בן שנה ושמונה חודשים- מרביץ,

בני בן שנה ושמונה חודשים,אח לבן שלוש ו4 חודשים. בני ילד גדול ממדים לבני גילו. בגן הוא יחד טוב ולא מרביץ לפי הגננת. בבית ובקרב משפחה וחברים ,הוא פשוט מרביץ ללא התראה מוקדמת, אפילו לי לפעמיים. אני מנסה לעצור את ידו להיות תקיפה, לשים בצד החק מהילדים או מהאח שיבין שלא מרביצים ויגיד סליחה או לחליפון חיבוק או נשיקה. לאחרונה הוא מכה ומכה חזק, באמצע הרדמה לדגוגמא, ממש לקראת הירדמות ובהתקף נותן לי סטירה (אני יושבת לידו עד שירדם).אני לא יודעת מה לעשות ואיך אני צריכה להגי?.כאני נותנת לו מכה על היד ואז הוא בוכה, אני מתחילה לחשוב שזה לא נכון או כן נכון לתת מכה. אשמח לקבל עזרה מה אני אמורה לעשות?

אני אכן נותנת לו מכות ביד, ברגע שמרביץ לאחיו. מכות חלשות ביד. ונכון שאני המודל,אבל אני מרגישה לפעמיים שאין לי ברירה. הוא מנסה שוב ושוב, אני מרחיקה, אומרת לתת לאחיו חיבוק ,נשיקה שאסור לנשוך או להרביץ ובסוף לאחר מספר רב של פעמיים אני נכענת למכה ביד.

דעתי הלא מקצועית - היא שאנו נוטים לתת פירושים שלנו לתגובות של הילדים שלנו. כשבסך הכל הילד מתוסכל ועצוב ולא יודע להביע את עצמו הוא לא בהכרח רוצה להרביץ או לאמלל את מי שלידו. פשוט התסכול מתפרץ על האדם הקרוב. אולי משהו מפריע לו, אולי קשה לו בגן. אולי אין מספיק מענה לצרכים שלו. צריך לנסות לברר למה הוא כל כך כעוס ולא למה הוא נותן סטירה. בקשר לתגובה אני ממליצה לא לתת שום תשומת לב למכה. לא לכעוס עליו - כי אז זה מחזק התנהגות. הוא מקבל תשומת לב ולא לעודד אותו - פשוט ללכת ולחזור אחרי 5 דקות כאילו לא קרה כלום והכל טוב. מתוך כעסים שלי כלפי הילד שלי, אני כל פעם מבינה מחדש שסתם כעסתי או סתם נעלבתי שמה שקרה זה שהציק לו משהו: צמחו לו שיניים/ כאב גרון/ כל דבר אחר. תמשיכי לאהוב בטוב וברע ולסלוח ולסלוח ולהכיל... באהבה.