קשיי פרידה בגיל שנתיים

ד"ר גלבוע שלום רב, אני אמא לפעוט מקסים בן שנתיים, ילד תקשרותי מאד וחברותי מאד. בני מאד קשור אלי. הייתי איתו בבית עד גיל שבעה וחצי חודשים ובתקופה זו היינו פחות או יותר שנינו 24/7 (עם ביקורים אצל הסבים לעיתים תכופות אך מבלי שעזבנו אותו ליותר משעתיים לבד עם הסבים). חשוב לי לציין שמאז שבני נולד אביו עובד שעות ארוכות, ולכן רואה אותו בעיקר בסופי שבוע (באמצע השבוע הוא מגיע הבייתה לאחר שבני נרדם). בגיל שבעה וחצי חודשים נכנס בני לתינוקיה. אני ואביו היינו שמים אותו ביחד בבוקר בגן ואני הייתי מוציאה אותו בסוף היום. בגיל שנה, התחלתי לעבוד יומיים ארוכים בשבוע. ביומיים אלה הסבים הוציאו אותו מהתינוקיה, ואני הגעתי לשעת הסיפור/מקלחת (עם זאת היו ימים חריגים שבהם הסבים השכיבו אותו לישון). בחצי השנה האחרונה היומיים הארוכים שלי בעבודה הפכו מאד ארוכים כך שלעיתים קרובות ביומיים אלה אני מגיעה אחרי שהוא נרדם. עד לפני חודש לא הייתי בעיה. חשוב לי לציין שבני נמצא בגן שהוא מאד אוהב (לעיתים בשעת אחר הצהריים כשבאים לקחת אותו הוא מסרב ללכת ומבקש להישאר לשחק בגן. הוא גם מספר על הגננות שלו באהבה רבה). בחודש האחרון נוצר מצב חדש שבו אני נאלצת להשאר בעבודה יותר מיומיים ארוכים (לעיתים שלושה או ארבעה ימים בשבוע). לאור זאת הסבים (אותם הוא אוהב מאד מאד) מוציאים אותו מהגן. אני משתדלת שבימים אלה אגיע לפחות בשעה 19:00 כך שיהיו לנו שעתיים ביחד עד לשעת השינה שלו, אך לעיתים זה לא מתאפשר. אני מניחה לעצמי שבעקבות השינוי האמור נוצר המצב הבא שבו פעם אחר פעם בנינזכר בי באמצע היום ובוכה ומבקש את אמא. זה קורה גם בגן וגם בבית ונמשך דקות ארוכות עד שמצליחים להרגיע אותו ו/או עד שמשהו מצליח להסב את תשומת ליבו. יש לבני דובי מעבר שהוא צמוד אליו מגיל שבעה וחצי חודשים אך במקרי הבכי הדובי לא עוזר. בנוסף לכך בכל בוקר כשאנו הולכים לגן הוא מסרב להיפרד ובוכה בכי קורע לב (מה שלא היה עד לפני חודש). הוא גם מסרב ללכת לישון מבלי שאני ואבא שלו נהיה בבית (כך נוצר מצב שבלילות בהם אני או אבא שלו חוזרים מהעבודה באחת עשרה הוא פשוט מחכה עד ששנינו נהיה בבית למרות שהוא מותש מעייפות). לעיתים עוד בדרך לגן באוטו הוא מבקש לחזור הבייתה ואומר שהוא לא רוצה ללכת לגן. במקביל לקושי הפרידה הוא גם התחיל להגיב בבכי כמעט על כל סירוב שלנו ובאלימות (מרביץ באוויר ולפעמים גם נותן לנו סטירות). רציתי להתייעץ איתך מה נכון לעשות? לצערי הקושי הכלכלי לא מאפשר לנו לעבוד פחות ומצד שני הילד שלנו סובל. איך ניתן להקל עליו ומה ניתן לעשות בשביל להפחית את כאב הפרידה? האם מעשי האלימות והבכי קשורים דווקא למצב זה או שפשוט הגענו "לגיל שנתיים האיום"? וכיצד אתה מייעץ לנו לנהוג כדי שבננו יהיה מאושר ולא יסבול כלכך תודה מראש על העזרה.