בעיות עם סבתא

ד"ר שלום, אני בת 30 נשואה ואמא לילד בן כמעט 3. אימי גרה קרוב אלינו והיחסים ביננו היו עד לאחרונה קרובים ביותר! מאז שנולד ילדי הוא האור של המשפחה. כולם אוהבים אותו רוצים להיות בקרבתו. הוא הביא למשפחתנו הרבה שמחה ואהבה ואני שמחה על כך. אמא עוזרת לי לטפל בו היות ואני ובעלי עובדים דיי קשה ועל כן היא מאוד מעורבת בחייו ואני שמחה על כך. יחד עם זאת, המעורבות שלה, הפכה להיות רועץ ביחסינו ומצאתי שהיחסים שלנו רק מידרדרים עם השנים. אני לא רוצה להרחיק אותה מילדי שכן הקשר שלהם הוא באמת קשר יפה ומיוחד, אבל מצד שני אני רוצה את הקשר הטוב והיפה שהיה לי עם אמא שלי. כשאנחנו ביחד (אני אמא והילד ולפעמים גם אנשים נוספים), היא מעירה לי השכם וערב על דברים הקשורים לילד. לפעמים אני מקבלת את ההערות ולפעמים לא. כשאני לא מקבלת את ההערות זה כמעט תמיד הופך לריב. ריב מכוער ביותר שמעלה כל מיני דברים שאין להם קשר להערות שלה. ניסיתי להבליג ולא להגיב אבל היא ממשיכה עד שהיא מקבלת תגובה. היא לא מוכנה שהוא יבכה והיא לא מוכנה לומר לו לא. היא גם לא מוכנה שאני אעשה זאת ולכן נותר מצב שבו הילד יודע שכשהיא באיזור (וזה הרבה), הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא זורק דברים, מכה אנשים ומתפרע. אני לא יכולה לומר לו כלום כי אז היא מתנפלת עליי או גרוע מזה, מפסיקה לדבר איתי תוך שהיא מסננת עקיצות ודברים רעים אחרים. נותר מצב שאני משתדלת לחנך את הילד המתוק שלי לגבולות, ככל האפשר (אני גם לא האמא הכי קשוחה שיש), אבל כל מה אונה היא הורסת. הוא אפילו למד לבכות "בכי מזויף". אם בטעות מישהו אמר לו "לא" למשהו, הוא מיד מתחיל להשתטח על הרצפה ולעשות קולות של בכי. כשהוא לבד איתי ועם בעלי זה לא הולך, אבל כשהיא גם באיזור, זו ההתנהגות שלו. דיברתי איתה הרבה פעמים על כך שאני אמא שלו ואני זו שקובעת את הגבולות עבורו ושהיא יכולה להתמקד בלהיות סבתא תוך כיבוד החינוך שלי, אבל היא לא מסכימה איתי ואומרת שזה שאני לא מקשיבה לה בכל מה שהיא אומרת לי לעשות בקשר לילד זה חוסר כבוד אליה ושאני לא מוכנה ללמוד מהניסיון שלה. אמרתי לה שאני רוצה ללמוד מהניסיון, אבל אני לא מוכנה לקבל הוראות כי אני יכולה להחליט מה טוב ומה רע ואיזה דפוס חינוכי אני רוצה לאמץ ואיזה לא. אבל היא לא מוכנה לקבל את זה ואני נמצאת במקום שבו אני מרגישה שהיחסים שלי עם אמא שלי מתפוררים בגלל ההתעקשות שלה להתערב ולחנך את הילד שלי. אני יודעת שכתבתי הרבה, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לדבר איתה, גם רבנו על זה לא מעט ושום דבר לא עוזר. אני לא רוצה להרחיק את אמא מהילד או מחיי, אבל כבר ממש לא נעים לי כשהיא לידי כי היא כל הזמן תוקפת אותי ליד הילד ואם הילד עושה משהו שצריך להבהיר לו שזה לא בסדר, אני לא יכולה לעשות כן כי זה יגרור ריב! חשוב לי להבהיר שבגדול אני מאוד עדינה עם הילד. אין חלילה מכות או צעקות (לעיתים חריגות כשהוא עושה משהו קיצוני אני נותנת צעקה, אבל זה באמת לעיתים נדירות ורק צעקה אחת קטנה). כל פעם שאני אומרת לו "לא" על משהו, זה מלווה בהסבר ובחיבוק ואני גם דואגת לומר הרבה יותר "כן" מאשר "לא". הבעיה היא שאמא שלי היא נגד כל סוג של גבולות וחינוך. גם אנחנו גודלנו ככה, אבל אני לא רוצה את צורת החינוך הזאת. אני לא רוצה יותר מידי גבולות, אבל גם לא רוצה שהילד יגדל את עצמו. בשביל זה יש לו הורים! מה לעשות?? מיקה.