חוסר קתיקשורת

שלום רב, אני חד הורית. גידלתי לבד את בני. היום הוא בן 20 וחייל. מאוד מוכשר ומאוד מוצלח. יש לו חברה קבועה מגיל 15, יש לו חברים טובים ולכאורה ניראה הכל תקין. אבל הוא בקושי מתקשר איתי. חוץ מדיבורים מעטים על פרטים טכניים כמו מה לאכול, אם הוא יכול לקחת את האוטו,שהוא צריך כסף למשהו וכו..ועוד פה ושם דיבורים מעטים ביותר. הוא חוזר מהצבא כל יום הביתה, מוריד את המדים, יושב ליד המחשב, מדבר בטלפון עם חברתו וחבריו, יוצא למפגשי חברים וכמעט ולא מחליף איתי מילה. ואם כןאז הוא בעיקר מתלונן: למה הטלויזיה בקול רם? למה לא זרקתי דברים מקולקלים מהמקרר ועוד. בסופ"ש כל הזמן הוא עם חברתו או בביתינו, או בביתה, או יוצאים לבלות. הם מחליפים איתי מעט מאוד אפילו כשאני מכינה ארוחות ערב ביום שישי ויושבים יחד לאכול יש מתח באויר ואין אוירה טובה ונעימה גם מצידו וגם מצד חברתו. ההרגשה מאוד לא נעימה. ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו ולא הצלחתי לפתח את העניין כי הוא ביטל זאת ואמר שאינו מבין על מה אני מדברת. יש לציין שעם חברתו ועם חבריו הוא בהחלט מדבר הרבה ובקשר טוב איתם. לאחרונה המצב מחמיר, כי גם אני כבר מתייאשת מלהתאמץ ולנהל איזשהו שיח סביר במצב רוח טוב ולכן השתיקות מעמיקות.יש לציין כי אני די לבד. אחרי יום עבודה וכל העיסוקים כבר אין לי חשק וכוח לאנשים נוספים ולכן אני די הרבה לבד. מה דעתכם על מצב זה?אני מרגישה שאני לא יכולה לצאת ממנו..... תודה. דליה