ילד בן שנתיים וחצי עושה "דווקא"

שלום רב. קודם כל מדובר בילד שאני מאוד אוהבים לפנק והוא זוכה לתשומת לב רבה. המצב כבר די מתסכל אני אתאר סיטואציה שהילד אוהב לעשות: הוא לוקח צעצוע ומתחיל לדפוק אותו בשולחן ואז אני אומר לו די מאמי כשאני רואה שזה לא עוזר אני מתחיל להרים את הקול ועושה תנועה עם יד שאסור! ושגם זה לא עוזר אני נותן לו פליק ביד והוא אוטומטית "מחזיר לי". ברגע זה אני לוקח אותו לחדר (מה שהוא מאוד לא אוהב) וסגר אחריו את הדלת. בהתחלה הוא פשוט היה עושה זאת אוטומטית (הולך וסוגר אחריו את הדלת בכעס) ועכשיו אני זאת בצורה תקיפה וזה גורר ממנו צרחות. אמרתי שהנה אולי הוא ילמד אבל נאדה. הוא ממשיך "לתקוף" אותי ואת אישתי במכות,הפיכת צלחות וכדומה הפליקים כבר לא עוזרים וגם לא הנעילה בחדר (שרק גורמת לו לצרוח וקצת מרגיעה אותו מלחזור על המעשה). עכשיו שנולד לנו עוד תינוק המצב רק מחמיר..הוא פשוט עושה "דווקא" לעיתים יותר תקופות. כיצד להעניש את הילד או לחילופין ללמד אותו בדרך "עדינה" יותר שכך לא נוהגים? ב. הילד ניחן בכושר "עצמאות" חריג. כל דבר שדורש יד של הורה (מקלחת,אכילת מעדן וכדומה) הוא אומר "לבד לבד" ודורש לעשות את כל הפעולות לבד ללא עזרה מאיתנו. היא מתנגד בתוקף שנאכיל אותו ואפילו את החביתה הוא דורש להכין לבד(לאן הגענו). מה ניתן לעשות לגבי זה?

מהתיאור שלך נשמע כאילו הבנת שאנחנו מכים אותו עם אגרופים ובעיטות אבל זה ממש לא ככה. אני נותן לו פליק ממש עדין על היד או על הלחי אבל ממש לא משהו רציני. סה"כ אנחנו מאוד אוהבים אותו וחרדים לשלומו(ובגלל זה אני כותב כאן) אבל האם המשפט עת להטיף,עת לנזוף ועת לעשות-לצלוף(כמובן לא ממש לצלוף חס וחלילה) לא נכון לגבי סיטואציות מסוימות? לפעמים זאת לא הדרך להוריד את הבטחון של הילד וליצור אצלו רתיעה מסוימת מלחזור על המעשה? האם הילד לא חושב שהנה קיבלתי פליק לא נעים ולמה שאחזור על אותה פעולה בעתיד ואקבל עוד פליק? איך בכל זאת ניתן ליצור רתיעה אצל ילד שיחדול מהתנהגות מסוימת כמו הפיכת צלחות או הכאת ונשיכה שלו כלפינו? אנחנו די מתוסכלים מהמצב.