בן 4.10, אוטוטו בן 5

אז ככה, ילד גדול בן 10, ילד בסדר, התנהגות נורמלית לגילו, מקשיב ודי נוח. היחסים על מי מנוחות, יש ימים סוערים ויש ימים נוחים, בכל מקרה, הבעיה היא עם הצעיר. אוטוטו בן 5, מגיל 0 הילד לא התחבר אלי, מעדיף את אבא, עד היום הוא דואג לומר לי בכל הזדמנות בעצם כל יום שהוא לא אוהב אותי. אוהב רק את אבא. דיברנו עם פסיכולוג, יועצים, מה לא...ביקשו להתעלם, לומר לו שאפילו שהוא לא אוהב אותי להסביר לו שזה בסדר, ושאני תמיד אמשיך לאהוב אותו לא משנה מה!! אני מטורפת עליו, מסניפה אותו, צוחקת, מדגדגת, יוצאים לזמן איכות, קוראת לו סיפור, יושבים לאכול יחד, מטיילים, אפילו בדיקה אצל רופא שיניים אני מבלה כזמן איכות, מחמיאה לו שהוא מדהים, שהוא חכם, מקסים, נבון וכל הכבוד שהיה אמיץ אצל הרופא, לא מפנקת יתר על המידה, וגם אם אני קונה משהו בשקל אז כיף לו, אבל הוא תמיד תמיד דואג לומר לי בפנים שהוא לא אוהב אותי לא משנה מה! אני לא יוצאת מגדרי כדי לרכוש את אהבתו אלי, לא עושה את זה!!! אבל כואב לי במפנים, מטריד אותי שהילד גודל בידיעה שהוא לא אוהב אותי. עוד מעט בן 5, כבר מבין יותר, יודע יותר, מתי זה אמור לעבור? הסבלנות שלי פוקעת...הוא מדהים, כובש, מצחיק ואני כל כך מאוהבת בו, מה אני עושה לא בסדר??

שאני לא מתאמצת להיות אמא שלו יותר מהרגיל. אני אמא שלו ועושה מה שאמא אמורה לעשות, אם זה להשקיע, לשחק, להקשיב, לחבק, לגעור כשצריך ועושה אותם דברים שעשיתי עם הבן הגדול...