עזרה דחופה לפני קבלת החלטות

שלום, אתחיל בכך שאני בחור נורמטיבי נשואי לאישתי 3 שנים ועם ילד בן שנתיים בקרוב. בזמן האחרון התגברו בעיות בקשר אשר חלקם קשורים ביחסי מין וחלקם בהסכמות על חינוך הילדה (נראה לי שמרבית הזוגות סובלים מאותה בעיה). יחסי מין - אני רוצה היא הרבה פחות, לאחר הלידה מסתבר (לפחות כך אומרת לי) שלמרבית הנשים ישנה ירידה דרסטית בחשק לקיום יחסי מין, אני מקבל את זה אך עדיין מבקש ונתקל בסירוב (אם כך אין לי בעיה). הביעיה היא שגם באותם פעמים שאנו מקיימים יחסים זה ילווה בהתניות (אל תיגע לי פה אל תשחק איתי שם, לא את זה ולא את האחר) בתחילה לא יחסתי לכך חשיבות רבה אך עם הזמן זה הציק לי, במהלך קיום היחסים הראש לא תמיד חושב ואני שולח יד לחזה (מה שלא הכי חביב עליה) והיא מתעצבנת, בפעם האחרונה עוד לפני קיום יחסים היא ציינה שהיא לא רוצה שאגע לה בחזה ואם אני מתכוון לעשות כך אין טועם לקיים יחסים. בנקודה זו הפסקתי לעשות כל פעולה ולא המשכתי לקיים יחסים. הכעס שהיה לי לא מאפשר לי לקיים איתה יחסים למעלה מ 10 ימים למרות שהיא התנצלה וביקשה לקיים יחסים, זןו פשוט לא הפעם הראשונה שאני מקבל סנקציות לפני קיום יחסים ובמקרה זה זה היה 3 פעמים יום אחרי יום ברצף (כל פעם סנקציה אחרת) ובכל אחד מהמקרים הבהרתי שאיני מוכן לקיים יחסים עם סנקציות (אני יודע שתשאלו מה הם אך הם כולן כמו "אל תגע לי בחזה") חינוך הילד - משום מה זה ברור לה שחינוך הילד הינו אחריות בלעדית שלה למרות שאני תורם את חלקי לגידולו באופן שוטף ומלא לא פחות ממנה. כאשר אני מנסה לחנך אותו בכל דרך שהיא זה לא מקובל כל המקרה הקצין במהלך אותם 10 ימים בהם לא קוימו יחסים כאשר בישיבה על שולחן האוכל אישתי רצתה לתת לילד משהו לאכול והוא סרב בבוטות (ילד מה אצתם רוצים) הלאחר הסירוב השני היא צעקה שאינה מוכנה שיתנהג כך ושיפסיק, הילד נעלב וכמעט פרץ בבכי. לאחר מספר רגעים היא שוב הציעה לו משהו לאכול והוא אמר שהוא ארוצה לרדת אז ללא מחשבה שניה (ילד מסרב לאכול בתוקף ורוצה לרדת ואציין שהוא גווע ברעב קודם לכן) הורדתי אותו מהשולחן (כנראה שרצה לאכול אבל דברים אחרים) ואז הילד פרץ בבכי, תגובת אישתי לא איחרה לבוא בצורת -תראה מה עשיתה לילד עכישו הוא היסטרי בגללך למה הורדתה אותו ואז בשקט סיננה אתה לא נורמאלי. אציין שהייתי רגוע כשהורדתי את הילד ללא צעקות לא בכוח פשוט להוריד אותו, נורא נעלבתי מתוגבתה מכייוון שלטעמי הילד היה בהסטריה בגלל הצעקות המקדימות שלה ובכלל מהדרך שהגיבה כאילו ברגע שאני עושה משהו זה בטוח לא נכון וכל מה שהיא עושה ללא יוצא מהכלל נכון. ועכשיו שאלתי, אני לא בטוח שאוכל להמשיך כך ולא בטוח שניתן לגשר על הפערים (בנושא יחסי המין), אין לי שום בעיה לא לקיים יחסים לזמן ממושך ואני יכול לספק את עצמי. איני בטוח שלהשאר במערכת היחסים הזו בריא לי ולה אך חושב על הילד שכל כך אוהב את שנינו במקרה שניפרד, מה עושים ? מה הצעד הכחם ומה הצעד הנכון לעשות? אני חסר עצות וחושש לעשות את הצעד הסופי ביחסים האלו ולהפרד. האם ניתן ומומלץ לקיים משק בית משותף אך לחיות כפרודים (פחות או יותר המצב ב שבועיים האחריונים שהיו קשים לי) כדי לא לפגוע בילד? תודה