פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

ב"ה שלום רב, אנחנו סטודנטים לתקשורת במסלול תקשורת אסטרטגית. אנו מעוניינים לבדוק צריכת חוגים של הורים לילדיהם ואפיונם , הורים בגילאים 25-45 נשמח מאוד אם תוכלו לעזור לנו לענות ולהעביר הלאה את הלינק https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dEpWRjlxa3A5ODhtaUdVQ3FHaHBZdWc6MQ

שלום, מיזה תקופה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות של בני בבית. כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא הופך להיות ילד עצבני, כל בקשה שמבקשים ממנו הוא נתקף בזעם והמילה "לא רוצה" הפכה להיות חלק ממנו. בקשה להכין שיעורי בית הופכת להיות להתקף זעם אחד גדול, בקשה פשוטה כגון: "בא להתקלח" מתסיסה אותו. ההתנהגות שלו לפעמים אף מרחיקה לכת, הוא יכול להרביץ לי,לבעוט בי וחמש דקות אחרי לבקש סליחה. כאשר הוא מתנהג כך אני מנסה להתרחק ממנו עד יעבור זעם. בהרבה מצבים אני מכניסה אותו לחדר להירגע. אחרי שלב ההתפרצות מגיע הבכי ואז אני נכנסת לחדר ומחבקת אותו. כל יום הסיפור הזה חוזר על עצמו. הבוקר שוחחתי עם המחנכת שלו וניסתי לבדוק איתה האם היא מרגישה שעובר עליו משהו. היא הבטיחה לשוחח עימו. בשיחה הוא סיפר לה סיפורי כזב: שמפריע לו שנכנסים לחדר שלו, שהוא לא רוצה לקום לבית הספר והשקר הגרוע מכל זה שמרביצים לו. דבר אשר אינו נכון בהמשך השיחה המורה ניסתה לברר עימו האם זה נכון ואז הוא סיפר שהוא מרביץ לאימא ושהוא לא מתכוון להרביץ לי בגלל שהוא מאוד אוהב אותי והוא אף כתב לי מכתב אהבה בנוכחות המורה. מיותר לציין כמה שהזדעזעתי לשמוע שקר שכזה. אני כל הזמן חוזרת ואומרת שאסור להרביץ לאף אחד אפילו לא לחבר שמציק לך. למזלנו, המורה מכירה אותנו ויודעת שאין אלימות אצלנו. והיא הבינה שהמצב הפוך שהוא זה שמכה ולא ההפך. כאשר ניסתי לברר איתו מדוע הוא אמר את זה, הוא אמר לי אימא התבלבלתי וגם פחדתי שהמורה תדע שאני מרביץ לך. אני מבקשת להתייעץ איתך כיצד עלי לנהוג במצבים של התקפי זעם שהוא עובר, האם זה הלחץ של כיתה א' יכול להשפיע עליו בצורה הזו? האם זה נכון להתרחק ממנו כאשר הוא בהתקף זעם והוא מרביץ לי? האם זה נפוץ שילדים ממצאים שקרים כאלה ואחר כך להגיד שהוא יתבלבל (דבר אשר אני רואה אותו כדבר חמור). אודה לך על תשובתך המהירה. אלישבע

שלום רב, לילדנו בן ה- 4 יש קשיי הירדמות בלילה ואשמח לעצתכם בנושא. רקע כללי: יש לנו שלושה ילדים: בת 7, בן 4 ובן חודשיים. כשילדי בן הארבע היה תינוק הוא סבל מקשיים בהירדמות שלו הוא לא לקח מוצץ ובקבוק ונזון רק מיניקה. בזמנו נעזרנו בייעוץ ואכן לבסוף הוא הצליח להירדם בכוחות עצמו. עם היציאה ממיטת תינוק ומעבר ל"מיטה של גדולים" שוב התחילו בעיות. כן, הנושא די ישן ולא הצלחנו להתגבר עליו עד עתה. (קרוב לשנתיים) הוא נמצא בגן פרטי עד שעה חמש בערך, עם שנת צהריים קלילה- בערך שעה- שעה ורבע. לצערי לא ניתן לוותר על השינה הזו בצהריים (מוכתב לנו ע"י הגננת) הבעיה מתבטאת בזה שהוא נכנס למיטה (הוא בחדר עם אחותו הגדולה) בשעה הרגילה 20:30-21:00, "מנסה" להירדם ובערך אחרי חצי שעה יוצא וטוען שהוא לא מצליח. בפועל הוא הולך לישון בערך בשעה 22:00 ניסינו לתקוף את הבעיה בכמה שיטות כמו להיות קצת לידו (זה רק מעיר אותו יותר), להבטיח לו הפתעה קטנה בבוקר, להדליק לו אור קטן ולתת לו לעיין בספר עד שהוא נרדם, לכעוס עליו, להסביר לו שזה חשוב והגוף זקוק לזה וכלום לא עוזר. גם כשרואים עליו שהוא מאוד עייף – הוא עדיין קם מהמיטה. מלבד העובדה שזה מקשה עלינו, ההורים "לסגור" את היום איתו ולקבל קצת זמן איכות, זה מאוד מתסכל לראות אותו "נלחם" בעייפות, משועמם במיטתו (במידה והוא כן מנסה להירדם). יש לציין שביום שישי בצהריים, עייף מכל השבוע, הוא נרדם בצהריים ללא כל קושי, ולפעמים אף מבקש זאת. אשמח לשמוע מהנסיון מה ניתן לעשות, אפילו עד שנה הבאה בגן עירייה ללא שנת צהריים.. בברכה, ענת

