פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום, נכדתי בת 2 כאשר באה לבקר אומרת שלום פעם הראשונה כאשר הגעתי חשבת לידהה גרשה אותי אמרה אין מקום פעם השניה בעטה כלפי פעם שלישית בעיטה ומשיכת שיער היא מעדיםה את הסבא בתחילה לא ידעתי איך לנהוג ,עשיתי כמוה בעיטה באויר נהפך לריטואל קבוע רואה אותי בעיטה באויר מעבר לנושא הריגשי,אשמח לעצה כיצד לנהוג האח קיימת סדנא לסבתות ?
שלום תמי, כדאי לך להתייעץ , או ללכת לסדנא, כדי לא להיפגע מהנכדה שלך. ההרגשה שאת מועדפת פחות מהסבא, היא הרגשה לא נעימה וכדאי שתראי כמה הנכדה אוהבת גם אותך.
היי. בני הגדול בן 15 והשני בן 11 הגדול כל הזמן ובכל הזדמנות מנסה להשפיל את אחיו לקלל אותו לפגוע בו להרביץ לו במילים אחרות עושה עליו גבר ובד״כ הסיבות לא מוצדקות. זה כבר מפריע לנו ההורים מעצבן אותנו כי הוא מתחיל להגזים על כל קטע הכי טיפשי משפיל אותו ומאיים עליו. אנחנו לא ההורים הכי מושלמים כי אין דבר כזה אבל אנחנו כל הזמן משתדלים לכבד אותם לא מרביצים להם ומתייחסים לשניהם שווה בשווה לא ידוע לנו מה הסיבה להתנהגות של הגדול ואיך אפשר לפתור את הבעיה הזאת כי ניסינו לדבר להסביר לא עוזר.
שלום רנא חשוב לתת לבן הבכור מקום משמעותי , כי הוא מרגיש מקופח מול אחיו הצעיר ובהצקות לו, הוא מנסה להשיג את היתרון עליו. המאבקים בין האחים הם על האהבה של ההורים, כאשר אנחנו מראים לבן הגדול שהוא חשוב , הוא מרגיש שהוא אהוב. כאשר הגדול ילך לצבא , או יהיה בוגר, יהיה לכם זמן לתת לבן הצעיר את ההרגשה שהוא אהוב ביותר.
הבת הבכורה שלי כל הזמן מערערת עליי ועל אבא שלה, תמיד מתווכחת ולא שומעת לנו בשום דבר, לא מוכנה להודות שהיא טועה אף פעם. רבה ןמתווכחת כל היום איתנו ועם אחיה על כל דבר, תמיד מאשימה שאנחנו לא מקשיבים לה ומעדיפים את האחים שלה היא כבר בוגרת מעל גיל 20 לא מוצאת את עצמה לא עבודה ולא לימודים, לא שומעת בעצות שלנו כדי שתוכל להתקדם בחיים. "תקועה" במקום וכל הזמן מציפה כמה היה לה קשה בבית הספר ומאשימה אחרים באי ההצלחה שלה. מסרבת לדבר עם פסיכולוג. החיים איתה כבר בלתי נסבלים מ ה ע ו ש י ם ???!!!
שלום לך, נראה שהבת שלך, מאותת לך ולכם שהיא לא חשה אהובה. כך היא גדלה וכך הרגישה לאורך השנים. אין זה אומר שלא נתתם לה אהבה, אבל היא לא זיהתה את הנתינה שלכם כאהבה. מכיוון שהיא לא רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי, המשמעות של מצב זה , שלמעשה אני הייתי ממליץ לכם לקחת את המצב הרגשי שלה, לתחום האחריות שלכם, למרות שהיא כבר בת 20. אני מציע לכם ללכת להדרכת הורים , עם פסיכולוג/ית שמאמין שאפשר שהורים יסייעו לבת שלהם, בזה שהם יחוללו שינוי בעצמם, במערכת היחסים הזוגית שלהם ובמערכת היחסים ההורית .
כנראה שרק זה נשאר לעשות שנלך בעצמנו לפסיכילוג כדי לדעת איך להתנהג איתה. מה שאני יכולה להגיד שבילדותה עברה קצת בעיות בריאותיות שגרמו לכך שכל הזמן היינו מסביבה ומשגדלה ועברה הכל היינו צריכים לדאוג גם לאחים שלה וכנראה היא לא אהבה שמסיטים ממנה את הפוקוס ופירשה את זה שאנחנו לא אוהבים אותה אבל היא צריכה לקחת את עצמה בידיים לא?! אי אפשר שתהיה תלויה בנו כל הזמן. אני אאמץ את המלצתך ללכת לייעוץ פסיכולוגי. תודה לך
הבן שלי בן 16 אוהב לדעת כל דבר, הוא עוקב אחרי הודעות שאני מקבלת ולאחרונה הוא התחיל לישון בחדר העבודה שלי, ערב אחד נכנסתי אחרי ש"הלך לישון" וגיליתי שהוא מחטט בחפצים שלי. אני בטוחה שהוא מסתכל גם בארונות ורוצה לדעת דברים שאני לא רוצה לפרט עליהם. אגב, יש לי לפעמים איתו עימותי םלגבי גבולות ואשמח לדעת מה הדרך הנכונה להתייחס לעניין.
שלום סיגל, החטטנות של הבן שלך מתאפשרת משום שהחדר שלך לא נעול, וכך מתאפשר לו לממש את הסקרנות שלו. אני בעד לנעול את החדר במפתח שיהיה רק אצלך. מה דעתך?
אין לי אפשרות לנעול את החדר, זה חדר ממד. וגם אם תהיה, יש לי בעל וזה יהיה לא נוח. וחוץ מזה, הכניסה לחדר עלולה להפוך למשהו יותר אטרקטיבי בעקבות הנעילה המוקפדת..
לדעתי , החפצים שלך אמורים להיות נעולים, או פחות אטרקטיביים. אפשרי גם להפנות את הבן ליעוץ.
שלום רב, אני בת 50, נשואה, אם ל- 3. לאחרונה יש חיכוכים רבים ביני לבין בעלי על רקע משבר שחווינו ומשקעים מן העבר זה כפלי זו. אנו מנסים לפתור את הבעיות בינינו ללא טיפול זוגי מאחר והוא מתנגד לכך עקרונית. בתנו הצעירה, "בת הזקונים", בת 13, חוותה קשיים רגשיים בעקבות משבר חברתי במעבר מהיסודי לחטיבה . אז, לבקשתה, היא החלה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי ומצבה השתפר מעט. היא נערה רגישה ונבונה מאד . לאחרונה היא מספרת שהיא מרגישה בדידות בבית כי אחיה הגדולים לא נוכחים (אחד בצבא והשני סטודנט) והיא מרגישה שכלב יעזור לה רגשית וחברתית. היא מנדנדת לנו כבר שנים להביא כלב ותמיד אני זו שסירבתי מכל בני הבית. התנגדתי לכך מתוך מחשבה שהעול יהיה עליי אחרי שההתלהבות תישכך שיהיה בלגן בבית ושאין לי כוח להתחיל לגדל "ילד" נוסף. בתי טוענת שהיא תעשה הכל עם הכלב. כרגע אני נקרעת בין הרצון להסב לבתי אושר לבין מחשבותיי על עתיד יחסיי עם בעלי, החשש שניפרד ואני אשאר עם כלב לכ-20 שנים ואהיה מחויבת לטפל בו. היום, בגילי, אני מרגישה שאני צריכה רוגע ושלווה ולא עוד יצור שובב שידרוש תשומת לב וטיפול יומיומי. מכרים שהם בעלי כלבים אומרים שכלב יעשה פלאים בבית ויביא שמחה לכולם. בתי מתחננת יום יום, היא טוענת שאני אגואיסטית ולא מוכנה להתפשר על רצונותיי למענה, כדי שיהיה לה טוב. הילדים הגדולים גם מפעילים עלי לחץ שאני צריכה לעשות למענה את המהלך הזה. אני ממש מתלבטת ומרגישה רע ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה
שלום דניאלה, את צודקת לגבי הנושא של האחריות והמחויבות לכך לכלב שלוקחים ולשנים הבאות של החיים איתו. נשמע לי שהמתחים הזוגיים , גורמים לכך שאת לא מקבלת אנרגיות חיוביות מספיקות מבן זוגך וכך אין לך כוח להעניק לבת שלך את הכלב ואת האפשרות שאת תטפלי בו. אני מאמין שכלב לא עושה שמחה. אני מאמין שהוא סופג את האנרגיות של הבעלים שלו ואז יש שמחה כאשר הבעלים בשמחה. אני בעד לקדם ולשפר את מערכת היחסים הזוגית שלך. לדעתי אפשרי לעשות זאת גם עם אחד מבני הזוג. ממליץ לך על כך.
