ילדה בת 7-עזרה דחוף!

יש ליילדה בת 7 שיש לה קשיים ליצור קשר חברתי אחה"צ רגשיים עם התפרצויות זעם כמו של ילדים בני שנתיים היא רוצה משהו מיד ועכשיו ולא מעניין אותה מה קורה באותו רגע אם שולחים אותה לעשות משהו היא שוכחת בדרך חולמת ומשחקת אם אומרים לה לסדר את החדר או להתלבש היא משחקת ואז מגיעים הצעקות והבכיות בבית הספר אומרים שהיא מקסימה וחברתית הציונים מעולים אך כשהיא מגיעה הביתה הכל הפוך להכין ש.ב לוקח לה שעות כי היא משחקת תוך כדי ולא כ"כ מרוכזת מכל דבר קטן היא מתבכינת אני צריכה להגיד לה להביא ולהתקשר לה לחברות ואם היא לא מוצאת את הטלפון שנמצא מול העיניים שלה היא לא מתאמצת בוכה ומשתוללת וזה רק חלק קטן מהמתרחש יש לנו 2 נוספים אחת בת 8 שמאוד בוגרת לגילה ואחד בן 3 עם בעיות התפתחותיות מוטוריות שמצריך מאיתנו השגחה צמודה והרבה ריצות אך הבעיות החלו לפני ההריון שלי ולפני שתכננו בכלל הריון אני לא שוללת שאנחנו לא נותנים לה מספיק תשומת לב אך בגלל הבעיות שהיא עושה לנו והבעות של הילד קשה לנו ואנחנו צועקים עליה המון הבעיה הכי מרגיזה שהיא שוכחת המון דברים וצריך לגיד לה כל הזמן מה לעשות אם זה לקחת סנוויץ ועד איפה היא שמה את התיק וכד.הרופא שלח אותי לעשות לה איבחון אצל נוירולוג האם זה נכון או שכדאי לעשות לה איבחון פסיכולוגי?אנחנו תחת פיקוח של הרווחה ומתחילים בקרוב טיפול משפחתי שוב.