שלום רב, הנני אם גרושה ל3 ילדים ( מזה 4 שנים) בני הבכור בן 6 וחצי נולד פג, סבל בעבר מאיחור בדיבור. כיום בכיתה א'. מדי פעם ממצמץ בעיניו, ושמתי לב שלעיתים הוא "חייב" לגעת בחפצים בדרך מסויימת. קשה לו להתרגל לשינויים חדשים ( לפני 4 חודשים עברנו לעיר אחרת) בתקופה האחרונה הוא החל להיקשר לחפצים ישנים- שבורים ואינו מוכן לזורקם. הוא פורץ בבכי, מביע חשש ולחץ רב שאולי יקחו לו את החפצים.הוא מחביא אותם ( מטריה שבורה/ תיק אוכל שבור ועוד) ומדי פעם בודק אם הם עדיין נמצאים. הלילה הוא נכנס ללחץ ולקח את המטריה הישנה, חיבק אותה וסרב לישון עד שנמצא לה מקום מסתור. בני הוא ילד רגיש הוא נוטה להיקשר לאנשים ומביע רגשות אהבה וחיבה לעיתים מוגזמים , אך מאידך גיסא כאשר לא מקבל את רצונו הוא נוטה להתפרץ לצעוק ולבכות. לעיתים הוא בוכה בבה"ס מכל דבר קטן. יש לו שני חברים בלבד, והמורה מספרת שעקב התפרצויות של בכי בכיתה הוא לעיתים דחוי חברתית. גרושי מאמין שיש לו אוטיזם קל, ואילו אני מאמינה שיש לו בעיות רגשיות. שאלותי הן : 1. האם "תסמיניו" יכולים להצביע על אוטיזם ( אין לו בעיה לימודית והוא מבין את המשמעויות של החפצים- רוב הזמן מתנהג כילד רגיל) 2. איזה מכון פרטי מומלץ לאיבחון? 3. האם יש לו בעיות רגשיות ( הוא סיפר לי שיש לו חלומות מפחידים בלילה, האם יש להם קשר להתנהגותו ביום?) תודה מראש, מירב

שלום רב, יש לי בת בת6 ילדה נבונה, שקטה ונעימה שבזמן האחרון אנו חווים איתה התפרצויות זעם רק בבית, מדבר זעום בעיננו זה הופך לבכי, לדיבור לא נעים, כעס ומשפטים כמו אני לא אוהבת את החיים האלו, לא אוהבת את המשפחה שלי ולפעמים להרמת יד עלינו ועל האחות הקטנה שמלווה במשפטי גנאי לא אוהבת את האחות הזו וכד. מוכרחה להגיד שקשה לי עם זה ואני לא יודעת איך להגיב ומה לעשות כשזה קורה, האם להגיב למשפטים הנוראים הללו או להתעלם????הרבה מהמצבים מלווים בכעס על ידינו ובהרמת קול שמגביר אצלה עוד יותר את הבכי ואצלנו את הכעס ולאחר שכולם מותשים מחבקים ומדברים איתה והכול חוזר להיות רגיל.

הקטנה בת שנתים וחצי ובאמת שאנחנו מקדישים לשתיהן זמן ואחהצ אני מנסה להיות עם שתיהן ואנו נותנים לה המון תשומת לב. השאלה שלי מה לעשות כשהיא מתנהגת בצורה כזו שלא אופםינית לה האם לבוא ולחבק ולא לעזוב עד שהיא נרגעת, להתעלם מהקללות והמשפטים הלא נעימים או לנקוט בדרך אחרת.לי אישית מאוד קשה לראות אותה ככה ויכול להיות שהיא מרגישה זאת ולכן היא מחמירה בזה ולכן אני צריכה דרך מסוימת כדי לעבור זאת.

אני בת 36 גרושה ואם לילד בן 5 , מדובר בילד שנולד למציאות שאביו הביולוגי לא היה מעוניין בהריון כלל , התגרשתי בחודש שלישי לאחר ארבת חודשי נישואין. בסופו של יום ילדתי את בני וכיום הוא בן 5 . האב נמצא בנתק מוחלט מהבן ,לא מגלה כלפיו שום התעניינות וכן לא נושא בנטל הגידול של הילד. במהלך השנים היו נסיונות של האב פעמיים ליצור מפגשים עם הילד, המפגשים נערכו במרכזי קשר בלבד והיו קצרים, במהלך המפגשים הילד "הקיא" את האב ולמעשה לא הביע רצון להיות בקשר עם האב בלשון המעטה. המצב כיום הוא שהאב מנותק לגמרי מחייו של הילד מכל המישורים וזה נראה על פניו הכיוון המסתמן לגבי העתיד , כמו כן היילד משתמש בביטויים כלפי האב כגון רשע ואיש רע מכיוון שהיה נוכח באירועיים של אלימות מילולית כלפיי, לאחרונה הילד משתמש כלפי אביו בביטויים כגון מוות וגיהנום ולמעשה דרגת הניתוק והריחוק מהאב עלתה מדרגה מבחינת הילד..כמו כן סביר להניח שהאב לא יקבל אפשרות נוספת ליצור קשר עם הילד נוכח הנזקים שגרם מהכניסות והיציאות שלו לחייו. הילד הינו ילד בוגר מאד בעל אינטליגנציה גבוהה , בוגר מאד לגילו ולמעשה אינו מגלה צורך בהתעניינות באביו, לאחרונה מזה מס חודשים אני נמצאת בקשר זוגי שבו בן הזוג שלי מנסה ליצור לילד דמות הוריית גברית , הילד מרגיש מאד נינוח ובטוח בחברתו ועושה הרושם שצרכיו של הילד מתמלאים. יחד עם זאת ובכדי שהתשובות לילד בגין אביו יונחו לפניו כצידה לדרך לחייו אני מרגישה צורך לספר לילד את כל העובדות בנוגע לאביו בכדי שהתמונה האמיתית והברורה תהיה לנגד עיניו ושיהיו לו את הכלים להתמודד עם השאלה בפני עצמו ובפני החברה ומבלי שהילד יחוש תחושות של דימוי עצמי נמוך מכיוון שאביו לא בקשר עימו. שאלתי בעצם היא האם ראוי שהדבר יעשה כאשר הילד הוא בן 5 ואם כן על ידי מי מומלץ כי ייועבר המסר לילד ובאיזו דרך?. אבקש לקבל תשובות ממוקדות לשאלותיי ולא להפנות אותי ליעוץ כזה או אחר ובכדי להבהיר את הדברים אמקד את השאלות בשנית: 1. האם לספר לילד בשלב זה את כל האמת לגבי אביו.? 2. מי אמור להעביר לילד את המסר? 3. כיצד להעביר את העובדות בפני הילד כדי לא לפגוע בדימוי העצמי שלו ? בתודה מראש גליה

