העדפה

שלום, אני חד הורית בת 37, אמא ל2, ביניהם בכור בן 12. גידלתי אותו מגיל 0, לבדי ללא אביו, שלא כיבד את הסדרי הראייה והיה בא אחת לחודש לחצי שעה, ולא לקח אותו אליו. בשנה האחרונה הבכור כל הזמן אומר לי אני אוהב את אבא יותר ממך. אני יודעת שזה דרכם של ילדים שמה שלא מובן מאליו עבורם יותר מושך אותם, אבל קשה לי עם האמירות האלה ואני ממש לוקחת אותם אישית (למרות שיודעת שלא צריך לקחת).... אני אמא מפנקת רגשית, חמימה, חומרית, ובכל הרבדים שישנם, אולי באופן מוגזם, הוא גדל עם מעבר למה שיש לילדים שאף הוריהם נשואים. למרות האהבה שאני משרה, ולמרות מליוני הפינוקים שבעולם, אמירות הכאלה גומרות אותי ולא נותנות לי "חשק" להמשיך בפינוקיי, אני לא צריכה לעשות סנקציות על זה, אבל לא מבינה את אופיים של הילדים של היום, הכפויי טובה, שלאחר כמעט 13 שנה של השקעה, נתינה אהבה ללא גבולות, זה מה שאני מקבלת. נורא אשמח לדעתכם, לי באופן אישי נורא קשה עם זה.