תודה על תשובתך. רק חשוב לי להסביר. כרגע אני נמצאת על פרשת דרכים עם עצמי ועם הזוגיות שלי. אני נעה בין רצון לנסות וליהשאר יחד לבין להיפרד. חוששני שהבאת כלב תהיה טעות , כמו ללדת ילד נוסף לתוך מערכת יחסים בעייתית. אול גם כלב יסבול מהמתחים בבית ואלי גם ירגיע את המתחים בבית וייתן לבתי הצעירה מקום להתנחם בו . קראתי מאמרים על היתרון בכלבים ומצד שני גם על האחריות הכרוכה בכך ואכן אין לי כוחות נפש להביא כלב עכשיו לבית. (לבעלי אין התנגדות לכלב). אני עושה כל הנדרש כדי לתת לבתי טיפול רגשי מקצועי אך עדיין היא רוצה "חבר" נאמן , מתעקשת ומנדנדת ואני נקרעת מבפנים בין רצונותיי האגואיסטים לבין לקיים את משאלת לבה. האם לדעתך עליי לוותר על התנגדותי לכלב למען הבת שלי?
שלום דניאלה, המצב של הקריעה בין האימהות לבין הצורך שלך כאישה וכבת אדם , הוא קונפליקט שפוגע בך. אני בעד להבין את הקונפליקט הזה יותר לעומק ולאפשר לעצמך , ולא רק לביתך, להיות בטיפול כדי לבנות את דרך החיים העתידית שלך, שבה תוכלי להרגיש טוב יותר. מה דעתך?
שלום, אני כבר עובדת עצות הילדה שלי גמולה מגיל 3 הייתה מנגבת יפה אחרי פיפי וקקי פתאום אחרי שנה בערך אולי יותר פתאום לא מנגבת בכלל קקי לקח לה זמן עד שהיא נגבה בכלל לבד אבל תמיד הייתה מנגבת אחרי פיפי לדעתי זה התחיל לקראת גיל 5 וכשאני חושבת על זה אולי זה התחיל כשהתחלתי לעבוד איתה עת לנגב קקי לבד כי חוץ מזה בשיחות הורים בגן הילדה חכמה ונבונה אהובה בקרב חבריה מתלבשת לבד יפה כל יום לגן ונועלת נעליים קורה שבורח לה אחד לכמה חודשים אבל נראה לי הגיוני זה תמיד קרה בזמן פעילות עם חברים חוץ מזה אין איזה משהו מיוחד , ילדה שמחה אבל אני כבר לא יןדעת איך להסביר לה בחיים לא התעצבנתי עליה על זה , יש לה אח חדש כשנה אבל אם זכור לי נכון זנ התחיל לפני, בפעמים האחרונות שנסיתי להבין ולהסביר כבר התעצבנתי אבל היא צוחקת ולא עןנה היא אומרת שהיא לא יודכת לנגבאבל היא יודעת את הפעולה , לא הכי טוב אבל יודעת, אז היא טענה שהיא לא זוכרת ושמתע לה את סדר הפעולות מולה בציור וזה גם לא עזר, אני יכולה להגיד לה לנגב ולרוב היט גם לא תנגב , יש פעמים שכן
שלום לך סיון. הנושא של חינוך לניקיון הוא תחום חשוב מאוד בהתפתחות הנפשית של ילדים. סביב לנושא הזה , יש דיאלוג בין הורה לבין הילד. הבת שלך מראה לך שהיא לא רוצה להתקדם כדי להיות עצמאית בתחום הזה. נשאלת השאלה מדוע ? האם היא מקנאה באחיה שזוכה לטיפול וגם לכך שמנקים אותו, משום שהוא קטן ממנה? אולי היא מראה שהיא רוצה לשלוט בעולמה ובגוף שלה וכך נוצר קונפליקט בינך לבינה? אני מאמין שאם לא תכעסי עליה , על הפיספוסים שקורים לה ועל זה שהיא זקוקה לך , יתכן שיהיה לה קל להמשיך בתהליך של בניית העצמאות שלה גם לגבי הדאגה לגוף שלה. מה דעתך?
הילדה בת 10 עוד מעט היא חווה בהפסקה בבית ספר התבודדות הילדות לא אומרות לה שלום וממשיכות היא לבד כל הפסקה, מרגישה לבד ולר רצויה , מתחוננת על זה בשנה וחצי האחרונים , ניסיתי לעזור בלחבר אותה לילדות על ידי להזמין ולפנק אותן ביחד אבל זה לא עזר. הבנות עדין מאוד סנוביות אליה הן בחבורות והיא תמיד לבד . הייתי איתה בפעילות בית הספר וראיתי את זה זה בלייב . כואב לי ממש שהילדה החכמה והטובה שלי ככה אני ממש אשמח לעצה איך לעזור לה להיות לזקה ולהשתלב אחרת זה לא אשמתה באמת שהן לא נחמדות . זה כיתה קטנה ויש רק 7 בנות אז האופציות קטנות . חשבנו לעבור בית ספר אבל לא מצאנו מקום פנוי והשיקול לעבור בכיתה ה׳ קצת מפחיד אם לעשות בכלל. לא יודעת אם רלוונטי אבל אציין שאנחנו גרות באנגליה וזה בית ספר יהודי.
שלום לי, באנגליה אני בעד להחליף בית ספר אם אין סיכוי לקדם את המצב החברתי של הבת. ביחד עם זאת, אני ממליץ לך לברר עם הבת איזה ילדה מתוך ה 7 שיש בכיתה, היא הכי רוצה להיות בקשר. לאחר מכן כדאי להתקשר לאימה של אותה ילדה ולברר איתה האם היא מוכנה למיפגש של אימהות ובנות , כך שתלכו לבלות , או לטייל שתי האימהות ושתי הבנות. אם זה יהיה אפשרי , יש סיכוי שיתחיל קשר בין שתי הבנות ושיוכל להמשיך גם לאחר מכן בבית הספר . מה דעתך?
היי. היום בבוקר אני והעלי רבנו ביחד ודחפנו אחד השניה ואני נפלתי חייבת לציין שאנחנו בד״כ משפחה נורמלית אין מריבות לעיתים קרובות ואנחנו מאוד אוהבים את הילדים אבל בעלי הוא טיפוס עצבני ולפעמים לא שולטים ורבים מול הילדים וזאת הפעם הראשןנה קורה שדוחפים ומתנהגים בתוקפנות. הכי כואב שהכל היה ליד בני האמצעי הוא חווה הכל פחד נלחץ ומבחינתו אבא שלו הרביץ לאמא שלו. רציתי לדעת איך ממשיכים מכאן איך אפשר למחוק לו את הצלקת הזאת???
שלום רינת, אכן מריבה קשה, אם היא מגיעה למצב של אלימות פיזית. אני ממליץ שתפנו ליעוץ זוגי בצורה דחופה. מאחורי הדחיפה יש כעסים ברמה גבוהה שחשוב לדבר עליהם במילים ולא במעשים. מה דעתך ?
אני מרגישה שכבר הקשר מתחיל להתפרק , מה לעשות לפני שיהיה מאוחר מדי
שלום אפשר פרטים על אבחון ועל העלות של הטיפולים. תודה ילנה נייד 0502155145
שלום ילנה , אני מציע שתכתבי כאן מה הקשיים של הבן שלך, וננסה לעזור לך לפתור אותם. את גם יכולה להתקשר אלי, בברכה,
יש לי ילדה בת 13 השניה בסדר מבין 5 אחים. מתנהגת נורא. כל היום סובב אצלה סביב האוכל. לא יוצאת מהחדר מהרגע שמגיעה מביה״ס. תמיד הולכת בגרירה כזאת. העיניים שלה כבר שחורות מהטיקטוק. ניסיתי להגיד לה למצוא תחום עניין ואני ישקיע בו. איזה אומנות או משחק מעניין. הבן הבכור לעומתה כל הזמן פעיל מלא בחברים יוצא לטיולי אופניים מפעיל רחפן וכל הזמן סקרן לעוד דברים. והיא פשוט לא עושה כלום. גם כשבאות חברות מרגיש לי שהיא מתנהגת בצורה המונית ואגרסיבית. ולא נעימה. ועוד דבר נורא שיש לה היא עונה תשובות חסרות טאקט שמשאירות אותי ואת אבא שלה עם פה פעור. גם המורים מדווחים על זה. התשובות שלה גובלות בחוצפה אבל היא מבחינתה לא הבינה מה עשתה עכשיו. אני ממש מיואשת ממנה. היא רק הולכת ותופחת ולא מצליחה למצוא תחום חוזק. מה יהיה איתה??? אני דואגת.
שלום לך , הבת שלך בת 13 . היא בתחילת גיל ההתבגרות. יתכן שהיא כבר התפתחה מבחינה מינית וחלו אצלה שינויים גופניים. בדרך כלל, ההתפתחות המשמעותית של הגיל הזה אצל הבנות לא קלה להן. חלקן סובלות, לא ציפו שכך תהיה הגדילה שלהן. האכילה וחוסר העניין בתחומים אחרים, מבטאים את העצבות שלה ואת הכעס שלה על ההרעה בתנאי החיים שלה ואי הנוחות שהמחזור והתפתחות הגופנית יצרה אצלה. אני לא מציע להתייאש ממנה. זה גיל שבו היא הכי זקוקה לך שתסייעי לה לראות שהעולם לא כל כך נורא , וכי יש גם טוב בכל השינויים שהיא עברה. מה דעתך?
