מה אני עושה לא נכון?

שלום אשאר בשם בדוי ברשותכם אני בסביבות גיל הארבעים ובן זוגי בסביבות גיל 46, לי שני ילדים ממערכת יחסים קודמת. לי ולבן זוגי אין ילדים יחד אנו "יחד" שלוש שנים יש לי בן ובת , בן בגיל ההתבגרות ובת בת 8 לאחר כשנה החליט בני לעבור לגור אצל אביו לאחר שהרגיש שלא נוח לו עם בן זוגי. בן זוגי ללא ילדים , תמיד הצהיר שאף פעם לא רצה ושגם לא רוצה לגור "יחד" יש לו דירה משל עצמו ואני חיה בשכירות. לאחר שבני עזב נפרדנו אני ובן הזוג, וחזרנו לאחר שנה כשאני זו שמתחננת אליו שיחזור. בכל יום מן הימים מאז הכרנו הוא מתעורר בשש בבוקר ופשוט מסתלק, לא הוא לא עובד הוא יצא לפנסיה מוקדמת לא הוא לא נשאר גם באירועים מיוחדים (ימי הולדת וכו) דיברתי ורבתי וצעקתי רבות על נושא הדחייה שאני חשה בעניין זה אך ללא הועיל מצידו. בשאר היום אנו אוכלים יחד ארוחות ומבלים יחד כמשפחה, זה תקופה שאני בצומת דרכים ומתעתדת לעבור לצפון. חיה בתל אביב כבר עשרים שנה ורוצה לעבור למקום אחר ול"התחיל מחדש". עברתי חוויות מאוד קשות כאן כולל הגירושים, פיטורין למינהם, מאבקים בבתי משפט מול האקס ועוד. כיום גרה במרכז הוא אינו מעוניין לעבור אך לא מעוניין שניפרד הציע ביוזמתו כי נעבור אך נעבור לגור יחד "אם כבר אז כבר" חשוב לציין כי לפני שנפרדנו נעשה ניסיון לגור יחד בדירתו שהתפוצץ . נראה כי הוא לא יכול לשאת זאת. מאז שהציע את "ההצעה" עדיין כמו שעון בכל בוקר קם ומסתלק. מתכנן איתי שנלך לראות איזשהו בית ששמע עליו ביישוב אליו אני רוצה לעבור, אך בכל שמזכירה אני אפילו בעקיפין את נושא המעבר הוא נלחץ וצועק והוויכוח הופך למר. מרגישה ש"מכריחה" אותו ואמרתי לו זאת אומר שהוא ילד גדול נראה שבשל אהבתו אליי לא מוכן להבין כי הזוגיות שלנו לא תצלח וכי עדיף לסיימה כעת מאשר מאוחר יותר. אני אוהבת אותו מאוד מאוד אך לא מסוגלת לחיות כך יותר פיזית ונפשית רוצה זוגיות אחרת, קרובה יותר, שמבחינתו היא מעין מוות מה לעשות? מה לעשות שעוד לא עשיתי? הצעתי שנעשה את המעבר בהדרגה ושננצל את התקופה שאנו עדיין בשני בתים נפרדים ושלאט לאט ינטוש את ההרגל להימלט בכל בוקר כי כשנגור יחד הוא לא יידע מה לעשות כשלא תהיה אופציה זו זמינה. נראה שהגיונית מבין אותי אך רגשית ממשיך לנהוג אותו הדבר. האם תהיה זו טעות לעבור לגור יחד ללא "תרגול" זה? לדעתי כן ענקי. בייחוד לאור כך שמגורים משותפים התפוצצו פעם אחת. אני לא עובדת כך שאין סיבה שיילך בחמש בבוקר וגם הוא לא עובד. לדעתי התנהלותו בבקרים מדליקה בעבורי נורה אדומה ענקית. ממה הוא בדיוק בורח? מהבקרים עם הילדה? אז למה כשהילדה נמצאת סופ"ש אצל אביה או יותר מזה בחגים הוא ממשיך עם אותה ההתנהלות? מה לעשות? סליחה על האורך אשמח לכל עצה. האם הוא מנסה "לומר" לי בהתנהלות זו משהו שאני לא רוצה "לשמוע?" כשהוא הולך לדירתו הוא אוכל מתקלח גולש במחשב המון, שאלתי אותו מספר פעמים למה את כל אלו הוא לא יכול לעשות כאן? התגובות נעו בין כעס גדול לבין שתיקה. הרי כשנגור יחד לא יהיה אפשר "לשחזר" את ההרגלים של היום וזה יתפוצץ בסופו של דבר. מה עליי לעשות?