פורום הפרעות אכילה - תמיכה

במשך שנים אני מתעוררת בלילה אוכלת וחוזרת לישון.זה בא בתקופות , חודש מתעוררת, חודש לא... כשהילדים קמים בלילה לבקבוק אני אח"כ הולכת לאכול. רקע על עצמי - בת 30 נשואה ויש לי 2 ילדים.(גם אימי מתעוררת בלילה ואוכלת ). יש לנו ברקע - סיפור משפחתי לא נעים שקרה, ואני יודעת עליו מגיל 18 האם זה קשור למה שקורה לי? זה סיפור קשה שאני חיה איתו יום יוםבמחשבותיי ,יכול להיות שבגלל זה משהו בי לא רגוע ולכן אני מתעוררת לאכול בלילה? מה שמפתיע אותי שאימי ככה שנים (ולה נודע מהסיפור רק לפני 4 שנים.) אז האם זה קשור? או שיכול להיות שזה תורשתי? במבנה גופי - אני רזה, ואני לא חושבת שאני משמינה מפעולת האכילה בלילה? האם חובה לטפל בבעיה זו?

קרן יקרה כמו רבים מאיתנו אוכל מהווה הרבה פעמים לא רק הזנה אלא גם בריחה מהתמודדות עם קשיים ועם המציאות נוח לברוח ולמצוא באוכל נחמה. אוכל לרבים מאיתנו גם מהווה פיצוי על דברים אחרים שחסרים ולכן במידה וקיימת איזה שהיא זלילה חשוב לבדוק למה היא קורית ולמה היא קיימת ייתכן שישנה בעיה וצריך לפתור אותה חשוב לנסות למצוא את הסיבה. רצוי לטפל בבעיה כי בעיות לא נעלמות ולא בורחות מעצמן או נפתרות מעצמן ולכן חשוב בשביל השקט הנפשי לפתור את הבעיות ולא להדחיק אותן ולא לברוח מהן. יש הרבה אנשי מקצוע טובים שיכולים לעזור לך וזו לא בושה לבקש עזרה. בעיות שלא נפתרות יכולות רק להסתבך לפעמים וחבל

אני בת 20 ואני מקיאה כבר שנתיים. אני בדרך כלל בצום רוב היום ואיפשהו במהלך הערב הוא נשבר ואני מפתחת בולמוס ואחריו מקיאה הכל. תמיד אחרי בולמוס באה ההקאה. אתמול בעבר כנכנסתי לשירותים והתכוונתי להקיא זה פשוט לא יצא לא משנה מה ניסיתי לא הצלחתי להקיא. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבולמית..תמיד כבר בכניסה לשירותים אני מרגישה כ"כ מגעילה,נפוחה ורק באלי לעבוד את ה כמה דקות האלה ולחזור למצב שבו הבטן שלי שטוחה כמו מקודם. כמובן שנכנסתי להיסטריה מטורפת, התחלתילבכות ולצרוח ואפיול רציתי לנסות בפעם הראשונה משלשלים אבל כמובן שזה לא עזר. עברו כבר הרבה שעות והבטן שלי עדיין נפוחה.אני מרגישה שהיא לא תחזור להיות שטוחה כמו בעבר וזה מכאיב לי אני ממש לא יודעת מה לעשות. החלטתי להפסיק להקיא אבל אני באמת מתוסכלת מהמצב. מתי הגוף שלי יחזור להיות במצב הקודם שאהבתי ? אני רק אציין שאותו הבולמוס שלא הצלחתי להוציא היה עצום קרוב ל 8000 קלוריות כמעט

אני בת 17 והמצב שלי בדיוק כמו שלך. לפני כמה ימים כרציתי להקיא פשוט לא הצלחתי ונכנסתי להיסטריה וללחץ מטורף והרגשתי" שהעולם נופל עליי ".. מרוב הנסיונות גרמתי לעצמי נזק בגרון.. ועכשיו ביומיים האחרונים הגרון שלי כואב נורא ואני בקושי מצליחה לשתות מים. תתני לגוף שלך מנוחה של כמה ימים ובכלל לנסות לצאת מזה. כי אם את כבר שנתיים בתוך זה ואת לא מתכוונת אפילו לעשות בשביל זה שום צעד אחד קדימה אז זה ייקח עוד הרבה שנים וחבל- אף אחת לא רוצה להיות בולמית כל חייה.זה מתסכל,מעייף,מתיש ומה לא...?

מיה, לדעתי המצוקה היא שאת ממשיכה להקיא. מנסיון של בולימית במשך כמעט 10 שנים, עם הפסקות באמצע, אני מציעה שתתחילי לחשוב על הנזקים שאת גורמת לגופך: פגיעה בשיניים, בגרון, במערכת העיכול, ללב..... היום אני דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה וממה שאת כותבת אפשר בקלות לראות ששינוי קטן כמו אכילה מסודרת יעזרו לך מאד להפסיק עם ההקאות, שאינן מוסיפות לך בריאות לא עכשיו ולא מאוחר יותר. למה לצום כל היום? האם את יודעת שהפרעת אכילה היא שילוב בין תזונה לא מתאימה וטיפוסים בעלי גנטיקה מיוחדת. עזרי לעצמך עם התזונה ותראי שבתהליך לא ארוך התנהגותך תשתנה. בקשי עזרה וצאי מזה. את יכולה,האמיני לי, הכל אפשרי. בהצלחה

שלום אורלי רציתי לשאול אותך האם בגירה כמוני (26) ניתן לאשפז בכפיה במחלקה להפרעות אכילה? אני עדיין לא בתת משקל אבל על פי הפסיכולוג המטפל אני חיה באורח חיים של אנורקטית ולכן יש עילה לאשפוז, כך הוא טוען. אני רוצה לדעת האם זה נכון? כן אני חיה על 300 קלוריות ליום. כן אני גם הולכת להמשיך ככה כי אני רוצה לרזות. השאלה היא אם האיום שלו רציני ובר ביצוע. תודה

יקרה שלי קודם כל את עושה טעות שאת רוצה להרעיב את עצמך אך אין לי ספק שאת חולה ולכן אינך מודעת ואת בהכחשה. ניתן לאשפז בכפיה ככל הידוע לי במידה ופסיכיאטר קובע כי את מסוכנת לעצמך וסביבתך וכן ניתן לערב עובדת סוציאלית בעניין שתאשר את העניין גם ואז לפי מיטב ידיעתי ניתן לאשפז. זה אומנם פרוצדורה אך זה אפשרי בהחלט במידה ואת בסכנת חיים. אך יקירה שלי קחי את עצמך בידיים וגשי וקבלי טיפול את משחקת עם החיים שלך האם את רוצה למות מרעב? כך את רואה את שארית חייך?

אורלי שלום, בני בן 14 סובל מאנירקסיה , מבחינת המשקל הצלחנו לאזן אותו, הוא עולה לאט לאט, אבל מבחינה רגשית הוא מאוד סובל, יש לו התפרצויות מאוד קשות . אני מחפשת לו מטפל או מטפלת לטיפול רגשי. את יכולה להמליץ לי על מישהו(אני גרה בראשל'צ)

אמא יקרה אני לא מכירה מישהו בראשון לציון אבל כן אמליץ בחום רב על נורית מכפר סבא אליו מגיעים מכל הארץ. ממליצה בחום היא הצילה לבתי את החיים מאנורקסיה ונתנה לה חיים חדשים

אורלי תודה רבה, את יכולה לתת לי את הפרטים שלה בבקשה ועוד דבר איפה אני יכולה לקבל הדרכה בשבילי תודה

שלום, אני סובלת מהפרעת אכילה מזה שנים רבות, בשנים האחרונות היא מתבטאת בבולמיה. כעת, לאחר אשפוז שלמרות המעקבים מתקשה לשמר את תוצאותיו. רציתי לברר האם קיימות מסגרות אשפוז יום למבוגרים(גילאי 20-30) הסובלים מבולמיה, ואשר מסגרת מרפאתית אינה מספקת עבורם ומסגרת אשפוזית מלאה אינה מחזיקה לאורך זמן? אודה לתשובתך המהירה

אני לא ממש יודעת על מרכזי יום אבל ניתן לבדוק באגם או בשחף ייתכן ודרכם אם אני לא טועה יש מרכזי אשפוז יום. שוה לעשות טלפון ולבדוק.

ייתכן והם יוכלו להמליץ לך על מקום מסוים הם בטח יודעים יותר טוב ממני.

אני לומדת עם בחורה שירדה במשקל לפני הרבה זמן. היא הייתה שמנה מאד לפני כן. כמה זמן היא הייתה מאושרת במשקל שהגיעה אליו למרות שנשאר לה עודף קל. לאחרונה רזתה 15 ק"ג בארבעה חודשים. התחילה לאכול בצמצום, לעשות הרבה ספורט, למרות שהגיעה למשקל התקין מבחינת הטבלאות היא טוענת שהיא שמנה מדי. עד הערב היא שותה רק מים ואוכלת אחרי פעילות גופנית נמרצת. אני יודעת שהיא התחילה לקחת כדורים נגד עצירות. היא אדם בוגר ולא ילדה. השאלה היא איך אפשר לעזור במקרה כזה ואם צריך.

אין ספק שיש פה בחורה עם בעיה רצינית. אין ספק שהחברה שלך בהפרעת אכילה. זה לא שפוי לשתות מים כל היום ולקחת כדורים משלשלים כל הזמן. את יכולה לנסות בדרך עקיפה אולי ולא לדבר ישירות על האוכל לברר אם היא באיזה שהיא מצוקה ואם כן לנסות להציע לה ללכת לשיחות להגיד לה שיש לך מישהי שאת יכולה להמליץ בחום ששמעת מחברה. אני אתן לך טלפון של מטפלת מדהימה. בלי להזכיר כמובן אוכל או הפרעת אכילה כי אחרת ישר היא תפתח אנטי כמו כן כחברה את יכולה להעצים אותה ולהגיד לה כל הזמן כמה היא נפלאה ומדהימה. להגיד לה דברים שיחזקו את הבטחון העצמי שלה ואת הדימוי העצמי הירוד שיש לה וכן כמובן להשאר חברה ולתמוך לאורך כל הדרך. יותר מזה אין הרבה מה לעשות.

היא מדברת כל הזמן על כמה היא שמנה (היא רזה ובמשקל תקין לגמרי). יש לה הרבה מצוקות, היא אדם מאד מבולבל. אני יודעת שהיא הולכת לפסיכולוג מומחה להפרעות אכילה. היא טוענת שהוא אחד הטובים בתחום. אנחנו אומרים לה הרבה שאנחנו אוהבים אותה. היא גם שואלת תמיד. משום מה זה לא עוזר להפנים.

שלום, אני מחפשת את הסרט על צמד הקרפנטרס שהוקרן לפני שנים בערוץ הראשון. הסרט מספר את סיפור הלהקה אך מתמקד בזמרת שלקתה באנורקסיה. תודה

גם אני חיפשתי את הסרט הזה באינטרנט ולא מצאתי אני מאמינה שבספריות וידאו הוא אכן קיים.

אורלי, האם בחורה שלפני שנכנסה למחלה היתה בתת משקל (לא חריף) ותמיד היתה רזה יכולה להפוך לאנורקסית? גם אם תמיד אמרו לה שהיא רזה?

לאנורקסיה נכנסות לא רק בנות שמנות הרבה בנות שהן דווקא רזות נכנסות לשם ללא שום סיבה ולכן ייתכן מאוד שאת אכן באנורקסיה בלי שום קשר לרזון שלך לפני כן מעבר לזה שאם את שואלת שאלה כזו וכן אם ההתעסקות שלך עם הקלוריות והמשקל היא מעבר לנורמליות והיא התעסקות יום יומית ייתכן וכמעט בטוח שאת בעלת הפרעת אכילה אנא גשי וטפלי בכך לפני שיהיה מאוחר מדי כי נשאבים מהר מאוד חזק לתוך המחלה מבלי ששמים לב בכלל.

כמה שזה קשה לי נפשית.. אני מודדת את עצמי במשקל.. ובאמת שאין לי מושג למה אבל קשה לי להשקל.. הנתונים של המשקל והגובה מראים תת משקל (גבולי ביותר) ואפילו המורה התחילה להעיר לי... אבל באיזה שהוא מקום אני מרגישה שנורא נוח לי להאמין שכולם משקרים לי. מה לעשות למי לפנותת?? תוכלי להסביר שלב שלב מה לעשות... אני רוצה לצאת מזה.. אני כל היום חושבת רק על זה, גם יש לי "התקפים" כאלה שאני אוכלת, סליחה על המילה אבל כמו בהמה! ואז אני משתדלת לא להכניס שום דבר לפה שלי תקופה מסויימת..ואחרי התקופה הזאת שאני בקושי אוכלת משהו אני מרגישה כ"כ אושרר ! ואז שוב באים ההתקפים האלה של הרעב !!!! ואני אוכלת כמו לא יודעת מה .. ואני אשכרה לא שולטת בעצמי !!! זה מציק לי כ"כ..!!!!!!! וזה כל היום עוצר אותי אני לא יכולה לראות מראות.. אני פשוט לא יכולה להסתכל במראה שיש לידי אנשים במעלית וזה .. אוףף סליחה עם כתבתי הרבה מידי.. תודה מראש, בת 14.