כשיש סיטואציה שצריך לכעוס על הילד, להגיד לו שככה לא מתנהגים.. אז הוא אומר את זה באופן כועס שהילד מבין שהוא לא התנהג בצורה נכונה, הבעיה שלי שלא עוברים 2 שניות ובעלי מחבק את הילד ונשק אות. הילד בתגובה, מתחיל לבכות ולהתעצבן. הערתי מספר פעמים לבעלי שאם הוא רוצה לחנך את הילד הוא יכול לנגיד לו את הדברים בצורה רצינית ולפעמים שמביעה סוג של כעס הכל במידה נכונה, אבל, זה לא הגיוני שאחרי שניה את מחבק ומנשק, זה יוצר לילד בלבול. בעלי כמובן, לא מסכים איתי וכמובן שניצר בנינו ויכוח. אשמח להכוונה בבקשה
שלום מיכל, כדי להגיע לדרך שתתאים לשניכם ותקדם את הילד שלכם, כדאי להגיע ליעוץ ולהדרכת הורים. כי במצב הזה שניכם חושבים שהדרך של כל אחד מכם נכונה ומתאימה לילד ובאותו הזמן חושבים שבן/בת הזוג טועים ופוגעים בילד. לדעתי כדאי לבנות דרך משותפת , ולבחון אותה שהיא מקדמת את הילד. מה דעתך? אהוד גלבוע
הי הילד לא הולך לשירותים בגן מתאפק כול היום בד"כ בסוף התוצאה שמפספס אשמח ליעוץ
שלום איציק, כדאי לברר עם הילד מדוע הוא לא הולך לשירותים. האם זה נובע מפחד, או מריח לא נעים שיש שם, אולי השירותים בגן פתוחים ? ולא נעים לו. כדאי לברר יותר מה מפריע לו. אם בבית הוא הולך לשירותים בצורה קבועה ובלי קושי, כדאי לבדוק מה ההבדל בין השירותים בגן לעומת הבית. מה דעתך?
בת 49, חולה-מוכרת ע"י המדינה כנכה. דיכאונות קשים+חרדות. לפני ארבעה חודשים אבי שעזר לי, תמך בי, דאג לי...ונשאר קרוב המשפחה האחרון שלי (אימא ניפטרה במאי 21) החליט לעזוב ביום בהיר אחד.לא עונה, מתנכר לי והתנתק ממני לחלוטין.מאז מצבי הנפשי התדרדר לחלוטין. אינני ישנה...הדמעות זולגות מן עצמן וקצתי בהכל. אין לי מושג מה לעשות....תודה
שלום פרידה, חבל שאביך התנתק ממך. אולי מכין אותך לזה שהוא לא יהיה איתך לאורך כל החיים ומנסה לעודד אותך שכדאי שתפתחי קשרים חברתיים, זוגיים עם אנשים נוספים. מה דעתך ? יתכן שכדאי לברר את המצב שלך עם איש מקצוע , מה דעתך ?
מה לעשות במקרה שילד מראה בשרותים של הבית ספר את הבולבול שלו לחבר שלו .?
שלום סמי, ילדים מגלים סקרנות לגוף שלהם ולעניינים מיניים. זה טבעי. צריך לנסות לעזור לילד לא לשתף בזה ילדים אחרים. לעודד אותו לעסוק בגוף שלו ולא בגוף של אחרים. אם הוא ממשיך בכך, נראה שכדאי לברר מדוע יש לו מועסקות , בעזרת איש מקצוע.
הי אני בת 25 אמא לילד בן שמונה אני ואבא של הילד לא ביחד מאז שהוא בן שנה וחצי ואבא גר כבר שלוש שנים בחול ואין בינהם מפגש שלא נדבר על שיחות שקורות אחת לחןדשיים עד לפני כמה חןדשים הבן שלי הראה שאבא שלו לא בידיוק מעניין אותו למרות השיחות שניסיתי לעשות איתו הוא ילד מאוד מופנם וסגור ורק שהוא בהתקף זעם הוא משחרר זאת אומרת נפתח בפניי עכשיו זה דבר שמאוד מעיק כי אני רואה את הבן שלי סובל ולא מוכן לדבר ולשתף עם אף אחד חשוב לציין שיש לי כבר בן זוג ארבע שנים שאוהב אותו מאוד ועושה הכול בשביל להגיע אליו להתחבר אליו אבל הילד לפעמיים משתף פעולה ומרעיף אהבה ויש פעמים שהוא מתנהג כאילו זה אדם זר לגמרי בכול מקרה יש המון תמיכה ממשפחתי מהסבא וסבתא של הילד אבל עדיין אין לי פתרון איך לעזור לילד כי זה פוגע בו בלימודים ובחיים עצמם הוא כבר בכיתה ג' והחיי חברה שלו מאוד לא מפותחים אני מנסה בכול דרך אבל זה בעייתי הוא מסרב בעקשנות
שלום רחל, ניתן לקרוא לכעסים של הבן שלך, התקפי זעם. אבל ניתן לקרוא להם כעסים. אולי הוא כועס על היעדר של אביו הביולוגי, אבל למעשה בן זוגך הוא למעשה האב המגדל אותו. נראה לי שהבן שלך כועס מסיבות של החיים שיש לכם במשפחה הנוכחית. כדאי לנסות לברר איתו על מה הוא כועס . אם הכעסים הם על אביו הביולוגי , אולי כדאי שהוא יפגש עם פסיכולוג ?
אני סבתא פעילה ומעורבת לילדה בת 3.הנכדה טיפוס דעתני ועומדת על שלה מתמיד ועתה לאחר שנולד לה לפני חודש אח הכל מקצין.יש לה התקפי זעם פתאומיים בהם היא בוכה וצורחת לאורך זמן.כבר שבועיים כשאני באה אליה היא לפתע וללא כל סיבה צועקת- סבתא לכי מפה.גם אם אני הולכת לחדר אחר היא צווחת שאני אלך מהבית. אני לא נעלבת אך לא יודעת איך להגיב.אודה לעצתך.
שלום גל, בהתנהגותה, נראה לי שהנכדה שלך מספרת לך שהיא עצמה מרגישה דחויה, בעקבות הלידה של אחיה התינוק. חשוב לבנות אצלה תחושה שהיא לא דחויה. זו תחושה שבדרך כלל מקבלים מההורים שעסוקים בתינוק החדש. אפשרי להתייעץ , איך לעשות את זה. אהוד
שלום רב אחיין שלי הוא בן 6 ילד מקסים ממושמע יפה אבל יש איתו בעיה אחת הוא נורא רוצה לראות בחורות עירומות אם הוא משחק עם הבן הגדול שלי בפלסטיישן אז הוא שואל אם יש שם תמונות של בחורות אותנו זה קצת מלחיץ אולי נחשף בדרך כלשהי אולי עשו לו משהו מה עושים ?אשמח לבקש את עצתכם בעיניין תודה מראש
שלום דודה, אני מציע שההורים יפנו להדרכת הורים. השאלה שלי , היא מהיכן הילד נחשף לתמונות של בחורות ערומות בגיל שש ? מה דעתך? אהוד
הבן שלי בכיתה ז׳ , תלמיד חכם ובין המובילים בכיתה , תמיד אהב משחקי מחשב אך מתחילת מגפת הקורונה נסחף יותר אחר המשחקים . אני ובעלי עובדים חיוניים והילדים לבד בבית . היום קיבלתי מייל מהמורה שהבן שלי לא נכנס ל 18 שיעורים בזום בשבוע האחרון , אחרי שבדקנו איתו התברר שהוא שיחק במחשב כל בזמן הזה . רוצה לציין שעוד לפני המשבר הוא היה משקר , אומנם בדברים זניחים אבל משקר !! הוא לא נכנס השבוע לשיעורים ושיקר לנו אחרי שכבר עשינו לו שיחה בשבוע שעבר לגבי השקרים ואמרנו לו שאנחנו מתחילים לאבד את האמון בו. מה אפשר לעשות בעניין השקרים ובעניין ההתמכרות ? בשלב זה החרמנו לו את הטלפון והפלייסטיישן עד להודיה חדשה
שלום דלית הילד שלך לא משקר. הוא עושה את מה שנוח לו וקל לו. הוא מתקשה לקבל את הסמכות שלכם כהורים ולעשות את מה שאתם מבקשים ממנו . כאשר ההורים מגדירים את הילד כשקרן, הם מודיעים לו שהוא ילד רע. כך הוא מפנים לתוכו ובונה דימוי עצמי שלילי. בעקבות זאת, הוא נוטה להמשיך לעשות דברים שליליים , כמו לוותר לעצמו ולא ללמוד, אלא ליהנות מהמשחקים. אני מציע לא להעניש אותו, אלא לבנות איתו מערכת יחסים שבה אתם מבקשים ממנו לפעול לפי הבנתכם, וכאשר הוא לא עושה את מה שאתם מבקשים, מבררים איתו את הסיבות לכך , אבל בלי כעס ובלי טענות כלפיו לגבי האופי שלו וההתנהגות שלו. מה דעתך? אהוד
