עצבים של ילדה בת 9

מאז שבתי היתה קטנה, כשהיא היתה מתעצבנת היא היתה בוכה ללא הפסקה והיתה רוצה רק אותי ואני בסוף הייתי מרגיעה אותה. או שהיא היתה משיגה את מבוקשה בבכי, כי רובנו במשפחה לא סבלנו את בכיה. עם הזמן ניסיתי לא להענות למבוקשה ולתת לה לבכות. אך בשנה-שנתיים האחרונות שמתי לב שאין לה שליטה על פרצי הזעם והבכי, גם כששאלתי אותה באותו זמן או יותר מאוחר. גם שמתי לב שכדי להירגע, הרבה פעמים היא זקוקה לחיבוק ונענוע שלי כדי להירגע. אחרת היא תבכה שעה שלמה ולפעמים אם היא בחדר היא יכולה להירדם. העצבים שלה הרבה פעמים על אחיה ועל אבא שלה וזה ממש לא נעים. היא גם מרגישה חסרת אונים על חוסר השליטה וההבנה מאיפה זה בא לה. מה ניתן לעשות ?

הבת שלך כבר התרגלה לקבל את מבוקשה על ידי בכי. מאוד קשה לשנות התנהגות זו אחרי שנים רבות אבל זה לא בלתי אפשרי. אני לא רואה שום פסול בכך שאת תרגיעי אותה ותלטפי אותה בשעת כעס שלה. מדוע היא כועסת על אחיה ועל אבא שלה? האם היא מתנהגת כך גם בבית הספר? הייתי מציעה שתקחי אותה לשיחה לא שיפוטית שבה תביעי את אהבתך ותמיכתך בה מחד ומצד שני תני לה את המקום לדבר ולהביע את הרגשות שלה ולהבין יותר את מקור הכעסים שלה ואיבוד השליטה וביחד אולי תמצאו פתרונות לקושי זה. בהצלחה רבה!!!

תודה על התגובה. אני מדברת מדי פעם עם בתי, או ישר אחרי הבכי, או יום אחרי ותמיד היא לא יודעת מדוע ההתנהגות הזו. היא מרגישה שאין לה שליטה. ואז הרגשת עוד יותר גרועה כי היא מרגישה חוסר שליטה בהתנהגות שלה, וזה ממש מתסכל אותה ואותנו.