התקפי כעס ומצבי רוח
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
ביתנו בת 4.5 נסיכה אמיתית, מתוקה ומדהימה. אבל, כמעט בכל יום יש מלחמות איתה בכל נושא אפשרי. מהקימה בבוקר ועד הרגע שהולכת לישון בערב. פעם זה כי לא רוצה ללכת לגן (הגן מקסים והיא מאוד נהנת שם), לא רוצה להתארגן ולהתלבש ואפילו רבה כי לא רוצה ללכת לשירותים בבוקר. לא רוצה את האוכל הזה וכן רוצה דווקא מה שאין וכך הלאה. והיא עקשנית ולא זזה מדעותיה הנחרצות עד שבסוף מקבלת עונש (אין חברות, אין משחקים) ולאחר מתקפת בכי קשה שבה היא טוענת שאף אחד לא אוהב אותה ושהיא טיפשה ושהיא לא אוהבת את הבית הזה ושתחליף לאמא אחרת, היא נרגעת (וזה יכול לקחת זמן ממושך מאוד), ואז היא שוב מדהימה וצוחקת וכאילו הורידה משקל כביר של תסכול ו"ליכלוך" מהלב. לי הלב נשבר בכל פעם מחדש ברור לי שהיא עקשנית ומנסה למצוא את דרכה שלה אבל בדרך הולכת לאיבוד ונכנסת למלחמות מיותרות ומתישות - גם לה וגם לנו. היא ילדה אהובה, חברותית ומדהימה. מקבלת מאיתנו הרבה אהבה, תשומת לב (היא ילדה שניה בין שני בנים בני שבע ושנה וכך היא באמת הנסיכה של הבית). בכל פעם אני מנסה דרכים אחרות להרגיע אותה ולמנוע הרמת קול - בחיבוק, בטון רגוע, בטון תקיף, מה לא. אבל שום דבר לא מצליח והפיצוף מגיע וזה קורה כמעט כל יום. יום ללא ריב איתה מצויין אצלנו בקולי קולות והיא מקבלת המון חיזוקים על יום כזה. אז מה עושים ואיפה אנחנו טועים אם בכלל, ואולי זה פשוט האופי שלה ואין לה שליטה על התפרצויות הכעס שלה?
ערב טוב רינת, נראה לי שהנסיכה לא מרגישה טוב כל כך.יסורי המצפון שאת חשה כאשר היא אומרת שלא טוב לה בבית, וכי רוצה אמא אחרת, הם מתאימים משום שהדברים לא פתורים, והנסיכה סובלת . גם הרגעים שבהם היא חשה בטוב, לא מכסים על הרגעים האחרים. כל הדברים שהיא מתעקשת עליהם, הם התיפקודים הבוגרים שמתאימים לילדה בת 4.5 . זה שהיא לא רוצה לעשות אותם , הביא אותי לחשוב שהיא מקנאה באחיה הקטן בן השנה. הוא לא יכול לעשות את כל הדברים הללו ולכן את מטפלת בו. היא רואה את הטיפול בו כביטוי של אהבה שלך אליו. נראה שהתנהגותה היא להראות שהיא זקוקה לאהבה שלך. זה שאתם מעניקים לה אהבה רבה לא מקל עליה את ההרגשה שאתם נותנים אהבה רבה יותר לאחיה התינוק. מה עושים במצב הזה? אני מציע לך לקרוא את הספר 'זוגיות והורות' שכתבתי ויצא לפני 3 חודשים. יש שם תיאור של השלב שבו נוסף ילד שלישי למשפחה והשינויים שאמורים להתחולל אצל ההורים ובמיוחד אצל האמא. אהוד גלבוע
תודה על תגובתך המהירה. לא ציינתי פרט חשוב - בערך כשהייתה בת שנה וחצי, היו לנסיכתי היקרה התקפי זעם - טנטרום כפי שהסבירו לי אז. גם לכאורה ללא כל טריגר ברור. בנוגע לאחיה הקטן - היא מאוד אוהבת אותו וקשורה אליו. כשהוא נופל ומקבל מכה היא בוכה יחד איתו. לא מרשה לחברותיה להתקרב אליו כי "הוא עדין" (זה בא לגמרי ממנה). אתמול הפיצוף היה כי גרדה לה עקיצה ברגל ומאותו הרגע עברה לכעס גדול על כולם בכי חסר פרופורציות שנמשך שעה ורבע וסרוב לצאת מהמיטה ולהתארגן לגן.
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