שלום ד"ר אני לוקח זיפרקסה וברצוני לרדת במשקל העם אני יכול להפסיק לקחת זיפרקסה על דעת עצמי כדי לרדת במשקל? אבל הבעיה היא הזיפרקסה הזאת גורמת לי השמנת יתר אני לא יודע מה לעשות אני זקוק ליעוץ

דוד אני לא ד"ר ולא מתיימרת להיות. לכן אמליץ לך בעניין זה לפנות לרופא המשפחה או לרופאה פסיכיאטרית שמוסמכת ומבינה בתרופות הללו.

היי, שמי מלי ואני סטודנטית שנה ג בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן. אני וחברה שלי מחפשות בחורות עם הפרעות אכילה בהווה או בעבר למטרת מחקר סמינריוני בהפרעות אכילה. נשמח אם תשתפי איתנו פעולה ואף תפני אותנו לבנות נוספות אשר תהיינה מוכנות לקחת חלק במחקרינו. עליי לציין כי המחקר נעשה באנונימית מוחלטת ובאווירה נינוחה. תודה מראש

היי מלי, היתי רוצה לדעת עוד פרטים על המחקר ואז אחליט אם אני מוכנה...מוזמנת לשלוח לי הודעה למייל: [email protected]

יש לי בת בגיל 23 בחודשים האחרונים היא מתקשה לאכול אוכל מוצק מחשש שיתקע לה בגרון והפסיקה לאכול אוכל מוצק אוכל רק מעדנים בלבד אין לה בעיה של משקל ומאז ומתמיד היתה רזה הבעיה עכשיו שהיא פוחדת לאכול ומיום ליום מרזה אני בחוסר אונים אין לי מושג למי לפנות הרופאה משפחה לא יודעת מה לאמר לי ואני לא יודעת מה לעשות בבקשה תנו לי עצה או המלצה על מישהו שיעזור לה

אמא יקרה אין ספק שבתך נמצאת בבעיה, לא סתם היא הפסיקה לאכול אוכל מוצק זה בא מכל מיני פחדים ומצוקות שעוצרים בעדה לאכול דברים מוצקים ולכן את חייבת דחוף לקחת אותה לטיפול אצל מטפל או מטפלת בהפרעות אכילה שתלמד להתמודד עם הפחדים הקשיים והבעיות ולטפל בשורש הבעיה שממנה התחיל כל הסיפור. עשי זאת כמה שיותר מהר כדי שלא תרד עוד במשקל כי המחלה הזו שואבת אותם מאוד חזק ומאוד מהר פנימה.

רציתי ליידע אותך שאני מבין מה עובר עליכם. אני בסביבות הגיל של ביתך ויש לי אותה הבעיה בדיוק - אני גם אוכל רק מאכלים רכים מחשש לחנק. אם ביתך התחילה עם טיפול כלשהו אשמח לדעת מהו כי גם אני מודאג מאוד ממצבי - וגם המשפחה מודאגת ואני מחפש דרך לטפל בבעיה וכרגע לבד, אני לא מצליח לצאת ממנה. אשמח לתגובה

היי ,אני חולה באנורקסיה שלוש שנים אני השתחררתי מאשפוז בשניידר לפני בערך שמונה חודשים ולמעשה הצלחתי בעזרת הורי לשמור על משקל תקין . אבל יחד עם זה נורא קשה לי בחיים,אני עצובה,יש לי שינויי מצב רוח בתדירות גבוהה,אני רוצה לרדת כי לא טוב לי עם המשקל. יש לנו בעיה בבית ואני מבקשת ומתחננת מאמא שלי שתנסה לעשות משהו על מנת לפתור אותה כי אין לי למי לפנות אבל היא אומרת שזה גם לא תלוי בה. היום ישבתי בחדר עם אמא שלי ואמרתי לה שאני נורא ממורמרת, שאני לא מצליחה להחלים והיא אמרה לי בפשטות שזה באשמתי,שאם אני ארצה אני אחלים ,שאני בוחרת בזה ,עכשיו כשאני נזכרת וכותבת עולות לי דמעות בעיניים. איך היא יכלה לומר לי את זה? אני סובלת ,אני כל כך סובלת בבית ואין אף אחד שיכול לתת לי מענה ,בעיקר כשאני פונה אליה בטיפול של הבעיה היא לא נותנת לי מענה ,אין לה מה לעשות לטענתה. מה דעתך על מה שהיא אמרה לי ,על כך שלדעתה אני בוחרת להמשיך בזה?אני הולכת כנגד כל הסיכויים וכל יום כשאני מנסה לקום בבוקר אני אומרת לעצמי היום יהיה בסדר אבל אז שוב הכול נחרב לי בפנים והמציאות המייאשת שאני חייה בה הורסת אותי שוב. הייתי צריכה לשתף ,תודה.

דנה, אני מאוד מבינה אותך, קל מאוד להגיד שאת בוחרת את זה, זאת מלחמה פנימית שלך עם עצמך ואף אחד לא יכול להבין את זה. זה ממש לא באשמתך, אני מבינה אותך מאוד, וגם חווה את זה. את לא בוחרת את זה זה כאילו בוחר אותך, נכון? בת כמה את?

אני מבינה מאוד אותך כי את בתוך המחלה ויש איבוד שליטה מוחלט אך מצד שני כאמא גם מבינה את הכאב הגדול של אמא שלך ואת הפחדים שלה ואת מה שהיא אומרת. זה לא קל להורים להתמודד עם המצב הקשה הזה שהילד שלהם גוזר על עצמו גזר דין של מוות והרעבה. עם כל זאת אני יכולה להגיד לה מניסיון שלנו עם בתי שעד שהיא לא קמה יום אחד ואמרה אני רוצה לעשות שינוי ולנסות לצאת מזה כל טיפול וכל עזרה לא הועילו כי היא המשיכה בשלה. ברגע שהיא החליטה לנסות לצאת מזה והחליטה שזהו אז היא יצאה מזה בעזרת המון טיפול ותמיכה שלנו כמו גדולה וזה היה תהליך ארוך ולא פשוט אך היה שווה כל רגע למרות הקשיים ואני לא אגיד לך שלא היו עליות וירידות כי אני אשקר. היום היא כבר 6 שנים אחרי הפרעת האכילה רחוקה אלף אלפי מונים ממנה והיא לא מבינה מה היא עשתה שם ומה היה לה לחפש שם והיא היתה עמוק עמוק בתהום היא הגיעה במחלה עד לשפל שלה. קודם כל את צריכה להחליט באמת באמת שאת רוצה לצאת משם ודבר שני אני רוצה להגיד לך שאת חייבת להגיע למטפל/ת טובה כי הפרעת אכילה היא הנפש ולא המשקל האוכל זה רק התוצאה וזה שעלית במשקל בשניידר זה צעד ענק וזה גדול אך זה צעד קטן בדרך החוצה כי הנפש לא במקום הנכון והראש עדיין חולה וחושב אנורקסיה אך יחד עם זאת העליה במשקל עם טיפול בשיחות, טיפול טוב ונכון עם מישהו שמתמחה בהפרעות אכילה יעשו את העבודה ואת תצאי מזה וכמובן זה תלוי ברצון שלך ובשיתוף הפעולה שלך. אם את תרצי אני יכולה להמליץ לך על מטפלת טובה שטיפלה בבתי והיא הוציאה את בתי מהמחלה. אגב בתי היתה גם מאושפזת בשניידר. אם תרצי לדעת פרטים על המטפלת תכתבי לי [email protected] ואגב יקירתי אמא שלך גם צריכה להבין שהמצב שלך הוא לא בשליטתך כל כך ורק דרך טיפול טוב בשיחות את תגיעי למצב של רצון לצאת מזה. אגב נורית שאני ממליצה לך עליה היתה חולה בעצמה ולכן מלבד הלימוד יש לה גם את ניסיון החיים שלה והיא מכירה את המחלה מכל הכיוונים וקל להתחבר אליה.

אני כבר שנה בטיפולים והטיפול הפסיכולוגי ממש לא עוזר והמצב הנפשי שלי רק מחריף, תוכלי אולי להמליץ לי בבקשה על פסיכולוג שמתמחה באנורקסיה? מודה לך מראש

יכולה להמליץ לך על נורית המדהימה. אם תרצי תכתבי לי למייל [email protected] ואוכל לתת לך טלפון אני לא יכולה להמליץ על מי שאני לא מכירה אלא רק מי שאני מכירה ויודעת מה טוב. נורית מטפלת בעצמה כבר 14 שנה בהפרעות אכילה והיתה בעצמה שם עד גיל מאוחר כך שהיא בעלת ידע לימודי ובעלת ניסיון כי היתה שם בעצמה

אני מכיר בחור ( בן 22 בערך ) שבעבר היה מלא ( 80 קילו על 169 ) ועכשיו הוריד את המשקל שלו ל50 קילו (שזה אפילו קצת נמוך מידי לפי מדד של BMI ) ועכשיו רוצה לרדת ל40 קילו ניסיתי לשכנע אותו שמדובר במשהו שהוא לחלוטין בהגדרה של אנורקסיה נרבוזה , אבל לא נראה שאני מצליח להגיע אליו אם זה הוא משוכנע שהוא בעודף משקל והוא חייב להוריד מה אומרים למישהו שאומר " אני עוד יוריד זה ההחלטה שלי אני כול כך רוצה להוריד מלאאא... אני לא יהיה אנורקס או עור ועצמות .. ברגע שאני יראה את עצמי ככה לבד אני יפסיק ויעלה אני צריך להגיע ל40 ואז לשמור קצת ולטפח את עצמי . " יש איזה אתר או משהו שאני יכול להפנות אותו לשם כדי לתת סימוכים לכל הענין של האנורקסיה ושאולי הוא יוכל לקבל שם תמיכה וסיוע בנושא - כי לי ממש אין את הכלים להתמודד עם דבר כזה

כל הכבוד לך על הדאגה לידיד שלך.אני יכולה להפנות אותך אולי למקום כמו נופית או אגם שמטפלים בגילאים האלה שם אולי יוכלו לעזור לו. גיל כזה הוא כבר בעייתי כי אי אפשר לכפות אבל ברור לחלוטין שהוא בבעיה וזה לא ייעצר אלא רק יתעצם כמו כן אולי לנסות לשכנע אותו אולי לפנות לשיחות אצל פסיכולוג שם הוא ידבר על מה שמציק לו מבלי להזכיר מבחינתך את ההפרעת אכילה כי אז תעוררי אנטי. אנורקסיה באה מסיבה כלשהי כל אחד וסיבותיו ולכן חשוב לטפל בשורש הבעיה. ייתכן והוא יסכים לפנות לשיחות תסבירי לו שזה לו בושה לדבר על דברים שמציקים לך וזה עוזר לפרוק את שעל הלב.

אני בת 30 ובעשור האחרון לחיי אני נלחמת במשקלי . בשנים האחרונות (7 שנים) התחלתי להקיא אך רק מידי פעם... לא באופן סדיר, לא אחרי כל ארוחה... רק מידי פעם שהשטח "פנוי" ובעלי חוזר מאוחר הביתה אני קונה מלא מלא ממתקים ומתחילה להשתולל. התחושה של אחרי היא נוראית אך הסיפוק של לפני לא נשלט. האם אני בולמית? למי אפשר לפנות בכדי להפסיק את התופעה (יש תקופות שהיא יותר שכיחה) אודה לתשובתך מאוד

מיקי יקרה מה שאת מציינת פה זו בולמיה ללא שום ספק את חייבת לבדוק מאין בא הדחף הזה לזלילה איזה מקום זה ממלא כלומר איזה חסר זה ממלא. את בטח מרגישה מרוקנת נפשית והזלילה מהווה בדרך כלל מקום לנחמה ולכן כדי לפתור את הבעיה אני מציעה לך ללכת לשיחות ולהבין מאיפה הבעיה נובעת, מה שורשה, ולפתור את הבעיות והפחדים וללמוד להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם. זה רק יילך ויחמיר ובעצם העובדה שאת עושה את זה בשקט בשקט מבלי שבעלך יידע את בעצם עובדת על עצמך ולא על אף אחד אחר. יקירתי אל תשחקי עם החיים שלך קבלי טיפול יש המון אנשים מדהימים שמטפלים בהפרעות אכילה וזה לא בושה לבוא ולבקש עזרה. את אישה נשואה את תרצי בוודאי בעזרת השם להביא ילדים ומה שאת עושה את פוגעת בעצמך ובגופך. עצרי את זה כמה שיותר מהר אל תמשיכי עם זה הפרעות אכילה רק גורמות לך להשאב אליהם חזק יותר ויותר ממש כמו כל התמכרות אחרת.