היי יש לי ילד בן 3 שנמצא במעון כבר חודש ועד לפני יומיים לא שמעתי תלונה חריגה מהגננת...שילשום היא הודיעה שהוא לא השאיר ילד אחד בגן שלא קיבל מימנו מכה,דחיפה,משיכה של משחק וכו.... יש לי עוד ילדה בת שנה ו4......עד לפני חודש שניהם היו איתי בבית ללא מסגרת...ועוד מאז הוא היה מרחיק את אחותו מימנו ע"י דחיפה או מושך לה משחק בכח ומפיל אותה[כל משחק גם אם הוא שלה]יש זמנים שהוא רוצה שהיא תשחק איתו ויש זמנים שהוא לא מוכן אפילו שהיא תתקרב לטריטוריה שלו..**יש לציין שהוא לוקח משחקים ודוחף גם אם היו חברים אצלינו או אנחנו אצלם...היו ימים שזה היה כל היום והיו ימים שהוא היה תופש את הפינה שלו ומשחק או רואה טלויזיה לבד.לפעמים הוא סתם בא ומחבק אותה חזק מדיי גם הוא מבין שהיא תיפול כי הוא יודע גם לחבק חלש כדי שלא תיפול.כשאני יושבת ומסבירה לו הוא מבין ומבקש סליחה אך ישנם מצבים שמייד אחרי 5-10 דקות הוא חוזר על אותה פעולה לא נעימה עם אחותו או בגן...ניסיתי המון דרכים להתמודד לשים בפינת מחשבה,לדבר ולהסביר,להגיד שאם הוא ממשיך הוא לא יקבל דברים שהוא אוהבת....בכל מצב זה לא פוחת זה נשאר באותו מינון של הצקות....מה עושים?

קיוויתי לקבל חוות דעת מאהוד....

שלום, הנני אם חד הורית לבן 6. מאז שהחל ללמוד בכיתה א', שמתי לב שלעיתים מאוד קרובות יש לו התפרצויות זעם, שמתבטאות בצעקות, בהטחת דברים על הרצפה, הוא יכול לבעוט בי, לנסות ולהרביץ לי ואח"כ הוא פורץ בבכי ומבקש סליחה. בדרך כלל זה קורה לו כאשר הוא חוזר מהצהרון (בשעה 17:00). כל בקשה שאני מבקשת ממנו הוא מסרב ומתחיל לצעוק ואז מגיע התקף הזעם. בפעמים הראשונות כשזה היה קורה לו היתי מכניסה אותו לחדר ומבקשת ממנו להרגע. והיתי חוזרת ואומרת שאני לא מרשה לו להרביץ לאימא. לקח לי זמן להבין שכל מילה שלי במצב שהוא נמצא רק מוסיפה שמן למדורה. לכן,החלטתי שכאשר יש לו התפרצות זעם, אני מתרחקת ממנו, נותנת לו להוציא "קיטור" ואז כשמגיע הבכי, אני פשוט מחבקת אותו ומנשקת אותו. ואז, הןא מבקש סליחה על ההתנהגות שלו. וכך חוזר חלילה כמעט כל יום. אני מבינה שהוא חוזר מאוד עייף, למרות שהוא רק בכיתה א', יש לו עומס של שיעורי בית (דבר שהרבה הורים התלננו בפני המורה,אך לא רואים שינוי). ואז כל בקשה שלי שקשורה ללימודים גורמת לו להתפרצות זעם ובזמן האחרון אף בקשה פשוטה אחרת כגון: "בוא לאכול", "בוא להתקלח". מיותר לציין איך אני מרגישה אחרי כל ההתפרצויות שלו, אני מרגישה מרוקנת נפשית, כי אני לא יודעת כיצד לעזור לו. שיחה עם המורה לא העלתה דבר, היא אמרה לי שהוא ילד חכם, יש לו יכולות לימוד גבוהות לגילו, אבל לפעמים קצת מתעצל. קשה לו לקבל סמכות, אבל בסה"כ היא סיכמה אותו כילד שמח ועליז, קצת קטנוני לגילו. אודה לך אם תוכל להציע לי כיצד עלי לנהוג עימו. האם אני כאימא יכולה להקל עליו? בתודה מראש דניאלה

הילדה שלי בת 5 ולאחרונה היא מרבה להכניס את היד במכנסיים ואפילו היא מורידה את המכנסיים והתחתון . היום ראיתי אותה בחדר כאשר היא הורידה את המכנס ושמה את הרגל דל הבובה על איבר המין .. שנכנסתי לחדר היא נבהלה וזרקה את הרגל והתלבשה.. אני לא הערתי והתייחסתי לה ולעוד ילדה שהיתה משחקת במשחק לבד ושאלתי אותן מה אתן משחקות בנות ולא התייחסתי.. אני מאוד מודאגת במיוחד שאני ראיתי אותה פעמיים לפני זה מורידה את המכנסיים ונוגעת תודה רבה

שלום רב, אני פונה אליך על מנת לקבל עצה להיתנהלות עם ביתי בת ה11 חודשים. היא בת יחידה ולכן הנסיון שלי הוא לא רב. אני מנסה לעשות את המיטב אבל ממש מותשת ולכן הגעתי למסקנה שכנראה סדר היום לא מתנהל כראוי. הקטנה הולכת למעון בין 7:30 ל 16:30, חשוב לציין כי היא מאוד נהנת ומשחקת אך לא ישנה הרבה במעון. אחרי שאני אוספת אותה היא מגיעה הבייתה ונרדמת בערך כשעה, כל נסיון להחזיק אותה ערה כושל, היא נרדמת בישיבה על המשחקים. במידה והיא נרדמה בערך בסביבות חמש היא תרדם בלילה בסביבות 9:00. ובמידה והיא נרדמת יותר מאוחר שנת הלילה שלה תתחיל רק לקראת 11:00. אחרי שהיא מתעוררת אנחנו משחקות, היא אוכלת ומתקלחת ואחרי המקלחת ממשיכה לשחק עד שהיא נרדמת. עד עכשיו היא ישנה איתי במיטה וזה גם שיבש את שנת הלילה שלי. מיום שבת העברתי אותה למיטה שלה בחדר שלה ואני ישנה לכמה ימים לידה במזרון. שנת הלילה שלה בדרך כלל רצופה, אבל יש ימים שהיא מתעוררת בצרחות כנראה בגלל הישניים ולוקח לה קצת זמן להירדם שוב. חשוב לציין שאני מנסה לפצות על השעות שהיא בלעדי ולהיתפנות אליה, אבל בשעות שהיא ערה היא רוצה רק אותי ועד שהיא נרדמת ואני רק מתחילה את העיסוקים בבית אני פשוט מותששתתתתתתתתתתתתתתתתתתת וחסרת סבלנות גם כלפיה. אני באמת רוצה להיות אמא הכי טובה וסבלנית שאפשר אבל ההיתעסקות איתה עד 9:00-10:00 בלילה מתישה אותי. איך אני בונה מסגרת מסודרת??? מה אני לא עושה כראוי? ממתינה לעצתך תודה מראש תהל

