בן 3 שנים

היי, בני בן 3 שנים, ביתי נולדה לפני חצי שנה. לאחרונה הוא החל מתעקש על כל דבר- בוכה וצורח כשלא מקבל מה שהוא רוצה. מסרב להפרד ממני בבוקר, נדבק בי פיזית בכל רגע נתון. אם אני לא בטווח הראיה שלו (אפילו שאני איתו בבית- מתחיל לקרוא לי ברצף "אמא אמא", למרות שאני עונה לו ולא מפסיק. נכנס להיסטריה גמורה כשאני לא לידו. מתעורר פעמים רבות במשך הלילה ודורש שאכנס איתו למיטה. כשאני נכנסת איתו למיטה- הוא בועט בי ומכאיב לי כל הלילה. לא מוכן בשום פנים ואופן שאבא שלו יקלח אותו או ישחק איתו, "רק אמא". דורש שלא ארים את בתי, מבקש שאתן אותה לאבא, או שאניח אותה במיטה. לא מוכן ללכת לשום חדר בבית לבד (להביא משהו), טוען שהוא מפחד. ברור לי שהתנהגותו קשורה בהולדת בתי אך זה כבר בלתי נסבל. ללא שינה, או רגע אחד פרטי משלי (הא גם נכנס אחרי למקלחת ולשירותים)- אני נהיית כבר חולה פיזית. שלא לדבר על מצב נפשי קשה. שאלתי היא- איפה לשים את הגבול? עד כמה לוותר לו וללכת עם בקשותיו ומתי לומר- עד כאן? מצד אחד- הוא במצב נפשי קשה ואני רוצה לתמוך בו ולתת לו הרגשה שאנחנו אוהבים אותו כמו תמיד גם אחרי שנולדה אחותו, ומצד שני- אני לא רוצה שירגיש שאנחנו מפחדים ממנו. איפה עובר הגבול? תודה רבה מראש.