ילד בן שנתיים ו- 3 חוד' מרביץ
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום רב! בני המקסים מתנהג לאחרונה בצורה מאוד אלימה. הוא מרביץ, שורט וצובט לפעמים גם מתוך שיעמום או בלי סיבה ממשית. למשל במשחקיה או עם ילדים מהמשפחה לעיתים הוא סתם דוחף או מרביץ. ככל הנראה זו התנהגות שהוא מחקה מן הגן או סתם התנהגות שהוא סיגל לעצמו. אנו מנסים להסביר מס' פעמים ברגוע אך זה לא עובד. זה מגיע לצעקות וגם זה לא עובד. ניסינו עונש שבו אני שולחים אותו לכיסא בפינה לאחר מעשה לא ראוי וזה לא עוזר. אני ובעלי חסרי אונים. כלום לא עוזר. זה הגיע למצב שאנו חיים באווירה של צעקות בבית וזה מתסכל מאוד. אני יודעת שהילד כנראה מחקה את ההתנהגות הזו אך אנחנו חסרי אונים... אשמח לעצה טובה!
שלום לך יערה, זה היה קצת מנוגד לקרוא שאת כותבת על הילד שלך שהוא מקסים ומצד שני הוא מכה וצובט. אני מבין שאת מיחסת את זה לדברים שהוא לומד בגן. ביחד עם זאת בבית יש צעקות וכעסים ועונשים.כך שהמצב לא כל כך טוב. דבר ראשון, אני מציע שלא תכעסו על הבן שלכם. דבר שני, אני מציע שלא תתנו לו עונש.אני חושב שילדים בגיל הזה לא מבינים מה זה עונש והם רק מבינים באיזו שהיא דרך שיש מתח ואובדן שליטה סביבם. אני חושב שהוא לא יודע שלא נכון להרביץ וכי זה פוגע באחר. לדעתי חשוב לשמור עליו שהוא לא יכה. כאשר הוא מכה , כדאי להרחיק אותו מהילד או מהמצב שבו הוא היכה . מצד שני ניתן להמשיך לשחק איתו ולהנות איתו . הוא אמור ללמוד בצורה הדרגתית שלא מכים. לא בצעקות ולא בעונשים. מה דעתך? אהוד גלבוע
אהוד שלום! תודה על התגובה המהירה. ראשית, אולי הניסוח במשפט הראשון לא נוסח כראוי...הבן שלי עדיין מקסים בעיניי למרות ההתנהגות התוקפנית שלו לעיתים אך חשוב לציין שלא כל הזמן הוא מתנהג כך. הוא גם יכול להיות ילד רך ומתוק ושכיף לשחק איתו. שנית, אני גם לא לגמרי בעד שיטת עונשים אך זה נעשה מחוסר אונים ולפי עצה של חברה גננת. אני מודה שקשה לי לא לכעוס כאשר הוא לעיתים צובט אותי בלי סיבה ובועט בי וזה מאוד כואב. אם הבנתי נכון אתה חושב שצריך להתעלם כאשר הוא מרביץ...ניסיתי גם את זה אך לרוב זה לא מועיל וזה קשה. הצביטות שלו מאוד כואבות ואינסטקטיבית זה מוציא ממני כעס..לעיתים אני מבקשת ממנו שבמקום מכה ייתן ליטוף. לעיתים זה עובד.. אני עדיין לא יודעת מה לעשות...