שלום רב אני בחור דתל"ש חילוני, עומד לסיים את שנות ה-20 לחיי, ועד כה לא הייתי בזוגיות כלשהי ומעולם לא קיימתי יחסי מין ולו חלקיים ביותר. לצערי הרב עד מאד, אין לי משיכה מינית לנשים, אך יש לי משיכה מינית חזקה מאד לגברים, ואני משתדל בכל מאדי להסתיר זאת מכולם. החלום שלי הוא להכיר אישה ולהקים איתה משפחה. לא אשקר לבת הזוג האפשרית העתידית שלי. אגלה לה כבר בשלב הדייטים על הנטיות המיניות ההפוכות שלי. מה שאני מנסה להבין, זה האם תיתכן אפשרות אמיתית להקים משפחה לגדל ילדים ולקיים זוגיות ללא יחסי מין כלל. איזו חשיבות יש למיניות בחייהם של בני זוג? האם זוגיות תלויה לחלוטין במיניות? יש לי מוסר ערכים וסדרי עדיפויות בחיים, ואני מוכן להקריב את חיי המין שלי לטובת ילדיי לעתיד, כדי שאלו יזכו בחיים נורמאליים בריאים ותקינים ללא חסך רגשי. הדבר החשוב לי ביותר, שאולי יעשה אותי אדם מאושר סוף כל סוף, הוא להוליד ילדים בריאים וחמודים, ולגדל אותם ביחד עם האמא הביולוגית שלהם באותו הבית ממש. אני רואה בזה ערך עליון יותר מאשר מימוש המיניות המשובשת שלי. חשוב לי שהאמא הביולוגית של ילדיי תאהב אותם, ותביע אהבתה כלפיהם. ישמח אותי לראות אותה מחבקת אותם. אני מאמין שתינוקות ופעוטות חייבים להיות בקרבת אימם הביולוגית. אני מאמין בהנקה כדרך הטבע. אני מאמין שלילדה מתבגרת חשוב שתהיה דמות אמהית להתחקות אחריה ולהתייעץ עימה בנושאים אישיים. אני מאמין בחשיבות הקשר שבין הילד לשני הוריו הביולוגיים. אני מאמין שגם לדמות אם נוכחת בחיי היום-יום של הילד, יש השפעה משמעותית על ההתפתחות הנפשית והרגשית שלו. אינני מעוניין בנישואים ממוסדים, אבל אני כן חולם להקים משפחה מאושרת ויציבה המורכבת מאבא אמא וילדים. בחלום שלי, זוגתי ואני עובדים לפרנסת ילדינו, שנינו משתפים אחד את השניה בחוויות היומיות שלנו הטובות והרעות, שנינו מטיילים יחדיו, מבשלים יחדיו, משחקים יחדיו, צוחקים יחדיו, רוקדים יחדיו, מתחבקים יחדיו, אפילו ישנים יחדיו באותה המיטה כל לילה, אך לעולם לא שוכבים אחד עם השניה ולא מתנשקים נשיקה צרפתית. איזו אישה תסכים להקים איתי משפחה בידיעה מראש שהיא לא תקיים איתי יחסי מין כלל וכלל? האם ניתן לתחזק לאורך שנים זוגיות שאין בה משיכה פיזית וגופנית בין הגבר לאישה? האם נגזר על גבר כמוני לחפש נואשות אישה לסבית או סטרייטית, שתוותר על סיפוק מיני בחייה? ואם המשפחה תחזיק מעמד בהתחלה, מה יקרה כשכל הילדים יגדלו ויעזבו את הבית? הזוגיות בהכרח תתפרק ואני אחיה לבד? האפשרות לחיות עם גבר כל חיי, מפחידה אותי, ואיני בטוח למה. איני בטוח שאני מסוגל להתאהב בגבר כמו שאני מסוגל להמשך מינית לגבר. ספק רב אם שני גברים מסוגלים לשמור על זוגיות ונאמנות אחד לשני כל חייהם. גם אם אגדל את הילד העתידי שלי עם גבר נוסף, ובמסגרת של הורות משותפת עם אישה נוספת שתהיה אימו הביולוגית, ארגיש רע עם עצמי שהילד נע ונד במהלך השבוע בין הבית שלי לבית של אימו הביולוגית. תהיינה לי נקיפות מצפון על כך שגזלתי ממנו את היכולת ואת הזכות הבסיסית ליהנות משני הוריו הביולוגיים בכל יום ויום ככל ילד רגיל. חשבתי גם על אופציה נוספת, של הקמת תא משפחתי גדול ומרובע המורכב משני זוגות חד-מיניים: זוג גברים הומואים וזוג נשים לסביות, אשר מקיימים קשרי נאמנות ביניהם, ומגדלים ארבעתם יחדיו את כל הילדים שלהם במשק בית אחד משותף. אך מעולם לא שמעתי על אופציה כזו במציאות, ונדמה שיהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא ולאחד בין 4 מבוגרים יחידי סגולה שמוכנים לבחור באורח חיים קיבוצי שכזה. מה גם שאינני בטוח אם זה טוב נפשית לילדים לגדול במסגרת משפחתית דו-זוגית. אני קרוע בין המיניות החולנית שלי, לבין הערכים שלי, לבין החלומות שלי. נפשי אובדת תקווה וליבי אכול צער. מה עלי לעשות במצבי העגום?
שלום לך, תודה רבה על ששיתפת בצורה עמוקה ורחבה כל כך את מחשבותיך ורגשותיך. גם זוגות הטרוסקסואליים , לא מגיעים לשלמות ולאהבה מושלמת , כפי שאתה מדמיין שיש להם. הבעיה במבנה הזוגי שאתה שואף אליו , עם אישה, שהוא מכוון לטובתם של הילדים ובין ההורים לא תהיה אהבה. כי האהבה הבוגרת כוללת גם אהבה מינית. אני חושב שגם זוג הומוסכסואליים יכולים לאהוב אחד את השני, ולבנות משפחתיות עם ילדים. את האהבה האימהית , הילדים יכולים לקבל מדמויות של סבתות, דודות ועוד. מה דעתך? אהוד גלבוע.
אשמח לקבל בירור שקיבלנו ממרפאה בעיסוק עבור בני בן שנה וחצי, הלכנו בעיקר בשל חוסר ג'סטות. הניתוח מצא הימנעות תחושתית ורגישות תחושתית מעל הנורמה באופן מובהק ואילו חיפוש תחושתי באופן מובהק מתחת לנורמה. אשמח לקבל הסבר, וכמו כן האם יכול להיות קשור לעיניים הג'סטות? האם ניתן לטפל וכיצד?? אשמח לקבל הבהרה בנושא. תודה רבה.
שלום מירי, אני מציע שתדברי עם המרפאה בעיסוק, לגבי מה המושגים הללו. כדי להבין מה ניתן לעשות ואיך לקדם את הבן שלך. מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום רב, ילד בן 5 סובל מניקיון יתר, החריף יחד עם תקופת בקורונה אך היה גם לפני. שוטף ידיים כל 10 דקות, לא מוכן לגעת בכוס שמישהו נגע בה, פוחד שמא יהיו לו חיידקים לאחר שעשה פיפי גם אם שטף טוב ידיים. נכנס להיסטריה כשמתלכלך. מה עושים??
שלום נועה, השאלה האם יש מישהו בבית , או מישהו שמטפל בבנך שהוא מרגיש מתח בגלל הקורונה? יכול להיות שהמתח, הדאגה והחרדה עברו אל הילד? מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום רב אני אב לילד בן 15 שמתרץ מליון תרוצים מדוע לא להגיע אלי במסגרת הסדרי הראיה כל שבוע זו מלחמה , ויכוחים וכדו' , חוץ מלקחת אותו בכח ניסיתי הכל וגם שהוא כבר בא זה נראה שהוא עושה לי טובה מה עושים????
שלום שחר, זו שאלה טובה מאוד, לברר מדוע הוא לא רוצה להגיע אליך. האם זו הסתה של האימא? האם אתה לא בנית איתו קשר טוב? האם הוא מאשים אותך בגירושין? מה דעתך?
שבוע טוב הילד שלנו הבכור בן 6 עוד 3 חודשים. שוקל 36 קילו פשוט אוהב לאכול כל אוכל. לא משנה אם זה אוכל של מבוגרים או ילדים הוא פשוט אוהב לאכול. זה בכלל לא משנה אם הוא רעב או לא כל פעם שיראה איזה בישול יריח איזה ריח במטבח של משהו הוא רוצה לטעום. הילד כמו כולם אוהב ממתקים ושוקולד אבל לא נוגע ביותר מחצי חטיף ביום ולא כל יום . לפי מה שאני רואה הבעיה זה הכמויות . ואם אנחנו שמים לו נגיד 3 כפות אורז זה כמובן לא מספיק ולא משביע אותו ומתחיל להיות בלאגאן בבית . אח שלו בן 3 אוכל רגיל ולא כמויות גדולות. יש לציין שאני ואישתי לא רזים אנחנו ממוצע פלוס.
