הילד רוצה מה שיש לאחרים

בני הוא בן 12 . הוא מבקש /דורש שנעניק לו מה שיש לילדים סביבו. כמובן שאם אנו נענים, זה מספק אותו לתקופה קצרה ואחר כך מתחיל נדנוד לגבי חפצים חדשים. התופעה מאוד לא סימפטית כי היא אמורה להכניס אותנו למירוץ חומרי שאין לו סוף וגורמת לו להיות בתיסכול תמידי כי תמיד יהיה בשכונה מישהו עם סלולרי צעצוע ומחר רכב חדש יותר. איך אומרים לו לא בלי לגרום לתסכול ולכעס .

רון שלום, תפקיד הילד שלך הוא לרצות ולשאוף ותפקידך לשים גבולות ולהכין את ילדך לעולם שבחוץ. להכין אותו למצבים בהם הוא לא יוכל לקבל כל מה שרוצה. ובכלל להשאיר אותו עם הרצון עם המוטיבציה לשאוף למשהו. עצוב, קשה ומרפה ידים יהיה עבור ילדך להיתקל בפעם הראשונה, בסירוב עיקש, בעולם שבחוץ. עדיף שתתחיל להרגיל אותו לאפשרות במקום החם והאוהב שבבית. תוך הבנה לאכזבה שלו, לתסכול שלו ואמפטיה אמיתית (כי בא נודה אף אחד לא אוהב שאומרים לו לא... בעיקר הוא אם הוא מאד רוצה...) בדבריך הזכרת סיבה נוספת שבגללה חשוב לומר לא. כוונתי לכך: "זה מספק אותו לתקופה קצרה ואחר כך מתחיל נדנוד לגבי חפצים חדשים..." זה חלק מהבעיה, השפע האדיר והמסנוור אליו חשופים היום הילדים גורם לסף רגישות ועניין מאד נמוך. ומכאן החשיבות לא להציף את הילדים בגירויים. ואם תחשוב על זה אנחנו מציפים אותם במבול גירויים, משחקים, חוגים, פעילויות.... מגיל 0. ובכך יוצרים ילדים משועממים שנמצאים במרוץ בלתי פוסק אחרי ריגושים ולצער כולנו על חלק מהריגושים השליליים אנו שומעים בחדשות. אלכוהול, סמים, גז מזגנים, מכות, סכינים ועוד. מאחלת לך עמידה איתנה בחווית התסכול של ילדך, נועה נדב בר-אבן

תודה עבור התשובה. הבעייה עם הילד שסירוב נענה בתגובות רוגז. ללא קשר ליכולות הכלכליות שלנו לא נראה לי שאני צריך לקנות "שקט תעשייתי" ואווירה סבירה כנגד מתנות שאני מסכים לקנות לו כי אם אקנה הוא "ברוגז" אינו אוכל ומשתדל להציק לנו . נוצרת אווירה של סחטנות שהיא ממש מקוממת ולא נעימה.