחד יחשוב על זה שוב ואשבר... אני מרגישה שאני נמצאת במעגל נוראי שאינני מצליחה לצאת ממנו... כבר התייאשתי ואני כל הזמן בוכה ומוטרדת... מה עלי לעשות? האם זה נחשב להפרעת אכילה לדעתך?

לקריאה נוספת והעמקה
16/11/2004 | 16:50 | מאת:

דנה יקרה אני בהחלט חושבת שזה סוג של התנהגות שמובילה להתפתחות של הפרעת אכילה.. נראה שאת כבר שם .. נראה לי שזה הרבה מעבר למה שאת מתארת בתיאור שלך התמקדת בלפרט לי מבחינה פיזית מה קורה לך ארבעה קילו יותר ארבעה קילו פחות לאני ודעתי לא ישנו לך את תחושת דימוי העצמי את בעצמך רואה שאין לזה שום קשר לאיך שאנשים תופסים אותך מבחוץ.. אפילו מחמיאים לך .. זה לא ישנה את העובדה שלא טוב לך עם עצמך אני כן מרגישה שיש עוד משהו מעבר לזה שאת לא מספרת ... אולי במבנה הקשר שלך עם אמא... עם אבא.. מה קרה שם.. מה קרה מעבר לזה שגרם לך להרגיש כך יש לשאלות האלה חשיבות גדולה ביותר דווקא מפני שאמרת שאת פוחדת להתחיל קשר עם בחור.. זה בד"כ קשור לפחד מיני.. או פחד מפני זהות מינית .. תקני אותי אם אני טועה שווה לך לבדוק אם הייתה התעללות איזושהי בעבר מבחינה מינית מצד גברים .. באופן שבו אביך תפס אותך.. את אימך... איזה מודל חיקוי הם שיקפו לך ואיך כל אלה השפיעו עלייך ... דרוש לכך הרבה אומץ להעיז לראות את זה דימוי עצמי נמוך לא מופיע לו סתם כך יש הרבה טריגרים שגורמים לו לפרוץ ובמילים עדינות לשגע את השכל .. יש משהו בהפרעות אכילה בהתמקדות האובססיבית במשקל שמשחררים איזשהם חומרים מהמוח.. ויוצרים מצבים שאי אפשר בלי מה שהפרעת אכילה מייצרת .. זה הופך להיות כמו התמכרות ובלי להתבלבל שוכחים מה היה הדבר האמיתי שבגללו נוצרה הבעיה ורק צמאים להפרעה. אני מאוד מאמינה בטיפול .. אני חושבת שבלי ייעוץ פסיכולוגי או אלטרנטיבי הוליסטי איזה שתבחרי את לא תוכלי לצאת מזו הצרה מפני שמה שאת מתמקדת בו נכון להיום הוא יותר באיך "לתקן" ולא באיך לקבל את עצמך ולחיות עם עצמך כפי שאת מה שאת אמורה לעשות וייטב בעבורך אם תשכילי לעשות כן. יש הרבה מאוד מרכזי טיפול אם תשימי לב בשירושורים שבאמצע הדף פירסמתי קישורים אודות מרכזי טיפול ועזרה בהפרעות אכילה ואני קוראת לטיפול הזה למידה עצמית והערכה מחודשת של מי שאנחנו מעיזים לחיות עם מה שהנשמה שלנו מבקשת מאיתנו כל כך צורחת לנו ואנחנו לא מקשיבים. הכתובות אחת אחת מדהימות בעלות אמיתות רבות כלים שבהחלט יסייעו לך להגיע לשלווה פנימית ולמקום שאת תכירי באיכויות שלך ובמי שאת עם האומץ ללכת עם זה ולהאמין בזה .. חשוב לציין שאת רק סיפרת על שנתיים אבל אני בטוחה שזה התחיל הרבה לפני המסגרת חשובה הנכונות להעניק לעצמך טיפול הולם חשובה עד מאוד מעבר לזה אם תבחרי שלא אני מכבדת את זה המסר הוא שתנסי לראות מה משרת אותך נאמנה ומה לא ואת תראי שהפרעת אכילה לא באמת לטובתך על אף שהיא מעניקה הרבה אשליות אני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי ולספר קצת יותר המון אהבה שיהיה לך יום נפלא ותזכרי שבכל אחד יש המון כוחות תחשבי שאת כל הכוח הזה היית ממקדת באהבה שלך את עצמך .. תחשבי כמה זה היה מדהים שלך הילה

17/11/2004 | 10:04 | מאת: dana^t7

הילה... תודה רבה יקירתי... מזה זמן רב שאני חושבת לפנות לייעוץ כלשהו. חברתי הקרובה, מטופלת אצל פסיכולוגית מזה ארבע שנים מכיוון שסבלה מהפרעת אכילה חמורה. אינני מאמינה לשינוי שעברה! כל יום אני נדהמת לגלות איזה שינוי גדול עברה מאז... גורם לקנא בה ממש... היא נראית מעולה ומרגישה מצוין, מקרינה אושר- שפעם אני הייתי מקרינה גם כן... אני באמת יתחיל לחסוך כסף מהעבודה בשביל הטיפולים. לגבי מה שאמרת, כנראה באמת יחסיי עם אבי מפריעים לי בזהות המינית שלי... אבי מגיע ממשפחה מאוד שמרנית, קרה ולא אוהבת. אבי אוהב אותי, אני בטוחה בכך, אך לעולם לא יבוא לומר לי זאת... לעולם לא יחמיא לי על איך שאני נראית, את זה אימי עושה במקומו- כל הזמן! הוא יבוא להגיד לה שאני נראית מהממת או שאני בחורה מדהימה וחכמה, אך מבייש ומביך אותו לומר בעצמו... יחסיי איתו די השתפרו לאחרונה אך עדיין יש מעין נתק כזה בינינו, עם אחיי(הבנים...) הוא יותר מסתדר. אני יותר קרובה לאימי, יש לנו קשר מצוין. אך בכל זאת, כשחשבתי שאני כבר מתפרקת, הלכתי וסיפרתי לה שיש לי הפרעת אכילה או משהו כי אני מרגשיה נורא עם עצמי ואיך שאני נראית... אימי אמרה שזה לא נכון ושחברתי(שהזכרתי קודם) הכניסה לי שטויות לראש ומהר סידרה לי פגישה עם דיאטנית שהיא הנטורופתית שציינתי במכתב הקודם והתחלתי ללכת לפגישות אצלה. שילמנו המון כסף, 8 ק"ג ירדו והגעתי למשקל סביר ונראיתי מצוין! אחרי שהפסקתי להיפגש איתה עוד פעם חזר לי הכל... הבנתי שזאת לא הבעיה שלי, התפריט אמנם בריא יותר מפעם, אך החשיבה שלי מוטעית. אימי רואה בי כבחורה מאוד שקולה ומחושבת, היא לא האמינה שיהיו לי בעיות אכילה, כאילו התביישה בזה,חשבה שזה לא הגיוני לי. אז הדחקתי זאת ולכן כל הזמן אני אוגרת זאת ובסוף פורצת בבכי מטורף כל כמה ימים. הרגשות שלי כה חזקים שאני מרגישה שאני שבויה שלהם, הם לוקחים ממני את כל כוחי. אני מקבלת המון פלאשבקים(הבזקים) כאלו, נזכרת בתקופות שהייתי רזה יותר ומושכת, ממש מרגישה את התחושות של אז, זה גורם לי לדיכאונות נוראיים! כל יום אני פותחת את הארון ומתביישת בכך שיש לי כ"כ הרבה בגדים שלא עולים עלי כי אני 4 ק"ג רחוקה מלהיכנס אליהם... לכן אני לא קונה כלום, מחכה לרגע שארזה... בינתיים חברותיי שמו לב לכך שאני כל הזמן לובשת מכנס שחור אחד, שיעני מרזה אותי... נמאס להן ממנו... הן רוצות לראות אותי לובשת עוד דברים. אז בלית ברירה קניתי מכנס ג'ינס שישמש אותי לעת עתה. אני לא רוצה להישאר איך שאני נראית! רוצה לחזור להיות איך שהייתי לפני הצבא! ובעוד חודש יש לי מילואים ואני כ"כ מפחדת שאצטרך לעבור את התקופה הזאת של הרעבה בבסיס, כי לא הייתי אוכלת את האוכל השומני של הצבא.... זה מפחיד אותי... אני זקוקה לתמיכה שלך מותק... תןדה על הכל...

15/11/2004 | 18:27 | מאת: *עינת*

הילה היי כתבתי לך אי מייל ובו פירוט על מצבי...שהוא לא משהו... מאחלת לכולם ערב טוב ומהנה.

15/11/2004 | 15:47 | מאת: אלינור-שם-בדוי

כתבתי לך כבר פעמיים, ומשום מה הוא לא כתב כלום!!! אז אני אנסה בפעם האחרונה להיום... הילה מדהימה - קראתי בתשומת-לב רבה את כל מה שכתבת לי, וגם את הקבצים שצירפת לי, וגם את השרשור הארוך פה. אין מה לדבר - את מקסימה ואני מאד-מאד מודה לך על הכל!! את בנאדם מדהים!!! ובקשר למה שכתבת לי, אגיב כאן רק בקיצור נמרץ ואומר כי אמי הרסה במו-ידיה את מרקם היחסים העדין שהיה לנו כל השנים. פשוט - הכל נהרס.ועל כך כואב לי מאד. וזה הכל בגלל ההיא... את יודעת... ובקשר אליה - אני מנסה כל הזמן לקבל את המציאות הזאת, אבל אני לא מסוגלת. פשוט - לא מסוגלת. כי זה קשור עמוק-עמוק בנבכי נפשי, וכל-כך כואב לי שם, ולכן אני לא מסוגלת. לא רוצה! מעדיפה לגמור כבר עם הכל וזהו!!! וחוץ מזה - היה לי אתמול יום נ-ו-ר-א ומן הסתם יהיה כך גם היום. אני אכתוב לך עוד בהזדמנות כרגע אני נורא לחוצה. אך אשמח לשמוע ממך בכל מקרה ואם תרצי להגיב לפרטים - אז תכתבי לי למייל אני לא רוצה שמישהו יקרא ואולי יבין... בינתיים אני שולחת לך ח-י-ב-ו-ק בחזרה ומאחלת לך המשך שבוע נעים ומספק!! אוהבת, אלינור.

