חבר של אמא

שלום רב אני גרושה + 2 ילדים בגיל ההתבגרות (12 + 17) שחיים איתי. הגרוש שלי גר סמוך אליי, אבל הילדים לא ישנים אצלו אף פעם. אין לנו הסדרי ראיה, מתי שבא לו הוא קובע איתם ישירות, ואם הם רוצים, הם הולכים אליו לשעה-שעתיים וחוזרים. מה שלא קורה הרבה. בשנה האחרונה יש לי חבר. הילדים לא מקבלים אותו, ולא מרשים שיכנס אלינו הביתה. מכיוון שכך, אני יוצאת אליו, ואף נשארת לישון אצלו , 3 לילות בשבוע, שבהם מגיעה הסבתא אליי וישנה עם הילדים. אני יוצאת מהבית רק אחרי שאני מסיימת את כל המטלות, לא משאירה שום דבר לסבתא. ובכל זאת, מקבלת הרבה ביקורת שלילית על זה שאני ישנה אצל החבר, נתפסת בעיני הגרוש, ההורים שלי, הילדים, כאמא שמזניחה את ילדיה. אני מותשת מזה . לא נהנית מכלום. כל היום חיה עם המצפון הזה של הרצון להיות עם חבר שלי ויחד עם זאת, לא להרגיש שאני מזניחה את הילדים שלי. כואב לי מכל הכיוונים ורע לי מאוד. מה אני אמורה לעשות? אני עושה משהו לא נכון?

אני אפילו לא רוצה שיגור איתנו, ולא אכפת לי ולו שהוא לא יכול להיכנס אליי. אבל כל הזמן שאני הולכת לישון אצלו, נותנים לי הרגשה שאני מזניחה את הילדים. הבן שלי שלח לי אס.אם.אס בלילה, למה את מעדיפה להתכרבל עם החבר שלך במקום לבוא ולהיות איתי? נקרע לי הלב.אני מסבירה לילדים שגם לי יש צורך בחבר, והתשובה שלהם "יש לך אותנו, מה את צריכה חבר, לאבא מותר לגור עם חברה, כי אחרת הוא יהיה לבד".