חוק המאבחנים

אני סטודנטית לתואר שני בלשון עברית. את התזה שלי אעשה כנראה בנושא לקויות שפה (עוד לא יודעת מה בדיוק, אבל זה בערך הכיוון). אני גם עובדת עם תלמידי תיכון לקויי למידה וחלשים בלימודים במסגרת בית הספר שלהם (בתחום הלשון והאנגלית). מאז ומתמיד חלמתי להיות מאבחנת ליקויי למידה, בעיקר בעברית (התחום הבסיסי) ובאנגלית כשפה זרה. היום להפתעתי פתחתי את אחד מעיתוני הבוקר וגיליתי כתבה בנושא האבחונים, שבה נכתב כי החל מהשנה הבאה, עם כניסת חוק המאבחנים לתוקף, יורשו לערוך אבחונים רק פסיכולוגים מומחים לליקויי למידה, נוירולוגים ורופאים. מכך אני מבינה שאין לי סיכוי ללמוד ולהיות מוסמכת להיות מאבחנת, ואם כך זה חבל מאוד. האם זה נכון? אם החוק אכן ייכנס לתוקף, מה יעשו כל אלה שכבר למדו? מעבר לכך אני ממשיכה לראות מודעות הרשמה לתוכניות האבחון באוניברסיטאות ובמכללות השונות. מדוע הם ממשיכים לפרסם תכניות, שלכאורה עפ"י מה שקראתי יותר לא יהיה מה לעשות עם התעודה שהן מעניקות? לסיום, שאלה נוספת - אם החוק לא ייכנס לתוקף (הלוואי...) וכן אוכל להשתלם ולהיות בסוף מאבחנת ליקויי למידה. האם יש תכניות לימודים לאבחון לגיל הרך בנפרד מתכניות לאבחון לגיל בית הספר? אלה אותם מאבחנים או מאבחנים שונים? והאם הביקוש לשני סוגי המאבחנים האלה הוא זהה?

בוקר טוב, הכוונה המרכזית בחוק החדש הנה כי המאבחנים יהיו בעלי תואר שני וניסיון בהוראה של חמש שנים לפחות. נכון, כי אבחון רב תחומי נערך בחלקו על ידי פסיכולוג, אך עדיין יש מקום למאבחנים הדידקטיים לעריכת חלקו הקוגניטיבי לימודי. אני לא מכירה תוכניות אבחון לגיל הרך, אם כי מעריכה כי יש כאלה. אוכל לברר ולחזור בתשובה אחראית. בברכה אלמוג