הסוד יתכן...מאחרי ניתוק קשר בת דודתי עימי: קראו נ

שלום רב לליאת ברעוז, לעמית, לנועה היקרים: הנה לכם סיבה היפותטית אפשרית מאחרי רצון בת דודתי לנתק עימי הקשר: אנא שימו לב לנכתב על ידי בהמשך: אני לכשעצמי, נוהגת להתעניין בשלום האחר+לספר/ לשתפו בחוויות מחיי. בת דודתי, נהגה / נוהגת לעיין/לקרוא את אשר כתבתי, ולהעיר על כל תג ותג אשר לפי דעתה יש מקום להתעכב ולתקן אותי. אני אוהבת לכתוב לפי איך שבא לי (כפי שאומרים בסלנג), אני אוהבת להוסיף כוכביות היכן שמתחשק לי,לקצר מילים, וכדומה. מניחה שהרעיון הובן. בת דודתי בשיטתיות ועקביות פשוט "מכסחת" אותי על צורת הכתיבה, מעירה לי כאילו שכרתי מעין עורכת לשונית/ מגיהה מקצועית !! ניסיתי להעיר שימת ליבה על אופן התייחסותה כלפיי, אך היא בשלה. ************************************************ הנה לפניכם אחד מאופני התייחסותה כלפיי: אכן תשובה מושקעת, כל הכבוד. המכתב ארוך אבל אם תסתכלי, עשיתי לו הגהה וקיצרתי אותו כדי שהאורך שלו יהיה לפי התוכן ולא רק לפי הרווחים בין השורות. אני לא מבינה את ההגיון או שזה סתם איך שבא לך: הכוכבים שאת שמה אמורים להפריד בין נושאים אז למה את שמה אותם סתם בתוך אותו נושא , למשל על יהודה וכל הסיפור. או בסיפור על יעקב, למה את מפרידה עם כוכבים כשאת בתוך אותו נושא ולמה את פותחת רווחים כל כך גדולים בין השורות? אני מבינה את הקטע עם הצבעים והגדלת האותיות: את מנסה לבטא עוצמה רגשית בכתב, אבל את הרווחים בין השורות אני לא מבינה, איך הם משרתים אותך. לי אישית זה מאד מפריע לקרא את הרצף ואפילו סידרתי את זה כדי שאוכל להתייחס. הקייטנה: קייטנה במכמורת לשבועיים עם לינה. הרבה ים, פעילות חברתית ועצמאות בתוך חברת הילדים, קצת כמו בקיבוץ שלנו של פעם. 2. מאן דהוא לפי ידעתי את העברית זה סתם מישהו ללא כל אפיון. כשאת מתכוונת שזה מישהו מקצועי אז את צריכה לדבר ברור ולהגיד מישהו מקצועי. ואם לא הבנתי אותך את אמורה להתנצל שלא דיברת ברור ולא להפיל את זה עלי- שאני הבנתי באופן שלילי וחבל. חבל שאת לא יודעת עברית. חבל שאת לא לוקחת על עצמך אחריות לטעות שלך. זו דוגמא קטנה שמספרת עליך המון ובגלל זה אני נטפלת. אני מנסה להראות לך איפה את מאשימה מישהו אחר ולא את עצמך. כל ההתכתבות הזאת איתך היא כדי להראות לך דברים. כמובן שהגזמתי, את יודעת עברית אבל פה נכשלת וגם אסטרטגיה, המילה היא אסטרטגיה ולא סטרטגיה. האסטרטגיה. 4. בקשר ליעקב: מכל מה שאת מספרת אני לא מבינה למה הטיפול אז לא ארך הרבה. אז מה אם הקיבוץ מביא פסיכולוגית, צריך ללכת אליה. ההורים, לא הילד הקטן שבקושי יכול לבטא את עצמו. כשאני הולכת לפסיכולוגית אז ברור שאריה זקוק לטיפול על הקללות שלו (לא אותי אבל את הילדים ואת כל העולם) וכמובן שגם אני זקוקה לטיפול כי אני חיה עם אדם כזה. למה את לא הלכת לטיפול? למה לא דאגו להסביר לך שאת צריכה טיפול? או שאת בחרת לא ללכת לטיפול כי את בסדר. זה מה שאני יודעת מהחיים עם אדם מקלל שיכול ללמד את בעלך יצירתיות בקללות, את הכי גרועות. ואגב, גם לאריה יש בעיות עור ברגליים. אז אני הולכת לטיפול כדי להתמודד אתו, למה את לא הלכת לטיפול? פה זאת האחריות שלך שלא נראה לי שלקחת. כנראה עשית מה שיכולת, מה שידעת אבל מהמקום שאת עומדת בו היום אפשר לראות דברים אחרת וגם לבקר את עצמך, להבין אבל לבקר. להבין שאי אפשר היה לעשות