מרגישה רע
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום, סוף הגעתי לפורום המתאים אני מקווה... אני גרושה טריה, יש לי שני ילדים ילדה בת 19 שחיה עם האבא, ובני בן 15 שחי איתי(ובחלק מהזמן הוא אצל האבא). היחסים עם הבת שלי גרועים מאוד כבר כמה שנים, כל מה שניסיתי לעשות לא עזר, הילדה עצמה דחפה לעניין הגירושין עקב דברים מזעזעים שראתה בבית, ובגלל שהיא בגירה החליטה לגור עם האבא, מסיבותיה שלה. שנתיים קודם לכן גרה אצל סבתא (אמא של אבא שלה) ושם הוסתה באופן מסיבי כלפי וכלפי משפחתי. היו בזמנו איומים מצידה שאבחר או היא או משפחתי, וכמובן שאפילו לא נתתי לזה אופציה לקרות . הילדה נלקחה בזמנו לטיפולים פסיכולוגים, ומאמנים אישיים למינהם אך ללא הועיל. הילדה שטלתנית מאוד ומאוד קשה להימצא בסביבתה בגלל המזג הלא יציב שלה במיוחד כלפיי. לפעמיים אחרי חודשיים מרובים של נתק ביננו, יש קרבה מסויימת, אך תמיד חוזרים לשיגרה ומשהו מתפוצץ ביננו, על הרקע של סכסוך משפחתי, שליטה , וכסף. אני מאוד אוהבת אותה אל אין זה סוד שאני קשורה הרבה יותר לבני שכן הוא נמצא איתי ברב שעות היום והשבוע, ויש לנו חוויות משותפות, אני מוצאת את עצמי לפעמים מצטערת אפילו שיש לי אותה היות והיא העבירה אותי חוויות מאוד קשות, אם זה להתפרץ על הורי, אחותי, האחיינים שלי, להסית אותי נגדם, ואף לפני כמה ימים לנהל איתי משא ומתן קשה ביותר בקשר לצוואה שלי (שאפילו לא כתבתי אותו עדיין), אני כבר מזמן ויתרתי על קשר טוב איתה היות והסרט הזה חוזר על עצמו שוב ושוב במשך שנים, וככל שהיא מתבגרת נהיה יותר קשה. עלי לציין שאין לה חברים, חבר, יציבות בצבא, ואף שורפת את קשריה המעטים עם האנשים הנותרים בחייה. מצב רוחה משתנה מהקצה לקצה, פעם היא צוחקת, ושניה אחרי זה בדיכאון . אין מצב לדבר עם אביה בעניין, כי הוא מאשים אותי שזה רק בגללי המצב הזה (מה שלא נכון). בעבר איימה שלא רוצה לחיות יותר, אבל לא הצלחתי לדבר עם אבא שלה שיקח אותה לעזרה באופן דחוף. הוא פשוט כמו כל החיים לא ראה עין בעין את אותו הדבר איתי. היום במקרה זהו יום הולדתה -22.6.10 ואין לי לא אומץ ולא חשק בגלל כל הדברים שנאמרו אפילו להתקשר אליה. עוד דבר קטן... הילדה לא בוחלת בשום אמצי על מנת לקלל ולתת כבוד מינימלי, פשוט אינני מרגישה אהבה אליה כרגע יותר בגלל כל ההתנהגות שלה כלפי, כלפי אחיה, כלפי משפחתי, ובכלל כלפי כל השקפת החיים שלה. אינני יכולה לקחת אותה בכח לטיפול או לרופא, היות והיא לא רוצה קשר איתי, ואבא שלה לא מדבר איתי. וחבל לנסות אפילו למרות שהוא יודע טוב מאוד את מצבה הנפשי ולא עושה כלום עם זה. אני פשוט מודאגת ומקווה שביום מין הימים הדברים אולי יראו אחרת. תודה רבה
ערב טוב שיר, אני מקווה שעוד תספיקי להתקשר לבת שלך ולאחל לה מזל טוב. למרות שהיא מקשה עלייך מאוד, אני חושב שאת לא אמורה להתרגז עליה משום שאני חושב שהיא סובלת והיא מוסתת. אני הייתי מציע לך להתחיל תהליך של חיזור איטי אחריה כאשר את לא כועסת עליה על הדברים המרגיזים שהיא עושה, ושמחה ומחזקת את כל הדברים ,או את התקופות שבהן טוב יחסית איתה מה דעתך? אהוד גלבוע