שלום ,הילד שלי - ינון בן 5, בגן הוא ממש התדרדר ומתנהג בכעס ואלימות כלפי הילדים והגננות, בנוסף השבוע הוא התחבא מאחורי עץ בחצר הגן בגשם, ובבית ברח לו צואה בתחתון (סימנים של פחד?) הוא לא מקשיב לי ולא עושה מה שאני מבקשת בכל דרך,, והוא לא מפסיק לשקר ולהכחיש כל דבר בלי קשר לטוב ורע... לאן לפנות? אני מבאר שבע, איזה סוג איבחון או טיפול הוא צריך? תודה רבה מראש

אנחנו מתלבטים ביתי שעולה לכיתה א מאוד רוצה להרשם לבית הספר בו כל חבריה נרשמים ואנחנו ההורים לעומת זאת יודעים שישנו ביה"ס עם רמה טובה לפחות שסיפורים על הביה"ס הספר שאנו רוצים מאוד היא מתנגדת בכל תוקף ורוצה ורוצה רק בית ספר אחד בלבד, ברור שזאת לא שאלה בשביל ילדה בת 6 ,וברור שאנו צריכים לעשות שיקולים לעצמנו בלבד,וברור שצריך להתייחס לבת שלנו כי היא מאוד רוצה את החברים שעלו ושעולים לכיתה וזאת דילמה מאוד גדולה עלינו אני ממש כאמא בדלימה רצינית ולא יודעת לאיפה לרשום אותה ,מכיוון שבית הספר שאנו רוצים לרשום הוא בית ספר ברמה מצויינת ומעט חינוך נוקשה כלומר מנהלת קשוחה לעומת בית הספר שהבת רוצה שלדעתי המנהלת מלטפת ויש בו גם ערכים שאלתנו האם לא בכל בית ספר יש אותם לימודים על פי משרד החינוך שאלתנו מה יותר חשוב שהיא תלמד בבית שכל חבריה שהיא מאוד אוהבת וקשורה מהגן או שאנו בתור הורים צריכים להחליט בהקשר לרמה הלימודית כי יש לביתנו יכולת למודית והיא מאוד אוהבת ללמוד לפחות ב3 השנים של הגן שנתנו לה שיעורי בית זאת לא היתה בעיה בשבילה והיא מאוד אוהבת ללמוד ומחכה בהתרגשות לכיתה א שתפנו אותנו בנושה מה עושים ואיך פותרים בעיה שכזאת

אני אמא לילד נהדר בן 8 אשר בוכה מכל דבר שאומרים או לפני השינה או בהכנת שיעורי בית המצב נהיה קשה מה אושים במצב כזה למי פונים לעזרה הצילו

שלום רב! רצתי לשאול לבי אוננות אצל ילדת בגי 4 ו5 ילדות שמאוננות על רגלי האב כל אחת תופסת רגל או על רגל האמא,כמו כן הילדות מאוננות בלי שום בעיה בגלוי במרחב המשפחתי וע"י אורחים וגם בחדרם לבד כל אחת בנפרד,ילדות מפותחות שכלית חברותיות נראה לי שזה מעבר לנורמה מה עלי לעשות. האוננות הזו היא לפחות מגיל שנתיים. תודה מראש

שלום הילד בן 6 גן חובה התרשמות של הילד ברמה כללית טובה ,בביצועים בגן מבחינת הלימודים טובה מאוד אך הבעיה היינה חברתית ,הילד במה שחושב של יצליח מתרחק ומנסה לא להתערב,זה בא לידי ביטוי מבחינה חברתית ומתבודד , ומתבטא אצל אימא שלו שהילדים לא משחקים איתו ,שהילדים לא משתפים אותו במשחקים וכ'. ברצוני להוסיף שהילד חלש פיזית אך התגובות והדיבור שלו יחסית בוגרת לגילו.אם לא נתתי מספיק אינפורמציה אשמח להוסיף.

שלום, הנני אם חד הורית לבן 6. בני בכיתה א'. עד סיום שנת הלימודים בגן החובה, לא שמעתי מהגננת על התנהגות שלילית שלו. תמיד הוא היה ממושמע, התנהג יפה, לא הרביץ לילדים אחרים. תמיד הגננת אמרה לי שהוא משמש דוגמה טובה לשאר הילדים בגן. ועכשו שהוא בכיתה א', אני שומעת תלונות מצד המחנכת שלו שמורות אחרות מתלוננות על ההתנהגות שלו בשיעורים, הוא מפריע בשיעור, מנסה להיות ליצן הכיתה ומנסה למשוך תשומת לב. בשבוע אחד לפחות פעמיים מוציאים אותו מהשיעור. כל יום כאשר אני אוספת אותו מבית הספר אני שואלת אותו איך היה בבית ספר, האם התנהגת יפה? וכאן פתאום נפל לי האסימון שיתכן שאני לא צריכה לשאול אותו את השאלות האלו, כי אני פשוט מחזקת אצלו את ההתנהגות השלילית שבו. ואז החלטתי שאני שואלת אותו איזה דברים יפים הוא עשה היום בבית הספר (למרות שבתוך תוכי אני מתאפקת כדי לא לשאול אותו האם הוציאו אותך מהשיעור היום?) הבנתי שיכול להיות שזו הדרך שלו לקבל תוספת של תשומת לב (דבר שלא חסר לו בבית) שאלתי היא: האם אני נוהגת נכון? כיצד עלי לטפל בבעיה זו? משיחה עם המחנכת שלו נאמר לי שמבחינה רגשית הוא קצת תינוקי, לפעמים הוא מדבר כמו תינוק, כאשר הוא עושה זאת היא פשוט מתעלמת ממנו. מבחינה שכלית הוא תלמיד חרוץ (אבל היא הציגה אותו כאחד שמחפש קיצורי דרך בהכנת שיעורים והכנת עבודות בכיתה). בבית יש לי בעיה. כאשר הוא לא מבין דבר מה, אני מנסה להסביר לו ואז הוא נעשה חסר סבלנות ומתחיל לצעוק "אימא, לא ככה הסבירו לנו", ואז הוא מתעקש להכין בדרך שלו, דבר אשר לא תמיד נכון. לפעמים נוצרת סיטואציה שהוא מתחיל להתעצבן ולזרוק את העפרון על הרצפה ונכנס להתקף זעם. ההתנהגות שלו בבית מאוד מפריעה לי, כי אני מרגישה שבמידה מסוימת קשה לי ליישם את הסמכות ההורית. לא פעם כאשר הוא מתפרץ ומנסה לבעוט בי, אני מחזיקה אותו מהיד ומכניסה אותו לחדר להרגעות. שניה אחרי הוא מבקש סליחה על ההתנהגות שלו. למרות אורך הפניה אליך, ניסתי לתמצת את עיקר הדברים בבית הספר ובבית. כרגע, בשיתוף עם המורה אנחנו מנסות לחזק את ההתנהגות החיובית שלו ולהתעלם מהתנהגות השלילית שלו. אודה לך אם תוכלי בנוסף לאמור לעיל לייעץ לי כיצד עלינו לנהוג עימו. והאם לדעתך יש סיבה להתנהגות שלל? דבר שאני מנסה לחטט בראשי ולא מוצאת תשובה. בברכה דניאלה

