שואלת ומתייעצת דחוף

ד"ר אוהד היקר פונה אני אלייך בבקשה להתיעצות למצב בו אני נמצאת כי איני יודעת מה לעשות וכיצד לפעול בצורה הטובה ביותר שתבאו על ידי ביטוי בסופו של דבר כלפי הילדה שלי. אני בת 22 רווקה, אמא לילדה בת שנתיים ו3 חודשים. הבת שלי נולדה מהריון לא מתוחנן אך משמח לפחות מצד שלי, שהרתי (בגיל 19 וחצי) סיפרתי על כך לחבר שלי, שהוא אביה של הילדה, על ההריון והוא הגיב בחריפות שהבצע הפלה, אני בחורה מאמינה ולכן אמרתי לו שהפלה אינה באה בחשבון, לאחר שאופציה זו נדחתה הוא ביקש ממני כי ימסור את התינוק לאימוץ כשאלד אותו לאחיו ואישתו כי זו עקרה, ולטענתו גם כך אני צעירה מדי בכדי להיות אמא. לאחר שנאמר לו שגם אופציה זו לא בא בחשבון הוא עזב אותי ולא היה בקשר כל ההריון. ביום הולדתה של הילדה הוא הגיע לחדר לידה, לא היה נוכח במהלך לידה אך נכנס לחדר אחרי היה שם כשעה והלך ומאז עברו עוד כ5 חודשים עד שהיה בקשר שוב. לאחר זמן זה הוא חזר ואמר כי רוצה להתחתן איתי ואני הסכמתי מתוך רצון לב נות לילדתי משפחה, גדלתי ללא אב ולכן ראיתי את ההחלטה כנכונה ביותר כלפי הילדה שלי.נשאנו שהילדה הייתה בת 9 חודשים, נשאוים אזרחיים כי היהדות שלי עדיין בבדיקה ביורוקרטית והוא לא יהודי .אני מודה באשמה ואומרת שהייתי מודעת לכך שאביה של הילדה היה מעורב בבעיות סמים, אך ידעו לי גם שהוא עבר מוסד גמילה שהיה בבעלותו של אביו המאמץ והם בעצמם משפחה מאוד מבוססת ומצליחה ולכן הרושם שקיבלתי היה כי הייתה זו מעידה חד פעמית שלו ושהוא בריא לחלוטין.לאחר החתונה עברנו להתגורר יחד והצטרפה אלינו גם אמי שהיא משפחתי היחידה בארץ, ואני שמחה שהיא עברה להתגורר איתנו למרות שאני יודעת שזהו לא הרעיון האולטימטיבי במיוחד לא לזוג טרי. לאחר שעברנו להתגורר יחד התגלתה האמת הקשה- מעבר לחוסר שלו להתנהג כבעל בכול תחום בחיים או כהורה, הוא היה שותה בכמויות אדירות ובנוסף צורך סמים מהסוג הכבד. כל כספנו חהחתונה נעלמו כל גם כספו מפיקדון צבאי שפדה לאחר החתונה. יום אחד שחזרתי הביתה מהעבודה ואמי לא הייתה מצאתיו על הספה ישן שלצידו בקבוק יין וילדתנו הייתה לבד בתוך הלול. זה בערך מה ששבר את גב הגמל,היו גם כמה מקרי אלימות שנוספו. בגלל שלא היה לי משאבים ותקציב דל מאוד היה לי מאוד קשה לעזוב כי הייתי חרדה ללאן אלך עם ילדתי. בסופו של דבר הרמתי את עצמי ועזבתי ונעזרתי במשפחות של חברות וחברים וסך הכול היינו יחד כזוג נשאוי כ5 חודשים. ההחלטה שלי לעזוב הייתה קשה ביגלל הסיבה המשפחתית, נורא פחדתי שהילדה תשאל שאלות כשתיהיה גדולה וכ". היום אני כבר חזקה הרבה יותר וממש אין לי חרדות שנוצרו מהעבר רק תחושה של בזבוז זמן. מה שמעסיק אותי בימים אלו הוא הרצון של האב להמשיך לראות את הילדה ואף לקחת אותה אליו. לאחר שנפרדנו לא דיברנו כמה חודשים והוא לא ראה את הילדה אותם חודשים לאחר מכן אפשרתי לו לראות אותה בימים שסיכמנו והוא אף נתן לי מזונות לכמה