אורלי תודה על תשובתך, אשמח לדעת למי אפשר לפנות באופן דיסקרטי. חשוב לי לטפל בעצמי אך אני לא חושבת שהסביבה שלי תתמוך בי. אודה לך מאוד להפנה לגורמים הנכונים

יש לי שאלה שמאד מטרידה אותי. אני בת 22 ומגיל 12 סבלתי מהפרעות אכילה שנלוות לאנורקסיה ובלומיה ותנודות קיצוניות במשקל שעולה ויורד ללא יציבות ממושכת . ב5 שנים האחרונות זה הפך לבולמוסים שגרמו לעליה קיצונית במשקל וללא יכולת להתמודד איתם. הגוף פשוט לא עומד יותר בצומות או ברצון להקיא ואפילו צמצום הכי קטן באוכל .כתוצאה מכך כל האוכל נשאר והצטבר לי כשומן והגוף גדל מהר מאדד. מה שהכי מתסכל אותי שכדי להתמודד עם הכל ולהחזיר לגוף את מה שצריך ונחסך ממנו זה תפריט "איזון" של 1,800 (נראה לי הרבהה גביחס לגובהי 1.53 ומשקלי 55.5 )שקיבלתי מדיאטנית לקלינית המתמחה בהפרעות אכילה במרפאה שמיועדת לכך. אני מצליחה מצד אחד לעמוד בתפריט כי באמת יש בו כל מה שאני צריכה גם פיזית וגם נפשית. הבעיה שהורסת לי שאני עכשיו במשקל 5 קילו יותר וזה מתסכל אותי ואני כל כך רוצה להרזות. הדרך היחידה שלי להתמודד בזה שאני אוכלת את כל התפריט במלואו זה פשוט לעשות מלא ספורט ולא נראה לי שזה יעזור. מה אני יכולה לעשות כדי שמצד אחד הגוף יקבל את שלו אבל מצד שני שאני יקבל את שלי בזה שאני ירד במשקל אבל לפחותבצורה מבוקרת ולא יתקע עם המשקל הזה??? לא רוצה לרזות כמו בעבר אבל חייבת כדי שיהיה לי חשק להתמיד בתפריט ולא שוב להישבר ולצמצם כדי לרדת במשקל.כרגע לא מרשים לי להפחית פירור מהתפריט וחשוב לי לדעת למה?? אשמח לתשובה

מיטל יקרה נתחיל עם זה שברור לי ולך שאוכל זה רק התוצאה הסופית שממנה התחילו הבעיות. הטיפול העיקרי להפרעות אכילה זה טיפול בנפש בשיחות טיפול בשורש הבעיה שגרמה והביאה אותך להפסיק לאוכל ולהקיא, שינוי המחשבה, התמודדות עם בעיות קשיים ופחדים והכי חשוב ללמוד להתמודד ולקבל את עצמך ולאהוב את עצמך מחדש. אחרי שתלמדי להתמודד עם כל אלו ותטפלי בשורש הבעיה תאמיני לי מנסיון אישי עם בתי בעיית האוכל וההקאות תפתר כמו שאומרים נפש בריאה בגוף בריא. זה שתלכי לדיאטנית ותעלי או תורידי במשקל זה מה שאני קוראת לו "משקל נדנדה" את תעלי קילו שתיים תרדי קילו שתיים. לכי וטפלי בבעיות העיקריות ובמקביל תלכי גם לדיאטנית שתלמד אותך לאכול נכון ומאוזן ברגע שהנפש תהיה בריאה תאמיני לי שלא יעניין אותך העניין של להוריד או לעלות קילו או שניים.

אני בת 28 יש לי שלשה ילדים לאחר הלידה השלישית לפני כ-4 שנים. התחילה לי הפרעת אכילה אכלתי מעט מאוד וישתמשתי במשלשלים פניתי לאיכילוב והם ימליצו לי לפנות לאישפוז בתל השומר. לא הלכתי.ומאז אני עולה ויורדת במשקל באופן מהיר. ירידה של 8 קילו בחודש וחצי ,ומעלה אותם לאחר 3 שבועות(בעזרת אכילה מופרזת כמובן)אני לא מקיאה אך משתמשת במשלשלים כ6-8 כדורים ביום(בהפסקה של יומיים)כל עלייה במשקל גורמת לדכאונות קשים מתי זה יגמר אני מיואשת אני יודעת מה אני עושה לעצמי אך לא מוצאת דרך להפסיק.אני מיואשת

אין לי ספק כי מה שאת מספרת פה זה מצוקה לא פשוטה שאת נמצאת בה אני מציעה לך ללכת לטיפול בשיחות זה עלול לפתור את הבעיה כי שנינו יודעים שהאוכל היא רק התוצאה הסופית יש הרבה סיבות שגורמות לבעיה ולכן צריך ללכת לטיפול בשורש הבעיה וללמוד להתמודד עם קשיים בעיות ופחדים ולא לברוח מהם. לכי לשיחות ועשי זאת מהר אם לא למען עצמך למען הקטנים שלך שצריכים אמא שתהיה בשבילהם ולא אמא שהם יצטרכו לדאוג ולטפל בה.

שלום! מדובר באחותי בת ה 16 , זימנו את אמא שלי לשיחה בבית הספר בעקבות "הלשנה" של חברתה של אחותי, היא אמרה שהיא סיפרה לה שהיא מקיאה כל מה שהיא אוכלת. בשיחה אני הייתי יחד עם אמא שלי ואחותי, כמובן שהיא הכחישה הכל ואמרה שזה סתם שקר. -יכול להיות שאחותי זקוקה לתשומת לב וסיפרה זאת לחברתה למרות שאינה מקיאה. אבל יכול להיות מאוד שזה אכן נכון, בבית הספר המליצו ללכת לאבחון, האם יש דבר כזה? מקום שיכול לשלול אפשרות של הפרעה קיימת רק מתוך שיחה? מה עליי לעשות??? איך אוכל לעזור לאחותי?? תודה רבה על עזרתכם..

אין לי ספק שאחותך נמצאת במצוקה וצריכה עזרה פסיכולוגית (שיחות) כי משהו גורם לה להתנהגות מסויימת כל הכבוד לחברה שבאה ודיווחה ולא שמרה זאת בליבה אתם צריכים להודות לה מיליון פעם ולו בשל הספק הקטן ביותר שאחותך אולי כן חולה והיא זו שהצילה את חייה. ההכחשה והשקרים הם חלק בלתי נפרד מהפרעות אכילה הם בנות חכמות ומתוכמות ואלופות בשקרים והכחשות ולכן היא לא תודה שהיא חולה כי מעטות הבנות שיגידו שאכן הם חולות. יש מקומות בקהילה שמטפלות בהפרעות אכילה צריך להגיע אליהן דרך רופאת המשפחה שתמליץ ואפשר על סמך בדיקות ושיחות איתה לאבחן אם היא בעלת הפרעת אכילה.במקרה של בולמיה (הקאות) קשה יותר לאבחן ולזהות כי הן לא תמיד רזות כמו האנורקסיות.

שלום, לא מזמן התחלתי קשר זוגי עם בחורה שבדיעבד הסתבר לי שסובלת מבולימיה. היא הולכת לטיפול פסיכוטראפי ואני מקווה שהוא יגרום לה להרגיש טוב יותר. הייתי רוצה לקבל עצה לגבי "עשה ואל תעשה", איך להתמודד אתה, איך לתת לה הכי הרבה שאני יכול לתת.... במה אני יכול לעזור? אני מאוד אודה על תשובה מפורטת כמה שרק אפשר. המון תודה.

משה יקר כל הכבוד על האכפתיות מהחברה שלך כבר על זה מגיע לך שאפו כי לא כולם מוכנים להשאר ולהתמודד ולתמוך ואני שמחה על כך שאתה שופט אותה כאדם ולא כבולמית אין לי ספק שהיא מדהימה והיא שווה את זה. לגבי מה ששאלת אז מצידך אתה יכול לתמוך המון ולאהוב אותה שתדע שאתה בשבילה תמיד שתדע שיש לה על מי להשען ומי שיהיה לצידה לטוב ולרע לא להטיף לה מוסר לא להגיד לה תפסיקי להקיא תפסיקי לאכול או דברים כמו מה קורה לך? מה את עושה ועוד ועוד כי הדברים הללו רק יגרמו לה להתרחק ולהסתגר ולכן כדי שהיא תהיה מספיק פתוחה היא חייבת לדעת שאתה לא שופט ודן אותה אלא נמצא תמיד בשבילה ותומך. אין לי ספק שבעזרת טיפול טוב והאהבה שלך היא תצא מזה בסוף הדבר ותעמוד על הרגליים.

היי ברצוני לקבל מידע על פסיכיאטרים שמבינים ומתמחים בהפרעות אכילה בזמנו הייתי אצל פסיכיאטר קהילתי והוא לא ממש מעורה בנושא עשיתי חיפוש וניסיתי למצוא כאלה שמתמחים בתחום אבל לא מצאתי בסופו של דבר אני פשוט צריך ייעוץ בנושא ומישהו שיתאים לי תרופות לסימפטומים שלי תודה

אלון השאלה שלי למה פסיכיאטר לך לשיחות אצל פסיכולוג וטפל במקור הבעיה, בקשיים ובפחדים אליהם נכנסת. תרופות רק ירגיעו את הבעיה זמנית לא יעלימו אותה. מנסיוני האישי אני לא מאמינה כל כך בפסיכיאטרים אבל אני זו רק אחת אפשר לפתור את הבעיות בשיחות אצל פסיכולוג או מטפל אחר המטפל בהפרעות אכילה כי הפרעות אכילה מתחילות מכל מיני משברים, קשיים ופחדים שלא יודעים איך לעכל אותם ואיך להתמודד איתם ועל ידי מטפל טוב שיטפל במקור הבעיה אפשר לפתור אותה. אני יכולה להפנות אותך לנורית שטיפלה בזמנו בבתי שהיתה עם הפרעות אכילה ומטפלת כבר מעל 14 שנה בהפרעות אכילה ובהחלט הובילה אותה למקום אחר טוב יותר אחרי שהיינו ממש בתהום. אם תרצה תכתוב לי למייל ואתן לך את הטלפון [email protected]

אני מטופלת של נורית. ראיתי ים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים חיי משתפרים מאז ההכרות שלי עם נורית. בהצלחה

מכירה פסיכיאטרית שטיפלה בבת שלי, קוראים לה דולי סובול והיא עובדת בשלוותה. עזרה לנו מאד, גם לנו ההורים לדעתי היא מצויינת וחוץ מזה אכפת לה באמת... 

הגעתי למצוקה קשה מאוד כתוצאה מהפרעת האכילה.. יש לי מחשבות אובדניות שמטרידות אותי יום יום התחלתי טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במקביל וביקשו ממני להתחייב שלא אפגע בעצמי,היה לי קשה מאוד,היא ראתה את הקושי בעיינים שלי כשביקשה ממני לענות לה על כל מיני שאלות שקשורות לאובדנות.. הייתה אופציה שעלתה אבל היא ממש אופציה האחרונה שהיא רצתה לגעת בה..לאשפז אותי. מה ההשלכות שיכולות להיות לנערה בגילי[בת 17] שמתאפשזת בבי"ח פסיכיאטרי עד שהאובדנות תרגע.. מה קורה עם הבית ספר? צבא? החיים שאחרי? זה לא יכול להרוס לי את החיים?

יעל יקרה אין ספק שמה שאת מתארת פה זה מצב נפשי לא פשוט אליו נקלעת וכרגע את צריכה לחשוב רק איך לצאת מזה לחשוב על החיים שלך על ההווה ולא על העתיד. גם ככה בצבא אם יפתחו את התיק הרפואי שלך ויקראו אותו אז תהיה בעיה אז כרגע כל מה שמעניין אותך ואת צריכה להתמקד בו זה רק הבריאות הנפשית שלך כי אם הבריאות הנפשית לא תשתפר ואת תעשי מעשה אובדני ותגמרי את חייך אז בטח לא תלכי לצבא ולבית ספר ולא יהיו חיים אחרי ולכן כדי שיהיו חיים אחרי כל מה שצריך לעניין אותך כרגע זה ההווה ואיך לשפר את מצבך כרגע גם אם המחיר הוא אישפוז.

אני מטופלת באופן פרטי בהכל. גם פסיכולוגית ופסיכיאטרית לכן אין סיכוי שהצבא יעלה על זה. אבל האישפוז נורא מפחיד. כי אם יאשפזו אותי זה לא יהיה במחלקה להפרעות אכילה אלא בבי"ח פסיכאטרי כללי.הגעתי למחשבות אובדניות ממש חמורות[כך הפסיכיאטרית אומרת] ושבוע הבא אני הולכת אלייה שוב ונראה מה עושים. אני לא יודעת מה לעשות להבטיח סתם שלא אפגע בעצמי ובעצם לא להתאשפז? או להגיד ת'אמת ולאכול חרא והחיים שלי יהרסו לגמריי?