אליונור יקרה מאוד התהליך שאת עוברת חשוב על אף שהוא יכול למרוט עצבים אפילו שקשה .. אפילו שמדכא .. אפילו שמייאש אני מאוד מבקשת שתקחי אוויר ורק תזכרי דבר אחד שיש פתרון לדבר הזה שאת כל כך מדברת עליו ורק בזמן שאת תהיי מוכנה .. מוכנה להכיל תשמרי לך פינה לדעת שהוא ממתין לך ... לעטוף אותך ולהציל אותך כמו שאת כל כך מבקשת ואת תגלי שהכוחות שיש בתוכך עצומים ואדירים שבכלל לא ידעת ולא חשבת אי פעם על קיומם ... הם אלה שיצילו אותך בזמן אמת ורק את תחליטי בזמן המתאים מתי ורק ובלבד... שתרגישי די!!!!!!!! ואני יודעת שזה יקרה ואת תצטרכי לשאול את עצמך מה עכשיו?? והתשובה תבוא לך אם תשקטי ותעיזי להקשיב ולשמוע באמת מהי מספרת לך .. אני כאן אם את צריכה תשתדלי לעשות משהו נחמד למען עצמך ושיהיה לך ערב נפלא חיבוקים המון אהבה הילה

14/11/2004 | 14:58 | מאת: אלינור-שם-בדוי

אני כל-כך מודה לך על מה שכתבת לי... ויש לך מייל ממני. שכחתי לכתוב שם שמאוחר יותר אני אעבור גם על כל השרשור פה מיום שישי. אני לחוצה בזמן ונגמרו לי הכוחות. שיהיה לך שבוע נפלא!! אלינור.

14/11/2004 | 23:31 | מאת:

אני מקווה שרק תתחזקי קראתי את המייל שלך אני הולכת לכתוב לך תבדקי בעוד כמה זמן לילה טוב ותשמרי עלייך המון אהבה שלך הילה

15/11/2004 | 15:07 | מאת: אלינור-שם-בדוי

14/11/2004 | 14:10 | מאת: חיפאית

היי הילה מותק מה שלומך ??? אז ככה יש לי שאלה יש לי חברה שלאחרונה כולה מתרכזת באוכל ומרעיבה את עצמה אך " לא הרעבה חמורה" ככה היא טוענת,בעיניי כל הרעבה היא חמורה בין אם היא חריפה ובין אם לא . לאחרונה אני חוששת לה שתתדרדר לאנורקסיה, כמה שאני מדברת איתה לא עוזר היא לא במצב חמור בכלל אך אני רוצה למנוע ממנה להתחיל שטויות ולעבור את מה שאני עברתי אני חושבת על דרכי מניעה שונות והבאת חומרת המחלה לתודעתה, אם אני אראה לה תמונות של בחורות אנורקטיות הדבר יכול לעזור ? או שמא הוא עלול לפגוע בה ?ואם תוכלי לתת לי רעיונות נוספים כי אני כבר אובדת עצות !! תודה מותק (:

14/11/2004 | 23:29 | מאת: V

צר לי שאני כותבת רק עכשיו .. מה לעשות יום ארוך שכזה .. אך לאני ושמחתי אין לי מה להתלונן .. היה לי יום מאתגר ומעניין ובקשר אליך יקרה מה שלומך באמת?? אני מקווה שאת בדרך הנכונה ושאת משתדלת לשמור על עצמך כמה שאפשר... מעבר לזה שאני מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתבחרי... ובאשר לחברה שלא אוכלת .. יש לי כמה מילים לומר לך על זה קודם כל על אף הכאב שיש לנו מהצד לראות אנשים שקרובים אלינו ומזיקים לעצמם ..הדבר היחידי שאני יכולה לומר לך לגבי העניין הוא שרק אנחנו אחראיים לחיים שלנו ורק אנחנו יכולים לשנותם ולהחליט שאנחנו שומרים על עצמנו ונאמנים לעצמנו או שלא מה שבדכ קורה על אף עצם העובדה שלעתים האנשים שיקרים לנו מזיקים לעצמם .. ואנחנו מאוד רוצים לעזור כי כואב לנו לראות זאת לא הייתי ממליצה לחשוף בפניה תמונות של אנורקטיות מהסיבה המאוד פשוטה שזה משיג תוצאה הפוכה למדי.. בנות שמפתחות דפוס אנורקטי מושפעות מאוד ממראה שלדי... נערות דקיקות במיוחד כפי שהיום אנו נתקלים בהן בטווחים מאוד קצרים .. חולפות לנו על פני השטח ומעוררת בפנטזיה של כולן איזשהו טריגר רציני לחיקוי מפאת הרעיון המעוות שהן הטובות או המוצלחות כביכול של החברה.. לכן לא הייתי מתעסקת בכלל בנושא הזה לעומת זאת כן הייתי מדברת אל ליבה ושואלת מה מציק לה ואם היא הייתה רוצה לדבר על זה .. הייתי מסבירה לה שיש דרכים אחרות להתמודד עם חוסר סיפוק שיש דרכים להרגיש באמת הייתי מחמיאה לה ומחבקת אותה גורמת לה להרגיש שיש מישהו שאוהב אותה כפי שהיא ושאינו זקוק שתשנה את צורתה כדי לאהוב אותה החוויה הזאת חזקה מאוד כאשר מעניקים אותה כי זה בעצם הדבר האמיתי החוסר הוא רגשי החוויה היא קיומית והאשליה של כל הדבר הזה כביטוי עוקף הוא כיבכול שליטה במשקל הגוף הייתי מתקרבת אליה ... אומרת לה שוב ושוב שיש לה כתובת .. שהיא יכולה להיעזר ושהיא יכולה להגיע לאיזון עם הדבר הזה שנקרא אוכל.. הייתי חושפת בפניה כתובות שונות לטיפול בבעיה הייתי הולכת דווקא על הכיוונים האלטרנטיבים והרוחנים הרבה יותר מהקונבנציונלים.. ומעל הכל הייתי מהצד מכבדת את המקום שבו חברתך נמצאת מה זה אומר?< זה אומר שאם היא אומרת לך שהיא אינה רוצה ומתנגדת לרעיון בכל תוקף .. הייתי מניחה לכך מתוך כבוד.. מחבקת אותה אומרת לה שאת אוהבת אותה ורק נשארת ללוות עם היד על הדופק.. מעבר לזה שיש דברים שצריך לעבור כולם צריכים לעבור אי אילו חוויות בחיים ולא תמיד ניתן למנוע אותן על אף הכאב שאולי מהצד זה מעורר כאשר אנו רואים אהוב שנגמר לנו מול העיניים תחשבי על זה חוץ מזה אני חושבת שאת חברה נפלאה שזה נפלא שאיכפת לך ושאני בטוחה שזה רק זה יתרום הרבה מאוד להתפתחות של שתיכן כאחד ואני לך דרך צלחה שוב כהרגלי בקודש ברכת שלום פנימי והמון אהבה צירפתי שישורים מעניינים .. תקראי לך .. אולי תמליצי גם לחברה שלך שלך הילה

15/11/2004 | 10:57 | מאת: הילה (:

וואוו את כל כך משקיעה בכל תגובה רואים שהיא יוצאת לך מהלב... אני חושבת שאת צודקת בנושא החוסר הרגשי, ואם זה יכול להיות הפתרון אני מבטיחה שאנסה אותו ומקווה מאוד שזה יעזור ! אבל כשאת אומרת שכולנו צריכים לעבור חוויות בחיים, בעיקר חוויה כואבת מסוג זה, אני מאמינה שצריך לנסות למנוע אותה לפני שהיא מתחילה להתבשל... ולראות את הנולד, הפרעות אכילה זה לא לונה פארק (: תודה לך ! אני אשמח לעדכן אותך בהמשך.. (:

13/11/2004 | 20:54 | מאת: סיילנס

האם זה הגיוני שאני מקבלת מחזור אך הביציות אינן פוריות? אם כן..מה זה אומר? אני יכולה ללדת? בנוסף רציתי לשאול- אני 5 שנים בתוך מעגל ההפרעה..אף פעם לא הייתי בתת משקל אולי קילו פחות אבל לא יותר..זה נקרא שיש לי הפרעה? מה הנזק שיכול להגרם? ב-5 השנים האלו לא התעלפתי פעם אחת ולא קרה דבר דרסטי אחד. הכל נורמלי-לפחות מבחוץ.

