בני בן ה-15

יש לי ילד בן 15 שאובחן כ- ADHD . השנה הוא החל את לימודיו בבי"ס תיכון רגיל בכיתת "אתגר". אחרי שנתיים שהיה בבי"ס לעיצוב התנהגות. הוא נוטל ריטלין בכל יום. כדי להשלים פערים הוא מקבל שיעורים פרטיים באנגלית ומתימטיקה פעמיים בשבוע. מעבר לכך הוא לא משקיע אפילו דקה מיותרת לקריאה, לשיעורים. את כל זמנו הוא מעדיף לבלות עם חברים או מול המחשב. לפני כחודש נערך לו אבחון שמצא כי החלק היישומי שלו מעולה ואף קבעו אילו הקלות יהיו לו במבחנים. הבעיה היא שקשה לו מאוד לקחת על עצמו אחריות (או שהוא לא רוצה): להקפיד ללכת לשיעורים פרטיים, לחזור בזמן הביתה. תודה

טלי ערב טוב, את מתארת סמפטום נפוץ מאוד בקרב תלמידים בעלי לקויות למידה. ילדים אלה חוו אכזבות וכשלונות בעבר והם פוחדים מאוד מן הכישלון הבא, ולכן מעדיפים להבטיח עצמם בחוסר עשיה. כי... אם לא למדתי למבחן, הגיוני שנכשלתי. זה טוב בהרבה מכישלון לאחר שבוע של למידה. בנך רוצה להצליח יותך מכל דבר אחר. הוא כמה לההערכתך וכל כך רוצה שתתגאי בו, אבל קשה לו, הוא לא יודע איך. הישיבה מול המחשב או עם חברים אינה מאיימת עליו, ולכן הוא פונה אליה. מהן התאמות ההיבחנות המצויינות באבחון? יתכן ובנך זקוק לסיוע שונה מזה שהוא מקבל כעת. יתכן מאוד ובנך לא מסוגל להתמודד עם הטקסט הכתוב רב המלל בכוחות עצמו, והוא זקוק להכוונה מקצועית לשם כך. מה שבטוח - הוא לא עושה לך דוקא!!! האם ישבת עם בנך לשיחה שקטה בניסיון לברר מה קשה לו? מדוע אינו מוכן ללכת לשיעורים הפרטיים? היכן ניתן להקל עליו והיכן הוא מוכן להתחייב? אני בטוחה כי שיחה שכזו יכולה לגלות לשניכם ערוצים נוספים להתמודדות ובניית אמון בדרך להצלחה בעתיד. את מוזמנת לשוב ולהתייעץ גם בהמשך הדרך בברכה אלמוג