שלום לך וחג שמח... האם סיפרת לרופא הכל או רק מה שנוח לכם? האם סיפרת לרופא גם את הצדדים החיובים או כמו שכולנו עושים אצל הרופא מקטרים רק על מה שלא בסדר.... רופא ילדים הוא בדר"כ עמוס ואין לו זמן (או ררצון לרוב) להכינס לנישה המבררת, לעומת רופא משפחה המכיר את כל המשפחה מהילד הקטן ועד לטיפול בכם ההורים וגם הוא בדומה לרופא הילדים עמוס, אך רופא טוב (גם ילדים וגם משפחה) לא יגרר אחריכם ויולך שולל אחרי הפנטיזיה לפתרון קל מצד ההורים. אילו באמת הבעיה הייתה על רקע של ליקוי למידה , בעיית קשב או ריכוז, המורה היועצת , ומנהלת היו כבר צורחות גוולד מזמן... שלא לדבר על הגננת שהייתה חוששת להשתלבות בכיתה א'. היות ולפי הגיל ביתך בגיל כיתה ב', ואת אומרת שאין כלל תלונת על התנהגותה, אין תלונות על ציוניה או רמת הריכוז בכיתה. קראתי את הודעתיך וחשתי מייד צורך לגונן דווקא על ביתך ולא עלייך, כי האופן בו את צובעת את התנהגותה בהתחלה החשיד להפרעת קשב וריכוז, וכנראה שהרופא ילדים/משפחה נפל בפח הזה שהטמנת לו, בהמשך ההודעה, שמתי לב שאת צובעת כמעט את כל הבעיות בצבעים של מוגבלויות ולא במקום הנכון והאמיתי שלהם .... האם כשמבוגר כועס וצועק , אנחנו חושדים שיש לקות בקשב ובריכוז, האם אנחנו נאשפז אתו בגלל שצעק.? מובן שלא. ביתך מנסה לבטא משהו ובמקום להיות קשובים לכאב, ולתחושת התסכול שלה שהיא מבטאת בדרכיה שלה המאפיינים את בני גילה אתם מנסים למצוא את האשם בביוכימיה, בבעית קשב וריכוז, בסוף הודעתך הובעה משאלה שאולי הבעיה היא בכלל נפשית ואולי אינך אשמה..?....??? מאוד הזכיר קטע שכתב דר' גרין דרור בספרו "המדריך לטיפול נפשי " על טיפול משפחתי, הוא כתב שהוירם פנו אליו בגלל הילד הסורר שלהם , שהיה שובר, היפראקטיבי לטענתם, מושך מטלות של שיעורי בית צועק וצורח ללא שום סיבה לטענתם. והם מבקשים ממנו כספיכולוג למרות שאינו מומחה לילדים לייעץ להם ואולי אפילו לאבחנו , הוא שמע את כל השיחה הזו כשעיקר מבטו בילד ה"סורר" שהמורות והגננות לא הייתה להם מילה רעה עליו להיפך, רק שבחים ומילים טובות, וזה דבר לכשעצמו הרתיח ובצדק את ההורים למה דווקא בבית הוא כזה "רע", ואז באמצע כל ההמולה שההורים עשו ודבירו בקול רם ידי , הוא איבד את הריכוז בהם והדיבורים שלהם הפכו לרעש רב שזמזמם באוזניו.. וכולם דברו יחד ואז פתאום הילד שבר את המאפרה שהייתה על שולחן הפסיכולוג, ואז ההורים נצלו את הקטע שקרה בחדר הפסיכולוג ואמרו"הנה אתה רואה ככה בדיוק הוא עושה ואין לנו כח לזה!!!" בדיוק כמוך, הם ציפו שהפסיכולוג ימליץ להם לפנות לפסיכולוג לילדם , בדיוק כמוך הם חשבו שהבעיה היא אצל הילד.. ואז הוא הפתיע אותם ושיתף אותם בהרגשת הרעש הנוראית שהנייתה כאן ולאחר שבירת המאפרה פתאום שרר מאין שקט ושלווה כשעיקר תשומת הלב בילד. לאחר שיחותנוספות בפורןם משפחתי מלא, יצאו שלדים מהארון המשפחתי ואז התברר כי מי ששילם את המחיר הכבד ביותר היה הילד ה"סורר" שבדרכו המתאימה לגילו ולרמת שכלו ביטא את הכעס והכאב דרך מעשיו. לאחר הטיפול המשפחתי נכחו כל הנפשות הפועלות שהתנהגות הילד השתפרה פלאים אולי בגלל כוחות ההתמודדות שקבלה כל המשפחה יחד? נורא מפחיד הורים לגלות ש"הבעיות" של ילדיהם לא באשמת בעיה כזו או אחרת אלא דווקא בשלדים או דפוסי התנהגות של ההורים עצמם שהושלכו על ידלם. מאוד כואב לגלות שהכאבת באהבה ובדאגה שלך לילד, אך מכאן ועד להגיע בהצהרה שמדובר בבעיה נפשיץ-פסיכיאטרית או בבעית קשב וריכוז המרחק עוד גדולף הייתי מודאג אם המורה או הגננת היו מתלננות על התנהגות דומה גם בגן, אז באמת יש מקום לבדוק קשיי ריכוז וקשב, ליקוי למידה ואפיול בעית פסיכאטריות, אך במצב בו הבעיה מצבטאתצ רק בבית יש לשקול טיפול משחתי ואפיול הייתי ממליץ על טיפול שיחתי בין הילדה לגורם מטפל נירטלי , לא שופט או מחנך שאומר מה בסדר ומה לא, כדי שתוכל לתת לכאב והתסכול צורה ומקום זה יכול להיות בטיפול מילויל ואף יכול להיות בטיפול בהבעה כגון אומנות, דרמה, מוסיקה, ספורט תנועה , חיות תלוי למה היא הכי מתחברת, אם יש לכםן קושי כלכלי, תשוחחו עם העו"ס שמטפלת במשפחה היא תדאג להפנותיכם לטיפול בהבעה ללאתש' או בתש' סמלי.. וזכרי הכל בלי לחץ!!!! מה שהוצאת כאב אחת בהבעה במס' פגישות בשילוב טיפול משםחתי יכולים לעשות ,טאף תרופה או רופא לא יכולו לעשות... תהיי פתוחה לביקורת ועצות מן הגורמים המטפלים ואת הנוירולוג תדחו בנתיים. שנה טובה ומוצלחת ובעיקר רגועה ועם המון כוחות לטפל בכל!!!

כפיר, לילה טוב תגובותיך אכפתיות ומגוננות על הילדה, שאכן מצוייה במצוקה. עם זאת יש להתייחס ברגישות רבה גם לאם, שללא ספק דואגת ומחפשת פתרונות ולכן פונה גם כאן בבקשת עזרה. אתה תוקף, ונימת הדברים עלולה לפגוע במקום לעזור וחבל, משום שכוונתך טובה. המסר נכון! אופן ההתייחסות בעייתי, כאשר נדמה לי כי היא משקפת מעט את אכזבתך ופגיעתך האישית מן העבר. חשוב לזכור כי לכל אדם פנים רבות, וכך גם לפנייה לעזרה המוצגת כאן, לכן מעט זהירות... תודה על ההתייחסות והאמפתיה בברכה אלמוג

אלמוג העירה את תשומת ליבי לכך שהשלכתי קשיים ודרכי טיפול אצלנו בבית על ביתך ועלייך, כש לקחתי אופן עיוור את תפקיד הילדה. לכל אדן פנים משלו ולכן לא כל נוסחא מתאימה לכולם.... בברכת שנה טובה והחזיקי המון כח והתחזקי והרגישי טוב ורק עכשיוט כשאני חושב על מכלול הלחצים שיש לך, אני מבין את המקום הדואג , המשווה והנורא רוצה בשקט אצלך, המקום שאילו הבעיות היו פחותות היית מרגישה יותר טוב ויותר חזקה להתמודד עם שאר דאגות החיים. חזקי קבלי המוןכוחות בהתמודדות ומקווה שלא פגעתי יותר מידי....