יוסף וכותונת הפסים

שלום לכולם, אני בת 22 ויש לי בעיה שאני מתמודדת איתה כבר 20 שנה.... יש לי אח קטן ומסיבה לא ברורה - אמא שלי תמיד העדיפה אותו, מגיל שנתיים אני רק שומעת "את אשמה", "את הבוגרת", "אל תצעקי", "הוא ילד טוב" וכמה שאני להיפך...תמיד ניסיתי להוכיח את עצמי וגם הצלחתי, אבל אף פעם לא הצלחתי באמת להנות מההצלחות, אני תלמידה מצטיינת בכל מסגרת שהייתי בה, אני לומדת תואר ראשון ושני באוני' ובכל זאת - אני באה הבייתה ותמיד אני חוטפת עוד ועוד סטירות לחי. אני יכולה להיות החברה הכי טובה, לשמוע, לדבר עם ההורים אלף פעם ביום ולייעץ אבל כשאח שלי יגיע הביתה - כבר הכל יישכח.היו לנו כ"כ הרבה ריבים וכל ריב מאז שהוא נולד, לא משנה על מה - הוא מראש היה הצד הצודק, מבלי אפילו לשמוע אותי, אני הרעה, אני השקרנית, אני העצבנית. אני והוא במצב שאנחנו לא מדברים אחד עם השני כבר שנים לסירוגין ואם אנחנו מדברים - אנחנו כבר מוצאים על מה לריב ושוב פעם לא מדברים. כבר ויתרנו על לדבר, אנחנו פשוט לא מסתדרים, אנחנו מאוד שונים ואני מרגישה מצידו המון תחרותיות, קנאה בכל דבר שיש לי, השוואה, רק מחפש איפה עשיתי משהו לא בסדר כדי "להשטנקר" (בד"כ זה לחפש שריטות באוטו) - למה היא ככה ואני ככה ולדעתי יש להורים שלי ובעיקר לאמא שלי חלק גדול בזה. יש המון מקרים של אי צדק וברגע שאני רק פותחת את הפה - כבר מיד משתיקים אותי, הוא מקבל את כל הבונוסים והם רצים ועושים בשבילו הכל, כשהיחס שהוא נותן להם הוא בצורת ציווי. אפילו הוא יודע שהוא המועדף והוא גם מנפנף בזה, יש לו לגיטימציה לעשות הכל בבית מבלי שאף אחד יפצה הגה, יש לי כ"כ הרבה דוג', נותנים לו כסף בסתר בעוד שלי אומרים ללכת לעבוד, הוא מגיע לצבא כל יום עם רכב! בעוד שאני נוסעת עם 4 אוטובוסים בכל יום, והדוג' כ"כ רבות.. הוא רק מצייץ - והם שם. אין לי גם עם מי לדבר על זה אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. זה מעכב אותי בכל תחום בחיים, אני תמיד מרגיש שאני לא טובה מספיק, תמיד יש לי מעצורים. אני מקבלת מחמאות ותמיכה רק מבחוץ, הם פשוט דפקו לי את החיים....בעבר - כל הזמן הייתי רבה איתם על זה, כל ריב שלי איתו היה נגמר בריב שלי איתם כי כרגיל - הם היו משתיקים אותי ומצדיקים אותו וסוגרים את הריב בזה שאני עצבנית, כשהסיבה לעצבים היא שמראש הם היו משתיקים אותי ולא רוצים לשמוע. לא עוזר כלום, כמה שאני אגיד ואדבר - הם פשוט לא רוצים להבין. זה או לקבל את זה ולבלוע את זה (וזה מה שעשיתי כל השנים ואני כבר מרגישה שאני מתפוצצת) או לא לקבל את זה ולהיות בריב עם כל הבית. מצטערת על החפירה, באמת שזו פעם ראשונה שאני מוציאה את זה בכלל מהפה שלי...אשמח לעצות...אני תקועה בחיים, לא יכולה להתרכז במבחנים, תודה רבה מראש!!