היעדר סבתא וסבא בחיי ביתי

שלום רב, אנו זוג נשוי כתשע שנים בשנות השלושים המאוחרות לחיינו, הגרים בקיבוץ. הורים לילדה בת 4. יש לנו חיים נפלאים בכל אספקט. הזוגיות נהדרת ומופלאה, בעלי הוא בעל נהדר, שעוזר, תומך ואוהב. ואבא פשוט מדהים. יכולה לומר שחיינו מושלמים. אני גדלתי בארצות הברית, והורי עדיין מתגוררים שם. הם מגיעים לארץ לבקר הרבה. ביתי קשורה אליהם,ומשוחחת איתם בטלפון כל הזמן. עם הורי בעלי, שגם הם גרים בקיבוץ, אין כל קשר, ואף פעם לא יהיה. הם עשו לנו הרבה דברים נוראים. אציין שגם אם והיינו בקשר איתם, הם אנשים כל כך לא אחראים, שלעולם לא היינו משאירים את ביתינו לבד איתם. ביתינו לא מכירה אותם כלל, כל זה קרה, כאשר היתה בת כמה חודשים. הם לעולם לא הביעו שום התעניינות בה, גם כאשר אבא שלי שכנע אותי רק לתת להם לראות אותה,הסבתא בכלל לא הופיעה , והסבא הגיע כדי לומר שהיא לא תגיע, ושפעם נפלה על הראש בגן ונסענו לבית החולים, מישהו סיפר לסבתא,והיא ענתה : "זה לא מעניין אותי, היא לא נכדתי" . אף פעם לא ניסו ליצור קשר איתה, או לשלוח מתנה ליום הולדתה...שום דבר והיו עוד דברים, אך לא אגולל את כל הסיפורים כאן. כאשר תגדל, אנחנו כמובן שנאמר לה את האמת, אך לא נרד לפרטים. בעלי הוא זה שהחליט להתנתק מהם,לא אני. גם כך לפני , היחסים ביניהם אף פעם לא היו קרובים, ונורמלים. שאלתי היא, האם אנו גורמים לה עוול שאין לה סבא וסבתא בחייה? (הורי נותנים לה המון, אך פיזית אינם כאן תמיד) האם שתגדל היא עלולה לכעוס עלינו שעשינו "החלטה בשבילה"? למרות שלדעתינו עשינו לה רק טוב. אשמח לדעתך, תודה רבה , והמשך יום נפלא

שלום אהוד, אני מאוד מודה לך, על התייחסותך ותשובתך.