להזהר מהצלחה

אני חוזרת אליך בעקבות ההתכתבות בינינו לפני כחודש אני מצטטת את אשר כתבת- "ערב טוב גל, נראה שאימך סבלה מכך שלא קיבלה מספיק מאביך. מצב זה יכול להביא גם אמא נהדרת לחוש תחושות של חולשה וקושי להעניק. בכלל תחושת החולשה בבית הוריך, ומות אחיך , מסמנים כולם את החולשה של כלל המשפחה. גם את מתארת את רגשות האשמה כמחלישים וכן את הקושי שלך לממש את עצמך כמורה במשרד החינוך או כמורה פרטית. זאת אומרת שלהיות חזק זה לא הכיוון של המשפחה שלך. בנוסף לכך, אחיך שהראה יכולות טובות כל כך והצליח, נפטר בגיל צעיר . כך שבהסטוריה של המשפחה , נראה לי שזה רשום שצריך להיזהר גם מהצלחות. מה דעתך?" איך הגעת למסקנה שצריך להיזהר גם מהצלחות וסימנת את המשפחה שלי כחלשה? אני לא יודעת איך לעבד את הדברים שכתבת. כי הם קשים לי מאוד. אני חושבת דוקא שאמא שלי כן חזקה תלוי איך מפרשים זאת; היא אומנם רוויה בעיות בריאותיות אבל למרות הכל מנסה להיות עצמאית ולא מתלוננת שלא יכולה. אבל נראה לי שאני בתוכי עמוק עמוק סופגת את הכאב הזה. מאז שכתבתי פה לאחרונה נכנסתי להיריון וגם התחושות הקשות שלי העמיקו, נראה שכאילו מחקתי את עצמי מהצלחות והפסיביות שלי ותחושות העצב כבשו את מקומם. חשבתי ללכת לאימון אישי לצורך קביעת מטרות ועשייה כי אחרת נראה לי שאשתגע מכל התחושות שלי. עוד נקודה שרציתי לציין ולא התייחסת אליה זו הבדידות שאני חשה. אין לי חברים קרובים רבים וקשה לי ליצור קשרים עם אנשים שאני כל כך מרוכזת בעצמי. כעקרון אני טיפוס די חברותי ואין לי בעיה להתחבר. קראתי כאן בפורום על מס' אמהות שיש להן תחושות דומות לשלי אחרי לידה. בשורה התחתונה רציתי להגיד שאולי פשוט סתם קוטרית פאסיבית או בעצם כל כך חלשה ריגשית שלא יכולה לזוז קדימה. אני כל הזמן שופטת את עצמי ורואה תמונות שחורות ונקודה נוספת זה אנשים אחרים שמצליחים בקריירה, הם גורמים לי רגשי נחיתות אדירים ואני רוצה לברוח מהם ולהתנתק כמה שיותר מהר וזה עצוב לי מאוד שאני מרגישה כך. איך לצאת מתוך כל המבוי הסתום הרגשי, הטכני ובכלל? אני פשוט קצת על סף ייאוש. תודה מעומק הלב גל

מדוע אתה חושב שטיפול יותר מתאים לי מאשר אימון? מה זה טיפול קבוצתי וכיצד הוא נעשה? אני מאוד מודה לך על ההתיחסות הרצינית. תודה גל