ילדים שחוו גירושים
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום יש לי שני ילדים. בת 5 ובן 3. אני והאבא גרים בנפרד 7 חודשים. לפני 2 חודשים התגרשנו. הגרושים עברו בצורה חלקה ומכובדת. אנחנו גם היום בקשר טוב. כמובן לטובת הילדים. הגדולה, שהיא ילדה רגישה מטבעה, שואלת המון שאלות קיומיות שקצת מלחיצות אותי. היא שאלה שאלות גם לפני הפרידה אבל לא באינטנסיביות הזו. היא מדברת המון על מוות, מה קורה אחרי שמתים? לאן הולכים? תאונות דרכים. מעירה לי על הנהיגה. היא כבר החליטה שלא תרצה לנהוג כשתגדל (אמרתי לה שהיא לא חייבת). היא לפעמים מתעוררת מחלומות רעים ובוכה שהיא לא רוצה להיות ילדה גדולה. לא רוצה ללכת לביהס (יש לה גם ככה עוד שנה וחצי!! אני לא מבינה מאיפה היא מביאה את הפחדים האלה). בהתחלה ניסיתי להגיד לה שהיא לא צריכה לחשוב על הדברים האלה וזה לא צריך להעסיק אותה ואני מציעה לה לסלק את המחשבות האלה מהראש. היא אומרת שהיא מנסה אבל לא מצליחה להוציא את המחשבה. אחכ ניסתי לתת תשובות. לדוגמא- אחרי המוות עולים לשמיים. רק אנשים זקנים מאוד מתים. כמובן שזה רק פתח לעוד שאלות. אמא מהגן הציעה לי לנסות להסיט את תשומת ליבה. למשל כשהיא שואלת שאלה להגיד לה שכדאי לה לחשוב על הדברים שהיא אוהבת ועל חברים והגן וכו. אחרי הפרוט הארוך השאלות שלי: 1. האם זה השאלות שלה בגבול "שאלות קיומיות" שילדים בגילה שואלים? (לפחות פעם ביום). 2. מה כדאי לענות? להתעלם? להעביר נושא? לפרט בתשובה? 3. אני מניחה שיש קשר כלשהוא לגרושים. האם אני צריכה לקחת אותה לטיפול? יש לציין שהיא ילדה רגילה לכל הדעות,חכמה מאוד, רגישה. חברותית ואהובה. אין לה בעיות בגן. תודה מראש
בוקר טוב ,מורן בזכות השאלות שהעלית נוכל להתיחס גם לנושא הגירושין וגם לנושא המוות. בסביבות גיל 5 הילדים מגיעים להתפתחות נפשית ורגשית כזו שהם מתחילים לברר את משמעות החיים וביחד עם זאת את משמעות המוות. למעשה בגיל 5 הם יכולים להבין שאנשים מתים , דבר שגם מקשה עליהם רגשית ומפחיד אותם , באופן טבעי. החשש שלהם כמובן הוא לאבד את הקרובים להם ביותר, את ההורים. התפקיד שלנו , הוא לתת לילדים ששואלים את התשובות הנכונות ומצד שני לא לתת להם עודף אינפורמציה שהם לא ביקשו. מכיוון שבתך רצתה לדעת מה קורה עם המתים ואמרת לה שהם עולים לשמיים, אני הייתי מציע לך לתקן את זה. מה שידוע לי , המתים נקברים באדמה ויש שמאמינים שנשמותיהם עולות לשמיים. מכיוון שזו אמונה שלא הוכחה,הייתי מציע להגיד ולספר את המציאות. כמובן ,חשוב להדגיש לה שבלב של כולנו אנחנו זוכרים את המתים. לאחר שמסבירים את המציאות, חשוב להדגיש כמו שאת עשית טוב, שאנחנו לא מתכוונים למות בקרוב. אנחנו , צעירים וחזקים ולא חולים ולכן זה יהיה עוד המון שנים . כאשר היא דואגת לדרך הנהיגה שלך , היא מנסה למנוע את המוות העכשווי. כאשר היא לא רוצה לעלות לבית ספר , היא מנסה לעצור את הזמן שלא יגיע היום שבו גם אנחנו נמות. את שואלת האם הפחדים הללו גם קשורים לגירושין. לדעתי את צודקת ויש קשר מסוים גם לגירושין , מחוץ לתהליך הטבעי של התעניניות הילדים במוות באופן התפתחותי בהתאם לגיל שלה. ברגע שהורים מתגרשים, למעשה הילדים כבר לא רואים את האהבה בביתם, יש בפרידה משהו מפחיד ואז יתכן שהפחדים של המוות יכולים להשתלב כאן. מחוץ לזה, היעדר האב בביתכם , יכול אף הוא ליצור מתח וחרדה , במיוחד אם זה אב שאוהב את ילדיו , כמו שתיארת, ונתן תחושת ביטחון כאשר היה בבית. אני מקווה שהדברים יעזרו לך להבין את בתך . לגבי הטיפול הפסיכולוגי, נראה לי שמכיוון שחלק מהדברים הם טבעיים, ולגירושין היא אמורה להסתגל, יתכן שניתן עוד לחכות, אלא אם כן את רואה שהסבל הרגשי שלה גדול והיא עסוקה בנושאים של המוות ללא הפסק עד כדי שהם מפריעים לה ולשתיכן בחיי היום יום. אהוד גלבוע.
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
