אלימות של ילד בן שנתיים ושלושה חודשים
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
אהוד שלום, תודה על תגובתך. בעיקרון אני מאמינה בטיפול ובהדרכת הורים אך יחד עם זאת אני מרגישה כי זה מוקדם עבורי, כל שכן שהאלימות של בני הינה התנהגות שרק החלה (כשבוע) וזה הקושי היחיד שלי מולו. אני אנסה להתמודד עם כך בכוחות עצמי, אך כמובן שאם לא אצליח אפנה להדרכת הורים. האם תוכל לתת לי דגשים או נקודות שאוכל להיאחז בהן? אני מדברת עם בני ללא הרף, מסבירה לו שהתהגותו לא נעימה ושהיא פוגעת בי ואני עצובה. אני משיימת לו את רגשותיו ומדגישה כי גם אם הוא עצוב/מתוסכל/ עייף/ כועס.. לא מכים. האם תוכל לתת לי הדרכה כיצד לפעול בעת שהוא מכה אותי? האם להעניש אותו? אינני דוגלת בשיטת עונשים מכיוון שאיני רוצה ללמד אותו כי שימוש בכוח הינו הפתרון, אך אולי אין בפני ברירה? אשמח לתגובתך בנושא.
חג חנוכה שמח, אכן גם אני מתנגד לעונשים. אני מציע להתנהל מול הילד באופן מעשי ופיזי , אם הוא לא מקבל את מה שמבקשים ממנו מילולית. זה שאת אומרת לו שאת מאוכזבת ממנו וכועסת עליו. בעיני זה גורם לו להמשיך את מעשיו. זה שאת אומרת לו שאת עצובה, רק מדגיש את החולשה שלך מולו. לדעתי כאשר מדובר באלימות, חשוב שההורים יהיו חזקים בעמדם. אני יכול להציע , אבל לדעתי יש צורך במעקב צמוד , כי לוקח זמן עד שמגיעים לתוצאות ויש נחיצות לחשוב לאורך כל התהליך מה לעשות, עד שמגיעים למצב שבו הוא לא מכה. כאשר אני מדריך בנושא הזה, אנשים חושבים שאין הבדל בין מה שאני מציע לבין עונשים. אני פועל מתוך תגובה לילד שלא בצמוד למה שהוא עשה אלא זמן מסוים לאחר מכן. אני מציע שבדרך כלל האבא יתן לילד את הסימנים הממשיים בעולמו כדי לבנות את הסמכות של האב אצלו. אבל כל זה הם דיבורים על. אני בכל זאת מציע שתלכו להתיעץ. אולי תקראי את הספר שכתבתי -זוגיות והורות - עקרון הדומיננטיות המתחלפת. יש שם פרק אחד על ילדים כועסים וזועמים. אהוד גלבוע
אהוד שלום, שוב תודה על תגובתך. לקחתי את מה שכתבת לתשומת ליבי ואכן ארכוש את ספרך. חג חנוכה שמח.
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