אני בבת משקל ויש לי פחד מהשמנה, פחד שמפריע לי ללמוד , ולהתרכז בדברים אחרים. אני מהבנות האלה שאוכלות הרבה ולא משמינות אבל אני עדיין מרגישה אשמה כשאני אוכלת יותר מ1300 קלוריות ביום. אני לא אוכלת בבית ספר מה שגם מקשה עליי להתרכז[במיוחד כשאני חוזרת הבייתה ב5 - אני בתיכון אגב] והחלטתי לפנות כנראה ליועצת משום שזה כבר שנה פוגע לי בציונים ובתחומים אחרים, [ אני לא רואה את זה כ"כ כהפרעות אכילה אלה יותר כאובססיה] . אני לא אוהבת לשתף את ההורים שלי בשום דבר ואני רוצה שזה יעבור אבל בלי ידיעתם השאלה שלי היא האם יש ליועצת חובת דיווח בנושא שכזה? תודה לעונה

יקרה שלי את יודעת יפה מאוד שזו הפרעת אכילה וכן גם הפרעת אכילה זה סוג של אובססיה להיות רזה מדי או להקיא כל הזמן וכו'. כל הכבוד שפנית ליועצת אבל את חייבת לשתף את ההורים וגם היא כי הבעיה לא תעבור סתם כך מאליה את צריכה לבדוק מאיפה באים הפחדים וללמוד להתמודד איתם. לכי לטיפול ולשיחות ואל תעשי שטויות מדובר פה בחיים שלך ואת רואה שזה משבש לך דברים.אני בטוחה ששהורים שלך אוהבים אותך ויעשו הכל למענך כדי לעזור לך לצאת מהבעיה.

היועצת לא תעביר את זה הלאה, אלא אם כן מדובר בסכנה לחייך. אם תרצי שהיועצת תשמור את זה בסוד, היא מחוייבת לכך. כל הכבוד שאת פונה לקבל עזרה, עצם זה שאת שמה לב שמשהו לא בסדר זה כבר צעד גדול

היא צריכה לדווח, גם כי אלה החוקים וגם כי זה מה שנכון. אבל... מנסיון שלי עם יועצות למינהן, הן לא מדווחות להורים. במקרה שלי,הצלחתי להגיע לאמון עם היועצת של בית ספר, הבטחתי לה שאדבר איתה, היא תעזור לי למצוא טיפול, אני אלך אליו, והיא לא תספר להורים, זה עבד תקופה מסויימת... עזבי עכשיו את השאלה אם היא תגיד להורים או לא, חשוב שהיא תעזור לך למצוא מקום לטפל בעצמך, ושיהיה לך עם מי לדבר על זה, אל תברחי ממנה כי אולי היא תספר, אם פנית אליה כנראה שאת סומכת עליה שתעזור לך... שיהיה בהצלחה מעיין

שלום, כל החיים שלי הייתי ילדה שמנמנה. כיום אני בת 20. לפני כשלוש שנים עשיתי דיאטה חריפה .. ירדתי 25 ק"ג בארבעה חודשים והייתי מכורה לספורט. הירידה הקיצונית במשקל גרמה לכמה אנשים להרים גבות..אבל אני הייתי כלכך מאושרת.. עד שהתגייסתי לצבא. הפסקתי להישקל, כי עם כל שקילה ראיתי שהמצב שלי הולך ומדרדר ואני חוזרת להשמין...אז אני לא יודעת כמה עליתי או כמה אני שוקלת כרגע ואני די מתכחשת לזה. בנוסף על זה, התגלתה אצלי בעיה רפואית קשה שמונעת ממני לעשות ספורט כלשהו.. אני במצב של חוסר אונים. אני עליתי כבר שתי מידות במכנסיים אז אני משערת מהו גודל האסון של העלייה שלי במשקל.. פעם הייתי מוצאת את האוכל מנחם ולא הייתה לי תחושת שובע. היום אני בקושי אוכלת..אני שבעה מהר מאד..אני מנסה לשמור על אורך חיים בריא ושומרת על התזונה שלי מכל משמר...לא בצורה קיצונית כמו פעם. מרבה לאכול ירקות מאודים, אורז לבן...פחות מתוקים והמון מים. למרות זאת אני לא רואה שום שינוי. המצב מתסכל אותי ואני מרגישה שהדיאטה שעשיתי לפני שלוש שנים, היא הדרך היחידה.... אני בחיים לא אקבל את עצמי כמו שאני.. אין לי שום דרך אחרת לרדת במשקל חוץ מלהמעיט באוכל.. כי ספורט אני לא יכולה לעשות... אני באמת לא יודעת למי לפנות או איך להמשיך כדי להצליח במטרה שלי... אני לא מפסיקה להסתכל על תמונות שלי מפעם כשהייתי רזה אחרי הדיאטה. אני חושבת שהגעתי למצב של תת משקל.. אני מנסה תמיד לחזור לדרך הישר ולנסות דיאטות רגילות. אבל שומדבר לא מצליח...

אני מבינה שאת מוטרדת ביותר מכך שאת מעלה במשקל ולא מורידה אני מציעה שתלכי לרופא משפחה שיבדוק את חילוף החומרים בגוף ולמה באמת את מעלה כל הזמן במשקל למרות שאת אוכלת תקין. אני בטוחה שאפשר איכשהו למצוא לזה פתרון אולי ללכת לאנדוקרינולוג שיבדוק פעילות של בלוטות ייתכן וגם לזה יש השפעה. אל תחזרי למה שעשית פעם הרי את יודעת כמוני שזה לא טוב ולא תקין ועלול להוסיף חטא על פשע ולעשות עוד נזקים לגוף. האם הבעיה הרפואית שנוצרה אצלך ייתכן ויש לה קשר לזה שבעבר לא אכלת ושיבשת את תקינות המערכות בגוף? הגוף שלנו בסופו של דבר זו מערכת חכמה מאוד שזוכרת כל נזק וכל דבר שנעשה לו ואי אפשר להתחכם איתו.

יש לי חברה בת 17 שלפני חודשיים החליטה שהיא רוצה להיות צימחונית, היא הפסיקה לשתות קולה, כשהיא שנים מכורה לקולה באופן אובססיבי. היא אוכלת ארוחה אחת ביום, יש לה חשקים מוזרים לדברים מתוקים, היא נשקלת ללא הפסקה, היא בתת משקל, היא לא אוכלת בפומבי, היא אוכלת יותר לאט- כאשר בעבר נהגה לאכול בחופשיות, הדימוי העצמי שלה נמוך, יש לה הפרעות שינה, קר לה הרבה, היא לובשת בגדים רחבים לאחרונה ומתמקדת בצבעים כהים כמו שחור. אני כחברה תוהה שהיא מתחילה לסבול מאנורקסיה, אני לא יודעת איך ניתן לטפל בה, לחברתי יש במשפחה מישהי שסבלה בעבר מאנורקסיה.הוריה של חברתי גרושים, וכעת חברתי מתגוררת באופן זמני עם סבתה משום שאימא שלה שוהה בחו"ל למשך שנה, דבר שלא משפיע עליה לטובה.

רונה יקרה את חברה מדהימה. זה שאת לא ממשיכה הלאה בסדר היום שלך ושמה ליבך על חברה טובה בצרה כל הכבוד לך. המשיכי לתמוך בה ולאהוב אך את לא מטפלת חברתך חייבת להגיע לטיפול מקצועי ומהר. גירושי הוריה וזה שההורים לא בסביבה בטוח תרמו לעניין והם בוודאי הטריגר למה שעורר את הכל לפי התיאור שלך. נסי לפנות לדמות בוגרת שיכולה להפנות אותה לעזרה. את תמכי בה והעצימי אותה כחברה אל תטיפי לה כי היא תתפוס מרחק ממך ותפתח אנטי הם לא אוהבים שמעירים להם ומטיפים להם אך חברתך חייבת לקבל עזרה ומהר כי המצב לא נשמע טוב. נסי לפנות אולי ליועצת בבית ספר אולי לסבתא עצמה או לאחד מהוריה היא חייבת לקבל עזרה לא מדובר פה במשחק ילדים אלא בהצלת חיים.

רציתי להבהיר שהגרושים התרחשו לפני מספר שנים רב. אני מודעת שהיא זקוקה לטיפול, והיום פיניתי עם חברה נוספת ליועצת בית הספר באופן אנונימי בכדי לדעת איך לטפל בחברתינו. אך ישנו קונפליקט דיי גדול: אם נספר לאמא של חברתינו, האם תצטרך לחזור לארץ על מנת לטפל בביתה. וחברתינו לא מעוניינת כל כך בקשר צמוד כל כך עם האם.היא תכעס עלינו על כך שהבאנו אותה לארץ בגלל העניין הזה. בנוסף, השאלה שעולה היא האים האם תתיחס אלינו ברצינות? היא עצמה לא שמה לב לכך שביתה בצרה (היא התגוררה בארץ עד לפני כמה חודשים וחברתי כבר אז הייתה במצב לא מאיר פנים). או שמא נספר לסבתא של החברה, שאצלה חברתי מתגוררת בתקופה האחרונה. הסבתא מודעת מעט למצב אבל היא לא יודעת שחברה שלי פוגעת בעצמה בעזרת חתכים בידים (לא גדולים, ולא כנסיון התאבדות, היא אומרת שכך היא מביעה עצבים.) והאם היא תדע לטפל בזה בעצמה, אנחנו גם לא חושבות שהיא צריכה להתעסק בזה בגילה. או לחלופין אם נדבר עם האחות הגדולה של חברתי שהיא בת 23, ששוב השאלה אם היא תיקח אותנו ברצינות. והאם החברה לא תשנא אותנו לנצח על מעשה שכזה. תודה.

שלוםמאז הלידה השניה של הבת אישתי מתלוננת שאין לה כוח הלכה לרופאה הכל תקין לפני כמה זמן שמתי לב שתמיד אחרי האוכל היא אולכת לשירותים פעם אחד שמעתי היא מקיאה (כך זה היה נשמע לפחות) היא גם לא אוכלת מסודר,עד שעה מאוחרת בבוקר היא לא מכניסה כלום לפה. וגם לציין שהיא גם מניקה רציתי לדעת איך אני יכול לעקוב אחרי המעשה מה עלה איך אני ממשיך את השגרה בלישהיא תשים לב?

בעל יקר לפי התיאור שלך אשתך היא אנורקסי ובולמית ולא אנורקסית כי הקאות מאפיינות בעיקר את הבולמיות אך מאחר והיא אינה עושה בולמוסי אוכל וכנראה שגם אינה אוכלת כפי שהיא צריכה אז היא גם אנורקסית. עצתי לך היא לא להמשיך בחיי השיגרה כי המצב עלול להתדרדר ככדור שלג. ייתכן והיא נמצאת במצוקה כלשהיא וצריכה עזרה בשיחות ועל אחת כמה וכמה שיש תינוק שתלוי בה והיא מיניקה אותו. זה לא משחק מדובר פה בחיים ולכן עצור את זה בזמן. בוא אלי בניחותא ולא בכעס, אל תטיח לה את זה בעצבים אלא בשיחה נינוחה תאמר לה שאתה רואה שהיא קצת במצוקה ואולי אתה יכול לעזור או אולי כדאי שהיא תלך לדבר עם מישהו כי אם תטיח בה בכעס היא תעשה שריר ותתנגד לך ותעשה דווקא ולכן עשה זאת ברגיעה. ייתכן ומאחר והיא אחרי לידה שאלו סממנים של דיכאון אחרי לידה ולכן כדאי מאוד מאוד לעצור את זה ולטפל בזה אתה צריך להסביר לה שזו לא בושה שיש הרבה נשים שנכנסים לדיכאון אחרי לידה והדרך הטובה ביותר היא לבקש עזרה ולקבלה ולהסביר לה שאתה אוהב אותה ותקבל אותה לטוב ולרע.

תודה לך אני מקווה שזה ילך טוב בנחותא וברוגע

בתי בת 16, מגיל 14 יש לה בעיות אכילה, עכשיו היא כבר כמעט ולא אוכלת כלום! היא הורידה מתפריט האוכל שלה כמעט את כל מוצרי היסוד: לחם, בשר, עופות, חמוצים, חומוס, בעצם כמעט הכל, (התפריט שלה מורכז בד"כ מספגטי או טוסט מלחמניה בלבד וגם השעות שהיא אוכלת לא מסודרות)אני לא יודעת כבר מה לעשות והיא לא מוכנה לגשת איתי לטיפול, לצערי הרב אני בעצמי הייתי אנורקסית ואני די רזה גם היום, כולם אומרים שהיא מחקה אותי אבל אני אוכלת הכל! מה עושים?

