טיפול ודילמות
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום, אני מטפלת דיאדית באמא וילד כבן עשר, ישנם קשיים רבים ורקע ארוך אך קצרה היריעה... רציתי להתיעץ לגבי אחת הפגישות- קורה לא אחת שעולה נושא שמטריד את שניהם, אני מאפשרת את השיחה על כך אך תוך כמה דקות של חילופי דברים, הילד מתחיל להרים קולו ולבכות, כולו כועס, נעלב ועצוב, האם כועסת ומתוסכלת ב"חזרה" ואני לעיתים אובדת עצות כצד יש להגיב, לעיתים התחושה שאני משתפת פעולה עם מערכת היחסים הבעייתית ביניהם ולא מצליחה לעזור, לדוגמה היום הילד הגיע במצב רוח טוב, ויצא עם דמעות בעיניים. ברור לי שהמטרה בטיפול אינה הנאה, ובכל זאת חשוב לי לשמוע דעות על כך. מה דעתך? תודה רבה
צהריים טובים רותם, אנסה לעזור לך במצב שתיארת, אך כמובן חסרים תכנים נוספים כדי שאפשר יהיה לראות האם התבנית הזו חוזרת ובאיזה מצב. יתכן שקשה לילד בשיחה משום שיכולותיו המילוליות נמוכות מיכולתה של האם ומיכולתך , וכך הוא מרגיש תיסכול על כי הוא נמצא בעמדת נחיתות לידכן. אפשרות נוספת קשורה בזה שיתכן והילד מרגיש תיסכול מהיות שתי נשים מבוגרות לידו, כאשר יתכן ששתיכן מהוות יחידה הורית והוא מהווה יחידת ילדים בודדה. אפשר לבדוק האם ההתנהלות הזו של הילד קורית גם בבית כאשר האם והאב נמצאים לידו, אם כן, יתכן שקשה לו בטריאדה שיצרתן, כאשר את החלק השלישי במערכת. כמובן , חשוב לבדוק מה אומרת האם לילד שהוא מרגיש פגוע ממנה. ובסוף ,יתכן שהילד בעצמו הוא ילדותי , והבכי שלו זו דרך התקשורת איתו משום שלא יכול היה לבנות דרך בוגרת יותר. אם ההצעות הלל לא מספיקות , אשמח אם תעלי את התכנים לגביהם הילד כועס. מה מתוך הדברים נראה לך ומה לא? אהוד גלבוע