שלום יניב, זו שאלה חשובה, מדוע הבן שלכם אוכל כל כך הרבה ומשמין. האם הוא מושפע מאווירת האכילה שלכם ההורים? או שזו בעיה מטבולית רפואית ? למעשה , כאשר ילד אוכל הרבה ומגדיל את נפח הקיבה שלו, הוא מתקשה להרגיש את תחושת השובע. כדי להיות רזה , נושא האוכל לא אמור להיות חשוב לאדם הבוגר או לילד. ברגע שיש רגישות ותשומת לב לאוכל , אז המחשבות הולכות לכיוון המזון, שנמצא במקרר או בכל מקום אחר . ההפנייה של הנפש שלנו למקורות עניין אלטרנטיביים הוא תהליך מורכב שדורש לדעתי, גם את השינוי באורח החיים של המשפחה כולה. מה דעתך ?
שלום יניב , אכן , כדאי לעזור לו בכך שכל המשפחה תתגייס למשימה של ירידה במשקל ואכילה של כמויות מוגבלות. השאלה האם אתם ערוכים לכך ? מה דעתך? אהוד גלבוע
תודה על התשובה אנחנו ערוכים להכל . צריך רק את הדרך
הבן שלי לומד בבית ספר מחוץ לעיר , כיתה ו׳ יחד חכם עם ציונים טובים , מסיים את שיעורי הבית ומיד נדבק ל פלייסטיישן או לטלפון , אין לו עניין ללכת לשום חוג . אני ובעלי ביקשנו ממנו לבחור חוג או שנגביל אותו מבחינת זמן המשחק . קבענו שיעור ניסיון בחוג טניס שרצה ולפני שהתחיל השיעור פרץ בבכי שהוא לא רוצה להישאר . מאז שהיה קטן הוא לא מתחבר עם ילדים שהוא לא מכיר , רצה ללכת לחוג ביחד עם חבר אך היות והחברים לא גרים באותה העיר זה לא מסתדר . בעבר היה בחוג עם בן דודו , ברגע שהבן דוד פרש בעקבות שבירת היד הבן שלי גם התנגד ללכת לחוג . מה עושים ? אני ממש רוצה שתהיה לו מסגרת חברתית מחוץ לשעות הלימודים ובלי מדיה
שלום מירי, חשוב לנסות להבין מדוע הבן שלך לא מעוניין בקשרים חברתיים. האם זה נובע מחוסר ביטחון , או שהוא מושפע מאירוע קשה בעברו בתחום , או כל סיבה אחרת . אני מציע שתפנו לעזרה של פסיכולוג קליני. מה דעתך?
שלום האם אמא שלי יכולה למנות לי אפוטרופוס שיחליט עליי מבחינת בריאות, כספים, ומצב פיזי ויקח לי את העצמאות בניגוד לרצוני?
מי שממנה אפוטרופוס זה בית המשפט. למה היא חושבת שאת/ה צריך אחד כזה?
כי היא לא נורמלית. היא יכולה לגרום לבית המשפט למנות לי אפוטרופוס אם העובדת הסוציאלית ממליצה ותומכת באמא שלי? אין סיבה להצמיד לי אפוטרופוס זה סתם כדי לשלוט בי
מעל 18
שלום עדי, אכן , ניתן למנות אפוטרופוס בכפייה , כאשר בית המשפט משתכנע שהאדם לא יכול לדאוג לטובתו הפיזית והנפשית. בית המשפט עושה זאת לאחר שהוא מקבל חוות דעת של פסיכיאטר ומאשר אותה. האם האינפורמציה עזרה לך? יתכן שהכעס על מינוי אימך לאפוטרופסית עליך, לא קשור לשאלה האם המינוי הזה עוזר לך . אתה מתנגד לעצם ההחלטה והכפייה עליך. כך זה נשמע לי. מאחל לך שתגיע לרגעים שבהם לא תזדקק לאפוטרופוס. ואם לא יגיעו הרגעים הללו, אני מאחל שתתחזק בעזרת האפוטרופוסות.
שלום יש לע ילד גדול גבר בן 23 לאחרונה ממש העלה במשקל וכל מי שפוגש אותו במיידי מעיר לו איך השמנת איזה קרס גידלת הילד ממש לוקח את העיניין בצורה קשה אבל מתקשה להתמודד עם דיאטה הוא יכול להסתובב ימים ושבועות עם הכעס שהעירו לו האמת שגם אני רואה את העלייה במשקל ולא יודעת איך להעיר לו או להזהיר אותו האמת אני ממש חוששת שיפתח מחלות בגלל העלייה במשקל מה עושים איך מסבירים לו מבלי לפגוע איך אני יכולה לעזור לו שלא יפגע ממה שמדברים האנשים ואיך לדרבן אותו לאכול נכון??? אשמח לעזרה תודה מראש אמא
אני לא יודעת. אני לא אימא. כן תנסי, לשאול אותו האם בכלל משהו השתנה לאחרונה ולא רק מבחינת משקל.
שלום לך לצערי , את לא יכולה לעזור לו עד שהוא יחליט שהוא רוצה לעבור שינוי. רק אז ניתן להציע לו עזרה. מה דעתך? אהוד גלבוע
נראה בסיטואציות ספציפיות שהבן שלי לא מבין נכון את הסיטואציה ונורא נעלב עד כדי השתטחות על הריצפה זה קורה אם מישהו ירביץ לו אבל הוא מגיב רק כשהמבוגר מתערב ואומר לילד השני שזה אסור ואז הבן שלי יעלב או אם מבוגר יגיד לו שמשהו אסור יחטוף את זה מהיד בנוסף נמנע מפעילויות משותפות בגן כולם משתתפים והוא מעדיף לשחק בצד לבד עם מכונית....
שלום הילה, נראה לי שהבן שלך עוד זקוק לזמן שלו להיות עם עצמו. אני מציע לך שאחרי השעות שבהן הוא בפעוטון, תנסי להיות איתו לבד בלי ילדים נוספים. קיימת גם אפשרות לפנות לרופא התפתחותי כדי לבחון את ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית של הילד. מה דעתך?
שלום, הבן שלי בן 6 שנים עולה לכיתה א', האמת שאני עם רגשות פחד וחשש אדירים מהתקופה הזו, לא יודעת למה אינני שמחה ומתרגשת לחיובי כמו רוב ההורים שהבן שלהם נכנס לבית הספר לפעם הראשונה, לא יודעת האם אני מפחדת על הבן שלי או ממנו, לבן להתנהל מול האחרים ללא סיבה ידועה לי, לפעמים הוא רוצה לנתק את הקשר ולא להמשיך בכל פעילות שהם התחילו בה, דבר זה התחיל לבלוט בגילאי הגן, לפעמים הוא מרביץ לאחרים בזמן שהוא יכול לדבר איתם אם באמת טעו איתו, החשש שלי שהוא נכנס לאווירה מאוד רחבה לתכנים חברתיים ולימודיים חדשים, מפחדת מהעימות שהוא עלול לצור עם המחנכת והמורים( זה המצב שהיה בהיותו עדיין בגיל הגן) אני מפחדת שכל זה ישאיר אותו אחורה ולא יוכל להתקדם לא בלימודים ולא בחברה, לא יודעת אם הצלחתי לתת צורה במה מדובר אבל באמת זה המצב, החלטתי עם הרופא שלו להתחיל טיפול רגשי שזה יתחיל בימים הקרובים, אבל באמת אין לי מושג איך לתאר את זה לפסיכולוגית, לא יודעת אם היא באמת תבין אותי ומה עובר על הבן שלי, אבל בכללי האם אנחנו יכולים לעבור את זה או שנשאר תקועים בו לכל החיים? אשמח למלים שירגיעו אותי, סליחה על האורך תודה
שלום לך אימא, אכן, מדאיג לשלוח ילד שבגר לבית הספר. זה זמן של השתלבות שלו בחברה הרחבה יותר. הבן שלך מגיע עם קשיים ועם קשיים , כפי שילדים רבים מגיעים לכיתה א'. אם יהיו לו קשיים עם המורה, היא תנסה לטפל ולקדם אותו. יכול להיות שהקשיים יהיו כאלו שהיא לא תוכל להתמודד לבד. גם לכם ההורים , לא קל להתמודד עם הקשיים שלו ולכן פניתם לטפול רגשי. לדעתי ,זו החלטה טובה ונכונה. כי למעשה אתם, ההורים, יכולים לעזור לו ולקדם אותו בכל התחומים, גם הלימודיים וגם הרגשיים. אני מציע לך להתייעץ עם המטפלת שבחרתם בהמשך הזמן. לקבל ממנה הדרכת הורים. מה דעתך?
