קושי ללכת לגן - והתדרדרות חברתית

שלום, יש לי ילדה בת 5 ובן בן שנה ו- 7 חודשים. לאחרונה ביתי התחילה לגלות סימני התנגדות ללכת לגן (קיטנה) בבוקר, כשניסיתי לתחקר אותה לעומק קיבלתי בליל תשובות מגוון כגון, לא כיף לי, אף אחד לא רוצה לשחק איתי, מעצבנים אותי, אני לא רוצה לספר..שכחתי... גם הגננת של הקיטנה העירה את תשומת ליבי שלאחרונה בארוחת הצהריים היא מבקשת לשבת לבד ולא עם שאר הילדים, ושיש לה התפרצויות בכי מדברים קטנים כמו למשל : ילד זז עם הכסא אחורה והיא נתקלה בו עקב כך...היסטריה והעלבות קשה. לאחרונה גם היא מתעוררת לפנות בוקר בארבע ועוברת לישון בסלון, אתמול בלילה היא חלמה על משהו והתעוררה בוכיה. אני מנסה לדלות ממנה פרטים יותר מדוייקים אבל נראה שהיא מתקשה להסביר לי מה בדיוק מטריד אותה. חשוב לציין שכשאנחנו אוספים אותה מהגן, היא תמיד עם מצב רוח טוב, בבית היא מקסימה ונעימה , עוזרת , משחקת , אמהית ואוהבת מאוד כלפי אחיה הקטן,ולא ניכר אצלה סימני דיכאון..אם כי לעיתים היא זורקת לנו באויר שלא היה לה כיף בגן והיא רוצה להשאר בבית מחר. עוד יש לציין שיש לה קושי להתמודד עם קשיים וכשלונות. לדוגמא אם ציור לא מצליח היא פורצת בבכי מקמטת וזורקת לפח. שאלתי היא כיצד עלי לפעול לשיפור המצב, ולמניעת התדרדרותו.

כן הבן הקטן הולך למשפחתון, שאגב נמצא בסמוך לגן שלה כך שבבוקר הם הולכים ביחד, ובסוף היום חוזרים ביחד.