אכן את צודקת לפי מה שאת מתארת כאן בתך אכן אנורקסית או בעלת הפרעת אכילה. תנסי לשכנע אותה ללכת לטיפול בשיחות תנסי לתפוס יום שאתן במצב רוח טוב ולא בכאסח ואז תנסי לבוא אליה בטוב ולהגיד לה שאם יש דברים שמציקים כדאי ללכת למישהו ולדבר איתו מבלי להזכיר ולו במילה את הנושא של האוכל כי אז תגרמי לה להתנגדות. תאמרי לה שזה לא בושה ואם יש דברים שמציקים טוב לדבר ולהוציא ייתכן והיא תסכים ועיקר הטיפול בהפרעות אכילה הוא טפול בשיחות טיפול בנפש שהיא עיקר הבעיה.

אני כבר חושב על סטרואידים במשך שנה וחצי - שנתיים וכל יום המחשבה רק מתחזקת על הפחד של השימוש.. אני רק רוצה רק לעלות במשקל.. אני עושה הכל.. מתאמן אוכל, הולך לדיאנטית פעם בחודשיים... אין התקדמות כל פעם הדיאטנית משנה לי תתפריט ואומרת שננסה ככה עכשיו.. שנים.. המשקל שלי התחיל להפריע לי מכיתה ט' (אני כרגע בכיתה יב'), שכל החברים שלי התחילו פתאום לעלות מהר ולגדול ואני נשארתי קטן עם משקל של 45 (מאז כיתה ח' אני שוקל 45 - יודע בוודאות כי אז פרשתי מג'ודו וככה היה המשקל שלי לפי רישומים של תחרויות), ועד כיתה י' שקלתי 45 הייתה עלייה בכיתה יא' ל49 וזה ירד עכשיו ל 47 ואני מנסה חודשים כבר להלעות את זה וכלום פשוט כלום לא הולך, אני פשוט מתוסכל אני באמת אוכל כמו שהיא אמרה לי חודשים וזה לא עובד, מנסה לאכול הכי הרבה שאפשר.. וזה לא עוזר... ומה הדיאטנית עושה? משנה תפריט, והיא לא מבינה שזה לא עוזר... אה כן, אך לא ציינתי את זה שהיא אמרה לי להתאמן.. אני כבר חצי שנה במכון כושר.. הולך פעמיים - שלוש בשבוע משנה תתוכנית ע"פ מאמן.. וזה לא משנה תמשקל.. קצת שינוי באך שהשרירים נראים אבל במשקל? שום-דבר. מה יש לי? אני ממש מתוסכל כבר באמת, אין טיפול חוקי בסטרואידים או משהו שיכול לעזור לי לעלות במשקל? משהו, באמת שנמאס לי מהאבקות מסה (קניתי 3 שקיות שכל שקית מכילה 5.5G של סיריוס מאס) זו הייתה התקופה שעליתי ל49 כמעט 50 במשקל.. אבל הדבר הזה יקר ונגמר מהר גם שמשלבים את אם אוכל כמו שהדיאטנית אמרה לי לעשות.. וגם היא נתנה לי פחיות אנשור פלוס, של קלוריות... לא עזר אני שותה את זה כמה שזה לא טעים ממש לא אכפת לי מהטעם.. אני רק רוצה לעלות במשקל.. וזה לא עוזר.. אין משהו שיכול אולי לעודד אותי לאכול יותר ? לעלות כבר המשקל משהו שיתן לי פוש חזק? טיפול תרופתי כלשהו ? בגלל זה אני כבר שנה - וחצי חושב על סטרואידים וכל עוד אני לא רואה התקדמות במשקל אחרי שאני באמת משקיע ומנסה.. אני רק יותר חושב על לקנות סטרואידים מה עושים? יש טיפול חוקי - תרופתי? משהו שמעודד רעב שבאמת עוזר? אך מה? הדיאטנית שלי באמת אבל באמת שלא עוזרת.. כבר המון המון זמן

ייתכן ואתה צריך להחליף דיאטנית ולנסות ללכת למישהו אחר אבל בעיקר אני לא חושבת שהדיאטנית היא הביעה לך לרופא משפחה בקש בדיקות הגיוני שחילוף החומרים בגוף שלך מהיר מאוד ולכן אינך מצליח לעלות במשקל.ייתכן ולרופא המשפחה יהיה משהו טוב להציע שווה לנסות.

אני גוססת.. באמת..=\ ואני לא מצליחה לעזור לעצמי..

אשל יקרה ספרי לי מה קורה איתך האם את אנורקסית או בולמיח אני מבינה שהמצב על הפנים ואת בייאוש טוטאלי אך אם באמת ובכנות תרצי לעזורלעצמך בהחלט אפשר לעזור ולצאת משם באמצעות טיפול טוב שכמובן דורש שיתוף פעולה מלא שלך ורצון כנה ואמיתי לצאת מזה ואז אחרי טיפול שהוא לא הוקוס פוקוס ביום אחד אפשרי לצאת מזה בהחלט.

אם את חושבת שאוזן קשבת ואולי אפילו חיבןק יוכלו לעזור- אני אשמח. שרון

שלום קראתי כאן כמה מההודעות והן מתארות בדיוק את מה שעובר עליי ומה שאני מרגישה, גם אני מקיאה וגם אני צמה ואז שוב חוזרת לזלול ושוב מקיאה.. מעגל האימה הזה שלא נפסק וכן, גם אני מאד רוצה לעזור לעצמי אבל הבעיה שלי שאני חיה בחו"ל כרגע, אין מי שיעזור לי כאן ולכן תחושת החוסר אונים שלי היא עצומה האם יש סיכוי להינצל מהמחלה הארורה הזאת?

ליאת יקרה כן אפשר להנצל מהמחלה הארורה הזו אם את באמת ובכנות רוצה ומוכנה לעשות את השינוי ולשתף פעולה כדי לצאת כי מבלי הרצון ושיתוף הפעולה שלך זה לא יקרה. את חייבת להגיע למטפל טוב שהמומחיות שלו הפרעות אכילה ואני בטוחה שגם בחו"ל יש כאלה כי אנורקסיה ובולמיה זו מגיפה בכל העולם ואל רק בארצנו הקטנה. התייעצי וחקרי עם אנשים או דרך רופאים ואני בטוחה שבסוף תגיעי למישהו טוב שיכול לעזור לך. אל תתייאשי ותרימי ידיים החיים עוד לפנייך.

היי אורלי. אני בת 22. שנים סובלת מהפרעת אכילה..מגיל 16. בגיל 8 ניפרדתי מהוריי...גדלתי במשפחה אומנה זה התחיל מאכילה כפייתית..ועד אנורקסיה קשה..וזמן לא מבוטל עם בולמיה. בולמיה קשה..הרסנית..יכולה להכניס לגופי כמויות שבחיים איש לא יוכל להאמין ביחס למראה החיצוני שלי. יכול להגיע לתקופות..שזה יום אחר יום..ואפילו עד 30 הקאות. וזה ניהיה הרסני ביותר בתקופה האחרונה.. פעם באנורקסיה כל מה שרציתי זה למות..להרזות..לא עיניין אותי דבר. היום..מעניין אותי..כי אני רוצה אחרת..אבל לא יכולה להתמודד עם כלום..אז אני טורפת מקיאה טורפת מקיאה... ניסיתי הייתי ועדיין במספר טיפולים. וככול שאני רוצה יותר..מבינה יותר..נחשפת וקולטת מה עומד מאחורי כל זה..אני רק כואבת יותר והורסת את עצמי יותר. אני לבד..אין לי הורים..לא משפחה..אף אחד מלבדי. גם אם היה לי אני יודעת שרק אני זו שיכולה לעזור לעצמי. אבל המוח אומר דבר אחד..(הגיוני לשם שינוי) והרגש עושה ההפך.. אני ממש גוססת..פיזית ונפשית.. נמאס לי לבכות כבר..מה אני עושה?

זה ברור לחלוטין שאת נמצאת עכשיו בשפל שבשפל מבחינת מצבך. ברור לי ומובן לי שהמחשבה רוצה אחרת והרגש רוצה משהו אחר לחלוטין ואת נמצאת יום יום במלחמת עולם מתמדת ויומיומית זה מול זה ולא קל לך. אך גם ברור ממה שקראתי שאת בהחלט מוכנה לעשות צעד לשינוי. כמובן שאת חייבת להגיע לטיפול טוב כדי לצאת מזה אחת ולתמיד והפתרון הוא כמובן ללכת לשיחות כדי לפתור את הבעיות ולהתמודד עם הפחדים ועם שורש הבעיה שמשם הכל התחיל וללמוד להסתכל לפחד בעיניים ופשוט לגרש אותו ורק כך תוכלי שוב לעמוד על הרגליים. אני יכולה להפנות אותך לנורית שטיפלה בבתי שהיא מדהימה מדהימה. אם תרצי טלפון שלה אוכל לתת לך היא בעצמה היתה במחלה ומכירה את המחלה מנסיונה וממה שהיא חוותה מעבר למה שהיא למדה ומעבר לניסיון שלה כמטפלת מצליחה כבר מעל 15 שנה.

היי אורלי בקרתי אצל פסיכיאטרית להפרעות אכילה והיא המליצה לי לקחת כדור שנקרא פריזה /פרוזק מה את יכולה להגיד לי על הכדור והטיפול בו ? אשמח לתשובה

אורי שלום, פריזמה הוא כדור שניתן בהרבה מצבים של הפרעות אכילה או ממצבי רוח וכאלה, גם בתי בזמנו שהיתה חולה באנורקסיה קיבלה פריזמה זה אמור לסדר את מצבי הרוח שהם משתנים והרבה פעמים נמצאים בדכאון בגלל שיבוש כל מערכות הגוף וגם כתוצאה מחוסר סרוטנין. פריזמה במינון נמוך לא יכול להזיק שלא עלינו גם במקרה של חולי סרטן לפעמים מקבלים פריזמה למצבי הרוח ולכן יש באפשרותך לקרוא עוד באינטרנט על הפריזמה ולקבל עוד מידע.אני לא רופאה ואני לא יכולה להגיד אם זה טוב או לא רק אני יודעת שנעשה בו שימוש בפריזמה במקרים כאלה וזה לא יכול להזיק במינון נמוך.

היי אורלי, או כל אחת אחרת שיכולה לעזור לי לאחרונה בזמן הקאות יוצא דם. בהתחלה חשבתי שאולי שרטתי משהו עם הציפורניים אבל זה חוזר שוב בכל הקאה. יורד מעט מאוד דם אבל זה קצת מטריד אותי.. מישהו יודע מה זה? למה זה קורה? תודה

יקרה שלי דם בהקאה הוא לא סימן טוב הוא סימן עבורך שמשהו לא בסדר ואת חייבת להפסיק לדחוף אצבעות ולהקיא לפני שדברים ידרדרו עוד. זה יכול להעיד על אלףואחת דברים אולי פצע בקיבה או בתריסריון אולי פצע בוושט באמת כתוצאה מדחיפת האצבעות כדי להקיא את חייבת לבדוק ממה זה נובע ולעצור את זה כמה שיותר מהר. אני יודעת שזה לא קל אבל לכי לטיפול כי הקאות זו התמכרות כמו כל ההתמכרויות האחרות.

שלום, אני חולת אנורקסיה כ 4 שנים לאחר אשפוזים רבים ואשפוז אחד במחלקה הסגורה בתה"ש לפני שנה. עתה ירדתי הכל ואני הולכת לדיאטנית שהייתה לי במחלקה בתה"ש ע"פ בקשתי. הבעיה היא שאני רוצה לצאת מהמחלה אך מפחדת, אני צמה כארבעה ימים ויומיים-שלושה לפני שקילה נתקפת בפחד ואוכלת כמו מטורפת. אני יודעת שזה מאוד לא בריא וזה אפילו יוצא שאני אוכלת יותר. אני כל כך רוצה לאכול נורמלי את כל התפריט בלי לצום ואז להעמיס על עצמי- יוצא שאני לא נהנית במשך השבוע בשני המצבים: לא ההרעבה ולא ההעמסה. המחשבה העומדת מאחורי זה היא שאם אוכל הרבה לפני שקילה העלייה לא תהיה אמיתת, אלא מהצטברות נוזלים, ואז כשאשוב הביתה הכל ירד- אכן שאני שבה הבייתה כל החצי קילו מתוך מה שעליתי יורד ויוצא ששבוע לאחר מכן עליי לעלות את החצי שירד ועוד חצי קילו אמיתי- אני יודעת שזו מחשבה מוטעית כי הרי לא ניתן לעלות את כל המשקל רק מנוזלים. בכל זאת אני צריכה תמיכה ושמישהו יסביר לי עד כמה המחשבה שלי לא נכונה. אשמח לקבל עזרה בדחיפות כיוון שאני רוצה כבר לצאת מהמחלה הנוראית הזו, אך יחד עם זאת מפחדת. תודה רבה.

