בוקר!!!

בוקר טוב (ממש...) בדכ אני מתעוררת בשש וחצי ואחרי שאני מסיימת להתכונן אני פנויה לילדים והרב זורם... הבוקר התעוררתי באיחור של רבע שעה והבוקר היה קשה לכולנו... שני הילדים בכו (7 ו-4), אני לא הפסקתי להזהיר מפני איחורים, זרזתי לביגוד, זרזתי לאוכל, זרזתי לשטיפת פנים, פיפי... כעסתי, צעקתי כנראה שגם העלבתי. כשהגענו לבית הספר הילד התחיל לבכות, אמר שאני שונאת אותו, ושזה בגלל הבוקר הנורא שהיה, כשהגענו לגן הילד השני אמר שהוא שונא אותי.. עכשיו אני מלאת רגשות אשמה, מרגישה פשוט רע רע רע. לא בא לי לעבוד בכלל, ומצד שני נמאס לי כל הזמן להאשים את עצמי על כל מה שקורה עם הילדים. מה אני עושה לא בסדר?