שלום, בתי בת שנתיים ו-4 חודשים (ויש לי בת נוספת בת 9 חודשים). התחלנו תהליך גמילה מחיתולים לפני 3 חודשים. בתי שולטת כמעט לחלוטין בפיפי (גם בשינה בצהריים ובלילה ) ועושה בסיר/ישבנון. אך קקי עושה רק בתחתונים בד"כ בשעות קבועות ולא מוכנה אחרת.ניסינו לשכנע אותה בעזרת פרסים וגם זה לא עזר. האם להחזיר לה את החיתול לשעות בהן היא עושה קקי או שיש פתרון אחר? אשמח לעזרתך...

אהוד שלום, תודה על תגובתך המהירה. ניסינו להושיב אותה בעבר כפי שהצעת וגם זה לא עזר. או שהיא בכלל לא הסכימה לשבת או שישבה וקמה מיד או שהאזינה לסיפור ולא עשתה בשרותים ואחרי כמה דקות הלכה ועשתה בתחתונים. אתל.

שלום אהוד, לפני כשבוע נפטרה דודתי. מזה כמה ימים הבת פונה לאמא( אשתי)ושואלת אם קוברים את המתה מתחת לאדמה? האם יש תולעים באדמה שייגעו בה? האם היא רואה בקבר? מה היא מרגישה? וכו'. הבת גם שואלת בנוגע לעצמה אם היא תמות פתאום? בקצרה היא שאלות רבות סביב מוות. היא גם בכתה. אשתי הכילה אותה אך לא בטוחה איך להשיב לה הכי נכון דבר שיפחית חרדה ולא יעצים אותה. מה נוכל להגיד לה הכי טוב.

בני בן שנתיים ו 10 חודשים והוא רוצה רק את אמא. לא מוכן שאבא יקלח אותו, יגיש לו אוכל, יספר סיפור וכו. אציין שבעלי הוא אבא נפלא, לוקח חלק פעיל בגידול הילדים. יש לנו בת בת 6 והקשר ביניהם נפלא. מאוד קשה לי. גם בעצם ההתנהלות עם הבן - אם אתעקש איתו אז התגובה תהיה בסצינה של בכי וצרחות וגם בעלי מתעצבן ומרים ידיים (ויש לומר אף נעלב) ואם אוותר כל פעם, זה משמר את המצב הקיים. מה לעשות?

היי, בני בן 3 שנים, ביתי נולדה לפני חצי שנה. לאחרונה הוא החל מתעקש על כל דבר- בוכה וצורח כשלא מקבל מה שהוא רוצה. מסרב להפרד ממני בבוקר, נדבק בי פיזית בכל רגע נתון. אם אני לא בטווח הראיה שלו (אפילו שאני איתו בבית- מתחיל לקרוא לי ברצף "אמא אמא", למרות שאני עונה לו ולא מפסיק. נכנס להיסטריה גמורה כשאני לא לידו. מתעורר פעמים רבות במשך הלילה ודורש שאכנס איתו למיטה. כשאני נכנסת איתו למיטה- הוא בועט בי ומכאיב לי כל הלילה. לא מוכן בשום פנים ואופן שאבא שלו יקלח אותו או ישחק איתו, "רק אמא". דורש שלא ארים את בתי, מבקש שאתן אותה לאבא, או שאניח אותה במיטה. לא מוכן ללכת לשום חדר בבית לבד (להביא משהו), טוען שהוא מפחד. ברור לי שהתנהגותו קשורה בהולדת בתי אך זה כבר בלתי נסבל. ללא שינה, או רגע אחד פרטי משלי (הא גם נכנס אחרי למקלחת ולשירותים)- אני נהיית כבר חולה פיזית. שלא לדבר על מצב נפשי קשה. שאלתי היא- איפה לשים את הגבול? עד כמה לוותר לו וללכת עם בקשותיו ומתי לומר- עד כאן? מצד אחד- הוא במצב נפשי קשה ואני רוצה לתמוך בו ולתת לו הרגשה שאנחנו אוהבים אותו כמו תמיד גם אחרי שנולדה אחותו, ומצד שני- אני לא רוצה שירגיש שאנחנו מפחדים ממנו. איפה עובר הגבול? תודה רבה מראש.

יש לבעלי ילדה בת חמש חכמה מאד משקרת לכל כיוון- אצלנו מסרת כי בעךה שלת אמא שלה מכה אותה וכי הם מאיימים שיזרקו אוה מהבית.... עלינו היא מספרת אותו הדבר שאני בעיקר מתעללת בה פיזית ומקב לת כל כך אישור מבעלי (אבא שלה) האם זה גם נורמלי? מהן הסיבות להתנהגו הזו? גם פה הרבה פעמיים הייתה משקרת לי שאמא שלה הייתה מספרת שאכן ה ם יתחתנו בשנית וכו....

אני לא יודעת אם זה מותר כאן- ואשמח ליצור קשר עם מנהל הפורום.. אני זקוקה למשפחה אשר לה ילד/ה עם בעיות בשינה, לשם סטאז'- ייעוץ שינה לגיל הרך. האם אפשרי לפרסםבאן?

