בת בכורה

אהוד שלום, שמי מלי, אני פונה אלייך,בכדי לדעת כיצד לעזור לבתי בפן החברתי. בתי הבכורה בת 7 וחצי-ילדה מקסימה עם לב רחב.ילדה שיודעת להביע את עצמה ולרוב עושה זאת בצורה "מורתית" מידי כך, שהנימה משתמעת לעיתים כהתנשאות, שזו יכולה להיות גם ראשית הבעיה. באינטרקציה החברתית שלה בביה"ס, בתי טוענת שחברותיה לכיתה, בורחות ממנה...ומספרת שלפעמים אין לה עם מי לשחק.בעניין הזה עירבתי את המחנכת וזו ניסתה לקרב אותה אל בנות שאיתן הייתה משחקת בדר"כ ,אך סיכמנו בינינו שזו גם עבודה של הילדה, שצריכה ללמוד להסתדר ולבחור את סביבתה החברתית. עליי לציין כי ישנן תקופות בהן חברות מהכיתה רוצות בקרבתה והן נפגשות ומשחקות יפה ואני משתדלת מפעם לפעם ליזום מפגשים כאלה שיחזקו את החברויות גם בשעות אחה"צ. בעניין ביה"ס, אסכם ואומר שלמרות הקושי, הילדה מלאת בטחון ועל כך מעידה גם המורה ו"עודף" הבטחון כנראה הוא זה שבא בעוכריה. לצערי,ישנה בעיה נוספת במוקד אחר- שכונת המגורים. ישנן 2 בנות בשכונה שהן חברות שלה כביכול.. אחת לכמה ימים פוגעות בה מאוד- מקללות,אומרות לה עד כמה הם חושבות שאינה טובה בשום משחק שמשחקים ,מתעלמות ממנה בהפגנתיות ולפעמים גם סוחפות ילדים אחרים מהשכונה לנהוג כמותן.כשזה קורה,ובתי עולה לבית ומספרת את אשר קרה...אני בוערת מבפנים!!! אך, אני מסבירה לה שעליה להיות רק בחברתם של ילדים שנעים לה במחיצתם ושאני מציעה לה לא לשחק עם אותן הבנות (בעבר ניסיתי לדבר אל הבנות ואפילו עם אחת האמהות אבל הדבר לא משתנה- זהו האופי שלהן שנראה ממרחקים...)מעבר לכך,אני חושבת שהיא צריכה להבין את זה לבד...ולהתרחק מהן כי מבינה שלא טוב לה בחברתן. לצערי -היא אינה מבינה את זה לבד.... וכל פעם שהן באות היא מקבלת אותן בזרועות פתוחות ושוכחת את מה שהיה. מצד אחד אני אומרת לעצמי שזה טוב- לא נוטרת טינה... ואילו מצד שני הניצול והרוע כל כך נראים לעין. נוצר מצב שבשכונה היא חסרת בטחון, מובלת ומוותרת על עקרונותיה. מן הסתם,הקשיים האלו בביה"ס ובשכונה , מקשים על בתי ומעציבים אותה ..(וכמובן את בעלי ואותי), מצב רוחה משתנה ואז גם התקשורת בינינו שונה וכל דבר מרגיז אותה. אנחנו משתדלים להתחשב בה ולהבין אותה.מרבים את הפעילויות מחוץ לבית, יושבים איתה בעצמנו בשכונת המגורים... מצב רוחה משתנה אך שוב למחרת אותו סיפור. הייתי שמחה אם היית יכול להציע לנו כיצד לחזק אותה ולסייע לה להתמודד מול שתי החזיתות האלה-ביה"ס/בית ושאלה נוספת, האם בשבילה אני אמורה להמשיך לקבל את חברות השכונה בביתי?!?! ממתינה לתשובתך. תודה ומתנצלת על אורך הפנייה:-)

היי אהוד, תודה על התגובה. לשאלתך,בעלי ואני "יצורים חברתיים" יש לנו חברים ממגוון מעגלים- ביה"ס, צבא, עבודה וכו... גם הבת האמצעית (בת 5.5) מאוד חברותית -ילדה מקסימה ורגישה (יותר מהבכורה), אך בעניין החברתי לוקחת דברים בקלילות ולרוב מסתדרת עם כולם. יש לנו גם קטנצ'יק בן שנה שמן הסתם קשה להעריך את מצבו החברתי כעת. בעניין הביטחון עצמי של בני המשפחה , אני לא יודעת להעריך את "מלאותו".. אני יכולה להעיד על עצמי שאני חרדה לפעמים לאהובים שלי -שחלילה יקרה להם משהו או לי ואז חלילה ישארו לבד...וזה בוודאי מוריד מן הביטחון בסיטואציות מסוימות (זה התגבר אחרי מותו של אבי ז"ל לפני שנתיים אבל , הדבר לא מנהל אותי באופן שוטף), יש לי גם קושי לדבר בפניי קהל גדול מאוד....אז נסכם שעודף בטחון זו לא הבעיה שלי:-) על בעלי אוכל לומר, שהוא דיי בטוח בעצמו. הוא בניגוד אליי,זורם וקליל ,אך מה שמפריע לי בו בלי קשר לבטחון, זה שהוא לרוב, מתאים עצמו לסיטואציות בכדי להימנע מעימותים..(בשונה מבתי הבכורה שלה אין בעיה להתעמת עם איש). לדעתך ועל פי ניסיונך, האם אין מנוס מטיפול פסיכולוגי? ובינתיים האם כדאי לזרום ולהמשיך לארח את הבנות בביתנו על אף שמתנכלות לילדה? ממתינה לתשובתך. תודה.