קנאה קיצונית

אני מנהל זוגיות פרק ב' כאשר ילד אחד בן 9 הוא שלי (אני אב משמורן) והילד השני בן 10 הוא של בת זוגתי (אם חד הורית) - מאז עברנו לחיות ביחד כמשפחה אני נתקל בביטויים קיצוניים של קנאה מצד הבן של בת זוגתי וללא סיבה - אתן דוגמא - בביקור האחרון שלנו בפארק המים בני נפל ונקע את רגלו. בעודו מתייפח בבכי ואנו מטפלים ברגלו (ממש שתי דקות מתחילת האירוע) התחיל הבן השני לצרוח שהוא גם פצוע (טענת שווא מגוחכת) ומדוע אנו לא מטפלים גם בו באותה המידה וכי אנו לא אוהבים אותו...הסיטואציה היתה מרגיזה מאוד תוכלו לדמיין את הילד הפצוע כשהשני דורש תשומת לב מיידית על חשבונו...אך בכל זאת בת זוגתי נשכה את שפתיה ניגשה אליו והעניקה לו יחס חם ואהבה...הדבר חוזר ונשנה ובכל פעם אנו מגלים סלחנות רבה ומרעיפים עליו אהבה וסימפטיה - הילד הנו חכם ואינטילגנט ואני חש כי הוא מבין שהוא אינו מתנהג כיאות - האם ההבלגה והתמיכה ללא סייג שלנו מועילים או אולי מזיקים - האם לא כדאי להביע רגשות אוטנטיים בפני הילד על התנהגות כזו?? אני חייב לציין באופן אובייקטיבי ביותר כי הבן שלי הוא ממש מלאך קטן, למרות שהלה דורס משתלט לו פעם אחר פעם על רכושו ועל הספייס המשפחתי בכלל הוא מבליג ומוותר לו כל הזמן...