בתי בת שש הבכורה מבין שלושה.מאז ומתמיד היא רגישה ועדינה במיוחד.לאחרונה בעיקר בשעות הערב לפני השינה או בצהריים כשהיא עייפה מאוד היא נכנסת למעין התקף זעם אבל לא בדיוק.היא לא בוכה ולא צועקת. היא צוחקת צחוק חסר שליטה .היא בועטת בעיטות בלתי רצוניות.מיללת.מסתובבת בבית בחוסר מנוחה.זה יכול להמשך כשעה עד שהיא לאט לאט נרגעת ונרדמת.אחרי שהיא נרגעת היא מנסה להסביר את מה שעבר עליה מתארת שהיא היתה מאוד עייפה שמשהו בגוף מציק לה והיא לא יודעת מה.שיש לה מחשבות לא נעימות.איך מומלץ להתנהל במצב כזה?תודה
אני בת 45 עם ילדים. מאז שאני זוכרת את עצמי לאמי ולי היו יחסים שונים מאשר לה ולאחותי. היא מגיל קטן אמרה לי שהיא שונאת אותי כי אני דומה לאבי. שאני שמנה ולא אצליח בחיים השפלות ביקורת ואיומים בגיל 12 היא אמרה לי שהלוואי ומחבלים ירצחו אותי. עם אחותי זה קשר אחר לגמרי. כשהיינו קטנות אמי בקושי יצאה מהבית תמיד אמרה שהיא מרגישה לא טוב היום אני מתארת ךעצמי שהיא סבלה מדיכאון. היא ואבי רבים כל הזמן. כל פעם שאנחנו בקשר היא מבקרת אותי ואת ילדי ואחכ מתפלאה שאני לא באה לבקר. אני מרגישה אשמה מגיעה לבקר וההשפלות ממשיכות עכשיו גם ילדי זוכים ליחס כזה למרות זהיא טוענת שאוהבת אותם. אני יודעת שהדבר הנכון זה לנתק את הקשר אבל הרגשות אשם מציקים לי. אין טעם לדבר איתה היא ישר תוקפת ומעליבה.
שלום עדי, אני מציע שתלכי אל אימך לבד , בלי הילדים. הם לא אמורים להיחשף להתנהגות הפוגעת שלה. אני מציע שתהי אצל אימך ותדברי איתה כל עוד היא לא פוגעת בך. ברגע שהיא פוגעת בך , אני מציע שתקומי מהכיסא ותגידי שאת צריכה ללכת. לא כדאי להגיד לה שזה בגלל איך שהיא דיברה. מה דעתך?
דווקא אני חושבת שחשוב לקום וחומר זה לא נעים לי שאת מתנהגת אלי כך , אני נאלצת ללכת חלביים את הביקור ... שתדע שזה מפריע לך ופוגע אני מאמינה שעם הזמן היא תפנים ואולי תנסה לשנות
מה אני אמורה לעשות במקרה שילד לקח כסך ללא רשות וקנה חטיף?
שלום בני בן 8 ואוהב חיבוקים ומגע לעיתים קרובות מחבק ומנשק ילדים בני גילו האם זו סיבה לדאגה?
שלום שימי לדעתי אין מקום לדאגה. אם אתה מתכוון שיש מקום לדאגה שהוא יימשך לבנים בעתיד, אז חשוב לבדוק גם מה הדעה שלך בעניין. חוץ מזה, חשוב שהחיבוקים והנשיקות יהיו מותאמים לילדים האחרים. כך שהם לא ידחו אותו כאשר הוא מנסה לבטא את הקירבה. יש אפשרות גם לבחון , איך הדרך לבטא אהבה ורגשות של קירבה אצלכם במשפחה. מה דעתך?
שלום רב אמא לנער מחונן הבעיה היא כזו- כל השנים הוא השתתף בספורט תחרותי בארץ. היו מספר פעמים שקבוצה מהמועדון שהוא שייך נסעו לחול ואנו אף פעם לא טסנו עמם. (אני די פחדתי לטוס לחול ) שנה שעברה כששהיה בן 15 נערים מאותו מועדון בגיל 18 ו 20 טסו לשבוע וחצי לחול לבד. לא הסכמתי כי לדעתי עדיין צעיר מדי. מדי פעם הוא בא בתלונות ואומר שאף פעם לא ארשה לו לטוס לחול עם חברים וכו. אני מאוד לוקחת ללב כי אני רוצה שיהנה אך מצד שני מאוד דואגת. אנא עזרתך.
שלום לך. אני מבין את הבעיה שהיא קשורה לכך שאת מגבילה אותו והוא כועס עלייך? אולי את יכולה לספר עוד קצת עליו? אהוד גלבוע
היי , הבן שלי קרוב לגיל 5 עוד שלושה חודשים ילד חמוד ומתוק . אבל אוהב להציק גם בבית לחבר שלו וגם בגן לחברים בשמות כמו להפוך שם של בן לשם של בת זה מפריע לחבר וכל מיני דברים כאלו מה לעשות ...? אני מדברת איתו מבין ואומר שזה לא בסדר ויום למחרת כאילו לא קרה כלום הוא ממשיך . הוא הבן הבכור מאוד מפונק ...אשמח להנחיות בנושא
שלום חנה, זו שאלה חשובה מדוע יש לבן שלך את הצורך להציק לילדים. אני הייתי קורא למצב הזה , אלימות מילולית. יש לך אפשרות לברר מדוע האלימות המילולית התפתחה אצלו? האם הוא מקבל ביקורת כלפיו מצידך , או מצד אביו, או מצד גננת או מישהו במשפחה המורחבת יתכן שהוא גיבש לעצמו דיעה שלילית על עצמו והיא כבר התקבעה . חשוב למצוא דרך , בעזרת הדרכת הורים או טפול פסיכולוגי לעזור לו. מה דעתך? אהוד גלבוע
לדעתי זה מוגזם . בסהכ רציתי כלים . ברור שעם הוא עושה משהו שהוא לא בסדר הוא מקבל ביקורת לא מעבר מצד שני שהוא עושה משהו טוב מעצימים אותו מה הכלים הבסיסיים לדעתך ... זה לא מהותי ודורש טיפול . בסהכ צריך רק קצת כלים אשמח לפירוט באופן כללי.
חשוב להדגיש שבגן שלו ההצקות הם של הרבה בנים הם עושים את אותו הדבר הופכים שם של בן לבת וכדומה המון המון בנים ... כל שהוא לא עושה משהו חריג פשוט אני רציתי ללמד אותו שזה לא נכון .
שלום חנה אני הייתי מבקש ממנו כל יום לפני שהולך לגן או לבית הספר, שלא יפגע בילדים אחרים ולא ידבר אליהם בלשון נקבה. הבקשה אמורה להיות ללא כעס. אלא כבקשה שיגרתית, אבל לא יותר מפעם ביום, גם אם הוא ממשיך. מה דעתך?
שלום, קראתי מאמר בנושא של תלות תובענית בין הורים לילדיהם הבוגרים. אני בת 27, גרתי אצל אמא שלוש שנים במהלך לימודיי, שנה עם בן זוג וכעת נפרדנו וחזרתי לגור אצלה. היא רוצה שאתחיל לעבוד ואצא מהבית אבל אני ממש מפחדת וגם בתקופה נורא רגישה. מבינה ב100 אחוז את הבעייתיות, אך כיצד אוכל להתגבר ולהתחיל לפתח בטחון וכישורי חיים?
שלום נטלי נראה לי נכון שחזרת הבייתה לאחר המשבר של הפרידה מהחבר. ביחד עם זאת, יש אפשרות שתלכי לטיפול פסיכולוגי כדי לבנות ביטחון עצמי ועצמאות נפשית ופיזית. מה דעתך? אשמח לייעץ לך למי ללכת , אם האפשרות הזו נראית לך. אהוד
שלום רב אני בת 22 גרה עם ההורים לי ולאחותי שיותר גדולה ממני יש בעיה אנחנו שומעים את ההורים עושים סקס . הבית גדול ולמרות זאת אנחנו שומעים .אנחנו נורא נבוכים מהעיניין והאמת זה גם מגעיל אותנו לחשוב שההורים שלנו עושים סקס . כשזה קורה אנחנו מתחמקים מלפגוש אותם פנים מול פנים או לשוחח איתם . אנא עיזרו לנו להתמודד תודה מראש
שלום לך אני הייתי מדבר עם האימא על הנושא. אם יש ימים קבועים , או שעות קבועות, אולי יש אפשרות שלא תהיו בבית. פיתרון אחרון, הוא פקקים לאוזניים. אולי , יש בכך רמז לבנות לעבור לגור למקום אחר ? מה דעתך?
