בעיות עם בני המתבגר

בני. בן 14 ולפני שנה עברנו דירה והוא התרחק מכל החברים שלו,בכיתה החדשה הוא רכש מספר חברים אך חוץ מלראות אותם בבית הספר הוא לא ניפגש איתם ויושב. כל הזמן עם המחשב ,חוץ. מהאימוני כדורגל שיש לו במהלך השבוע בזמנו הפנוי הוא כל הזמן במחשב..זה ממש מטריף אותי ואני מנסה להגביל אותו בשעות מחשב אבל זה גורם להרבה מריבות ולא ממש פותר את הבעיה,מה עושים?איך גורמים לילד להבין שקשרים חברתיים מאוד חשובים בגיל הזה ואחרי כל כך הרבה שיחות איתו הוא אומר שהוא לא יודע למה הוא לא רוצה להיפגש עם חברים.. מאוד נוח לו עם הלבד הזה ולי ולבעלי זה מאוד מפריע..אשמח להצעות איך לנהוג..

שלום רויטל, אפשר בהחלט להבין את הדאגה הרבה שיש לך לבנך ואת החשש לכך שהוא מבלה זמן רב עם המחשב, לבד ולא יוצר מספיק קשרים חברתיים. אני מבין שאת מחפשת דרך לסייע לו להרחיב את הקשרים והפעילויות החברתיות שלו אך לא ממש מצליחה לפתור את הבעיה. ראשית את ראויה להערכה גדולה על כך, שלמרות שקשה לך עם הנושא, את מצליחה לראות היכן הוא כן מתחבר מבחינה חברתית – כמו שאת מספרת שהוא רכש מספר חברים במסגרת ביה"ס, לוקח חלק באימוני כדורגל. חשוב לפרגן ולהתעניין (עד כמה שניתן עם מתבגר) בחלקים אלה. בדרך זו ניתן לחזק ואף להרחיב ההתחברות החברתית והפעילות מחוץ למסך המחשב. כמו כן יתכן שמתוך התעניינות זו תגלו נקודות חברתיות נוספות בהם הוא לוקח חלק. נתחיל בהסתכלות על אופן ההתמודדות עם הבעיה המוצגת עד כה. הגבלת שעות המחשב או סנקציות אחרות מובילות למאבק ולריחוק. מנקודה זו אתם מקטינים את הסיכוי לכך שבנכם בכלל ירצה להקשיב לתובנות שיש לכם כאנשים בוגרים ומנוסים. הסברים רציונאלים - לגרום לילד להבין שקשרים חברתיים מאוד חשובים בגיל זה – אני משער כי בזמן שאתם עושים מאמץ להראות לו את ההיגיון, בחלק מהמקרים בנכם אומנם נוכח בשעת ההסבר אבל אפשר לראות שהוא סגור והמידע שאתם מנסים להעביר אליו עף לצדדים או נופל על השטיח. במקרים אחרים יתכן והוא מרגיש לא בסדר, חריג, שהצורך להיפגש עם חברים לא קיים אצלו, מצב שעיכול לפגוע בביטחון העצמי שלו ובנאמנות לרצונותיו וצרכיו. כשקראתי את המשפט לגרום לו להבין, חשבתי לעצמי מה זה אומר. אם את צריכה לגרום לו להבין, זה מעמיד אותו במקום ,שהוא לא מבין והרי לבנך אין בעיה שכלתנית או בעיה של הבנה. הוא מבין את מה שאת אומרת לו, אך מחזיק בדעה משל עצמו, בצורך משל עצמו. יתכן והוא חווה אותך מנסה לכפות עליו את דעתך ואז זה מעורר אצלו התנגדות, גם כשהכוונה שלך נובעת מתוך דאגה גדולה ורצון להגן. אני רוצה לתת לך כיוון חדש להתמודדות עם המצב. חשוב להבין שאת ובנך מסתכלים על העולם מזוויות שונות לחלוטיןוזה בסדר. מבחינתך המצב שיש לבנך שעות מחשב רבות ולא מספיק קשרים חברתיים מוגדר כבעיה ומבחינתו מצב זה הינו בסדר לחלוטין, "נוח לו לבד" ולכן הוא לא מנסה להתמודד עם בעיה שלא קיימת. אני מבין שאתם כהורים מאמינים שלמרות שהוא לא רואה את הבעיה, אחריותכם כהורים, כאנשים בוגרים ומנוסים להראות לו את הדרך ולעזור לו להתמודד. אז איך אם כן מראים לבנכם את הדרך? אני רוצה להיעזר בדימוי של מגדלור על מנת להמחיש לכם את התשובה. תפקידו של המגדלור הוא לסייע לספינות להגיע לחוף מבטחים. חשוב לציין שהוא לא מאיר על הספינות את האור אלא מאיר את עצמו וזאת על מנת לא ליצור מצב של סנוור ולנווט את הספינות לחוף. חשוב לזכור דבר נוסף שהמגדלור יכול רק לסמן היכן נימצא החוף אך הבחירה אם להגיע לחוף או לא נמצאת אצל הספינות עצמם. בדומה למגדלור, לנו כהורים יש את האחריות להוביל את ילדינו לחוף מבטחים אך לא תמיד את השליטה המלאה לעשות זאת. אנו כמו המגדלור אחראים להאיר את עצמנו. כלומר, אם נתבונן במקרה הנוכחי להאיר את עצמנו פירושו להתבונן פנימה, לבדוק היכן הנושא החברתי הזה פוגש אותי, איזה מודל חברתי אנחנו כהורים נותנים לילד – איך נראים חיי החברה שלנו , האם יש מקום לשפר אותם, עד כמה אנחנו מבלים מול המסכים השונים בבית (טלוויזה, מחשב, אי פון), האם יש לנו זמן פנאי, ואם כן, האם אנחנו מרוצים מהאופן שבו אנחנו משתמשים בזמן זה.?. אלו הם רק חלק מהשאלות שניתן לבחון. אני מאמין שברגע שאת ובן זוגך תתחילו לבחון את העניין בניכם ואף תתחילו לפעול באופן מעשי לשיפור חיי החברה והפנאי שלכם. יש סיכוי טוב שהדוגמה האישית תאיר לבנכם את הדרך ותאפשר לו לבחור אם הוא רוצה ללכת בה. שיהיה בהצלחה שלומי כהן