זקוקה לעזרה
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום, יש לי בן בגיל 7 בכיתה א' ילדה בגיל 3 וחצי ותינוק קטן בגיל 11 חודש.עם היוולדו של הקטן הפכנו ממשפחה מושלמת למשפחה כמו בתוכנית של סופר נני. הבעיה העיקרית שלי עם הגדול. בזמן האחרון הוא מתנהג כמו בגיל ההתבגרות ואני חוששת שזה רק יחמיר אם לא אעשה משהו. בעיקרון הוא ילד מדהים, חכם מאוד מצליח בלימודים אני לא צריכה להגיד לו שום דבר לגבי שיעורי בית מבחנים סידור תיק וכו - הוא הכל עושה לבד ועל הצד הטוב ביותר. אם אני איתו לבד הוא מדהים עוזר מקשיב פשוט ילד מהמם. הבעיה שלי איתו באינטראקציה עם האחים, הוא מעריץ את התינוק ונראה ששונא את אוחותו האמצעית. רוב הזמן מציק לה ולמרות שאני מהאימהות שמחלקות את הזמן בין הילדים שווה בשווה ונמצאת עם כל אחד גם לבד וגם ביחד תמיד הוא משווה ואומר למה אותה חיבקת יותר זמן? למה לה נתת שתי נשיקות ולי רק אחת? ולמה ולמה ולמה. הוא מדבר אלי ובעלי ממש לא יפה אם אומרים לו לא על משהו. אני בדרך כלל מרימה את הכל ואומרת לו סליחה אבל אתה לא תדבר אלי ככה שמעת? ואז הוא אומר: מה אכפת לי בכלל או בסדר בסדר בזלזול. אם הוא רוצה שנקנה לו משהו הוא יבקש את זה 10פעמים ביום עד שאני אומרת לו אם עוד פעם אתה מבקש אני לא קונה בחיים וזאת אחרי שאמרתי לו בפעם הראשונה או שלא נוכל לקנות כי זה יקר או שאקנה לו בהזדמנות. אם הוא רוצה לרדת לגינה למשל אחרי הצהרון ואני אומרת לו נעלה רגע הביתה להניח את הדברים הוא יגיד: יו...איזה מעצבנת ואני אומרת לו אם תדבר ככה לא נרד בכלל והוא אומר מה אכפת לי ואז אני אומרת טוב אז לא נרד ואז הוא מטריף לי את השכל ומעייף אותי מנטלית. אני חייבת לדעת מה אני עושה לא נכון, מה להגיד לו? איך למנוע מהילד הטוב הזה שהיה עד לפני שנה ילד מושלם מלהפוך למפלצת שבעלי כבר אומר בפניו אני לא יכול לסבול את ההתנהגות שלך או נמאס לי ממך כבר. אמא שלי אומרת שבגלל שאני עקשנית איתו הוא עקשן ושאני צריכה להיות גמישה. ניסיתי גם את זה ואז הוא מטפס עלי. ודרך אגב אנחנו הורים שלא אומרים לא בדברים סתם אלא רק בדברים שמאוד חשובים לנו. מה עושים בבקשה?
עוד דפוס שחוזר על עצמו, למשל: אנחנו אמורים ללכת להצגה למשל והוא מציק לאחותו ולא מקשיב או שבר אלי ממש לא יפה ואז אני אומרת לו אם תמשיך לדבר ולהתנהג ככה אז אנחנו לא נלך להצגה. ואז הוא שותק וכשצריך ללכת להצגה ואני קוראת לו לבוא אז הוא אומר: למה את קוראת לי? הרי אמרת שאני לא בא להצגה את לא רוצה שאני אבוא ואז אני אומרת לו אמרתי שלא תבוא אם תמשיך לתנהג כפי שהתנהגת קודם ואז הוא ממשיך בשלו אבל את לא רוצה שאני אבוא..בסוף אני אומרת בעצבים יאללה בוא כבר איזה נודניק אתה תפסיק עם השטויות האלה כבר והמניפולציות האלה. זה מטריף אותי וזה קורא על בסיס יומיומי כמעט
שלום לך שירה, אכן פיספסתי את ההודעה שלך, מצטער. אכן יש לך ולכם טעוית לדעתי בניהול החיים בבית. אלו טעויות קטנות ואני אנסה לתקן אותם. השינוי שאמורים לעשות הוא לא פשוט. ממליץ לך לקרוא את הספר - זוגיות והורות שכתבתי והוא נמצא בצומת ספרים וסטימצקי. בינתיים אגיד לך כמה דברים שכדאי לשנות. את כתבת שאת נותנת אהבה שווה לכל הילדים. זו טעות לדעתי. הבן הגדול אמור להיות הכי מועדף מהילדים , הבת אמורה להיות הבינונית המועדפת והתינוק אמור לקבל אחרון את היחס ואת האהבה שלך. קצת קשה לי להסביר מדוע כדאי לעשות את השינוי , תנסי לקרוא את זה בספר. דבר שני, חשוב לא לאיים עליו , בלא ללכת להצגה או כל דבר אחר. דבר שלישי. אני מציע שתערבי את האבא ולא תכנסי לעימות עם הבן הגדול.למעשה תני לאבא לנהל איתו את העינינים ומה שלא תצליחי להשיג איתו , את תעצבי או תתרגזי ,אלא תאפשרי לאבא לנסות ולהשיג את התוצאה המבוקשת. דבר רביע, הישגים עם ילדים מגיעים לאחר זמן רב. כך שגם אם הוא לא עושה את רצונך או את רצון האבא, אין צורך לכעוס עליו, אלא להמשיך ולחפש את הדרך להביא אותו למקום שאת רוצים. מה דעתך על ההצעות? אהוד גלבוע.