נתק מוחלט מהילדים עקב קרע בין ההורים

שלום. אני בת 36. אם ל-2 בנות (7, ו-5)נשואה מזה 7 שנים לגרוש + שניים (15,12). מאז ומתמיד כל כעס בינינו התבטא בשתיקות ארוכות מצד בעלי והסתגרות ממושכת. כשהבנות גדלו השתיקות התקצרו והמשכנו גם בזמן מריבות לתקשר בעניינים טכניים למען הבנות. בחנוכה שהיתי כשבועיים באירופה ובעלי היה עם הבנות. ביום ששבתי בעלי התגייס למילואים לתקופה של חודש ימים (לציין שהוא כבר שוחרר אך חתם על טופס התנדבות ומאז בכל עת שהגדוד שלו מזומן למילואים גם הוא מזומן למרות שעבר את הגיל). מאז שובי פגשתי אותו שעות ספורות בלבד ובכל זאת אני מרגישה שהוא לא התגעגע אלי כלל (אני כן) ולא חסרתי לו ויש משהו במילואים שמאוד מושך אותו. לטענתו, הוא לא יכול לצאת הבייתה (למרות שבמילואים קודמים הגיע המון הבייתה ושום דבר לא שונה הפעם) הוא נשען על הכעס שלו באופן כה תמוה עד כי עולה ביהמחשבה שהוא בוגד בי (מעולם לא חשבתי כך לפני). בשבת לפני שבוע הוא הגיע הבייתה כדי להישאר 4 ימים אך די בהתחלה התפתח ביננו ריב מכוער מאוד שהסתיים בכך שאמרתי לו שילך מהבית. הוא קיבל את ההצעה ונעלם תוך דקות כאילו התגשם לו חלום. מאותו יום, כבר שמונה ימים הוא בנתק מוחלט מהבנות. שתיהן העלו חום שלא ירד 6 ימים ושמר על רמה של 40 מעלות. את הקטנה תקפו היום כאבי אזניים מייסרים מאוד ולמרות הודעות ששלחתי לו שידבר עם הבנות ונסיונות חיוג הוא לא מגיב לכלום.לא יודעת מה לעשות. בעלי חושב שילדים לא צריכים אבא ולא ממש מעורב בשגרה אך כשהוא כועס עליי הוא מתנתק גם מהבנות באופן טוטלי. המילואים אמורים להסתיים ביום חמישי אך יש סיכוי גדול שהוא לא ישוב הבייתה (הוא מסוגל גם לישון במשרד. זה קרה בעבר) ואני תוהה מה להסביר לבנות ואיך להתקדם מהנקודה הזאת. אנילא יכול לשאת את הניתוקים האלו שנחוית אצלי כהתעללות נפשית בי ובבנות (זו לא פעם ראשונה) ושוקלת פרידה. אשמח ללשמוע את התייחסותכם לפרטים.

נסעתי לאירופה לבקר את אחותי שאיתה לא התראתי שש שנים. בעלי פירגן לי מאוד והתאמץ להשיג לי כסף למימון הנסיעה. גם כשחזרתי גיליתי שהוא התאמץ להשאיר לי בית נקי ומסודר ללא כביסות וכלים וגם שיפץ את החצר. בכלל הוא תפקד נהדר עם הבנות למרות שמעולם לא תפקד כהורה דומיננטי ולאורך כל שהותי בחול שלח לי תמונות שלהן. לגבי כדור השלג...אציין שנתקים מהסוג הזה כבר היו אצלנו בעבר. פעמיים הוא עזב את הבית בגלל דברים שאמרתי ופגעו בו וגם נמנע מכל קשר לכ- 10 ימים איתי ועם הבנות עד שהלכתי לפגוש אותו בהפתעה ואמרתי לו שיחליט לכאן או לכאן. כיום אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לקבל העלמויות כאלו ולא מתכוונת (נכון לעכשיו) ליצור איתו קשר. תמיד אני הייתי זו שגורמת לו לחזור אבל זה כבר לא מספיק... תחושת הנטישה ואיבוד האמון מאוד חזקים הפעם. אציין שמצבנו הכלכלי קשה וקשה לו עם זה מאוד. מה אומרים לילדים במצב זה של חוסר וודאות? לא ברור מה יקרה...