אחרת, מן הסתם, אבל להכיר בכך שעשייה אחרת היתה מביאה חיים אחרים. את בחרת בעזיבה, לא בהתמודדות עם האדם הזה. אז, כשהייתם משפחה צעירה ולא רצית או יכולת לעזוב, אז היית צריכה עזרה בהתמודדות איתו ואת זה לא קיבלת כי.... כאן האחריות שלך, בתשובה שאת תתני. אנשים עוזבים מקומות קשים, מקומות עם אלימות אבל לא תמיד פותרים את הבעיה עצמה שלהם עם עצמם. למשל בקשר חדש המצבים יכולים לחזור על עצמם באותו דפוס. אבל, כל דבר בזמנו, ובינתיים טוב שאת מתאוששת וחיה חיים מלאים. הקשר שאת יוצרת עם המשפחה מדהים ואפילו עם יודה'לה, כל הכבוד. הנה את מתחילה להיות עטופה במשפחה. אני לא מוסרת ד"ש. זה ברור. יש בהתכתבות איתך משהו שמאד מעניין אותי וביחוד כשאת מרגיזה אותי. אני מחכה לראות מה תגידי שירגיז אותי. אז אני מבינה שיש בי משהו לא פתור שאת מעוררת. משהו שאני מרגיזה את עצמי ואת רק מראה לי אותו... אבל זה מסובך מאד. תרגיל למתקדמים. ביי ולהתראות *************************************** דוגמא שנייה ברשותכם לאופן התייחסותה אלי: "אני מבינה שאת מרגישה בדברים שלי ביקורת אבל אני רואה בהם חקירה. אני אוהבת לחקור ולדעת מאיפה זה בא, ולמה, וכמה... ואיך מרגישים עם זה. אני גם אוהבת לספר לך מה אני מרגישה כלפי הדברים שאת עושה, זה מה שאני מרגישה ואת צריכה לדעת את זה, לא? איך תדעי מי אני, מה אני אוהבת ומה מציק לי אם אני לא אגיד לך? זה מתקשר לך כביקורת אבל אם זה וזה וזה מפריע לי, איך אני לא אגיד? אם את רוצה תשני ואם את לא רוצה תמשיכי כמו שאת אבל אל תבקשי ממני לא להגיד לך אם משהו מפריע לי, אחרת איזה מין קשר זה? של אחת ששותקת וסופגת דברים שהיא לא אוהבת? אם מפריע לי שאת מרווחת כל כך את השורות, למה שלא אגיד לך? זה מפריע לי לראות את כל המכתב ולהתייחס אליו. אני לא אומרת לך איך לכתוב, אני רק אומרת לך שזה מפריע לי, תעשי עם זה מה שאת רוצה. אם מפריע לי שאת טועה במילה בעברית ומאשימה אותי שלא הבנתי נכון, למה שאני לא אגיד לך את זה? את מאשימה אותי בשעה שאת טועה ואני אשתוק לך? זאת ביקורת? זה דיון וחקירת הדברים שאנחנו אומרות ואיך הם מתקבלים אצל האחר" _____________________________________ לסיכום: אני ציפיתי שבת דודתי תתייחס בכבוד לתוכן מכתבי אליה, וכן לאופן כתיבתי. **(בעייני, הביקורת השיטתית שבכל פעם חויתי מצידה, הייתה שלא לעניין, וניסיתי להעיר לה על כך. ******************* תגובתה ------------הייתה רצון לנתק התקשורת עימי. מה תאמרו כרגע? אשמח לתשובה ענ יינית ומכבדת. תודה !!!!!!!!!!!!!

שלום רב לך, רוב תודות שפנית אלי ע"מ שאסביר כוונתי. אני מבקשת לשמוע המלצה לגבי אופן התייחסות אופטימלי שלי כלפי בת דודתי עקב התנהגותה. *(כלומר,התעלמותה הכמעט טוטאלית מתוכן מכתביי, וכנגד - התמקדותה ב"קוצו של יוד" = צורת הכתיבה / צורת התבטאותי בה בחרתי לבטא עצמי. תגובתהלמכתבי= "כיסוח" וביקורת יתר את תוכן המכתב המסויים אותו כתבתי אליה באותה עת.) *********** דבר נוסף אותו אני מבקשת מאוד ממך הוא: ניתוח אישיותה אף באופן היפוטתי בהקשר הנ"ל מעניין אותי מה מניעיו של אדם הנוהג כך? על אילו צרכים - עשוי לענות אופן תגובה שכזה? רוב תודות . סומכת ומאמינה שאקבל מענה לעניין. *אגב, הנני בעלת תואר בהצטיינות בפסיכולוגיה וחינוך. מה מאפייניו האישיותיים של אדם הנוקט אסטרטגיית תגובה כפי שבת דודתי מבטאת?