לקריאה נוספת והעמקה

סיילנס יקרה לכאורה על פני השטח את ניראת בסדר גמור.... אולי.. אולי זה באמת לא רלוונטי לשום דבר בעוד שהמערכת שלך מבפנים קורסת ... צורחת וזועקת לך להפסיק את הטרור הזה של הפרעות אכילה מבחינת האפקט שיוצרות הפרעות אכילה הן יכולות לשבש הרבה דברים מבחינה הורמנלית ובכלל מכל בחינה שהיא... בהחלט יכולות לשבש את רמת איכות הביצית ובכלל את יכולת ההכלה שלך.... להכיל הריון.... מעבר לזה שזה תלוי בעוד גורמים של טיב היחסים בינך לבין שותפך.. שבהחלט יכולים ליצור ברמה פסיכוסומטית רגשית .. אי יכולת להתחבר ולהכיל אחד את השני.. למחשבות שלנו יש כוח .. גם הן משפיעות על העניין כל התפיסה שלך לגבי עצמך משפיעה ברמת דנ"א לכן מאוד חשוב לעשות עבודה עצמית ולשלוח כמה שיותר תדר חיובי למערכות שלך ע"י כוונה ברורה לכך.. מילים... מחשבות מעשים וכו' בעל תדר חיובי בלבד! מעבר לכך שזה בהחלט תהליך של למידה חמש שנים של הפרעת אכילה זה הרבה זמן הרבה זמן של דיכוי עצמי אפילו אם לא היית בתת משקל אין לזה קשר השארתי לא מעט כתובת בשירשורים שמתחת כתובת ללמידה עצמית.. להתנסות עצמית .. לחקר עצמי .. לריפוי אלטרנטיבי החיבור לרוח חזק.. יש באפשרותו לפתוח לך דלת אחרת להחלמה להכיר את הגוף שלך יותר את עצמך יותר... השתמשי בהן לזכור שהגוף שלנו הוא מפה המפה הזאת תראה לך בדיוק איזה אזורים יש בה .. מה נוצר לאחרונה ולאן ללכת ואם מקשיבים לה והולכים איתה זוכים להרבה מתנות אם לא התשובה ברורה .. הקוים האדומים יכנסו לפעולה וימנעו בעדך כל דרך לצעוד בדרך הזו שאת מתעקשת ללכת בה.. דרך של טרור והשמדה אלוהית מטאפורית זה מאוד פשוט ככה זה גם בחיים תשדלי לא להתנגד לגוף שלך כמו בדיוק למסלול החיים שלך שום דבר הוא לא סוף פסוק ולגוף יש יכולת מדהימה לרפא את עצמו זה עניין של אמונה כוונה ורצון כאשר תתחילי לאזן את עצמך מבחינת התזונה להזין את עצמך ברמה רוחנית נפשית ופיזית כאחד.. בהחלט ובהכרח יקרה שיפור רציני גם של טיב הביצית שלך ובכלל... לא סתם אומרים שהכל מתחיל מבפנים ויש לזה השפעה אדירה המון אהבה הילה

13/11/2004 | 22:09 | מאת: סיילנס

את כותבת כל כך יפה וכל כך נכון אבל בפשטות? אני מרגישה שכבר אין לי כוח ששאבו ממני את כל הכוחות שכל רצוני זה להיות לבד בשקט ואף אחד לא מבין את זה ואני רק מחפשת את מי שכן... עצוב לי :-(

12/11/2004 | 18:24 | מאת: גל

שלום האם את מכירה דיאטנית קלינית שמתמחה באנורקסיה ועובדת בקופת חולים מאוחדת מאזור המרכז

13/11/2004 | 20:24 | מאת:

לי יש בעיה להפנות לגורם שאינני מכירה סתם לפתוח ספר קופת חולים ולתת לך שם מה שכן אני מצרפת לטלפון של מישהי שאני מכירה מקופת חולים מכבי מדהימה אמיתית שאולי היא מההיכרות שלה עם הנושא תוכל להפנות אותך לדיאטנית מקופת חולים מאוחדת שהיא ממליצה ומבחינתי אם היא ממליצה לך אז אני יודעת שזו לא סתם כתובת אלא משהו טוב שאת יכולה להיעזר בו עם הצלחה הפרטים שלה.. ורד מיכאלוביץ 052-2422579 03-6960449 03-7313685 בהצלחה אני מאמינה שהיא תוכל לעזור לך יותר המון אהבה שבוע טוב הילה

12/11/2004 | 15:31 | מאת: דיטה דניאל

ונדבר בקרוב אשמח לכל שיוף פעולה למען הנמצאים במצב בברכה שבת מבורכת דיטה

12/11/2004 | 15:38 | מאת:

כל הכבוד לך ... נדבר בקרוב שלך הילה

12/11/2004 | 12:19 | מאת:

לכל הנשמות היקרות והאהובות עד מאוד בשורות שמתחת, צירפתי לכם חומר חשוב לקריאה.. הפנמה ונקודת זווית חדשה למחשבה שתהיה השבת נעימה שבת של שקט חשבון נפש הטמעה של רעיונות הכלה מחודשת שלכם את עצמכם שבת של קבלה שבת של שקט ושלווה לכולם אמן המון אהבה שבת שלום שלכם הילה

לקריאה נוספת והעמקה

03-6202787/"סילבה מיינד קונטרול" המחשבה שלנו יוצרת את המציאות שלנו!!! קורס בניסים/בהוצאת גל עמותת נס שלום אפרת שר - שלום 054-5299877 08-9953108 קורס לתרגול יצירת מציאות ברמה עמוקה וגבוהה חזק בטירוף מומלץ!!!!

12/11/2004 | 13:18 | מאת: ה

http://www.zmanmidbar.net/

שלום להילה! אני מאוד שמחה לראות את האתר שלך, גם אני היום מטלפת בנפגעות שעוברות על בשרן את מה שאני כבר עברתי וגם כתבתי ספר הנקרא סודות לבנים שהייתי רוצה לשלוח אליך כמתנה אישית ולכבדך בו אשמח לדעת לאן ניתן לשלוח את הספר אשמח לדעת את האימייל שלך לשוחח איתך באופן אישי ותוכלי גם לצפות באתר שלי www.aditdaniel.com ספר עוסק בהשתלשלות שלי כנערה לכיוון המוות והצלתי על ידי הומאופתיה, בספר מידע מקצועי בתחום זה בהומאופתיה והרבה כתבות שנעשו עלי בעיתונים אחת מהן תוכלי לקרא באינטרנט בירחון הבריאות מנטה. אשמח לדבר בברכה דיטה

12/11/2004 | 15:19 | מאת:

אני מזמינה אותך לתת יד במה שאני עושה לפרסם מאמרים כל שתבחרי קודש כדי לעזור לאחרות שסובלות מהזוועה הזאת של הפרעות אכילה עוד מעט נכנסת שבת אבל אני מבטיחה שבמוצ"ש אני יכנס לראות אני ישמח ליצור איתך קשר באופן אישי וכל הכבוד לך מספר הפלפון שלי 054-5298599 כתובת שלי רות 6 תל אביב 64372 כתובת האתר שלי בו אני מפרסמת כל מיני טיפים להחלמה מזמינה אותך לגלוש HTTP://www.hilauriel.com בברכת שבת שלום והמון אהבה הילה

http://www.aditdaniel.com

איכילוב .. היחידה להםרעות אכילה בהנחייתה של אדית נבו בהנרייטה סולד 13 ת"א 03-6974707 לבקש את יהודית אדית נבו 050-618366

לכל מי שסובל מהפרעות אכילה אני מכירה מישהי באופן אישי שכתבה ספר מדהים על החלמה ועל גישה נכונה שבהחלט בסופו של דבר מפלסת את הדרך להחלמה...מישהי שתורמת לא מעט מזמנה כדי לעזור לאחרים להיחלץ מהשבילים של המחלה ושעדיין לא מוותרת וממשיכה לסייע שווה לקרוא וללמוד יש לבחורה הזאת הרבה מה לספר לכם על החיים ועל הגישה החיובית בהתמודדות הנחרצת עם הפרעות אכילה המתבססת על חשיבה חיובית שאני באופן אישי גם כן דוגלת בה מאוד למלאך הזה קוראים מיטל שחר ושם הספר המופלא שכתבה לאחר שנים קשות של הפרעות אכילה והחלמה מבורכת "להיות מושלמת" בהוצאת הקו האדום של הקיבוץ המאוחד חובה בבית למתמודדים בוגרים.. להורים של המתמודדים כאחד קריאה מהנה ומפרה המון אהבה גם ממני גם ממיטל הילה

לקריאה נוספת והעמקה

מתוך הספר.... "להחלים או להמשיך בהרס עצמי להחלים או להמשיך בשנאה עצמית להחלים או להמשיך בחיים שאינם חיים זאת השאלה שעליה כל חולה צריך לתת תשובה כנה" "החלמה - משמעותה התנתקות מכל ההרס ש"חידק הרזון" הצליח לזרות החלמה - משמעותה עריכת שינויים מהותיים בחשיבה ויישומם בחיי היומיום. החלמה - משמעותה להגיע לרגע בו נעשה ניתוק אמיתי מן המחלה והבנה שאין כל טעם בשימורה במחשבות להחלים באמת! לוותר על "חיידק הרזון"...." מיטל שחר

12/11/2004 | 13:02 | מאת:

לורי חביב מטפלת מוסמכת הומאופטיה קריות/ליד חיפה 050-7872280 מומלץ לנסות!! אחראית רצינית ומסורה לבבית וחמה

בשירשורים שמתחת.... המון אהבה בברכת שלום פנימי ואהבה הילה

12/11/2004 | 12:47 | מאת:

איזון תזונתי והרכבת תפריט נכון מירב 050-5377232 03-6875111 מקסימה אמיתית מומלץ לפנות מישהי שחוותה את המזעזע שבהפרעות אכילה על בשרה ובהחלט בהכרח יודעת כיצד לרפא.. כיצד לשנות גישה ביחס לאוכל כדאי לנסות

12/11/2004 | 12:51 | מאת:

ורד מיכאלוביץ דרך קופת חולים מכבי או באופן פרטי 052-2422579 03-6960449 03-7313685 מקבלת בז'בוטינסקי בתל אביב מתמחה בטיפול בהפרעות אכילה מדהימה אמיתית ואיכפתית מומלץ!!!!