ילדה יקרה ברור לי שאת נמצאת בבלאגן נוראי ובכאוס עמוק. אני חושבת שאת חייבת לקבל עזרה מקצועית דחופה. את צריכה להיות הכיכנה עם עצמך אם באמת את רוצה לצאת מהמקום הזה שנקרא הפרעת אכילה ואם כן ואת רוצה לעשות שינוי את חייבת לקבל טיפול ממישהו שמבין בנושא והכוונה בעיקר לטיפול בשיחות. את חייבת לטפל בשורש הבעיה ולטפל בפחדים ובקשיים וללמוד להסתכל להם בעיניים ולהתמודד איתם ולא לברוח מהם כי כמה שתברחי יותר הם לא ייעלמו. אני יכולה להמליץ לך על נורית שהיתה בעצמה חולה וכבר מטפלת 15 שנה בהפרעות אכילה ומוציאה הרבה בנים ובנות מהמחלה בכל חתך הגילאים. נורית טיפלה בבתי ואני יכולה להמליץ עליה בחום. ועוד משהו האשפוז במחלקות הוא רק לצורך עלייה במשקל אבל תכלס הם לא באמת מטפלים בשורש הבעיה, פרק הזמן של האשפוז לא תמיד מאפשר לטפל לגמרי בנפש ולכן מה שקורה שבנות מגיעות למשקל ייעד ומשתחררות אבל הם לא באמת בריאות נפשית אלא רק בריאות פיסית מבחינת המשקל והרי כולנו יודעים שהבעיה בהפרעת האכילה היא בעיקר הנפש הדימוי העצמי ודימוי הגוף הנמוך והבריחה מהתמודדות עם פחדים ובעיות ולכן צריך טיפול הרבה מעבר לאשפוז. לכי חמודה קבלי טיפול וצאי אחת ולתמיד מהמחלה אבל דעי דבר אחד נדרש שיתוף פעולה מלא שלך ורצון כנה לשינוי שכן ללא זה לא תצאי מהמחלה באמת.

אני סובלת ממשקל נמוך מדי אני מרגישה שאני לא רוצה לאכול אבל אני רוצה לשפר את המצב שלי ולהגביר את התאבון שלי ולעלות במשקל מה את מציעה לי? תודה מראש

אני לא הבנתי מצד אחד את לא רוצה לאכול ומצד שני את רוצה להגביר תאבון ולעלות במשקל מה הולך פה? נראה לי שאת נמצאת בבלבול נוראי מבחינה אישית ולא באמת יודעת מה את רוצה, בתוך תוכך את יודעת מה נכון אך לא מה את רוצה. אני מציעה באמת שתלכי לקצת שיחות ותעשי סדר בעניינים לפני שהעניינים יתגלגלו ככדור שלג ויאבדו שליטה. ועוד שאלה האם המשקל הנמוך הוא מחוסר אכילה סדיר או כי זה מבנה הגוף שלך? לי נראה שאת משתדלת להמעיט באכילה וקיימת אצלך בעייה של הפרעת אכילה ואם אני צודקת אז אני מבקשת ממך לכי לטיפול ועצרי את זה מהר כל עוד אפשר. את צעירה והחיים לפנייך לא חבל?

אורלי שלום, אני בת 23 ואני סובלת מבולמיה ולסירוגין מאנורקסיה כבר 6 שנים.עם הזמן הבנתי שהבעיה נובעת מכל מיני שינויים סביבתיים וחברתיים. לדוגמא, אם קורה משהוא בעבודה אני נשברת נכנסת לסוג של דיכאון לא איכפת לי מכלום וככה אני נאבדת בסופר בין המדפים קונה מלא שטויות ומתרוקנת בבית. ההסתרה של העניין של הריקון נהפכה לסוג של אומנות. התמודדות עם ההפרעות אכילה האלה מכניס אותי פעמים רבות לדיכאונות, ויש ימים שלמים שאני הולכת שבורה. החלטתי בשלב מסויים לספר להוריי (אני לא גרה כבר 4 שנים בבית). הם לא מבינים אותי וחושבים שאני עושה את זה דווקא. אמא שלי גם זורקת לי כל פעם הערות כמו "לא פלא שכל פעם זורקים אותך כולם יודעים שאת הולכת ומקיאה כל היום" ואז אני נשברת לחלוטיןמקיאה עוד יותר ונכנסת לדיכאון. סיפרתי גם לכמה חברים כי הייתי חייבת להוציא את זה החוצה אבל אף אחד לא יכול באמת לעזור לי. אני לא אוכלת ימים שלמים ואז ברגע אחד הכל נשבר ואני "מתפוצצת" ומקיאה. אני לא מוכנה להכניס את עצמי לאישפוז (סיפרו לי שיש כזה בתל השומר).ההתנהגות האובססיבית סביב האוכל מנקרת בליבי, בראשי באני הפנימי שלי. בבקשה זה הורס לי את החיים אני צריכה עזרה כדי לעזור לעצמי..... מה לעשות?

יקירה ברור לי לחלוטין שהגיעו מים עד נפש ומצבך בלתי נסבל ויצא מכלל שליטה. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך שלפני אישפוז יש עוד דברים שאפשר לעשות. אישפוז זה ברירת מחדל אחרונה. דבר ראשון את חייבת לקבל החלטה שדי נמאס לך במקום הזה ואת רוצה ומוכנה לעשות שינוי ובכנות לא בכאילו ולקבל טיפול ולשתף פעולה גם אם הדרך לא תהיה קלה כי לצאת מהתהום הזו זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד וצריך שיתוף פעולה מלא שלך. ברגע שתקבלי החלטה כזו את חייבת לקחת את עצמך לטיפול בשיחות אצל מישהו שמומחה בהפרעות אכילה ולהתחיל להפסיק לברוח מדברים אלא ללמוד להתמודד עם בעיות קשיים ופחדים ולא לברוח מהם. לטפל בשורש הבעיה שממנה התחיל הכל ולהבין למה הכל התחיל ואז דרך זה ללמוד לאט לקבל ולאהוב את עצמך מחדש. ברגע שתביאי עצמך למקום הנכון מבחינת עצמך תראי שהכל ייעלם כלא היה. אני יכולה להמליץ לך על נורית שגרה בכפר סבא וטיפלה בבתי. היא מדהימה ומצליחה לעזור להרבה מקרים כמו שלך.נורית היתה בעצמה חולה בהפרעת אכילה עד גיל כמעט 40 ולכן מעבר ללמידה של שנים היא בעלת ניסיון אישי במחלה וזה מה שנקרא אין חכם כבעל ניסיון והיא מכירה את הנושא מלפני ולפנים. הטלפון שלה 09-7454950. קומי קבלי החלטה ועשי שינוי די צאי מהמעגל הזה חבל על החיים שלך שמתבזבזים עשי זאת למען עצמך ולא למען אף אחד אחר.

אמ שלום, אני בת 14 ויש לי הפרעות אכילה, אני כרגע שוקלת 40 קילו בערך ואני בסביבות המטר 60. ההורים שלי לא יודעים על ההפרעה שלי ואני לא רוצה לספר להם. ההפרעה הזאת הרסה לי לגמרי את החיים.. אני ממש רוצה לחזור לחיות חיים נורמלים ולאכול בריא, אבל אני כל כך מפחדת לעלות במשקל ועדיין נגעלת מעצמי ומייסרת את עצמי אם אני אוכלת.. רציתי לדעת אם איכשהו אני יכולה לחזור לאכול רגיל בלי לעלות במשקל, בהדרגה? על פי תפריט מסוים? אני ממש נואשת ואין לי למי לפנות.. אשמח לעזרה..

חמודה שלי כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת. אני מבינה שאת במצוקה נוראית ואני לא מבינה איך ההורים שלך עד היום לא שמו לב לשינוי במצבך. אני מאמינה שאפשר לראות שירדת במשקל. יקירה שלי את חייבת ללכת לטיפול בשיחות כי כל טיפול אחר לא יעזור במצב הזה הבעיה היא לא האוכל הבעיה היא הבריחה מבעיות ומפחדים הבעיה היא דימוי גוף ודימוי עצמי ולצורך זה את חייבת ללכת לטיפול בשיחות ולעצור את זה כמה שיותר מהר שלא יתגלגל ככדור שלג. חבל החיים יפים וכמו שאני קוראת לא טוב לך במצבך הנוכחי.עשי הכל כדי לשנות ודעי שהכל תלוי רק בך ובכנות שלך לרצות לצאת מזה באמת.

ההורים שמו לב שרזיתי אבל כנראה שהם לא חושבים שזה כל כך קיצוני.. אני יודעת שהבעיה היא בעיקר נפשית ושאם אני לא אפתור את זה אני בטח אחזור לזה בעתיד.. אבל אני לא רוצה לספר להורים, אני לא יודעת איך ואני גם לא רוצה שהם יהיו עצובים בגללי.. אין לי איך ללכת לטיפול אם אני לא אספר להורים, ואני באמת לא יודעת כבר מה לעשות.. אני מרגישה כל כך אבודה..

שלום אני בת 26 ואיני חייה בבית ואימי בת 55 אימי בציעירותה היתה ממש רזה ואחרי לידות והגיל שמתקדם התמלאה קצת לא משהו קריטי בסביביות 65-70 קילו על 1.68 בשנה וחודשיים האחרונים היא ואבי עברו משבר ביחסיהם והם אינם מדברים כלל וגם אימי לא מעוניית לחזור לזוגיות כל שהי עימו אבל הם חים באותו בית בשביל הילדים ועקב המצב הכלכלי, בשנה האחרונה אימי ירדה המון במשקל היא לא מוכנה אפילו להשקל בגב ממש רואים את העצמות הייתה תקופה שממש הייתה חיה על עגבניות ונס קפה בלבד והיא עושה כל הזמן ספורט לפעמים שהיא רק מתעוררת כבר עושה תרגילי רגליים עכשיו היא חזרה קצת לאכול אבל היא שותה הרבה תה טיבטי ואף אחד לא מצליח להניע אותה מזה היא ממש לא מתייחסת אלינו יותר (משפחה, אחיותיה ושכנים וכמעט כולם בעצם) שאומרים לה שהיא רזה מדי היא אומרת שאנחנו מקנאים בה. אני כבר חושבת על לאשפז אותה בכוח מה אני יכולה לעשות? בקשר לתה הדפסתי לה אלפי כתבות על הנזק שהוא גורם ולא איכפת לה בכלל אשמח לעזרתך,לי

לי יקרה אני קוראת ומבינה למצוקתך נוכח מצבה של אמך. לא פשוט לראות אמא שעושה "שטויות" בגיל שצריך לקחת אחריות על החיים אבל כן אנורקסיה היא בעיה גם בגילאים מבוגרים שחווים משברים בחיים. אמא שלך מעדיפה לברוח מאשר לדבר ולהתמודד עם הפחדים והבעיות שלה ובדרך זו או אחרת היא מגיבה למצוקותיה באי אכילה ולקיחת תה טיבתי שגורם לשלשולים. ברור שהמצב לא טוב ואיכשהוא חייבים לנסות להביאה לטיפול בשיחות. לאשפז בכפיה זה לא פשוט כי את תצטרכי צו של בית משפט והתערבות של פסיכיאטר שייקבע שהיא מסוכנת ומסכנת את עצמה ואת סביבתה וזה לא פשוט. נסי אולי ביחד איתה להגיד לה בואי נלך לשיחות יחד בואי ננסה לפתור בעיות. זה לא בושה לחוות משברים גם בגיל שלך. לכולנו מותר לפול. נסי להביע הזדהות עימה ועם מצבה ולא ללכת נגדה ואז אולי היא תשחרר התנגדות כי כרגע היא עושה שריר מול כולכם ואומרת לכם אני אין לי שום בעיה עזבו אותי במנוחה,אני יודעת מה טוב לי, אני מספיק גדולה. ברגע שקצת תרפו ותבואי אליה ברגיעה התגובה שלה תהיה אולי אחרת. שווה לנסות כי בגדול אם היא לא תשתף פעולה ולא תרצה לבוא אף אחד לא יכול להכריח ולעשות זאת במקומה. אם תרצי אוכל להמליץ על מטפלת טובה מכפר סבא.המון כוחות. מחבקת ומחזקת. אורלי

שלום רב, ממליצה בחום לא לשלול גם טיפול פסיכולוגי- טיפול רגשי להגיע לשורש הבעיה (לצד העזרה בכדורים).. אני סובלת כבר שנים מהפרעות אכילה מטופלת תרופתית ובעיקר רגשית אצל פסיכולוגית מדהימה המתמחה בהפרעות אכילה, קוראים לה מיכל אופיר.

רציתי לתת מענה והמלצה לבחורה שהשאירה הודעה (" זו שנאבקת" ) תודה רבה.

שלום אורלי, אני בגיל המעבר ויש לי הפרעת אכילה. האם ידוע לך לאן אפשר לפנות בתל איב על מנת למצוא פסיכותרפיסט(ית) לטיפול? תודה.

