נער בן 12

שלום רב, ראשית מודה על הפורום. חדשה כאן ואודה לעזרתכם. בני בן 12 וחצי, אני מבינה שהוא כבר בשלהי גיל ההתבגרות שלו, מתחיל מרדנות, צעקות, הרמת הטונים, ובעיקר תשובות הלא רוצה, תעזבי אותי, איזה בית חרא, נמאס לי וכו'.... אני גרושה מאז היותו בן שנה. יש תינוק בן שנה וחצי בבית, ואני חד הורית, לא נישאתי. הוא עבר תקופה מאוד קשה עם זה, ממש שנה עד שהתקרב לאחיו. הבעיות העיקריות איתו סובבות סביב גירושיי לאביו. אנו גרים במרחק נסיעה של 20 דקות. די שונאים אחד את השני ולא מסתירים זאת לצערי.ניסיתי לעבוד על עצמי בעניין אבל אביו "שוטף" את ראשו בכל ביקור וזה מורכב וישן. הוא גר עם משפחת אימו ואביו, אחיוואחיותיו. כ30 איש בבית אחד !!!! ממש חמולה..... לכן מסרב לקחתו כי טוען שאין לו בית, לא מוכן להשקיע בו, גם לא משלם עבורו מזונוצ, תבעתי דרך ביטוח לאומי. הנער רוצה בכל מחיר את אביו ונתקל בסירובים, קשיים ומשחקים מיותרים. הבן שלי טוען שטוב לו אצל אביו כי יש שם מלא אחיינים בגילו ויש לו שם עניין. טוען שלא מעניין אותו סגנון האוכל המוזר, עדה קווקזית....וכל המנהגים, אבל אני רואה התפתחות תרבותית שמושכת לאביו והיא ממש לא ראויה. אינני יודעת מה לעשות, גגם חוצפנות מצד הילד מפריעה לי. הוא בלימודים בסדר, ומשופע חברתית מאוד, תמיד בית מלא חברים. מה עושים עם מערך הכוחות הזה שהילד נכנס אליו בעל כורחו? איך גורמים לו לא להשוות את הבתים, ולא לרצות מה שיש לאחר,,,,ולהעריך את ביתו שלו שאינו מעריך כלל, להיפך רק מקלל, ומתחצף. הוא בקשר טוב עם אחיו התינוק, מרים אותו, לעיתים משחק איתו בכדור או בונה לו לגו, אך ל5 דקות ונמאס לו ממנו. די מבינה זאת. הוא איום בשבילו. הנער הוא עם שורשים טובים ונתתי לו כל חיי אהבה וחומריות יחד, הכל מהכל. במה עלי להשתפר על מנת שתשתפר התנהגותו, או איך להתנהג עימו שלא יסטה לכיוונים לא ראויים, חבל לי עליו כי אינני רוצה להרים ידיים מלשון לוותר עליו למען אביו. הוא נואש לאביו ואביו אינו רוצה בו כלל. לעיתים אני אומרת לילד: אביך לא מעוניין אז תרד ממנו, הוא רוצה חופש ולא להיות כבול, אין לי מושג איך להסביר לו שאביו כל כך לא אכפתי ממנו. אודה להדרכתכם