שלום סיגל. אשמח מאוד אם תיצרי עימי קשר- [email protected]

[email protected] תודה מראש

אתמול גיליתי שהבן הבכור לי [מתוך 5 בנים] בן 13 מעשן סיגריות זה זמן מסוים ואני לא יודע איך להתנהג ומה לעשות אם אפשר להתקשר אלי 0504805750

שלום! בני בן השנתיים מרביץ לילדים בגן וגם לנו להוריו ללא סיבה הנראית לעין. יש לי ילד נוסף תינוק חדש בן 4 חודשים, הוא הרביץ לו מספר פעמים בודדות אך זה מחודש הוא רק מנשק ומלטף אותו. האם הוא מבין את המשמעות של לתת מכה? איך עלי להגיב כאשר הוא מכה אותי? תודה מראש!

שלום רב, לאחרונה חגגו לי הילדים יום הולדת. הילדים והנכדים התאספו בישוב בבית הארחה בצפון לשלושה ימים. כל ילדי נשואים עם ילדים,לבת הקטנה אין עדיין ילדים.כל ילדי ישנו באותו הבניין ואנו, בעלי ואני,בצימר נפרד. בערב יום שישי,לאחר הארוחה שהכינו כל הילדים מלבד הבת הקטנה (היא קנתה אוכל מוכן), יצאנו אני ובן זוגי ובתי הקטנה ובן זוגה לטייל וחזרנו מאוחר.הדלת של הבניין הייתה נעולה,כולם ישנו חזק אך כשבעלי הגיע ודפק וקרא להם התעורר חתני ופתח את הדלת.ביום שבת בבוקר עשיתי כנראה טעות ואמרתי שמי שנעל את הדלת צריך לדבר עם הזוג הצעיר ולהסביר (הוספתי שאני מבינה את הבטיחות בעניין) וגם בפני אנשים זרים אנו מתנצלים ומסבירים. פרצה מהומה גדולה מאוד, כולם צעקו והתרגזו על הערתי. הכעס היה מופנה אלי ואל הזוג הצעיר. בעלי לא התערב כדי לא ליצור כאוס מוחלט. אני קמתי ויצאתי ובאותו רגע הרגשתי שהכול נהרס לי. לא רק יום ההולדת אלא גם יש בי כעס גדול מאוד כלפי כול הילדים הגדולים. ברצוני לומר שתמיד הגדולים טענו שאני מפנקת את הבת הקטנה ונותנת לה יחס מועדף ושהבת הקטנה חושבת שהכל סובב אותה. עלי לציין שאני מתייחסת לכולם אותו הדבר אך הבת הקטנה עדיין לומדת באוניברסיטה עם בעלה ושניהם זקוקים לעזרה יותר מהאחרים. לאחר מכן, ביקשתי מהבת הקטנה ללכת ולדבר עם אחיה ולפתור את העניין ביניהם ולקרוא לי שהעניין מסודר. כשחזרתי לבניין, האווירה עדיין הייתה עכורה והיום נגמר בהרגשה רעה. עלי לציין שהבן הגדול ניגש אלי ולחש לי סליחה. אך השאר לא עשו זאת ואף כעסו עלי מאוד. מה לעשות? בתודה רבה irika

כנראה ששוב לא הבעתי את עצמי נכון. בתי הקטנה לא יכלה להיכנס. אנו ישנו במקום אחר. אני מקבלת את דעתך ומתכוננת להתנצל בפני כולם. בסתר ליבי ידעתי שטעיתי טעות ודברי לא היו במקום. הם התקשו לקבל את דברי כי ראו בהם יתר הגנה על הבת הקטנה. המקרה חשף בפני דבר שלא הייתי מודעת לכך - עודף תשומת הלב לבת הקטנה. בכל מקרה אני מתכוננת לפתור זאת על עצתך. תודה רבה. irika

היי, הבת שלי בת שנה ו 5 חודשים. כל ילד שמתקרב אליה ולטרטוריה שבה היא נמצאת כולל אחותה היא צווחת "די".אם זה במגלשה או שבתי הבחורה מחבקת אותי. איך ממתנים את הצעקות המטרידות האלה? חשוב לציין כי היא לא בגן, אלא איתי. היא תהיה בבית עד גיל שנתיים. אולי בגלל שהיא לא חשופה לילדים? כמו ילדים הנמצאים כבר בגן?

בני עבר עם אשתו לחול בהקשר לעבודתו, הבטיח לי שלא יאריך את שהותו שם, בינתים נולד בנם הראשון והנכד הראשון שלנו, בקרנו מספר פעמים ובכל פעם הבטיח לא לדאוג הוא ישוב לארץ. התברר כי הוצעה לו עבודה חדשה והוא כניראה לא מתכוון לשוב לארץ בזמן הקרוב. יש לנו שני בנים נוספים בארץ אחד נשוי עדין ללא ילדים. אנו בלחץ אדיר, מדוכאים, ולא יודעם מה לעשות. ברור לנו כי המשך השהות בחול אינו כשור למצב הכללי של הבן והא מבוסס דיו. אנו ניראה את הנכד רק בסקייפ, ואולי פעם בשנה כשיבקרו בארץ, זה ממש מיאש. אשתי חוזרת ושואלת האם לא מגיע גם לסבתא לחוש בנכד? האם ההורים המונעים מהנכד מממממגע עם הסבים שלו לא פוגעים גם בו? תכלס מה לעשות? הערה: הבן היה מאוד קשור לאמו ולבית ולכן אכזבתה קשה מאוד. תודה מראש מסבתא וסבא.

שלום רב, ביתי הבכורה בת שנתיים ויש לה אח קטן בן חצי שנה. יש לי בעיה עם ביתי, כל דבר שהיא מבקשת זה בבכי וצרחות, ואם יש משהו שלא מצא חן בעניה אז היא זורקת ומכה כל מי שנימצא סביבה, לפעמים היא זורקת חפצים גם בלי שום סיבה, כל מה שבא ליד. ניסינו מס' דרכים, לדבר, להתעלם, אך ללא הצלחה, אני מיואשת. מה עליי לעשות??