שלום, יש לי בת 8 בבית ובן 6.5. הבת שלי לאחרונה החלה להתעניין בנשיקות (שמנו לב לזה כבדרך אגב, לא כי היא שיתפה אותי) אתמול קלטתי מהצד שהבת שלי שידלה את הבן שלי "לשחק בגדולים", הניחה את הידיים שלו על המותניים שלה, ליטפה אותו במשך דקה בלחיים ואז המשיכה ופשוט נישקה אותו על השפתיים במשך 10 שניות. הזדעזעתי כולי אבל לא רציתי לצעוק/לכעוס מיד אלא לבוא אחר כך עם תגובה מושכלת. מה עושים? :(
שלום לך לימור ילדים עסוקים במיניות מגילאים צעירים . התפקיד שלנו לדאוג לזה שהם יתקדמו בקצב שמתאים לגיל ולא יחשפו לנושאים מיניים שלא מתאימים לגיל שלהם. יתכן שהבת שלך ראתה בטלויזיה נשיקות והיא "תירגלה" את זה עם אחיה. לא הייתי מציע לך לכעוס עליה. חשוב לעזור לה לחוות את הנשיקה הרגילה, על הלחי, ולא על השפתיים, עם ההורים ולשמור כאשר היא נמצאת עם אחיה. תמיד ילדים מוכנים להתנסויות ואנחנו נעזור להם לקבוע את המינון ואת הקצב. {עד לגיל ההתבגרות , ששם כבר הנושא פחות בשליטתנו} מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום, הבת שלי בגן חובה, מין גיל כזה אני חושבת שמה שקורה עדיין מאוד מאוד קשור לרצון ההורים או בעצם האימהות... הבת שלי מזמינה חברות, וחלקן לא תמיד מזמינות אותה חזרה. נכון שהחברות הטובות כן...אבל גם כאלה שהגננת בפירוש אומרת שהן נהנות לשחק יחד בגן, האימהות שלהן (קצת מוזרות אולי, לא ברורות לי לגמרי) לא טורחות להזמין חזרה, יש לציין שלא ברור לי לגמרי אם זה אכן אי רצון האם או אי רצון הבת אבל כאמור - כן משחקות בכיף ונהוג, בין האימהות, בכל מיקרה להזמין חזרה.. שאלתי - מה אני עונה לבת שלי ששואלת אותי למה היא לא מוזמנת לאותן ילדות. תודה!
שלום מיכל, אכן הנושא החברתי לא תלוי בילדים עצמם ,אלא בהורים. אני מציע לך להיות בקשר עם האימהות וכך יבנה הקשר גם בין הבנות. מה דעתך? אהוד
דעתי היא שלא ענית לשאלתי. ברור שלו יכולתי להיות חברה של כל האימהות האלה, הייתי, אבל זה לא לגמרי מציאותי. אז לשאלתי, מה לדעתך כדאי לענות לה?
ערב טוב, את רוצה לדעת מה לענות לבת שלך, כדי שלא תיפגע חברתית, אבל נראה לי שלפני כן, כדאי שאת תפתרי את הבעיה החברתית שלך. את אמורה למצוא דרך בעצמך ליצור קשרים ואז הבת שלך תוכל לקחת ממך דוגמא. מה דעתך?
שלום מיכל מכיוון שיש לילדה שלך חברות שכן באות אליה ומזמינות אותה אליהן, הייתי מתמקד בקשר איתן. לא הייתי אומר לבת שלך שהיא דחויה על ידי אלו שלא מזמינות אותה. כי יש לה חברות כן רוצות קשר איתה. אפשר להגיד , שיש כאלו שאוהבות את הבת שלך יותר ויש כאלו שפחות. כי כך זה בחיים. מה דעתך?
שלום, שמי יאיר אבא לילדה בת שלוש וילד בן שנה. יש לנו קושי רב עם הבת. בעיקר בהתארגנות בערב ובבוקר. כמעט לכל אמירה או בקשה שלנו היא עונה בלא רוצה, לא בא לי או שפשוט מתעלמת.. חיפוש בגוגל נותן רק כתבות על הצבת גבולות ועל איך למנוע מילד לעשות פעולה לא רצויה. אבל מה שבעצם לא מצאנו זה איך לגרום לילד לבצע פעולה רצויה? ובעצם רציתי לשאול איך לגרום לה לעשות מה שאנו אומרים? תודה, יאיר
שלום לך יאיר אכן שאלה חשובה! הבת שלך לא רוצה לעשות את מה שאתם מבקשים ממנה ,כחלק מתהליך טבעי של רצון שלה להיות עצמאית ולהחליט לבד על עצמה . היא בונה את הדעה ואת החשיבה הפנימית שלה. מכיוון שהיא לא יכולה להחליט החלטות בוגרות ומתאימות , המטרה שלכם , ההורים ,היא לנסות להביא אותה לכך שתעשה את מה שהחלטתם ,בלי לערער את הביטחון העצמי שלה. מה דעתך על כיוון ראיה כזה ? אהוד גלבוע
שלום לכולם. זאת פעם ראשונה שלי פה אבל מבקשת עצות/הדרכה בקשר ליחסים שלי עם אמא שלי . אני בת 32 נשואה לאדם מוצלח מצב כלכלי טוב, אמא ל2 ילדים, רופאה מתמחה שעובדת מאוד קשה עושה תורניות של 26 שעות לומדת למבחני התמחות ועברתי בהצלחה .. עוד שנה אני מסיימת את המבחן האחרון ואהיה מומחית, מוערכת ואהובה גם בעבודה וגם במשפחה המורחבת ורק אמא שלי כל הז-מ-ן יורדת עליי.... זה משהו שאני חווה כל חיי ( אני הבכורה ) חוסר פירגון, ותמיד ביקורת.. כמה שאני לא מוצלחת כאמא , עצלנית כאישה לא אוהבת לעבוד.. יש לי מללא דוגמאות אבל שתבינו את המצב.. לדוגמא: הבן שלי חולה.. אז אמרה לי שאני יאבד את הילד כי אני לא מטפלת בו ( אני רופאה !!! והדבר הזה שאמרה כל כך הכעיס אותי שפשוט אמרתי לה ביי ולא הקשבתי יותר ) , בתחילת ההתמחות עבדתי מאוד קשה ( כמו בכל עבודה חדשה ) והיא ירדה עליי שלילדים שלי אין אמא אני אמא מזניחה.. רבתי עם כל המחלקה שיתחשבו בי הורדתי תורניות ל3 בחודש ( שזה ממש מעט ) ירדה עליי שאני עצלנית לא אוהבת לעבוד " מה את עושה סך הכל 3 תורניות " " הבית שלך צועק הצילו " ( ובאמת שהבית שלי בסדר גמור והילדים גם והכל לבד אין לי עוזרת ) אם אני מספרת לה סתם שלא הספקתי להגיע לעשות גל בציפורניים ( כי אני עמוסה ) את אישה מוזנחת.. בחתונה שלי היא לא רצתה לראות את השמלה שלי ואמרה "אני יודעת שהיא סתם.. אני מכירה את הטעם שלך"... ועוד מלא מלא דברים על כל דבר ובכל הזדמנות ! פעם הייתי מבליגה כי אני אדם חסר ביטחון אבל ככל שגדלתי והתחלתי לקבל פירגון מהסביבה התחלתי להתקומם ואמרתי לה שתפסיק להוריד אותי אני לא כזאת גרועה !! ברור שנהיה ריב ענק לא מדברות עכשיו , כל המשפחה עשתה עליי חרם כי אני חוצפנית וכפוית טובה, רעה ולא מכבדת.. אף אחד לא מבין שבאמת זה מציק לי ונמאס לי מזה .. בא לי לשמוע פעם אחת פירגון והערכה וזה לא מחוצפה או רוע.. בא לי פשוט לבכות מהמצב הזה ולא יודעת מה לעשות.. עצות בבקשה...
שלום לך צר לי לקרוא על מערכת היחסים הקשה שלך עם אימך. אני מבין שהיא "מצליחה" גם להרגיז אותך , ואז במשפחה באים אלייך בטענות. לדעתי אימך מגלה קינאה כלפיך. בדרך כלל הורים אמורים להיות גאים בהישגים ילדיהם , גם אם השגים אלו עולים על שלהם. השאלה שקיימת עתה היא ,איך אפשר לעזור לך לא לכעוס עליה. אשמח להמשיך לדון איתך על כך , אם את מסכימה לכיוון ? אהוד גלבוע
למה לעזור לה לא לכעוס עליה?? השאלה הנכונה יותר היא היכן היא יכולה למצוא מקום בו מותר יהיה לה לבטא את הכעס שלה להרגיש אותו ולהרגיש כמה הוא לגיטימי ולא להיפך.. אם כבר- רק זה ישכך את הכעס שלה עם הזמן.
מזה שמונה חודשים אשתי ובנותי ניתקו עימי קשר בעזיבתם את ביתי בחסות מחלקת הרווחה בגלבוע , ביתי הצעירה בת 16 בקשה לעבור למסגרת פנימיה השופט קיבל את בקשתה ואיננה מעונינת לקשר עימי. רשויות הרווחה עדיין לא איפשרו לי ליצור עמה קשר ובוועדת טיפול לאחרונה האופוטרופוס לדין איימה עלי שלא התקרב לאיזור הפנימיה וכמו כן העו''סית של הפנימיה לא הגיעה לועדת טיפול עם ביתי אלה שלחה גווח בלבד אותו קראו בוועדה בין הדברים בדו'ח הובהר שלביתי היו מחשבות אובדניות וזו היתה פעם ראשונה שנודע לי על כך ואין מאפשרים לי לסייע לביתי ואשתי איננה מתפקדת ונמצאת במשבר גדול ואינה במצב רגיל. השופט המליץ לאשתי לחזור לביתה אך היא סרבה ומנדיפה לפרק את המשפחה אחרי 20 שנות נישואים. הכיצד אוכל לחדש את הקשר עם ביתי ?
