ילד עצבני

שלום הבן שלי בן 5 ילד מאוד פיקח ונבון. שמתי לב וקשה לי להצביע על תקופה מסויימת בה זה התחיל , שהילד מתעצבן בקלות. כאשר הוא נופל או מפיל משהו הוא מאשים מישהו אחר (אני, בעלי או אחד האחים ולפעמים חברים) בכך שכביכול גרמו לו לנפילה או להפלת הדבר ומיותר לציין שלפעמים אין קשר בין מה שקרה לאותו אשם. הוא אינו יודע להפסיד במשחק ולדעתי זה קצת יותר מילד שלא יודע להפסיד הוא כועס ויכול להפוך את המשחק. אם כועסים עליו או שהוא מתעצבן על משהו הוא יכול להרים יד, לבעוט.....ואם זה איתי או עם בעלי זו מיד תגובה שלאני לא אוהב אותך ואחרי שהוא נרגע הוא בא ואומר כמה הוא אוהב. לפעמים הוא עושה דברים וכשמבקשים להפסיק זה נעשה גרוע יותר ולאחרונה החלטתי פשוט להתעלם מאותו אירוע ספציפי ולתת לו להרגע וזה עובד הוא נרגע לבד. חשוב לציין שהוא הילד הצעיר במשפחה, ההפרש בינו לבין אחותו הוא 6 שנים ובינו לבין אחיו הגדול 8 שנים. אני יודעת שחוסר מגע הוא משהו מגורם להתפרצויות זעם אצל הילדים אבל אני חייבת לציין כי מגע זה משהו שהכי פחות חסר מצידי בכל אופן הילד מחובק ומנושק המון. אני עוד רוצה לציין כי אנחנו מתגוררים בארהב ושיטת הלימוד בבית הספר היא מאוד נוקשה כבר בגיל כזה. הגננות לא מחבקות והדרישות די גבוהות מהילדים כך שבגיל חמש הילד קורא שוטף. אבל לא קיבלתי פניות מצד המורות על אלימות. רק בתחילת שנת הלימודים וזה נפסק ולמרות ששאלתי אם הוא עצבני ואם הוא מרביץ נאמר לי שלא כך שאני מבינה שזה בעיקר בסביבתנו. העצבים עליהם אני מדברת יכולים להתבטא בכעס מילולי כמו שציינתי אני לא אוהב אותך, בזריקת דבר ספציפי שיש לו ביד, לפעמים הרמת יד וכו שאלתי היא איך הכי נכון להתמודד? אני כרגע מנסה את השיטה של לחבק אותו ללטף ולדבר אליו בקול רגוע ולהסביר שזה בסדר שנפלת או שהפלת. וזה בסדר להפסיד וכו אם יש עוד שיטות אני אשמח לשמוע ויותר מכך האם והי תופעה שכיחה בקרב בני הגיל הזה? אני אוסיף ואומר כי אנחנו מנהלים בית נורמטיבי לחלוטין. שנינו עובדים אבל אוספים את הילד מהגן כך שהוא לא נשאר בצהרון או עם אנשים זרים. מריבות וצעקות בבית כיאה לבית עם 2 מתבגרים ישנם ימים רגועים יותר ורגועים פחות. תודה קרן