זוהי פעם שניה שאני כותבת כי מסיבה כלשהי השאלה שלי לא נענתה... שלום רב, במקצועי אני פסיכולוגית מתמחה בחינוכית, ולמרות שהשכלתי היא התפתחותית, כשזה נוגע לילד שלי אני מרגישה חסרת ידע לחלוטין. בני בן השנה וחודשיים, החל לישון לילות שלמים מגיל 4 חודשים, אך סביב גיל 10 חודשים זה החל להשתבש, בעקבות שיניים, מחלות ועוד. התחיל לקום בלילה ועד לפני חודשיים היה אוכל בקבוק גם בלילה. לפני כחודשיים התחלתי לגמול מהבקבוק בכך שנתתי לו מספר פעמים לבכות (ניגשתי אליו אחרי 15-20 דקות, החזרתי למצב שכיבה והסברתי שהולכים לישון) לקח ממש ימים בודדים והתרגל לא לאכול, אך המשיך לקום כמה פעמים, עד שגם זה נפסק, ובמשך כמה זמן ישן אך היה קם מאוד מוקדם (5-5:30) וגם פה ניסיתי את אותה השיטה של לגשת, חיבוק, מוצץ וחזרה למיטה. לפמעים היה נרגע אחרי כמה דקות של בכי וחוזר לישון, לפעמים זה היה נמשך כבר מעבר לחצי שעה וכבר היתה שעה שכבר סביר לאכול (6). אך פה כנראה לא נעשה תהליך של התרגלות. בשבוע האחרון הוא שוב קם כמה פעמים בלילה ומתקשה לחזור לישון לרוב (לוקח שעה עד שנרדם). אני מניחה שהוא שוב מוציא שיניים וזה משפיע עליו. היום למשל, הוא קם פעמיים במשך הלילה בהם ניגשתי והרגעתי אותו, בפעם השניה כבר יצאתי הוא בכה 3 דקות ונרדם. אך לפנות בוקר הוא שוב קם בחמש וחצי, ניגשתי אליו חיבקתי קצת והחזרתי למיטה, אך הפעם הוא צווח במשך 15 דקות ונתתי לו לבכות...עד שבעלי יצא החוצה ולא הבין למה אני לא ניגשת את הילד והכניס לי לראש שאני עושה לו טראומות (יש לציין שרק אני קמה בלילות ולכן מאוד הכעיס אותי שהוא שופט אותי כאשר הוא לא מעורב בתהליך). בסופו של דבר הוא לקח אותו על הידיים והחזיק אותו במשך חצי שעה, עד שכבר נתתי לו בקבוק. מצד אחד אני מרגישה שהוא פגע לי בתהליך, כי אם אני הייתי ניגשת אליו, הייתי שוב מחזירה אותו למצב שכיבה ואומרת שצריך לישון ורואה אם הוא ממשיך לצרוך עוד. פה אני מרגישה שהילד למד שהוא יכול לבכות עד אינסוף כי בסוף יבואו אליו. מצד שני, אני באמת מתחילה לחשוב שאולי אני יוצרת אצל הילד קשיים מסויימים, תלותיות וקושי רגשי בגלל שאני נותנת לו לבכות יותר מכמה דקות. נואשת מלנסות להבין האם אני עושה את הדבר הנכון ומה הדבר הנכון לעשות. אני חייבת עצה לגבי העניין, והאם יצרתי טראומה אצל הילד? האם אני יכולה להשיב את אשר נעשה? בבקשה אני נואשת לעצה מקצועית. חשוב לי לציין כי לילד סדר יום קבוע של אכילה ושינה, והוא ישן בחדר לבד מגיל 0 ללא בעיה בהירדמות לבד. תודה טלי

בני השני בן 9.5 חודשים ועדיין לא זוחל. בכל שפעם שמשכיבים אותו על הבטן(עם גירויים) גם במעון וגם בבית הוא לא מפסיק לבכות ולפעמים הוא גם מניח את ראשו למצב של שינה. בכל אופן הוא רק יושב ולא מוכן לזוז. אציין שבני הבכור החל לזחול שהיה בן 10 חודשים אבל הוא היה תינוק שמנמנן. ואיתמר תינוק במשקל סביר.מה עליי לעשות?.?

שלום, אהוד האם יש אפשרות לכתוב לך הודעה או מייל פרטי? הנושא אינו בנוגע לבעיה ספציפית כפי שמעלים כאן בפורום. תודה, סיכל

בס"ד שלום בני בן 3 חמוד נבון ובעל נימוסים טובים. בגדול אני מרגישה שמקבל את הסמכות שלי. אך לאחרונה פעולות כמו מקלחת, ללכת למיטה או להתלבש בבוקר כרוכות בהמון מאמץ...הוא לא מסרב ללכת מיוזמתו ולאחר הסברים יפים שלא עוזרים אני נאלצת לסחוב אותו בכח. לא ברוגז או בכעס פשוט נאלצת להרים אותו כל פעם או לסחוב אותו דבר שכרוך עבורי במאמץ פיזי רב כיון שיש לי פציעה ברגל.אני אציין שאני ואביו נפרדנו אבל זה לא משהו שקרה ממש לאחרונה...דבר שני שרציתי לשאול הוא שלאחרונה בלילה כשהוא עייף או עצוב הוא מבקש לפעמים מוצץ וחיתול והוא כבר נגמל לפני שנה...זה לא כל יום ...האם לאפשר אם זה מרגיע אותו? כיצד לפעול כאשר מסרב לבצע פעולות ועלי לגרור אותו? תודה רבה

שלום , יש לי ילד בן 4 וילדה בת שנתיים. שניהם די עקשנים... בזמן האחרון אני מוטרדת מאוד מכך שבני תמיד רוצה לשלוט עליה בני ילד טוב וחכם אבל שמתעצבן יש לו זעם חזק, מס' פעמים דחף את אחותו,והתנהג בכעס ואלימות. ואפילו מנסה לשלוט בי. אתמול לא רצה שאשב לידו בעט בי ואמר לי חראית. התיעצתי עם הרופאת ילדים שלו, ואמרתי שבעיניי הוא עצבני מידי... הרופא שאלה אם יש תלונות מהגן, ואמרתי לה שממש לא, בגן מקסים ואם מתעצבן או מתנהג במקרה לא יפה שמים אותו בעונש ולומד לקח.היא אמרה לי שאתיעץ בקופה לגבי הדרכת הורים. כאשר התיעצתי אמרו לי שאם זה לא הפנייה מהגן שלו זה לא יהיה טיפול בחינם , והדרכה להורים עולה 250 שח. אין לי סכום כזה ובעלי לא משתפ איתי פעולה ואומר לי לעזוב את הילד, שהוא סה"כ ילד .... בעלי טוען שאנחנו יודעים להעניש וכו.... אבל אמרתי לו שזה לא קשור והכעס שיש בו מפריע לי (מה גם שאחים שלי ואבא שלי ממש עצבנים ואני לא רוצה שיגדל ויהיה כמוהם.... ) מה אפשר לעשות?

