ענין מטריד - בני כנראה מפחד ממני

שלום רב - קורה לנו בבית משהו שאנחנו לא ממש יודעים איך להתמודד איתו. ילדנו בן 3, בן יחיד. זיהינו אצל הילד מעט גמגום, ושמענו שזה עשוי להיות קשור לפחד מאחד ההורים.אשתי שוחחה איתו על זה, והוא אמר שהוא מפחד מאבא (שזה אני) וכששאלה למה, הוא אמר שזה בגלל שאני "עושה פרצופים" (אין לי מושג למה הוא מתכוון). הייתי רוצה לומר שאני האבא המושלם אבל אני לא חושב שהוא סתם אומר. מעולם לא היתה אצלנו בבית אלימות פיזית ואנו משתדלים מאוד שלא להתווכח לידו. הוא ילד טוב, אינטליגנטי מאוד, ושמח. באופן כללי, אף פעם לא ראיתי סימנים פיזיים לפחד ממני, הוא מאוד שמח כשאני מגיע הביתה וקשה לו להפרד ממני כשאני לוקח אותו לגן. אני יכול להעיד על עצמי, כמה שאפשר, שאני משתדל לתת לו חופש לעשות כל העולה על רוחו כל עוד זה לא עובר גבולות הגיוניים של התנהגות כמו לשבור דברים וכו. אני גם תמיד אפעל בשיקול דעת ולא אשלול ממנו משהו ללא סיבה מוצקה. גם כשאעשה זאת, אם אני נאלץ לאיים זה תמיד יהיה משהו מוחשי ולא קיצוני (למשל כיבוי טלויזיה), אני מאוד משתדל לא לאיים במשהו קשה או משהו שאי אפשר לעמוד בו. עם זאת אשתי טוענת שאני מתייחס אליו לעתים בצורה בוגרת מידי כאילו הוא בן 15 ולא 3 וקצת. אני לתומי חושב שזה לחיוב אבל אולי אני טועה? אולי אני מפיל עליו אחריות שהיא גדולה מידי בשלב זה? בנוסף, לפני כשנה קרה מקרה שאולי השפיע. קרה משהו מאוד מסוכן אך הגעתי אליו בזמן, הרמתי אותו וצעקתי עליו מתוך חוסר שליטה. הוא התחיל לבכות ואף ברח לו פיפי מה שלא קרה לו אף פעם - המקרה היה טראומטי, בוודאי בשבילו וגם בשבילי. האם יכול להיות שיש לזה השפעה? או שפשוט אני מפספס משהו בהתנהגותי? מה עושים?