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/810/649.html מישהו חייב לשים לזה סוף!!!! "הילדה נגמרת לי מול העיניים"

http://www.nofitcenter.com/Site/article/main.asp

http://www.hilauriel.com

19/10/2011 | 18:20 | מאת: מיכל כהן

שחף היא עמותה שמטפלת בהפרעות אכילה. מאחר והעמותה אינה מסובסדת העלויות מטורפות!!! יש להכין משכנתא!!! וכמובן שאין הבטחה שזה יעזור. כמוכן אין אפשרות לבחור מטפלים. בכל אופן, העיקר הבריאות.

11/11/2004 | 19:45 | מאת: חיפאית

האם זה נכון שבולימית ב"תחילת דרכה" מעלה מספר קילוגרמים לפני הירידה המשמעותית ??..אם כן מדוע תופעה זו קורית. האם מישהי שלא מקיאה אחרי כל ארוחה אלא אחרי שהיא מרגישה שאכלה הרבה מדי, מדי כמה ימים ולא בקביעות נחשבת לבולימית ?

לקריאה נוספת והעמקה
11/11/2004 | 19:47 | מאת: ועוד שאלה שכחתי

האם קיים אפקט ההשמנה שדיברתי עליו קודם בהקאה לסירוגין כפי שציינתי ?

11/11/2004 | 20:19 | מאת:

מה שאת מתארת בהחלט מעיד על התנהגות שמובילה לבולימיה חריפה הרבה יותר ממה שאת חווה אחת לכמה ימים עם הזמן זה רק הולך "ומשתבח" בקשר לעליה במשקל ואחכ ירידה גדולה.. זה לא בהכרח קשור אלא אם כן יש לך נטיות אנורקטיות ... וכן להקיא אחת לכמה ימים זה נחשב בולמי לגמרי בד"כ כשיש אפיזודה של זלילה היטהרות בהכרח נספג הרבה מאוד ועם אוכלים אחכ רגיל בהחלט יכולים לעלות במשקל מעבר לזה שההרגל לדחוס אוכל ולהקיא משגע את המנגנון הטבעי של הגוף.. הגוף מתחיל להיבהל ולאגור ואם מדובר בכמויות אוכל גדולות בהחלט משמינים מזה אפילו שמקיאים או שנשארים באותו משקל ולא יורדים מעבר לשאלות שלך הייתי מתייחסת לזה ברצינות וניגשת לטיפול אם אכן מדובר בך מומלץ באופן פרטי כדי להבין מדוע יש לך בכל אלה צורך עמוק שאינך יכולה בלעדיו כי ברור לך שזה לא קשור לאוכל אלא למשהו שהוא הרבה מעבר לכל זה הזנה זה סוג של אהבה הזנה זה סוג של נתינה ראשונית של האמא לתינוק שלה ואם ההרגלים של כל אלה היו לקויים בעבר ועוד הרבה מעבר לזה סביר להניח שאת לא תדעי להעניק את זה לעצמך ולשם כך יהיה עלייך ללמוד מחדש כיצד להזין את עצמך ולא מדובר כאן רק על הזנה שהיא פיזית אלא רגשית ורוחנית כאחד... אני מזמינה אותך להרחיב ולנסות לבדוק את הדברים העמוקים באמת .. שכן השאלות שלך לא מובילות למקום שבו יהיה עלייך להתעמק על מנת להרגיש חופשייה עם עצמך ולכן אני מדגישה חשוב מאוד לנהל דיאלוג אחר עם הרגשות שלך התחושות שלך .. הצרכים שלך ולא בהכרח משהו שקשור ישירות לאוכל או משקל בברכת שלום פנימי המון אהבה הילה

11/11/2004 | 20:38 | מאת: חיפאית

תודה הילה.. (: אני קוראת כבר בשעה האחרונה את התשובות שלך לאנשים פה ואת הרצון שלך לעזור, את פשוט מקסימה...באמת אני נדהמת . תודה ענית לי על השאלות, ותודה על העצות...

11/11/2004 | 18:46 | מאת: *עינת*

ובהזדמנות זאת אני רוצה לאחל לכם סוף שבוע רגוע ומהנה!

11/11/2004 | 23:14 | מאת:

קראתי את המייל שלך .. וכתבתי לך הרבה לומר כבר לא היה לי אני רק שולחת לך חיבוק ענקי ונהיה בקשר.. בכל מקרה שלחתי לך אימייל המון אהבה הילה

11/11/2004 | 15:50 | מאת: אלינור-שם-בדוי

מצטערת שיצא ארוך וכבד... וחיפשו אותך אתמול בפורום ב- y-net. שלך באהבה, אלינור.

11/11/2004 | 23:16 | מאת:

תודה שאמרת לי .. תבדקי עוד מעט... אני כותבת לך אימייל המון אהבה ביי בינתיים הילה

10/11/2004 | 19:50 | מאת: ריק ריק

היי הילה! אני חדשה פה אבל מכירה אותך מאתר אחר... אני מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות! אני אוכלת בשבוע האחרון כמו מטורפת ונמאס לי!!! מרגישה הכי שמנה בעולם והכי לא יוצלחת כאילו כל השליטה העצמית שלי נעלמה!!! אני מתה מפחד לעלות על המשקל ולראות עליה. בדרך כלל אני שומרת יפה מאוד ובסך הכל אני אוהבת את הגוף שלי וכמובן שכולם אומרים לי שאני רזה ונראית טוב אבל 2 קילו פחות היו מסדרים אותי... בקיצור:איך סותמים את הפה?????

10/11/2004 | 20:38 | מאת:

אוף ... דרך מעניינת להגדיר את העניין אני הייתי מציעה לך... לומר לעצמך שמותר לך לאכול ולמה כי כשמותר .. או כשאנחנו חווים חווייה שמותר לנו אז בהכרח אנו לא מרגישים חסר.. אך לעומת זאת כשאנחנו אוסרים בעדנו דבר מסויים קורה דבר מוזר והפוך לגמרי אנחנו רוצים אותו יותר מתמיד אפילו שלא באמת רצינו בזה רק בגלל העובדה שאסרנו על עצמנו לאכול לצורך העניין את מה שאני מתארת אפשר לראות מדהים אצל ילדים ילד שתגידי לו לא הוא יעשה דווקא ויש לי חדשות בשבילך גם אנחנו כאלה לגמרי לכן קודם כל תרשי לעצמך ואז את תגלי שאת מחזירה את השליטה חזרה לחיים שלך גוף חייב בהזנה שלו את לא יכולה למנוע זאת בעדו כי אחרת הוא יבגוד בך ברמה הרגשית ידוע לך שזה לא קשור לגוף אלא למשהו עמוק הרבה יותר שיהיה עלייך לבדוק עם עצמך במטרה להכיר את החלקים האלה שלך ולנהל איתם דיאלוג הולם בריא יותר נבון יותר וע"י כך להרגיש בהכרח טוב יותר עם עצמך אבל לשם כך דרושה נכונות להתעמת עם החלקים האלה שאת מנסה להסתיר. להשיג שני קילו פחות? זה מה שיעשה אותך שמחה? אני לא הייתי סגורה על זה אבל אם את באמת רוצה לרדת רק שני קילו כמו שאת אומרת הדרך לשם היא רק דרך רשות מלאה ולא דרך איסור.. אני מאחלת לך שלא תישארי במקום הזה ותאמללי את עצמך על משהו שאין לו ערך את רוצה אוכל .. את רוצה לזלול כי את זקוקה למשהו ועד שלא תעניקי לעצמך את המשהו הזה הנפש שלך תצרח כמו תינוקת והיא כבר תשיג את מבוקשה בדרך זו או אחרת וכדי לשלוט בה ולאזן אותה יהיה עלייך להרשות לעצמך להיות .. להרשות לעצמך את הצרכים שלך. אל תחליטי דברים שאינם טובים לך ... ואני יודעת שזלילות נפסקות רק מתי שמרשים.. רק מתי שלא בורחים מרגשות .. רק מתי שמעיזים לחיות... רק מתי שמעיזים לקבל את עצמנו כפי שאנחנו לא פחות ולא יותר וזה יכול לקרות גם לך אם תחליטי שאת מרשה לעצמך את מה שאת זקוקה לו. המון אהבה לך בהצלחה אפשר לאזן את זה ... רק להרשות.. הכל מסתדר אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב סופשבוע נפלא תעשי לעצמך כיף.. דברים שאת אוהבת במקום לזלול תכתבי... תיפגשי עם אנשים .. צאי לסיבוב.. גם זה עוזר שתי מים .. גם זה עוזר שלך הילה

10/11/2004 | 21:06 | מאת: ריק ריק

אז בעצם אני בורחת ממשהו? קראתי את מה שכתבת והדמעות עלו... אבל איך להרשות לעצמי לאכול יכול לעשות לי טוב???? רגשות האשמה חזקים הרבה יותר!!!! אני יודעת שאני דפוקה אבל אני לא שולטת בזה!!!!

