ניתוק

שלום. כתבתי פה בעבר לגבי המשפחה שלי בה כולם רבים עם כולם. http://www.doctors.co.il/forum-1234/message-45916#message-45916 לאחרונה אמא שלי אילצה אותי ואת אחותי (גררה ממש) ללכת איתה לפגישות אצל פסיכולוגית. זה היה נורא, וגם היו רק 4 פגישות. באמת, ממש הלכנו שם מכות. אבל בכל זאת קצת נרגענו. אחותי אפילו הזמינה אותי לבית החדש שלה ולחג (אחרי שהיא גרה שם כבר כמעט שנה). לעומת זאת, האבא שלי פשוט בחר צד, וזה לא הצד שלי. למעשה מאז שכתבתי לו מכתב די קיצוני, הוא פשוט התחפף. הוא לא הזמין אותי אליו הביתה, גם לא כשהאישה המפלצת שלו לא נמצאה במקום (וזה נדיר, אם בכלל). גם לא כשאמרתי לו מתי לבוא. בחודש אוגוסט הוא עבר שני צינתורים, ואני אפילו לא ידעתי, כי אף אחד לא יידע אותי. כל זה היה בטענה שלא רצו שאני אמסור לאחותי שהוא מאושפז, כי היא בדיוק היתה בטיול בחו"ל ולא רצו להרוס לה את הטיול, וזאת כמובן בהנחה הברורה שאני אדווח לה. ואולי פשוט אין טעם לספר לי. בסופו של דבר, היא קיבלה את ההודעה בסיום הטיול שלה, ואז שלחה את ההודעה לאמא שאמרה לי, וזו בתגובה דרשה שאני ארוץ מייד לבית החולים. כמובן שנשארתי בבית. ובקיצור האיש הזה מבחינתי גמר אצלי את הקריירה רוויית הגועל נפש שלו. עכשיו הוא עבר עוד ניתוח (אחרי התאונה שהיתה לו), ושוכב בבית חולים. ושוב אומרים לי - תתקשרי. תלכי. ואני לא רוצה לראות את הפרצוף של המפלצת שלו. אני התנתקתי ממנו רגשית ודי. למה לי ללכת בכלל ? לא סופרים אותי אפילו. לפני הניתוח התקשרתי והוא אמר לי שאני לא אדאג, ובכלל לא הבין שזה פשוט לא אכפת לי. בזמן שהוא היה בניתוח, אני הייתי בסרט. אבל לוחצים עלי מסביב. יש איזה מין אווירת לחץ כזאת. תלכי. תעשי. שלא ינשלו אותך. מה כדאי לי לעשות ? תודה

כמובן שיש גם את שיחות הטלפון הספורות שלי, שאני מתקשרת אליו פעם בשבועיים - שלושה. רק שבשיחה האחרונה - זאת של ראש השנה, זה כבר היה עם ירידות, השפלות, וההתנשאות הרגילה. אז למה לי לרוץ אליו בכלל ? איך אני גורמת לסובבים להבין שאני לא בקטע הזה יותר ? שירדו ממני. שלא ידרשו ממני להתאמץ בשביל מי שלא ראוי ? שיבינו שקשר דם וגנטיקה זה לא הכל ? תודה