ילד בן שנה ושמונה חודשים שעושה "דווקא"

שלום, אני דוגלת בלהסביר לילד שאסור לעשות מה שהוא עושה ולא לצעוק עליו, לדוגמא הילד עולה על השולחן אז אני מסבירה לו שאסור ושזה מסוכן אבל הוא לא הכי מגיב.אני מורידה אותו מהשולחן אבל הוא חוזר על הפעולה הרבה פעמים ופשוט מתעלם ממני.אני לפעמים מגיעה למצב שאני כבר תוקפנית בפה ואני מראה לו שאני כועסת אבל גם זה לא עוזר. הוא מעיף את כל הדברים מהשולחן בכוונה ולא מקשיב לי (חשוב לציין שהוא מבין כל מה שאני אומרת לו)עכשיו אני מקפידה על זה שמה שהוא זורק הוא ירים אבל הכל תלוי בקריזות שלו, כשתחשק לו הוא מרים וכשלא אז הוא מתעלם ועושה מה שבא לו. דבר נוסף, הוא בזמן האחרון מתחיל להרים עלי יד וגם על ילדים ואני אומרת לו בצורה יפה שזה לא נעים לי ושזה כואב לי ושיעשה "טובה" אבל גם פה הכל תלוי בקריזות שלו,הוא יכול לעשות לי ולתת נשיקה וזהו והוא יכול -דבר שקורה לרוב- להמשיך להרביץ ולמשוך בשיער. אני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה. אם אני כאילו עושה איתו ברוגז כדי שיבין שאני כועסת אז הוא מתחיל להתחנף, עכשיו מצד אחד אני אומרת להתעלם כדי שיבין שאני כועסת אבל מצד שני צריך להתייחס כי הוא בא בכוונה טובה ולא צריך "להחזיר לו" (ככה אני חושבת). אני אשמח אם תעזור לי בכל המצבים שתיארתי תודה

אז כפי שציינתי כבר הוא בן שנה ושמונה חודשים.אין לא אחים ואביו מתייחס אליו בצורה מדהימה.הוא מקבל כל הזמן יחס משנינו אז ככה שזה לא יכול להיות נובע מחוסר יחס.מה שכן אני בהריון בחודש חמישי אבל אני לא חושבת שהוא עדין מבין ויודע.בנוסף אנחנו גרים אצל ההורים של בעלי אבל גם מהם הוא מקבל יחס. ביומיים האחרונים הוא ממש התחיל לנשוך אותנו. אנחנו מסבירים לו שזה אסור ושזה לא נעים לנו אבל הוא ממשיך ואז כשאנחנו כועסים הוא בוכה ואנחנו לא מתייחסים.אני ממש חייבת את עזרתך.עולה לי אולי רעיון אבל אני לא סגורה- בגלל ההריון אני כבר לא מקלחת אותו אבל עם אבא שלו ממש כייף :-) אז זה לא שהוא לא נהנה איתו.אולי אני חסרה לו?!?!