10/11/2004 | 01:41 | מאת: פסיפלורה

מה שלומך? רציתי לספר לך שהייתי אתמול אצל הדיאטנית. לא יכולתי יותר, אני צריכה דיאטה בדחיפוווות, ולא, זה לא אצלי בראש, אני ב-א-מ-ת צריכה דיאטה, הרבה אנשים אמרו לי ששמנתי ועוד חודש יש לנו אירוע משפחתי חשוב ואסור לי להיות שמנה, פשוט אסור!! בקיצור, לפני שנכנסתי אליה, הסתכלתי על עצמי בהשתקפות של החלון, ראיתי את השומנים בצידי הבטן, ראיתי את הבטן המגעילה שלי וחשבתי לעצמי "איך נתתי לעצמי להגיע למצב כזה???" נכנסתי אליה. היא מאוד נחמדה, היא אותה דיאטנית שהכריחו אותי ללכת אליה, אז, לפני שנתיים כשכמעט הגעתי לאנורקסיה. התיישבתי מולה, היא חייכה ואמרה לי לספר לה למה הגעתי אליה. סיפרתי לה, לא הכל. סיפרתי שלפני שנתיים עשיתי דיאטת כאסח שכמעט סחפה אותי לאנורקסיה אבל אני עם האופי החלש שלי לא הצלחתי. לא סיפרתי לה על ההקאות. סיפרתי לה שאני מנסה לעשות הרבה דיאטות אבל לא מצליחה כי אולי דפקתי לעצמי משהו בגוף. אח"כ היא אמרה לי לעלות על המשקל. יש לי משקל בחדר, כל הזדמנות שיש לי אני נשקלת, אבל שם זה היה שונה. הסתכלתי על המכשיר הענק והמאיים בפחד ובשנאה. לקח לי כמה דקות עד שעליתי עליו. והיא חיכתה... היא רשמה בדף שלה את הגובה והמשקל שלי. אח"כ היא שאלה אותי לאיזה משקל אני רוצה להגיע. אמרתי לה שאין לי מס' מדוייק, אני פשוט רוצה להגיע למשקל שאני ארגיש נוח. וכמובן שזה שקר, הרי אין משקל שאני ארגיש נוח, כל משקל שבו אני אהיה אני אשנא את עצמי. אמרתי לה שבתור התחלה אני רוצה להוריד 6 ק"ג ונראה מה יהיה בהמשך. היא אמרה לי שהמשקל שלי בסדר גמור, שאם אני רוצה לרדת במשקל אז לא יותר מ-3-4 ק"ג. היא אמרה לי: "רק שלא תגיעי למצב של הפרעות אכילה" אם היא רק היתה יודעת......... זאת אותה דיאטנית שהייתי אצלה לפני שנתיים, שהייתי רזה והיא נתנה לי תפריט מפוצץ בקלוריות, אמרתי לה בסדר, שאני אוכל אבל בלב חשבתי "אין מצב!!" כשנזכרתי שהייי אצלה לפני שנתיים רציתי לבכות כי הייתי רזהההה ועכשיו אין לי כח רצון ואני רוצה להיות רזה!! כשחזרתי מאצלה היתה לי בחילה, רציתי להקיא... אבל לא הקאתי. אכלתי כל היום 2 סנדוויצ'ים מלחם קל ו-2 כוסות נסקפה עם סוכרזית וחלב דל שומן ואני רעבה... אני לא רוצה לאכול אני מפחדת לאכול... מפחדת להשמיןןןןןן לא רוצה להיות שמנה פרה מגעילה... הרבה אנשים שראו אותי רזה, ולא נפגשתי איתם מאז, רוצים להפגש איתי, אני כל הזמן דוחה את זה כי אני לא רוצה שיראו אותי ככה....... אסור שהם יראו אותי כזאת שמנה!! אני כל הזמן אומרת לעצמי "אני אעשה דיאטה ואז אני אפגש איתם" אבל כל פעם אני נופלת מחדש... סליחה על האורך של ההודעה הייתי חייבת לפרוק את מה שהצטבר בתוכי.

לקריאה נוספת והעמקה
10/11/2004 | 20:22 | מאת:

אני כל כך שמחה שהחלטת לכתוב.. אפילו שאת יודעת שאני לא מסכימה יותר עם ענייני הדיאטה וההישקלות המוטרפת בניסיון להשיג משקל נעלם מתוך איזושהי אשליה שיהיה לך יותר טוב. אני לא יודעת אם זה קשור.. אני יודעת שחשוב לך להראות טוב ואני חושבת שאת בהחלט נראית טוב לאני ודעתי... ואת לא תוותרי .. רק שתדעי שהלחץ הזה שאת מכניסה את עצמך לתוכו מעצים עוד יותר את תחושת התסכול.. וההרחקה מהמצב הזה שאת רוצה להגיע אליו.. כי את נוקשה ומאוד נחרצת לגבי המשקל שלך... זה לוקח ממך הרבה מאוד אנרגיות וחבל .. את בחורה יפיפיה .. אני ראיתי אותך ואני יותר אובייקטיבית ממך את יפה מבפנים את יפה מבחוץ כאחד את מוכשרת ברמת שאינני יכולה לתאר.. כי ראיתי חלק מהיצירות שלך והן מהממות ואני חושבת שאלה הם הדברים החשובים ... מי שאת ולא איך שאת נראית על אף שזה נכון להיום הדבר שהכי משמעותי עבורך.. ואני מכירה את התחושה.. השתדלי להניח לזה לי קרה דבר מאוד מוזר.. ביום שעזבתי את עניין ההישקלות והמאבק לרזות והתחלתי במילים אחרות לקבל את עצמי.. ואת יודעת שאני מלאה יחסית ואין לי יותר בעיה עם זה .. פתאום באמת קרה דבר מוזר שלא חשבתי שיקרה .. פתאום אנשים התחילו להחמיא לי שזה נראה טוב ושאני יפה.. מה שאף פעם לא קרה גם כשהייתי שלד... וזה כבר לא מעניין אותי.. אני זוכרת כשהייתי בטוחה שאני שמנה קרה דבר הפוך על הפוך כל הזמן התייחסו לאיך שאני נראית ורק לזה אנשים התייחסו לא למי שאני או לכל דבר אחר שאני היום כשזה השתנה מתיחסים למי שאני ומכירים בי כאדם ולא כדמות פיזית בעלת יצוג מסויים. וזה היה תהליך אני מאוד מקווה שיום אחד את תוותרי על זה ותלמדי לקבל את עצמך כפי שאת אני עדיין ממליצה לך להיעזר בדמות סמכותית שאפשר למצוא אחת כזאת ושתהיה לך טובה.. אפשר.. אבל את היא זו שצריכה להחליט השגת משקל נמוך לא יפתור לך את הבעיות שלך את הכאב שלך את כל מה שמסתתר מאחורי כל זה ואת יודעת בדיוק על מה אני מדברת. אני שמחה שכתבת אני חושבת שזה צעד ענק שאת מספרת כי את בד"כ לא מרחיבה יותר מידי וזה בסדר בינתיים זה המקום שאת נמצאת בו ואני מכבדת את זה אני מזמינה אותך לכתוב מתי שאת רוצה ולהיעזר כמה שיותר המון אהבה שלך הילה

.

09/11/2004 | 21:49 | מאת: *עינת*

שוב פעם מגיע השלב שבו אני נגעלת מעצמי, ולא מבינה איך אני נותנת לעצמי בכלל לצאת מהבית. יום חמישי יש לי דיאטנית ואני לא רוצה ללכת, לא רוצה לראות על המשקל שעליתי, לא רוצה להבין באיזה מצב נורא אני נמצאת. אני יודעת שאני שמנה-אני לא צריכה הוכחות מהמשקל בשביל זה. אני כבר מיואשת, לא רק בגלל האוכל והמראה, מהכל, מהחיים האלו.

09/11/2004 | 22:49 | מאת:

אחד הדברים המאוד חשובים שמסייעים להרגיש בהכרח הרבה יותר טוב הוא לוותר על שקילה.. ... אבל נו באמת, שאת תקשיבי לי אני יכולה להתפוצץ.. אני ישיג הרבה יותר.. חחחח מקווה שצחקת אין מה לעשות יש דברים שאדם חייב לעבור כדי להבין כמה דברים חשובים אודות עצמו ואודות החיים בכלל אני מכבדת את הדרך שלך מתפללת שיום אחד תעיזי לוותר על זה .. כי באמת את מאמללת את עצמך ואני לא יתייחס לזמן כי אני חושבת שהזמן לא רלוונטי אבל את יקרה ולבזבז את עצמך על משהו שממילא לא ישאר.. חבל.. תחשבי על זה ..זה אחרי הכל רק גוף! אבל כמו שאמרתי יש דברים שחייבים לעבור! המון אהבה ואת יודעת שאני כאן ואת יודעת שאם את צריכה משהו רק תבקשי.. שלך הילה

10/11/2004 | 19:50 | מאת: *עינת*

תודה על התשובה כתבתי לך אי מייל והוספתי לשם תגובה.. ערב נעים שיהיה לך!

09/11/2004 | 15:47 | מאת: שני

הילה שלום,אני שמחה על פתיחת הפורום- הפרעת האכילה שלי חזרה בלי שום סיבה מיחדת-לפני כשנה ההיתי מאושפזת בגלל אנורקסיה -לאחר השיחרור הייתה לי תקופה טובה ,אבל כבר חודש אני בתוך זה ולא יודעת מה לעשות-אני שומרת על זה בסוד,משקרת מעלימה -אבל לא מרזה באופן דרסטי,אני נמצאת במחשבה שאולי זה ילווה אותי לכול החיים ,יוצאים נכנסים וכן הלאה. בשום אופן אני לא מתכוונת לחזור לאישפוז בתל השומר -מבוגרים-לאחר ניסיון ,נצאתי כי המסגרת הזאת אינה מתאימה לי -מה עושים?? איך אני יכולה לעזור לעצמי -כאשר המטרה היחידה שלי עכשיו היא להרזות-אין לי פנאי ללימודים.

