כיצד עלי להתנהג?

אני ובעלי נשואים כשנתיים. הבאנו הבאנו תאומים לעולם,כעת הם בני 4 חודשים אוטוטו, הבעיה היא שבעלי עובד כל יום משרה מלאה ואילו אני לא עובדת אלא איתם בבית, וכעת אמשיך את השנה השנייה ואחזור ללימודים להיות סטודנטית. בזמן שההורמונים ריחפו ושהייתי נואשת לעזרה ביקשתי מבעלי שיעזור לי לטפל יחד איתי בילדינו, בשביל שאני אוכל לסיים את השנה הראשונה בלימודים ולעבור את המבחנים, כך שבזמן שהתכוננתי למבחן הוא היה איתם. ברוך השם סיימתי את השנה הראשונה בזכותו ועזרתו אך אני מרגישה עוד מאז הלידה שלא הייתה לי או לו מנוחה כלשהי, הוא כעת מתלונן כל יום שהוא יעזור ביום אך אינו רוצה להאכיל יחד איתי בלילה, כאשר הוא מאכיל הוא לא מסיים את משימתו עד הסוף ומעוניין לחזור לישון כמה שיותר מהר, וזה מעצבן אותי כי אז שוב הנטל עלי.. הוא מזכיר לי את הבטחתי לכך שברגע שאסיים ללמוד אני רק אהיה איתם ביום ובלילה אך כמובן משימה זו בלתי אפשרית ולטובת הילדים עדיף שיעזור לי כמה שיותר למרות שהוא גם עובד. הוא אף טוען שאף גבר לא פעיל ועוזר כך עם הילדים ושרוב הגברים לא עושים כלום והוא גם מעוניין להיות כמותם. אני טוענת שאם הוא הביא איתי ילדים ובמייוחד שהתברכנו בתאומים, שיעזור לי להאכיל אותם גם בלילה ואם מתאפשר לו גם ביום אז מומלץ למרות שרק אני איתם. בכל מקרה הגעתי למצב שאני לא מעוניינת לתת לו לישון. הוא סיים להאכיל ילד, כעת הוא צריך לסיים את המשימה ולדאוג שירדם.. לשים לו מוצץ וכד?.. ואני מטפלת בלילה ביחד שאני האכלתי, אך הוא לא רצה לקום, מעצלנות ולכן שפכתי עליו שמן שיקום הוא שפך בחזרה + את שאריות החלב שנותרו בבקבוק. החדר נראה בלאגן והוא עבר לחדר השני לישון.. לא מעניין אותו כלום, הוא פגע לי בעיניים ויכל לפגוע בילדים, הם התחילו לבכות לנוכח האוירה אך אני נאלצתי להתקלח .. איך עלי להתנהג? מה עלי לעדות עם הגנון הזה? אמרתי לו שאין מה לעשות יש לו כעת ילדים והוא צריך להתמודד.. המריבה הייתה ביום שישי, בגלל שלמחרת יום שבת והוא אינו עובד אני מרשה לעצמי שיעזור לי בלילה אך אם זה היה יום חול הייתי מתחשבת בו ומנסה להאכיל את שניהם.