אכן קשה להיות בנתק עם ילדה שדואגים לה. אני מציע שתהיה בקשר עם הבת לפי הצורך שלה. תודיע לה שאתה ממתין לה. מה דעתך
הי, הבת שלי בת חמש, אני שמה לב שכשהיא מזמינה בנות הביתה, הבנות נורא משתלטות עליה, והיא מתקשה להגיד להן מה היא רוצה או להציע דברים משלה. אני רואה שזה משפיע עליה, בשלב מסוים כבר מתקשה "למלא פקודות" ולכן רואים שפחות כיף לה..אך היא לא מצליחה להתנהג בצורה יותר אסרטיבית. כששאלתי אותה על זה היא אומרת שזה קצת פוגע בה ושהיא פוחדת להציע דברים משלה. שאלתי ממה פוחדת וכמובן לא ידעה מה להגיד. איך את מציעה שאחזק אותה? תודה רבה
שלום מיכל אני מציע שתזמיני כל פעם רק ילדה אחת ולפי זה תראי , עם איזה ילדה יותר קל לה להתבטא ולבטא את הכוחות שלה ואת החוזקות שלה. מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום בני בן 6 וחצי שנים עם התפתחות איטית רב תחומי כולל תקשורת אבל התקשורת זה הצד חזק יותר מרמת התפקוד שלו, ליקוי שמיעה ובעיות, דלקות אוזניים באופן כרוני עבר שני ניתוחים באוזניים של צינורות ואחת שקד שלישי, יש לו הפילפסיה, אי שקט במצב קשה מאוד (חייב להכניס כל הזזמן משהו לפה) , קשב וריכוז קשה בעיה במוטוריקה הקשה והקלה. השאלה האם כל זה קשור לויסות החושי?
שלום ליאת קשה להגיד אם זה הכל וויסות חושי. אני מניח שאת בקשר עם רופא נוירולוג ילדים סביב לאפילפסיה. אני חושב שחשוב שהרופא יגדיר לך, מה קשור לאפילפסיה ומה לא חלק מהמחלה הזו. מה דעתך? אהוד גלבוע
בתי בת ה-10 צריכה ליטול ריטלין. התרופה לא טעימה (לא מצליחה לבלוע כדור ולכן לוקחת גרגירים שלא טעימים). אבא שלה מסכים שלא תקח. אני מתעקשת שתקח. הבוקר אצלי לא הסכימה לקחת והשארתי אותה בבית. היא התקשרה לאבא והוא בא לקחת אותה לבית הספר. לא פלא שאין לי "מילה" בבית ושהיא קוראת לי מטומטמת...
אנחנו גרושים כחמש שנים חיים בנפרד
שלום אורסולה כאשר ההורים גרושים , אין אפשרות להשפיע על בן הזוג השני. אלא אם הוא עובר על החוק, או עושה מעשים שפוגעים בילדה שלך. אז, אפשר לפנות לפקידת סעד לחוק הנוער , ולבקש את ההתערבות שלה. אני לא מציע לך להתעמת עם בן הזוג, אלא לחכות לזמן שהבת שלך , תבקש את העיצה ממך, , או שהיא בעצמה תבקש עזרה ממך. מה דעתך? אהוד גלבוע
האם יש לך נסיון בעיות זוגיות של מבוגרים + כלומר סוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים??
האם יש לך נסיון בעיות זוגיות של מבוגרים + כלומר סוף שנות הששים ותחילת שנות השבעים??
שלום לך כן , בהחלט. גם בגיל השלישי יש בני אדם ומתחים, ולחצים שכדאי לברר אותם ולפתור אותם. חבל שאת התקופה החשובה הזו בחיים נעבור עם קשיים ובעיות קשות. אשמח שתכתוב/י וננסה לפתור את הבעיות ביחד. אהוד גלבוע
צהריים טובים אמא ל2 ילדים בני 9 ו6. מזה כ5 שנים אלימות במשפחה (מילולית ) כלפי האם בעיקר . והילדים חשופים להכל . יש לציין שהיו מקרים בהם נזרקו חפצים בבית ושבירתם. עד היום הילדים הדחיקו ולא ממש דיברו על זה . כעת לאחר סשן של אלימות מילולית וזריקת חפצים הילדים התחילו לצרוח ולבכות ופעם ראשונה שדיברו על הפחד שקורה דבר כזה . אני כרגע בהליך גירושין ומנסה למצוא מישהו שיטפל בילדים כי אני מרגישה שיש מצוקה כלשהי שבא לידי ביטוי בהתנהגות יום יומית. השאלה שלי : איך אני כאמא יכולה למזער נזקים כדי שלא יהיה להם טראומה בעתיד.? נאמר לי שלא מטפלים בילדים בטיפול שיחתי אז איך מטפלים בהם? והאם שהילד מדבר איתי על הפחד מתקרית כזאת איך אני מרגיעה אותו? עד שאקבל טיפול אני ממש לא רוצה לעשות טעויות בדברים שאני אומרת להם תודה מראש
שלום ליטל אני מקווה שבן הזוג שלך כבר לא בבית. הימצאותו והתנהגותו האלימה היא זו שיוצרת את הפחדים אצל הילדים. אפשרי להגיע עם הילדים לטיפול פסיכולוגי גם כעת. השאלה האם הוא יעזור , כי לאחר מכן יש חשש שהם יחשפו פעמים נוספות לאלימות. אני בעד שבן הזוג יצא מהבית , ככל האפשרי . מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום אוהד, הבן זוג יצא כבר מהבית אני חיה עם הילדים אצל אמא שלי אך הוא לא מפסיק להטריד ולהתנהג באלימות מילולית כלפיי גם שאני שם. הוצאתי פעמיים צו הרחקה אך לצערי הילדים מרגישים הכל וגם רואים אותי לא פעם נסערת לאור המצב. אני באמת אבודה כבר כל טיפול שאני רוצה לקחת אותם צריך אישור מהאב(שחושב שהילדים בסדר ואני סתם ממציאה) .אני מרגישה שהילדים שלי הולכים לאיבוד וככ חוששת להם מה עוד אפשר לעשות?
שלום דר .כשביתי הייתה בת שנה וחצי היא תלשה שיער עד קרחת ..בדיוק זה היה השבוע הראשון של ההריון עם הילד השני ובקושי התייחסתי אליה...הלכנו לבריאות הנפש בפתח תיקווה עדין נילדנ לא ידעה לדבר ולהסביר אז הפסיכולות ניסתה למצוא משהו ולא מצאה.וזה עבר..היום הילדה בת 2.5 ובשבועיים האחרונים היא מכניסה שיער של הבובות ברבי וכדומה...היא ממש נהנת מהמגע של השיער בפה ובימים האחרונים גם מוסיפה אמבעות לפה ומלקקת את הידיים שלה ..היום ..(עכשיו)משכיבה אותה לישון ומרדימה אותה ..ופתאום אני רןאנ אותה שוב תולשת את השיער ומכניסה לפה עם המוצץ ..היא הולכת לגן בשימחה חוזרת שמחה ילדה פעילה חכמה אנרגתית וחמה..אין מתח אין כלום כן יש לציין שילדתי לפני 3 חודשים וכמובן שאני מודה לא מצליח לי לתת לה את מלא תשובת ליבי . למה היא עושה את זה !? אלפי תודות !!
שלום חסיד אני מציע שהבת שלך תהיה בטפול פסיכולוגי, יש טיפול בשיטה התנהגותית לנושא תלישת השערות ויש אפשרות שהיא תהיה בטיפול דינאמי, ששם ינסו לעזור לה לרפא את הסיבות להתחלת התופעה. מה דעתך? אהוד גלבוע
שלום וברכה, יש לי ילד בן 9 שלפי מה שהמורה אומר מרבה לגעת בעצמו במהלך השיעורים בנוכחות כולם, מכניס את ידו לתוך המכנסיים ואפילו מראה שנהנה מכך. וזה אפילו יכול להיות מספר פעמים במהלך היום. שאלתי היא איך להתמודד עם העניין? האם יש סיבה לדאגה? ממה זה נובע? והאם התופעה נעלמת מתישהוא? זה ממש מדאיג אותי ואני לא יודעת גם איך להסביר לילד שזה דבר שלא עושים בייחוד בפרהסיה. תודה רבה על המענה מראש שמרית.
שלום שימרית את אמורה לדבר עם הילד שלך באופן אישי, בלי שאחרים ישמעו ולהסביר לו שיש אפשרות לגעת בפין שלו, רק בשירותים או במקלחת, או כשהוא נמצא לבד בחדר עם דלת סגורה. מה דעתך? אהוד גלבוע