לקריאה נוספת והעמקה
09/11/2004 | 16:37 | מאת:

הפרעת אכילה שחזרה היא למעשה ביטוי למשהו שלא נסגר לך לגמרי עם עצמך בדיאלוג שלך עם עצמך עם הדימוי העצמי שלך .. היא למען האמת ביטוי להרבה דברים אחרים שמתעוררים עכשיו יותר מתמיד בחיים שלך תנסי לבדוק ושמעצימים את ההתקרבות המחודשת שלך לרצות להעלים את עצמך. אני מצטערת להגיד אבל טיפול בתל השומר הוא מתחת לכל ביקורת בתור אחת שהייתה מאושפזת שם ואני רוצה לומר שאני מאוד מאוכזבת שאכן הטיפול שם אינו ממצא לאור העובדה שבנות נופלות שוב ושוב חוזרות למעגל האשפוז ואינן יוצאות מהמעגל הנורא הזה של הפרעות אכילה. לעומת זאת אני כן חושבת שמסגרת טיפולית כלשהי הכרחית בהתמודדות הזאת. אני ממליצה על איכילוב בהנרייטה סולד 13 כמסגרת שבהחלט יכולה לספק מענה ייעוצי ורפואי כאחד ללא תשלום .. אך כן דרוש ליצור קשר ולקבוע תור ראשוני לאינטק. בהנהלת הפסיכיאטרית אדית נבו.. תדברי שם עם אחות בשם יהודית ותקבעי תור.. אני ממליצה לך בחום רב.. זה בהחלט היה המפלט שלי אחרי האשפוז וזה נתן לי גם תחושה שאני יכולה ליצור סדר חדש ויציבות בחיים שלי שאבדה לי אחרי תקופת האשפוז. עצם העובדה שהרצון לרדת במשקל מתעורר לך מעיד על העובדה שלא נגעת בדבר שיצר את הפרעה הזאת אצלך מלכתחילה ולכן את חייבת לגעת בזה כי ניהול דיאלוג אחר עם הרגשות והתחושות שלך יפלסו לך בסופו של דבר את הדרך להגיע למקום של בחירה ורצון לצעוד למען ולקראת ההחלמה שלך. את חייבת להחליט שאת רוצה לטפל בזה כי לפני כן לא ניתן לעשות מאומה.. אחרי שהחלטת ... ואני בהחלט חושבת שאיכילוב היא כתובת נפלאה כי היא משלבת באמת הכל.. מעבר לכך יש טיפולים במסגרת קופת חולים מכבי שאני ממליצה עליהם בחום רב.. אם אינך חברת הקופה הייתי שוקלת לעבור כי יש שם כמה אנשים שאני מכירה שיכולים לסייע לך רבות. מעבר לכך אני מכירה באופן אישי מישהי שסבלה הרבה שנים מבולימיה והחלימה היא נטורפטית היום והיא מייעצת בתחום של תזונה .. אני ממליצה לך בחום רב בגלל הניסיון שיש לה עם הנושא מקרוב.. לנסות ולהרכיב לך תזונה שתהיה לך מתאימה שלא תצטרכי להשמין או לשנות את המשקל שלך אלא יותר לשמור עליו ולייצב את הגוף שלך קוראים לה מירב והטלפון שלה03-6875111 באיכילוב 03-6974707 ד"ר נבו 050-618366 אני יכולה להמליץ לך גם על גורמים אחרים אבל אלה יהיו באופן פרטי ובתשלום אם זה לא יעזור .. יש שיטה שלי באופן אישי גרמה לצאת באופן מוחלט ממהפרעות שלי והיא נקראת קינסיולוגיה מוח אחד. זוהי שיטה שממירה את כל הדפוסים ההתנהגותיים שלנו שאינם משרתים אותנו נאמנה בדפוסים חדשים חיובים שמאפשרים לנו בסופו של דבר לקחת אחריות ושליטה על החיים שלנו ומביאה אותנו למצב של בחירה מה שבדכ במצב הזה אין שיטת תרגול מאוד פשוטה ותדירות הפעמים משתנה ממליצה לך לנסות .. בעיני זה הטופ וסוף לצרה אבל זו שיטה אלטרנטיבית וקצת שונה במקצת אבל עובדת ברמות שיהיה לי קשה לתאר מדהים לראות איך שזה עובד שלחתי כמה בנות והתוצאות מדהימות קוראים גם לה יהודית גרה בתל אביב הטלפון שלה 035273814 אם יש לך שאלות נוספות ואת רוצה לבדוק יותר לעומק אני ישמח לתת יד בדבר אבל זה יחייב אותך לפרט קצת יותר אני משאירה לך את כתובת האתר שלי תוכלי להיכנס ולקרוא על החומר שאני כותבת בנושא ומעדכנת אחת לכמה זמן...בכתובת www.hilauriel.com מזמינה אותך לכתוב בכל עת שתרצי חשוב לי לומר לך שאפשר לפתור את זה אבל דרושה איזושהי מוכנות ראשונית לרצות להיגמל ממה שנתפס אצלך כהתמכרות לרזון.. זה פשוט הכרחי להמשך הטיפול. מסגרת ויציבות מאוד חשובים בתהליך הזה .. אל תזלזלי בזה תשמרי עלייך.. כי החיים באמת יכולים להיות מלאי עניין ואתגר וסיפוק.. מעבר למה שכרגע מאוד משרת אותך .. הרצון להיעלם. המון אהבה בברכת שלום פנימי תודיעי מה קורה בהצלחה שלך הילה

09/11/2004 | 19:39 | מאת: שני

אני לומדת עכשיו באוניברסיטת בר אילן לדוקטורט אני בת 24 ואני חייבת לציין -שההיתי באישפוז לפני שנה בתל השומר -והיה לי נורא ברחתי אחרי חודש בדיוק -התאכזבתי ואפילו העזתי למתוח ביקורת חריפה על הטיפול ואז חשבו שאני ממש לא בסדר.רוב הבנות שהיו שם היו אחרי כמה אישפוזים ולי זה היה אישפוז ראשון -והיה לי נורא קשה -ציפיתי למסגרת שתוכל ללבן את הבעיות שלי בנושא האוכל ותאמיני לי שיתפתי פעולה -אבל אותם עינן כמה שקלתי ביום רביעי ,כמה עליתי וכמה ירדתי ,איך העלמתי את הלחם שהיה לי בצלחת.. היה לי רע מאד -זאת היתה תקופה קשה עבורי.היום אני בטיפול פסיכולוגי גם בתל השומר במרפאות חוץ ובטיפול פסיכאטרי-אבל הפסקתי לעצמי את הכדורים בגלל שנמאס לקחת פרוזק יותר משנה ובכמות מירבית -היום אני מרגישה טוב -אבל עדיין אני רוצה להגמל מההקאות והשימוש במשלשלים.איך את יצאת ומתי את ההית בתל השומר.יהיה קשה לי להתקבל לאיכולוב בגלל התיק שלי בתל השומר ,כמו כן ,אני כבר לא כל כך מאמינה במסגרות האלה -מה כבר יכולים לחדש ולהגיד. יש לציין שאני בקשר טוב מאד עם הפסיכולוגית שלי ולכן אני גם מאוזנת עד כמה שאפשר ,אבל מה עוד אני יכולה לעשות כדיי להבין שהמלחמה הזאת מסוכנת ואני לא רוצה שהאנורקסיה תיהיה חלק ממני .אני עם רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ--אבל הבפנים עדיין קורץ לי אני מעריכה את הכנות שלך ואת המענה שאת נותנת -כל טוב -שני

יוםצ נוראי...:( כבר אין לי כח

09/11/2004 | 22:42 | מאת:

תשתדלי לכתוב זה מוציא הרבה מועקות תקרעי את זה ותשחררי אותם לחופשי אם תנסי זה עשוי לעזור שלך הילה

09/11/2004 | 01:05 | מאת:

השארת לי הודעה שמשקל 43 זה לא מספיק נורא ונמוך בשביל לקבל טיפול באיכילוב.. שכאילו עם משקל כזה אין לך מה ללכת לשם.. "פיל" ממש! תעשי לי טובה תבלעי את הצפרדעים ותלכי .. כי המסגרת הזאת באמת באמת טובה. אל תוותרי על זה הבנות שם נפלאות וזאת הזדמנות אמיתית ללמוד המון.. לקחת אחריות ולעשות משהו אחד לקראת ולמען ההחלמה שלך. אל תוותרי על זה ! ואת יודעת שאני אומרת לך את זה מאהבה.... שימרי עלייך! לילה טוב שלך הילה

09/11/2004 | 01:27 | מאת: מאיה הקטנה

תודה מדהימה שלי מקווה שיהיה טוב חולה עליך{

09/11/2004 | 00:28 | מאת: גילה חיימוביץ

שלום לכם אני היתי רוצה לברר העם סוכרזית עושה נזק? העם סוכרזית משפיעה על הזיכרון ? וכמה סוכרזית ביום מותר לישתות?

