רגשות אשמה ובדידות (זו אני שכתבתי לפני כחודש)

בוקר טוב אהוד, עקב עיסוקים מרובים לא התפניתי לחזור ולכתוב. ראשית, תודה על התייחסותך. רגשות האשמה שלי התחילו כבר שנכנסתי להיריון די התבאסתי מהגיל שלי, שתבין תמיד חלמתי על משפחה גדולה והגיל גורם מלחיץ בענין, ומה גם שאמא של בעלי בדיוק נפטרה שהייתי בחודש רביעי. אני לא חושבת שרגשי האשמה נובעים מניסיון להראות לבת שלי עולם מושלם, אלא אולי מניסיון להראות לעצמי שאני לא מושלמת, שאני בזבזתי חלק מהשנים ולא מיהרתי עם הענין של ההריון, הרבה נו נו עשיתי לעצמי בענין. התחלתי כל יום לעשות חישובים באיזה גיל כל אחת מהסובבות אותי הביאה את ילדיה. אני לא רוצה להיות אמא מבוגרת ואני לא רוצה שההזדמנות של להגדיל את המשפחה תברח לי. בנוסף, יש גם את בעלי היקר שגדול ממני ב- 9 שנים ופתאום הוא התחיל להראות לי מבוגר בגיל. לשמחתי הוא נראה הרבה יותר צעיר ועם ראש טוב. בקשר להגשמה עצמית בנושא הקריירה גם כאן יש הרבה כאב ותקיעות. כל חיי חלמתי על להיות מורה בתחום מסוים ואחרי שעשיתי דרך חתחתים להגשים זאת הדרך במשרד החינוך לא צלחה בלשון המעטה. יצאתי משם עם הרבה אכזבה ובושה. אך כל הצער דחף אותי להיות עצמאית קטנה. התחלתי לבנות את עצמי בתור מורה פרטית בבית והעסק התחיל יפה אבל התפוגג כי לא השקעתי בו אלא שקעתי בתוך טיפולי הפריון. משנולדה ביתי נשארתי עם 3 תלמידים ולא ידעתי לאן פניי מועדות. פתאום הרגשתי אז את האכזבה הגדולה איך שאני דחיתי כל השנים את ההריון ובסוף ילדתי בגיל מאוחר וגם נשארתי עם הכנסות זעומות. רוב האנשים בסביבה חשבו שעדיין נשארתי במשרד החינוך ומששאלו אם אני חוזרת לעבודה אחרי לידה היה לי מאוד קשה עם זה, כי בעצם אין לי לאן לחזור. עוד משהו שרציתי לציין קשור במשפחה שלי. יש לי אמא מדהימה, אשה טובה עם הרבה נתינה שהתחתנה עם גבר שלא ראוי לה. היא לא הצליחה להגשים את עצמה בחיים והיא כל הזמן חולה ולא רגועה וזה מקרין עליי מאוד. החיים שלה מאוד קשים אך בכל זאת היא שורדת ומנסה לחיות. לפעמים נדמה לי שאני הולכת בעקבותיה ולעולם לא אצליח למצוא מנוחה בחיים האילו. בנוסף, יש גם אחי ז"ל שנפטר באופן מפתיע בגיל 46 לפני 7 שנים. אחי היקר מאוד רצה להגשים את עצמו בתור עצמאי ושהגיע לשיא משהו הסתבך והוא נפטר. יש הרבה עננות ואי בהירות סביב מה שקרה לו לפני מותו ומה גרם לו למות. ההנחה היא שמת מדום לב. אני ואחי מאוד התקרבנו בזכות הלימודים שלי. נושא ההתמחות שלי היה מאוד קרוב לליבו וזה עשה לי כל כך טוב. ושוב הפעם אני מרגישה את אותן רגשות שהנה מישהו ממשפחתי רצה לגעת בפסגה ומת. ההצעה שלך לשפר את חיי מתבקשת מאוד לאור מה שכתבתי ומה שאני מרגישה. אך ללכת לפסיכולוגית לא נראה לי מכיוון שאני לא רוצה להמשיך ולבחוש בעבר ובנוסף אינני רוצה שלמטפל יהיה את הכוח עליי ואני אהפוך לחומר ביד היוצר. אני צריכה מישהו שיאמין בי וייקח אותי למסע לגילוי עצמי והתפתחות אישית שבסופה אני אגיע ליותר שלמות עם עצמי, אצליח לסמן מטרות ולכבוש אותן ואהיה אשת קריירה ואמא מסורה גם יחד. תודה שהקדשת לי מזמנך. שבת שלום גל