צ"ל תל-אביב

יקירה שלי אני יכולה להפנות אותך לנורית שנמצאת בכפר סבא שמטפלת בהפרעות אכילה ומגיעים אליה מכל הארץ והיא מטפלת בחתך גילאים נרחב מגיל ההתבגרות ועד גיל 30 ו- 40 ולכן עליה אני יכולה להמליץ כי אותה אני מכירה. היא מדהימה.היא טיפלה בבתי והוציאה אותה מהמחלה.הטלפון שלה 09-7454950

שולחת שוב מחדש: שלום רב, ממליצה בחום לא לשלול גם טיפול פסיכולוגי- טיפול רגשי להגיע לשורש הבעיה (לצד העזרה בכדורים אם צריך).. אני סובלת כבר שנים מהפרעות אכילה מטופלת תרופתית ובעיקר רגשית אצל פסיכולוגית מדהימה המתמחה בהפרעות אכילה, קוראים לה מיכל אופיר.

אני בת 16 וחצי ונוטלת כדורים משלשלים כבר במשך שנה שלמה בשנה הזו עברתי המון דברים קשים שקשורים לנושא של הפרעות אכילה.. ההורים גילו באיזשהו שלב,לקחו אותי למרפאה לבריאות הנפש לטפל בנושא אחרי שתיים שלוש פגישות החלטתי להפסיק ללכת.. לקחו אותי לדיאטניות מומחיות וכמובן שהפסקתי באמצע.. הייתי לוקחת כמויות גדולות של 10-20 ביום.. ובמהלך כל המפגשים המשכתי לקחת ותחמנתי את הוריי שאני לא לוקחת הם לא היו יודעים כי הייתי מתעוררת באמצע הלילה לקחת ואז זה היה משפיע בבוקר מאוחר שהם כבר היו הולכים לעבודה.. אפשר להבין מכאן שנעדרתי המון מבית הספר בטענה ש"אני לא מרגישה טוב".. הייתי שמה שעון מעורר לאמצע הלילה,לא הייתי ישנה רצוף,קמה עם בחילות איומות באמצע הלילה ונוטלת כדורים,הולכת לישון עם מועקה ענקית בבטן[נפשית ופיזית] אני זוכרת שאפילו כמה פעמים שכחתי לשים שעון מעורר וקמתי לבד ב4 בבוקר בידיעה שצריך לקחת כדורים ! הייתי בשוק מעצמי ולא האמנתי על עצמי שאני יקום לבד ב4 בבוקר,איך זה אפשרי? זה רק הראה לי שהראש לא מפסיק לחשוב על זה.. אני חולמת כל פעם שאמא שלי מגלה שאני ממשיכה לקחת שהיא מחטטת לי במגירות ומוצאת עוד ועוד חבילות.. זה מפחיד אותי. לא רוצה לחלום על זה. רוצה לישון רצוף ! אבל מצד שני,אני לא רוצה להפסיק עם הכדורים.. לא רוצה ללכת לטיפול..ההורים שלי יהרגו אותי אם הם ייגלו שאני ממשיכה לקחת הם כל כך יתאכזבו ממני .. אני הבטחתי להם שאם הם מסכימים לי לצאת מהטיפול שהייתי בו אני לא נוגעת בכדורים יותר.. הם סמכו עליי ! קשה לי להסתכל להם בעיינים כל יום שעובר ולדעת שאני משקרת אותם .. ואיך הם לא שמים לב לבת שלהם שכל כך סובלת ? כואב לי.. באמת שכואב לי.. להבטיח לחברות ממש טובות שלי שאני אשמור על עצמי ושאני לא ייגע בזה שוב פעם בעוד שאני יודעת שאני לא אקיים זאת. אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה-גם שמנה,גועלית ודוחה וגם שקרנית שמרמה את כולם.. איזה מין בן אדם אני?

עדי יקרה את לא בן אדם רע את אדם חולה כי הפרעת אכילה זו מחלה כמו כל מחלה אחרת והשקרים והחוסר שליטה והבלבול זה חלק מהמחלה שנקראת הפרעת אכילה. ברור לי ממה שאת כותבת פה כי לא טוב לך במקום הזה אך מצד שני יש לי תחושה שנוח לך שם במקום הזה, הרבה יותר קל לברוח למקום של הפרעת אכילה מאשר להתמודד עם בעיות ופחדים שקיימים ואני אומרת לך כאן שאם לא תתמודדי ולא תלכי לטיפול כל החיים שלך ייראו כך ולא חבל על חיים כה צעירים ויפים? האם ככה את רואה את כל חייך בתוך המעגל העגום הזה של הפרעת האכילה עם השקרים והמשלשלים והתשישות וספירת הקלוריות? האם ככה את רוצה להעביר את החיים הארוכים והבאמת נפלאים שיכולים להיות בחוץ? אם התשובה היא לא ובאמת לא כנה ולא סתם לא אז את חייבת לקחת עצמך בידיים ולקבל החלטה שאת רוצה לקבל טיפול ולצאת משם כי אף אחד לא יכול באמת לעשות זאת במקומך. את זו שאחראית על חייך ועל השינוי לטוב ולרע.

אני יודעת שאת צודקת ואני מבינה את מה שאת אומרת.. לא מאחלת לעצמי שהחיים שלי ייראו ככה.. אבל מכאן אני לא יודעת איך להמשיך.. אני עולה לכיתה יא'- כיתה עמוסה ביותר,מבחנים,בגרויות,ציפיות,יציאות חברתיות.. ובין כל אלה אני עם עצמי ועם המחלה הנוראית הזאת. איך אחרי חצי שנה שההורים שלי חושבים שאני בלי כדורים אני יבוא ויגיד להם "אז המשכתי עם זה".. זה נוראי. אם הייתי במקומם הייתי כל כך מאוכזבת ופגועה.. התחלתי טיפול הרי לפני כמה חודשים וזה לא התאים לי. זו הייתה הפעם הראשונה שהלכתי לפסיכולוגית וראיתי שזה לא בשבילי,לא מתאים לי לספר על החיים שלי למישהי שלא מכירה אותי בכלל,מישהי שתכנס לכל החיים שלי ושל המשפחה שלי והיא זרה מבחינתי. קשה לי כל העניין הזה.. והדיאטניות המומחיות האלה? רק הרסו אותי.. הכריחו את אמא שלי שאני יעיף את המשקל מהחדר,הציקו לי עם מיליון ואחת שאלות מעצבנות,נכנסו לי לווריד מה שנקרא.. ישר יצאתי מהבולשיט הזה.. אני לא רואה פיתרון אחר..אבל זה קשה לי אין לי כוחות כבר

אני אמא לשניים עם הפרעת אכילה נוראית אני בטיפול והפסקתי להקיא אבל השמנתי המון אני בעודף משקל של 25 קילו הייתי רוצה שבנות שהצליחו להבריא יתנו לי כח כי אפילו עם הטיפול לא נראה לי שאני יכולה לצאת מזה אנא עיזרו לי

אלין יקרה אני מבינה את המצוקה הנוראית שאת נמצאת בה. האם טופלת בשיחות אי פעם אצל מטפל/ת או פסיכולוג/ית? השיחות הם חלק כמעט עיקרי ביציאה מהפרעת האכילה וחשוב שיהיה מטפל שמבין בתחום ושתתחברי אליו. גם מי שיוצאת מזה אחרי שנים יכול להיות לה נפילות קטנות בדרך אך כשיש כלים נכונים נופלים וקמים. אני יכולה להפנות אותך למטפלת טובה בכפר סבא אם תרצי תכתבי לי. את חייבת לקבל כלים נכונים לחיים וכלים להתמודד עם בעיות קשיים ופחדים ולא לברוח מהם. ולכן חשוב הנושא של השיחות

בס"ד אני בחורה מאוד שמנה בסביבות המאה קילו, שנים שאני שומרת, אבל כבר אבדתי מזה חשק וענין כי זה לא הולך לי וכיוון שאני משמינה אני בדיכאון זה מעין מעגל כזה, של השמנה הרזי'ה ושוב השמנה ודיכאון, בקיצור כבר אבדתי ענין בדבר הזה, מה עושים? במיוחד כשאני יודעת שהדיכאון שלי הרבה יותר גדול בגלל השומן.

אני אגיד לך מה........... אני לא שמנה בכלל . אבל יש לי התקפי אכילה ואני תמיד שומרת אח"כ חוזרת לנורמה. תודה לאל אני בסדר עכשו הכי חשוב זה לא ליפול !אל תיפלי! .היה לי הרבה הזדמניות ליפול ולא לקום ואם לא הייתי קמה הייתי במצב קשה יותר. אנשים לא מודעים לזה שתמיד צריך לטפל בנפש ורק אח"כ בגוף. אז.תחשבי על זה

בס"ד לאני היקרה, תודה על העצה, אבל רציתי לשאול אותך איך את חוזרת לנורמה אחרי ההתקפים ואיך זה שאת לא שמנה, תודה מראש.

השמנה היא הרבה פעמים בגלל בריחה מכל מיני דברים אחרים שלא רוצים או מפחדים להתמודד איתם ואז מעדיפים לברוח לאוכל. כמו שחברתי לפורום ענתה וכתבה לך את חייבת לטפל בנפש ולנסות להתמודד עם דברים ולא לברוח מהם. ברגע שהנפש תהיה במקום הנכון גם המשקל יחזור למימדים הנכונים. אני בטוחה שגם הדיכאון ייעלם ודברים ייראו הרבה יותר טוב.

בס"ד אתן ממש צודקות, כשאני לא בדיכאון יש לי הרבה פחות חשק לאכול, ולפעמים בכלל אין לי חשק לאכול, אז שזה ככה יהי'ה תמיד, בלי חשק לאכול, בתודה מראש.

שלום רב, בתי בת 14, גובהה 1.55 מ' ומשקלה בין 75 ל-80 (היא לא מוכנה להישקל בנוכחותנו). בעיית ההשמנה התחילה בסביבות גיל 6, מעט אחרי הגירושים, מאז היא רק עולה ועולה וזה מדאיג אותנו מאוד, ברמה כזאת שאני לפחות כבר בדיכאון מזה, אני מתהלכת עצובה רוב הזמן. אין לה כמעט חברות והחופש מבחינתי הוא האוייב שלה! אין בבית חטיפים, עוגות ו/או דברים מיותרים, אך היא מספיק גדולה והיא יוצרת יש מאין.. מספיק שיש חומרי גלם בבית. מדי פעם אני מוצאת בפח שלה כל מיני אריזות ריקות של מזון שאין לי מושג מהיכן היה לה כסף לקנות. השבוע מצאתי קופסא גדולה של ממרח שוקולד השחר!! כשאני משוחחת איתה היא אומרת שאין לה שליטה, ואני מאמינה לה, ואח"כ היא מרגישה רע שאכלה. היא גם ניסתה דיאטה מס' פעמים ואפילו ירדה מעט, אבל היא מתייאשת מהר, זה קשה לה מדי. לצערי, היא לא מוכנה ללכת למכון כושר ו/או לחוג ספורט כלשהו, לא מוכנה להצטרף לקבוצת שומרי משקל ולא מסכימה לקבל עזרה מאיש מקצוע, זאת לאחר מס' סדרות טיפולים שעשינו כבר בעבר. אני מיואשת, עצובה ומודאגת ובעיניי זה בבחינת "הצילו"!!! מה עושים?? בבקשה עזרה! בתודה מראש, אמא.

אמא יקרה שתינו יודעות שהאוכל היא רק תוצאה ולא הבעיה העיקרית. קחי את בתך לטיפול בשיחות הבעיה היא הנפש שאינה במקום הנכון. האוכל מהווה עבור בתך בריחה ומקום לנחמה. בתך לא רוצה להתמודד עם פחדים ודברים מעיקים והיא נמצאת במקום שנקרא בשפה המקצועית "אזור הנוחות" במקום להתמודד היא בורחת ומוצאת באוכל פורקן ונחמה. קחי אותה לשיחות ותראי שכשהבעיות ייפתרו והנפש תהיה במקום הנכון לא תהיה בריחה לאוכל והמשקל גם יירד מעצמו.

עכשו אני בשם אחר. אבל סתם קפצתי לראות אני משתדלת שלא כי ב"כז זה עושה לי רע לא יודעת התקופה הזו עם האוכל מצחיקה אותי וגם יכולה לחרפן אותי אז הדברים שהבנות החמודות כותבות בי מעוררות בי תיסכול ושאר רגשות. בכל אופן בנות מדהימות אפשר לצאת מזה. תחשבו על זה שעל מה החיים שלכם מתבזבזים? על אוכל?על רזון ?כמה אכלתי? הקאתי? ברור שזה מאוש קשה מי כמוני מבינה. אבל לעזאזל תחיו............צאו תנשמו . כי מה שעובר לא יחזור. יוכלתי לומר עוד הרבה. אין אשמה על אף אחת...זה קשה זה לא תמיד תלוי בנו זה מייאש. אבל שתצאו מזה תבינו איפה הייתם. ותצטערו אולי תבכו. צאו מההפרעת אכילה הסתומה הזו.היום חיים מחר בקברץ

שמחה לקרוא מה שכתבת ומזדהה עם זה כמה שזה נכון. די בנות למה לבזבז את החיים על הפרעת אכילה יש כל כך הרבה דברים יפים שהחייםן שלנו נותנים לנו ושאפשר להנות מהם. כן אפשר לצאת מזה אם רק באמת רוצים.