09/11/2004 | 00:40 | מאת:

גילה יקרה סוכרזית וכל מוצר לוואי אחר שהוא בבחינת תחליף למתיקה מאשליה כביכול שהוא דל קלוריות 'ואינו משמין'בשל העובדה כביכול שהוא חסר ערך קלורי.. בהכרח גורם נזקים בראש ובראשונה על עצם העובדה שהגוף מתקשה לעכל חומרים כאלה ואחרים ושאלה אינם טובים לו בלשון עדינה מאוד במצבים של סכרת ממליצים להשתמש בסוכרזית כי זה כביכול הרע במיעוטו אבל זה רחוק מלהיות בריא אני מאמינה שישימוש מופרז במוצרי לוואי שכאלה לטווח ארוך בהחלט יוצרים נזקים כאלה ואחרים .. אני לא בטוחה שזה פוגע בזיכרון אבל זה כן יכול לפגוע לך בכבד ובטחול.. ואני חוזרת ואומרת שימוש מופרז!!! אני מאמינה שאם אחת לכמה זמן תשמשי בזה נראה לי שהאוויר שאנחנו נושמים הורג הרבה יותר.. אבל זה כבר לפורום אחר. מעבר לכך ...את יכולה לקנות בבית טבע אבקת סטיביה או בטיפות שהינה ממתיק טבעי לחלוטין שמופק מצמח מתוק למדי ובריא להפליא.. שווה לנסות.. מספיק 3 טיפות ובהחלט תחליף מצויין לסוכרזית שכן אף הוא נטול קלוריות לחלוטין ובניגוד לסוכרזית נספג בגוף ללא שום קושי וללא שום תופעות לוואי. אם ניסית וזה מגעיל .. סוכר ענבים עשיר בקלוריות אבל בריא בטירוף! המון אהבה בהצלחה הילה

08/11/2004 | 21:54 | מאת: אלינור-שם-בדוי

איזה יומיים עברו עלי, אלוהים... הילה - אני מבינה שאת בקשר עם מיטל, אז תגידי לה בבקשה לענות לי על המייל ששלחתי לה ב-3.11. זה חשוב לי. תודה. חוץ מזה אני מקווה שאת מרגישה טוב ושהכל בסדר. שיהיה לך ערב נעים. אלינור.

09/11/2004 | 00:30 | מאת:

בינתיים המון אהבה תנשמי עמוק.. יש חרא של כוכבים החודש צריך לחכות בסבלנות שיעבור וכמה שיותר מהר אם את שואלת אותי.. המון אהבה תמיד כתמיד שלך הילה

09/11/2004 | 12:00 | מאת: אלינור-שם-בדוי.

שאמרת לה. אני מחכה. "יש חרא של כוכבים החודש"... - הרגת אותי...הצלחת להעלות לי חיוך על הפנים... תודה!!!!!!!! שתהיי בריאה....... אני רוצה לספר לך עוד, אבל כרגע אני נורא חלשה אז עכשיו אני מתנתקת... כשיהיה לי כוח אכתוב לך למייל ואודיע לך. בינתיים שיהיה לך יום נחמד ותשמרי על עצמך. בהערכה רבה, אלינור.

08/11/2004 | 18:16 | מאת: *עינת*

מה יהיה איתן? אני כבר לא מסוגלת, הן תוקפות דווקא בזמן הלא מתאים! אני מרגישה כל כך מגעילה, כל כך טמאה! מה יהיה הסוף עם זה? מתי כל זה יגמר?

עינת מתוקה ... מה שלומך?? אני מבינה שהמחשבות מציקות אבל הרבה מזה קשור בעצם העובדה, ממהיכרות הקצרה שלי איתך שאת לא מוכנה לוותר להרגל הזה שנקרא הפרעות אכילה.. לא מוכנה לקבל או לחשוב שאת תהיי בלי זה וזה יקירה לא לטובתך ולכן המחשבות מעיקות כי כל מה שאת עושה בפועל רק מתסיס את העניין גורם לכך להתעצם ואת בסופו של דבר סובלת .. אמרת לי לפני כמה זמן שעד שלא תגיעי לקצה לא תירגעי ואני חושבת שהקצה הזה שאת מדברת עליו יש בו הרבה מאוד דברים שרק ירחיקו אותך בסופו של דבר מהחיים .. ולא נראה לי שזה מה שאת מאחלת לעצמך באמת .. אפילו שלכאורה הכל בשליטה....אני שמחה שאת מדברת עם מישהי שאת סומכת עליה אני חושבת שזה חשוב מאוד. וחוץ מזה לכי לרקוד.. הריקוד פשוט מוחק את עצם העובדה שלפני רגע היה לך רע .. הוא מאפשר לך לנהל דיאלוג אחר עם מי שאת .. עם הכאב .. עם התחושות המוזרות .. וכל אלה מובילים לריפוי.. או שפשוט תשימי לך מוסיקה שמחה ובכוח תגרמי לעצמך להרגיש טוב.. אני חושבת שנכון להיום זה יהיה מאוד חיובי עבורך להפוך את התחושות המעצבנות למשהו שיהיה לך קל לנוע איתו .. יבוא זמן שתוכלי להתעמת מול הרגשות והמחשבות הקשים ולא תאלצי לברוח .. לשם כך דרושה מוכנות שלך .. וכמובן כל הדברים שתעברי שיובילו אותך לבחירות שלך ...וכמו שכבר ידוע לכל זמן ועת לכל חפץ .. כשתהיי מוכנה לכך זה יגיע בינתיים תתרחקי מהמחשבות הרעות כי לפעמים חייבים להתרחק מהן בכוח ובמודע, כי אחרת אין טעם ליצור עוד מציאות כואבת אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת מחשבה שהמחשבה שלנו יוצרת מציאות... והיא אכן כזאת.. מעבר לכך כל דבר שיעשה לך טוב במצבים כאלה.. אל תחשבי פשוט תתרחקי מהזירה הזו בכל דרך שתבחרי .. מפגש עם חברה.. ריקוד.. הליכה .. שמיעת מוסיקה וכל מה שתבחרי להיות כלי השהייה זמני... כתבי לך משפטים נעימים ומזינים אודות עצמך ותלי אותם על הקיר כך שכל הזמן זווית העין שלך תיתקל בהן ואת תפנימי אותם.. כך שיהפכו להיות קו מחשבתך ועד מהרה למציאות חייך.. האמיני לי זה מאוד נחמד.. תומך .. את יודעת .. אם את צריכה משהו .... אני פה.. תעבירי לך את הערב בנעימים המון אהבה שלך הילה

08/11/2004 | 20:58 | מאת: *עינת*

הילה, את צודקת , צודקת מאוד ויחד עם זה שאני מבינה כמה את צודקת אני לא יכולה לעשות עם זה כלום...כלומר קשה לי לבטא כלפי דברים חיובים ומחשבות חיובות כל עוד אני חושבת שאני לא בסדר. אני לא ממש ארחיב כאן, כי כבר שלחתי לך אי מייל לפני שראיתי את ההודעה. אני רוצה לאחל לך ערב טוב ןלהגיד לך המון תודה ומחשבה חיובית אחת תמיד נמצאת אצלי בראש ומסתובבת איתי בכל מקום- הידיעה שיש לי אותך! אוהבת מאוד מאוד!

08/11/2004 | 11:48 | מאת: מאיה של אף אחד

קודם כול המון מזל"ט על ניהול הפורום שיהיה לך המון בהצלחה מדהיהמ שלי אז עכשיו אני מצטרפת גם לפה אין מה לעשות אני ארדוף אחריך לכול מקום המון תודה על העזרה במיסנג'ר אתמול כולי התרגשות ומתח לקראת איכילוב ב29 לחודש שיהיה ל ךהמשך יום מצוין מקסימונת אוהבת תמיד מאיה

08/11/2004 | 11:54 | מאת:

מאיה מתוקה אני יודעת שיהיה טוב שוב.. מאחלת לך המון בהצלחה ואל תתייאשי מחזיקה לך אצבעות נדבר לפני המון אהבה יום נפלא מקסים.. תעשי לך הכי כייף שבעולם שלך הילה

08/11/2004 | 01:25 | מאת: שני

מה עושים כאשר אין מסגרת מתאימה-ניסיתי אישפוז -אבל זה לא עזר...

08/11/2004 | 09:15 | מאת:

