צריך עזרה בנוגע לילד בן 3

היי לבת זוגתי יש ילד בן 3. ילד מדהים, וחמוד וחייכן... אבל... 1. הוא מפחד ברמות קשות, הוא לא מסוגל להתנתק מאמא שלו,אם היא הולכת הוא בוכה (בכי של עצב כאילו ננטש).הוא כל הזמן מחפש אותה, גם אם הוא רואה אותה הוא שואל איפה היא. 2.אם מבקשים ממנו משהו שהוא לא לרוחו הוא בוכה את אותו הבכי הקורע לב (לדעתי זו דרך לקבל מה שהוא רוצה). 3.כמובן שאם הוא בוכה, אמא שלו לא עומדת בזה וישר רצה אליו ומרימה ומרגיעה אותו. 4. אם הוא מקבל מכה (ולו הקטנה ביותר) הוא בוכה וכמובן צריך שירימו אותו וירגיעו אותו. 5. הוא לא מסוגל להתרחק מאיתו בכלל (לא בגן שעשועים לא בבריכה) וזה מאוד וויזואלי ביחס לידלים אחרים בגילו. 6.הוא חוזר על כל משפט שנאמר 1000 פעם עד שהוא מקבל "אישור" לדבריו (באמת?כן?יפה...וכו..) 7.הוא בוכה בכי קורע לב או מתבכיין כמעט בכל דבר שקשור במשהו שלא מתאים לו, אוכל,צעצוע שהוא לא מקבל,מטלה שהוא לא רוצה לבצע, הרגשה לא טובה (כואב הבטן,ראש,רגל...וכו...). איך מפסיקים את זה? אצל הילדים שלי התופעה הזו לא קיימת (כמובן שכל ילד הוא בפני עצמו) אבל אני פשוט חושב שהוא מפונק ברמות קשות. אני חושב שצריך להעמיד אותו יותר במקום ולא להסכים לבכי הזה ולהעיר כאשר הבכי הזה קורה ללא כל קשר. אתמול לדוגמא (הוא בתהליך גמילה מטיטול)שמנו אותו בשירותים שיעשה את צרכיו והוא באמת עשה פיפי אבל לא קקי (הוא לא עשה יומיים) אז אמרנו לא שימשיך לשבת עוד קצת ושינסה לעשות קקי, כמובן שהוא התחיל לבכות שקשה לו ושאין לו (בכי קורע לב) ואמא שלו ישר רצה אליו להרגיע אותו. מה לעשות ואיך הכי כדאי להתנהג

שלום אהוד טוב אני לא יודע אם על פי מה שאתה אומר האם זה שציינתי במדוייק זה טוב או לא. בכל מקרה בת זוגתי לא כתבה כי היא לא ממש רואה בזה בעיה ממשית (היא יודעת שזה לא בסדר אבל ממשיכה)כל שהיא בטענה שהילד קטן וזה ישתנה (קשה לה לעמוד בפני הבכי של הילד), ואני לא רואה את זה ככה כי יש לי 2 ילדים כמו שציינתי בני 4 ו 6 והם רחוקים שנות אור מההתנגות הזו (גם כשהיו קטנים יותר) ואני חושב שאם לא מטפלים בזה מוקדם יותר אז בשלב מאוחר יותר זה הופך וניהיה הרבה יותר קשה. אני חושב שמערכת היחסים בין בת זוגתי לבנה הוא כזה פשוט כי קל יותר בצורה כזו "להשתיק" מצבים (נוח יותר)מאשר להתעמת איתם.זו תופעה שקיימת אצל הרבה הורים ובגלל ה"פינוק" הזה בשלב מאוחר יותר הרבה יותר קשה להתמודד עם זה. אני לא חושב שצריך למנוע בכי. זו דרכם של ילדים להתבתא אבל מצד שני זה גם כלי כדי לקבל מה שרוצים. כשהם רואים שזה עובד אז למה לא להשתמש בזה. אני חושב שההורה צריך לקבוע את הכללים ולא הילדים. דעתם של הילדים חשובה מאוד אבל בסופו של דבר שלנו קובעת. השאלה שלי האם מתוך מה שכתבת אני צודק בדרך הפעולה שלי או לא. מה לדעתך הדרך הנכונה יותר לפעול במצבים שכאלה? תודה יוסי