חודשים (3) והיה נראה שהכול בסדר אך הוא המשיך פתאום לריב איתי על ימים שהוא רואה אותה- שהיו אלה הימים שלו והוא לא הגיע היה זה בסדר, אך אם היה מקרה שבו איני יכולה שיגיע היה מתעצבן ואומר שהוא לא ישלם לי אותו החודש כי אני לא נותנת לו לראות אותה. היו גם ימים כי רצה שאגיע אליו הביתה, התחמקתי מזה כול פעם מתוך פחד שנוצר בעקבות כול אותם מקרי אלימות. היום הוא רואה את הילדה לפעמים ולא נותן לי מזונות מתקשר ומאיים על כל שבסופו של דבר יקח את הילדה אליו וכי איני חומר לאמא בגלל שלדברו אני "זונה" בעקבות זה שיש לי בן זוג כרגע. סיפרתי את הסיפור המלא על מנת לבגיע לנקודות הבאות ושם אני בעצם צריכה עזרה :לא הלכתי עד היום לבית משפט כי אני חושבת שזוה תהליך מכוער מאוד ובנוסף כי איני מעוניית שיתן לי כסף בגלל שהתוצאה של זה תיהיה שבית המשפט יפסוק לטובתו הסדרי ראיה עם הילדה לבדו, מה שמאוד מפחיד אותי מהסיבה שהוא היה צורך סמים ואף גיליתי שהיו לו מספר נפילות ( איבוד הקרה) שביגללן היה מאושפז והסיבה אליהן הייתה צריכת יתר. בנוסף בית המשפט מסתמך על דעתם של פקידות סעד וממה שהבנתי מנשים רבות עובדות סוציאליות יוצאות מנקודת הנחה שאב צריך להיות ולא משנה מה הוא-גם הוא נרקומן אלכהוליסט, מה שגורם לילהרתע לפנות לבית משפט עוד יותר. יש לי כרגע בחיים בן זוג שאינו מתגורר איתי אבל הוא מאוד קשור לילדה ואוהב אותה,מעניק לה ובאמת מתייחס אלייה כאב אם זאת הוא מדגיש כי הוא אינו אביה כי לא רוצה לגרום בלבול לילדה. מהמפגשים של ה עם אביה כשהיו ,התרשמתי כי האינטרקציה שלהם היא מאוד דלה, לעיתים היה מגיע לביתי ואפילו לא משחק איתה אלה מסתכל על טלויזיה ומתייחס מדי פעם. הוא לעולם לא מביא עמו שום דבר ומלין שאין לו כסף אך הוא ממשיך לקנות לעצמו סיגריות ועוד דברים, שבעלות חפיסה היה יכול לקנות לה סוכריה או במבה, המתנה היחידה שקיבלה היא ביום הולדתה. חשוב לי לציין כי איני מבטלת את אביה של הילדה ביגלל שבן זוגי מתיייחס לילדה כאילו הוא אביה, אם רק היה אביה הביולוגי אדם חם וטוב לב ,מעניק,יציב בנפשו והייתי רואה מצדו קמיעה אמיתית אלייה, קרוב לודאי שהיינו עוד יחד, אך גם אם לא ,הייתי בשמחה מסכימה שהוא יקח אותה גם לישון אצלו וכ"ו. במצב כזה אני מאוד חרדה שמה בית המשפט יפסוק לטובתו ולמה יכולות להיות ההשלכות של זה, בימים אלו אנחנו ראוים יותר ויותר אבות שרוצחים את ילדיהם על בסיס גירושים מכוערים ואני רואה באבייה של ילדתי את הפרופיל הזה בדיוק, בנוסף לחוסר יציבותו לאחר שימוש ממושך בסמים ואלכהול. לסיום אני הכי רוצה את הטוב ביותר לילדה שלי אני מוכנה לוותר על קצבת המזונות רק לביטחונה, ואני עושה הכול על מנת לספק לה את הטוב ביותר שיכול להיות...שאלה היא מה אתה בתור מומחה ממליץ שיהיה טוב ביותר בשבילה מבחינה נפשית. אך לנקות ומה לעשות?מה לגבי בן הזוג , האם זה בסדר שהוא מעניק לה כאילו הוא אביה? מה הטעטיות שאני עושה?