שני יקרה אין צורך להגדיר הפרעת אכילה משום שהפרעת אכילה נשארת תמיד הפרעה.. המילון לה ואוצר ההרגלים שונים ומגוונים אבל אם בשורה התחתונה את סובלת מדימוי עצמי נמוך .. מונעת בעדך הזנה זורמת לגוף ללא עכבות כאלה ואחרות.. עיסוק במחשבות רעות אודות עצמך והביטוי הכולל לכל אלה נופל באכילה.ובמשקל אחר כך . הרי לך הפרעת אכילה.. מכיוון שלא הגדרת וטענת שהתאשפזת וזה לא עזר .. אין זה מפתיע אותי אני בהחלט חושבת שאשפוז לרוב הוא בזבוז זמן .. אני חושבת שהסיבה לכך נעוצה בעצם הרעיון שכשמישהי או מישהו מתאשפז זה נעשה בכפייה .. לא קיים חיבור אמיתי להחלמה.. ומשום כך זה נופל ..יש איזשהו רצון וצורך עז שהחלמה תהפוך למשהו מיידי ולעולם זה לא יכול לקרות .. מכיוון שזה תהליך ארוך וממושך של למידה ושינוי הרגלים ואלה לוקחים זמן לעיתים מספר שנים לעיתים רגע אחד ידוע לך שהפרעות אכילה הם ביטוי למשהו עמוק הרבה מעבר למה שאת מכנה הפרעות אכילה כפי שלא אחת ציינתי .. לא הייתי מוותרת על מסגרת טיפולית שבה יש מעקב פסיכולוגי ודיאטני כאחד אני יודעת שבקופת חולים מכבי אפשר לקבל טיפול מדהים לעניין מעבר לזה את יכולה להתקשר לאיכילוב ישנה קבוצה ידידותית למדי שבה יש התערבות של פסיכיאטרית על שם אדית נבו ואחות שאם אינני טועה שמה יהודית מקסימה אמיתית ועוד דיאטן שמרכיב לך אחכ תפריט.. כל שעלייך לתת בתמורה הוא הנכונות שלך להחלים.. הנכונות שלך להגיע לשם ולטפל בעצמך כי אף אחד לא יעשה זאת עבורך.. התקשרי לשם תבקשי לדבר עם האחות יהודית זה לא עולה כסף צריך להמתין קצת בתור.. שזה הדבר האחרון שישבור אותך אני רק יכולה לומר לך שהקבוצת תמיכה נהדרת ואדית נבו בהחלט מישהי שאת תוכלי לדבר איתה ולהתקדם בהחלמה שלך. חשוב לי לציין על השיטה הנעלה ביותר שבחרתי לציין כנושא .. אני משאירה אותה לסוף כי היא שיטה מאוד ייחודית שונה מכל מה שהכרת עד היום ובהחלט מאוד לא שגרתית ..היא נקראת 'קינסיולוגיה מוח אחד'.. על רגל אחת זוהי שיטת תרגול שמביאה את התאים בגוף ברמת זיכרון ודנ"א לעשות טרנספומציה בסדר גודל ענק ושחרור מטראומות בגיל סיבה.. זוהי שיטה ללא ספק אלטרנטיבית אבל מוכרת מאוד בחו"ל יש לה הצלחות אדירות גם בהפרעות אכילה...בגל היכולת שלה להביא לשינוי ביוכימי וזה מאוד רציני .. תחשבי שאם זה כך את יכולה לעקור מהשורש את כל מה שעד היום מנע בעדך להתקדם הלאה אם אנחנו יוצאים מתוך נקודתץ הנחה שיש לנו זכרונות לא מעטים של הווייה שללא ספק קובעים את המציאות שלנו.. החלק האופטמי הוא שניתן לשנות אותם ולהפוך אותם למשהו שאפשר לנוע ממנו ולצמוח לחיים חדשים. העניין הוא שזה כבר עולה כסף וזה משהו שנעשה באופן פרטי.. אם זה מעניין אותך אני משאירה לך מספר טלפון.. היא גרה בתל אביב שמה יהודית .. אם יותר קרוב לך להגיע לכפר סבא .. תקשרי אליה והיא תתן לך מספר טלפון של מישהי שמתעסקת עם השיטה באזור הזה הטלפון שלה הוא 03-5273814 אני רק רוצה לספר לך בקצרה.. שאני הייתי גם באיכילוב .. גם בטיפול פסיכולוגי וגם מאושפזת בתל השומר.. הדבר שהוציא אותי מהגיהינום הזה שנקרא הפרעות אכילה זו השיטה ...הייתי חושבת על כך ואם יתאפשר לך כדאי לך לנסות כי היא מחוללת ניסים. רציתי לתת לך טיפ בלי שום קשר למסגרת.. ערכי רשימה של כל הדברים שהם נכנסים לרשימת ההרגלים של הפרעת האכילה שלך בסדר יורד.. התבונני בהם בחרי מתוך הרשימה רק דבר אחד אחרי שבחרת ...את הדבר הזה את מתחייבת לא לעשותו למשך שלושה ימים.. אחרי שהצלחת לא לעשותו .. את ממשיכה לא לעשותו עוד ארבעה ימים אח"כ מכיוון שהטווחים קצרים וזו לא משימה קשה לעמוד בהימנעות מהרגל אחד למשך זמן כה קצר.. את אומרת לעצמך כל הכבוד הצלחתי!.. את בוחרת עוד דבר נוסף מהרשימה שעזית אחרי שהתחזקת וראית שאת יכולה לשנות את ההרגל ולהימנע ממנו ועושה אותו למשך אותו זמן .. הרעיון הוא בתרגיל הזה לצמצם כמה שיותר הרגלים הרסניים לדוגמא אם אני רגילה להקיא שלוש פעמים ביום.. אני מחליטה שלמשך שבוע או שלושה ימים אני מקיאה רק פעם אחת ביום וככה על העיקרון הזה אני ממשיכה לקדם את עצמי לכיוון של החלמה.. כל פרק זמן קטן אני מחליטה לשנות רק לזמן הזה את ההרגל שאני רגילה לו. שני זה תרגיל חשוב ואם את מעוניינת בהחלמה עשי אותו כי הוא מאוד עוזר מעבר לכך הקפידי לכתוב.. כתיבה יכולה לסייע לך רבות בשחרור.. עשי איזשהי פעילות שתגרום לך הנאה.. וסיפוק.. חישבי על משהו והעניקי לך את זה שמעי הרבה מוסיקה כי זה עוזר ועוד דבר.. עשי לך עוד רשימה של דברים שעושים לך טוב והקפידי לעשות לפחות אחד מהם .. אם יש לך שאלות נוספות אני ישמח לענות שיהיה לך יום נפלא שלום פנימי .. בהצלחה והמון אהבה שלך הילה

07/11/2004 | 13:54 | מאת: אפס שתיים

אני אוהבת את הגוף שלי, ששינה, מה לעשות, עם השנים את צורתו וכיום, אני שוקלת כ-15 קילו יותר מ-52 קילו ששקלתי במשך רוב חיי הבוגרים. אבל, שוב, לדעתי זה הרבה יותר מחמיא לי מהרזון ואני ממש לא מתרגשת מקילו או שניים שעולים ויורדים, כל עוד אני נראית בריאה, אוכלת טוב ולא מכניסה לי לגוף את כל הזבל שמייצרים כיום. הגעיה היא, שאני מוקפת כל הזמן עם שומרי דיאטות כרוניים, שמנסים, די בכוח, לשכנע אותי בצורך להוריד משקל, לשמור דיאטה ולהזהר עם כמוויות האוכל שלי. אני מוצאת את עצמי, כמעט בעמדת התגוננות, מול כל הנשים ששומרות דיאטה זאת או אחרת. אני יודעת שאני אוכלת תזונה בריאה, אני אוכלת כמו ציפור, בכל כמות שבא לי, עד שאני שבעה, אופה מקמח מלא וסוכר חום ובהחלט, שומרת על משקל יציב, עם תנודות של קילו שניים לכאן ולכאן. מתי תהיה תנועת שחרור נשים לאכילה בריאה? מתי נפסיק כולנו לרצות להראות כמו נערים בני 16 בכל גיל? מתי נלמד לאהוב את עצמנו כמו שאנו, מבלי להרגיש רע עם עצמנו בכל פעם שאנו מביטות בראי או עולות על המאזנים? (אני בעד לזרוק את המאזנים לפח!) שלא ישמע, חלילה, שאני בעד התפטמות עד התקף לב

07/11/2004 | 13:57 | מאת: אפס שתיים

(לצערי, אין אפשרות לערוך וכך, אם שלחתי בטעות, אני צריכה להמשיך....) ואני לא בעד התפטמות בכל הזבל התעשיתי והלא תעשיתי שקיים, אבל, אני בהחלט בעד חזרה לנשיות שפויה, לקבלה עצמית מלאה כנשים, עם כל השינויים שאנו עוברות. בהצלחה!

להילחם!! אני קוראת את הדברים שאת כותבת ואני מלאת התפעלות רק מעצם העובדה שאת מקשיבה לעצמך .. שזה הישג בלתי רגיל... אז מה עם את 10 קג יותר.. ברור לך שזה לא מעיד כהוא זה על מי שאת.... האמיני לי משקלים נמוכים לא באמת ממצאים את האישיות הנעלה של האדם כשזה בא לידי ביטוי באופן מאולץ .. אני חושבת שאת פשוט צריכה להבין ולחזק את עצמך כפי שאת .. להבין שלכל אחד טוב ונכון לחיות על פי הצרכים שלו ללא שפיטה. הייתי במודע ובמתכוון מתרחקת מכל ההערות האלה שממילא אינן מובילות לשום מקום. הייתי מאירה ומחזקת בזמן אמת כשמישהו חש לומר הערות כאלה ואחרות שכולנו מכירות ומעטים מכירים.. הייתי אומרת שזוהי חוכמה אדירה להיות אישה כפי שהיא.. ושכל אלה התכחשות אדירה למהות הנשית.. משם לשאוב את הכוח.. להאמין בזה כי זוהי האמת .. חשוב שתביני שכשטוב לך עם עצמך ולשם כך דרושה עבודה עצמית ולמידה עצמית לא מבוטלת בהכרה של מי שאת ובשינוי אי אלה הרגלים שאינם משרתים אותך נאמנה ובמצב הנעלה הזה שום דבר מנגד הצד לא יזעזע לך את הקרקע שמתחת המשיכי להרגיש טוב עם עצמך חזקי את עצמך בכל דרך אפשרית שרק תמצאי לנכון ואני רוצה לומר לך עוד משהו חשוב אני מתעסקת המון עם "אנרגיות" זו העבודה שלי וכשאנחנו מאמינים על עצמנו שאנחנו לא שווים או לא מי יודע מה כפי שאת מכנה זוהי סוג של אנרגיה שבהחלט עוברת הלאה .. אנשים בחוץ מזהים את זה מבלי לדעת את זה במודע והם יאמרו את המשפטים שדווקא אותם יהיה קשה לנו לשמוע ולהכיל.. כל זאת מפני שבאיזשהו מקום בפנים אנו מאמינים אותו דבר על עצמנו. זוהי משוואה מאוד פשוטה שרצוי להיות ערים לה הדרך לשנות את זה היא כמובן באמצעות מחשבה חיובית תוקפת .. להאמין כמה שיותר שאנחנו שווים .. נפלאים וראויים כפי שאנחנו לא פחות ולא יותר שווה בשווה ואז את תראי שכל המשפטים יתרחקו בחלל ולא יקחו יותר חלק פעיל בחיים שלך וזה יהיה מדהים לראות את זה. אז מעבר למילים .. האמיני חזק בעצמך ע"י כוונה פשוטה המשקל הוא לא כלום אלא גוף בית לנשמה ותו לא! שמרי על הגוף שלך והזיני את הרוח שלך ביסודות שיגרמו לך לבנות את עצמך ולאהוב את עצמך כפי שאת אני מברכת אותך שלום פנימי וכל טוב שלך הילה