שלום. אני נוטלת כ-3 חודשים כדורים משלשלים,אני יודעת שזה יהרוס לי את החיים,ואני מתה להפסיק,אך אינני יכולה להתפנות לשירותים בלי זה. מה לעשות?איך להפסיק? ובמקביל להחזיר את פעילות במעיים למצבה הקודם?

היי מיכל גם אני איתי לוקחת משלשלים במשך שנה שלמה ואני מדברת איתך על 4כדורים ביום הושפזתי בתל השומר במחלקה להפרעות אכילה וקיבלתי במקום משלשלים שמן פרפין וזה עזר אחרי שהשתחררתי שוב לקחתי לקסדין ואחרי מספר חודשים הפסקתי לקחת אותם כיום יש לי יציאות טביות בלבד ללה כל שימוש במשלשלים צריך הרבה כוח נפשי כדי להפסיק עם זה בהצלחה אלי

מיכל את צריכה לשאול את עצמך האם את לוקחת את הלקסדין כי יש בעיות ביציאות או מסיבות אחרות שאת רוצה לרדת במשקל. באיזה שהוא מקום הלקסדין הוא התמכרות ואת חייבת להפסיק אותה כמה שיותר מהר. יציאות נכונות אפשר לעשות עם שמן פרפין ועם תזונה נכונה. חבל את הורסת את גופך עם הלקסדין. ואם זו באמת התמכרות עליך ללכת לשיחות ולראות מה הסיבה שבגללה נכנסת לשם מלכתחילה. עצרי את זה יקירה כל עוד את יכולה זה כמו כדור שלג אחר כך כבר יהיה קשה לעצור אותו וחבל.

שלום לכולן!! התגעגעתי... משהו בי גרם לי לחשוב על הפורום והחלטתי מסקרנות בעיקר לשוב לראות מה שלומכן. מולאן המקסימה, חמודה יקירתי, דניאלה המתוקה,דינדין כמובן.. איני יודעת מי מה"ותיקות" עדיין כאן. אז קבלו התנצלות אם אין הקדשה אישית.. כולכן קרובות לליבי כמובן :) אז שמתי לב מרפרוף שכמה בנות שעדיין היו מתקופתי ( מאז שהילה ניהלה את הפורום ) עדיין נוכחות בפורום, מקווה שאתן בסדר? דואגת לכן... וגם עוד בנות חדשות שמצאו את הבית הוירטואלי השני שלהם. אני זוכרת את התקופה שהמקום הזה היה החוף מבטחים שלי. המקום שבו אני יכולה להיות אני. בלי מגננות, בלי מעצורים,בלי עכבות. מקום לשתף, להתייעץ לחלוק את שעובר עליי ואני מרגישה. עזבתי את הפורום לא מכעס, לא מאף מקום אחר לא טוב. עזבתי כי הרגשתי דאז שעם כל הקסם שהמקום העניק לי, כל התמיכה, כל ההבנה... זה קצת כבל אותי מלעבוד על עצמי בצורה שאני אוכל לצמוח ממנה לחלוטין. לפעמים צריך להתרחק קצת מבעיה/צרה/נושא כאוב כדיי לתת לדברים לשקוע ולעשות את שלהן. עדכון קצר? אני כבר המוווווון זמן בריאה. וטוב לי. ואני מאושרת. אני במקום אחר בחיים שלי. התקופה הפרועה שלי עברה. אני חושבת שהתבגרתי פשוט ( קורה לטובים ביותר..) :) לא הקאתי כבר שנים. אני חושבת שזה עוד מהפורום הישן. הריחוק נתן לי את המרחב שלי להבין עם עצמי דברים ולעשות תהליך שלא יכלתי להשלים לדעתי אחרת... אני מסיימת עוד מעט את התואר ( מתחילה שנה ג' -כבוד! ) עברתי דיי הרבה בשנתיים וחצי שלא הייתי כאן. חוויות רעות וטובות. דברים שחישלו אותי. אני חושבת שאני אדם שונה. סוג של נולדתי מחדש.. אולי אני בעיצומה של הלידה. וכל מה שאנו עוברות הן חבלי לידה. לעת זקנה ( ממרומי 23 שנות חיי ) התחלתי להשמע יותר פלספנית. או שמא תמיד הייתי ?! :) את זה אתן תחליטו. בכל מקרה.. קפצתי לביקור. מקווה שיצא לי להכנס עכשיו פעם בכמה זמן. מאחלת לכולכן התעצמויות נפש - לותיקות ולחדשות והמון חיזוקים בתהליך הלא קל שכל אחת עושה! זכרו שהמקום הזה הביא אותי לאיפה שאני. אני חבה לכולכן המון. אוהבת אתכן וחושבת על כל אחת מכן!! מליוני נשיקות וחיבוק דוב לכל אחת מכן!! תמי

היי תמי.תודה על גילוי הלב והאומץ לחשוף לדבר בכזו פתיחות. אני מבינה שעברת תקופה לא קלה ומסע לא פשוט ואני מקווה שבסוף יהיו לך את הכוחות הנפשיים לצאת משם. פסיעה ופסיעה צעד צעד בדרך החוצה תדעי שזה שווה כל מאמץ.

אוי כמה זמן לא שמעתי ממך, ויצא לי דווקא לחשוב עלייך! איזה כיף לראות שאת במקום כ"כ טוב (חמסה חמסה חמסה) הלוואי עלי. אני מקווה שישאר ככה. כל הכבוד לך! שבת שלום! אוהבת.

סתם להגיד שחשבתי שאני כבר מאחורי זה... מסתבר שלא..!

היי מאיה אל תתני לנפילות הקטנות הללו לייאש אותך. אם לא נופלים לא קמים. ככה רק מתחשלים.

אורלי המדהימה ערב טוב, ראשית תודה על עבודת הקודש שאת עושה כאן.אני בטוחה שהדברים מסייעים לחולים רבים ולבני משפחותיהם. עם זאת, ברצוני להעיר את תשומת לבך לנקודה בעייתית - לאחרונה הולכת וגדלה כמות ההודעות שמכילות בתוכן משקלים, כמויות של קלוריות ודברים נוספים המהווים טריגר לחלקינו. אני יודעת שבפורומים רבים מצנזרים את התכנים הספציפיים הללו ואשמח אם זה יהיה המצב גם כאן (לא למחוק חלילה את כל ההודעה - רק את הפרטים הבעייתיים). איני חושבת שרלוונטי לדעת כמה מישהי שוקלת או כמה קלוריות היא אוכלת על מנת לעזור לה, לעודד ולתמוך. ולבנות היקרות - כדי שהפורום הזה ימשיך להיות בית, פינה חמה לכתוב בה,לפרוק ולשתף, כדאי שנהייה זהירות ונחשוב על ההשלכות של הדברים שאנחנו כותבות כאן.

לאורחת הקבועה והמקסימה תודה על הפירגונים והמילים החמות וכן תודה שהערת את תשומת ליבי. חלק מהבנות אכן כותבות כמה הן שוקלות אך לרוב אין פה דברים שעוברים יותר מדי את הגבולות האדומים כי רוב הבנות שאכן מנסת לא מקבלות מענה בפורום הזה לדברים מהסוג הזה. אשים דגש ועין על העניין שכן על כולם להבין שפה לא ניתן יד לשום דבר שחלילה יעודד הפרעות אכילה והמטרה פה רק לעודד, לייעץ, לתמוך בתקווה שכמה שפחות ייכנסולמקום הזה.

תודה על ההבנה ועל פועלך הראוי להערכה רבה.

שלום רב כבר בילדות, הייתי מאוד רזה. 1.68 ושקלתי 46 קילוגרמים. אז לא כינו את זה בשם. היום אני בת 56, נפרדתי מבן זוגי מזה 19 שנים. מזה זמן הפרידה, הפסקתי, המעטתי לאכול. וירדתי תוך כמעט חודשיים, 8 קילוגרמים. אני עוסקת בספורט, רכיבת אופניים פעמיים בשבוע, באופן די אינטנסיבי. אני שוקלת היום 48 קילוגרמים. נראה לי שיש בזה מין הענשה עצמית, אני נהנית מעצם העובדה שירדתי במשקל,בקלות כזו, נהנית מההרגשה שהמכנסיים שלי מאוד גדולות על מידתי. ירדתי מ MEDIUM ל EXTRA SMALLי ומצד שני אני מוצאת עצמי מחכה לפגוש בן זוג, ובנקודה זו להחליט שאני מתחילה לאכול. אני גם הגעתי למצב שאין לי תאבון. דעתך חשובה לי

יעל יקרה שנינו יודעות שלמצוא בן זוג זה לא מה שיפתור את הבעיות של הפרעות האכילה. עד שאת לא תביני שהמצב לא טוב ותטפלי בו ותברחי כל הזמן מבעיות ומפחדים המצב לא יהיה טוב ואת תדחי מעליך בני זוג כי מי שלא נמצא במקום הנכון מבחינה אישית ואינו אוהב את עצמו מחפש כל הזמן איך להעניש את עצמו וגורם לאחרים במודע או לא במודע להדחות מעליו. לכי מתוקה שלי טפלי בשורש הבעיה ובבעיות עצמן ואל תברחי מהן וקבלי טיפול נכון ומבטיחה לך שכשאת תהיי במקום הנכון כל הבעיות ייעלמו כבמטה קסמים. אל תתני למחלה להשתלט עליך ככה את בהחלט יכולה לצאת מזה ולעשות את חייךם לאחרים וטובים יותר וזה שווה כל מאמץ.מחזקת ותומכת. אורלי

שלום ! אחותי בת 22 נמצאת במשקל 42 ידועה כחולת אנורקסיה מגיל 17 ! כמו כולם ישנם תקופות שהיא בסדר וישנם תקופות שלא והנה הגיעה עוד תקופה שהחזירה אותה לבכות בלילות כי פתאום הכל חזר לה ! מחביאה אוכל בארונות ישנה בעיה שהיא מודעת לרזון והיא לא רוצה אותו היא כן שונאת את עצמה ככה היא אף פעם לא הקיאה היא פשוט לא אוכלת וישנם ימים שהיא אוכלת יפה מאוד הגענו לקופה אין ייחס מיצדם בנוגע למחלה פינו אותנו רק לבריאות הנפש ! טיפול פרטי עולה המון ואיננו יכולים לעמוד בכך ! ההורים מתכחשים לבעיה לא יודעים להתמודד עם הבעיה ועושים עצמם עיורים חירשים החברמודע לבעיה אבל אינו מביםן את חומרת המצב מבחינתו היא תצא מזה אם הוא יוציא אותה ויבלה איתה ברצף( לעשות אותה מאושר) היא נורא עייפה ומתבודדת המון בחדרה היא עובדת ומתחילה לימודים שנה הבאה הרופא שלה הביא לה כדור מירו נגד דיכאון היא שתתה פעם ראושנה אתמול וזה שיבש אותה כל היום היא ישנה והגיע לרמה שהחבר שלה עזר לה להתקלח ! היא לה גם רצון לחזור הביתה היא הרגישה לא טוב וחבר שלה שיכנעה אותה להישאר מבחינתו זה צומת לב ומתי שלא נוח לה היא משחקת אותה עייפה לפי דעתי הוא טועה בגדול והפחד שלי שהוא עוד יותר ישבור אותה מה עושים?? איך ממשיכים מכאן?? למי פונים? איך מדברים עם הורים פרימטיבים בלי לפגוע? איך לדבר עם החבר בנוגע אליה הצילו חסרת ידע בבקשה תענו לי במהירה

לאחות היקרה והמודאגת בנוגע להורים אולי אפשר לבקש ממישהו מבוגר שקרב אליהם ומבין עניין לפתוח להם את העיניים ולהסביר להם שאם הם לא יתעוררו החיים של הבת שלהם בסכנה. לגבי החבר פשוט לשבת להסביר לו שמה שהוא עושה זו טעות והוא יגרור אותה יותר עמוק לבור ובמקום זאת שיתחיל לאהוב ולתמוד זה יכול לעזור ולא להזיק. וכמובן לנסות לקחת אותה לטיפול כמה שיתר מהר כי המצב לא טוב ואם היא לא תקבל טיפול נכון המצב יתדרדר כמו כדור שלג.

דיברתי עם החבר מבחינתו הוא יודע מה הוא עושה מבחינתו הוא תומך למרות שהוא ניפרד ממנה כל יומים וחוזר