בני הבכור בן שנתיים וחצי ובזמן האחרון הוא צמוד אליי באופן אינטנסבי וכל הזמן הוא טורח להשמיע לסביבתו כי אני "אמא שלו". אתמול קרתה תקרת מפתיעה שמאוד פגעה בי. היינו במשחקייה בקניון וקבענו עם חבר שלו מהגן והוא בא עם אימו. לאחר שהסתיימה הפעילות הודעתי לו כי עליו לצאת וכי עלינו לחזור הביתה כמובן שהוא כעס מאוד,ולפתע הוא נאחז באימו של החבר מהגן וקרא לה" אמא שלי" התופעה התלוותה בחוסר רצון לבוא אליי ובאחיזה ממושכת באימו של הילד האחר ובחוסר רצון לבוא אליי(אציין שגם האם ובנה התארגנו ליציאה ואף יצאנו ביחד). וגם הבוקר שהילד בגיע עם אימו לגן היא סיפרה לי כי הוא שוב קרא לה "אמא שלי"! אינני מבינה למה הוא הגיב כך, הרי שהוא מאוד קשור אליי וטורח להשמיע לכולם כמה הוא אוהב אותי ושאני אמא שלו. הכיצד? הייתכן?

בוודאי שאני נהנית ומקרינה מאושר.אבל לא טרחתי לציין זאת בפניו.הנקודה היא למה הוא לא רצה לבוא אליי ואחז במישהי אחרת די מספיק זמן וקרא לה "אמא שלי"?

שלום רב, יש לי בן שנה וחודשים וכל הזמן מרביץ . הוא אוחז במשחקים שלו ומרביץ בהן לכל אחד שרואה. לאבא שלו ואמא שלו ורואים שזה נובע מתוך רצון לשחק כי הוא עושב כך לא בזמו שהוא כועס!! לפעמים הוא שולף את היד שלו ותופס את הפנים של אמו בציפורנים שלו! לפעמים מושך חזק אוזן או אך?! מה אפשר לעשות ? אשמח לעזרה תודה

היי קראתי על הזוג עם הילדה בת ה 8 שלא מפסיקה לבכות. יש לי ילדה בת 5 במצב ריגשי מאוד לא טוב. היא בוכה ומתפרקת מכל דבר. ומכל לא. הבעיה שהבכי נמשך כל היום . אני מתעלמת והיא בוכה וצורחת ואחכ רודפת אחריי ונתלית. קשההה לי . אין לי דקה פנוייה בבית. כי היא מעבידה אותי! תודה.

אנו הורים לילדה בת 4.4 ילדה חכמה ונבונה, הגננת מספרת רק דברים טובים. הבעיה מתחילה כבר שאני או בעלי מגיעים לאסוף אותה מהגן. היא מיד שואלת מה עושים היום ואם במקרה (חייה מאוד מגוונים חברות הצגות וכו...) אומרים לה שהיום הולכים הביתה היא מתחילה להשתולל כבר בשער של הגן ומגיעה לאוטו בבכי רק אחרי שאני כבר המשכתי ללכת ואין לה ברירה... מגיעים הביתה, היא לא מעסיקה את עצמה בכלום, רק נצמדת אלי ובוכה... לפעמים כשבאה אליה חברה הכל בסדר ולפעמים היא מתנהגת לא יפה גם לחברה (לא אשתף אותך- ומחכה לראות את תגובת כולם... מסתירה את הטלוויזיה... מבקשת חטיף לה ולחברה ואז מציקה לחברה ומפריעה לה לאכול... מקשקשת על הציור של החברה...) עד שבשבוע החלטתי להעניש אותה והתקשרתי לאמא של החברה, סיפרתי את האמת וביקשתי שתבוא לאסוף אותה. לאחר מכן הסברתי לבתי שחברתה הלכה כי לא היה לה נעים והיא לא תרצה להזמין אותה אליה... ביתי החלה לצרוח עד שנרדמה מרוב עייפות ואפילו ללא ארוחת ערב ואני מצאתי עצמי בוכה ומותשת בסוף היום. בנוסף, כל דבר איתה הוא מלחמה, בואי להתקלח- לא רוצה (ועלי לגרור אותה בכח) לפעמים במפגשים משפחתיים גם לא מתייחסת יפה לבת דודה שלה ולפעמים אפילו לסבתא... מרגישים שניסינו את כל הדרכים... ניסינו לשבח אותה על התנהגות טובה, לא להגיד יותר מידי לא... אבל כלום לא עוזר ובדרך כלל ה"עונש" שאנחנו משתמשים בו הוא להגיד לה כאן לא צורחים ומתנהגים לא יפה אם את רוצה לבכות ולצרוחלכי לחדר שלך עד שתרגעי ואל תצאי עד שנגיד שמותר. אבל גם לעונש היא לא מקשיבה אפילו אם אנחנו ממש צועקים והיא יוצאת מהחדר וממשיכה בשלה עד שמגיע הלילה ואנחנו נופלים מהרגליים!!!!! סליחה על המגילה הארוכה(: אבל מה עושים???

שלום רב, אינני בטוחה אם זה המקום לכתוב בו, אבל בכל זאת... יש לי אח הקטן ממני, בן 27, סובל מקשיים חברתיים וחרדות מאז גיל ההתבגרות.הוא סיים תיכון (וך מאמצים כבירים של אמא שלי), אך השתחרר מהצבא על סעיף נפשי, לא הלך ללמוד מקצוע כלשהו. הוא כרגע עובד שעתיים ביום בחלוקת עיתונים בשעות הערב ולמעשה לאורך כל היום לא עושה כלום. המצב הזה נמשך למעשה מאז שהיה בן 18. הורי ניסו לתת לו עזרה מקצועית מכל הסוגים (פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכותראפיסט) אבל להכל הוא מתנגד. הבעיה האמיתי מתחילה בטרור שהוא משליט בבית. מרוב שהוא משועמם הוא משגע את הורי. השתלט להם על הבית, מחליט מה רואים בטלוויזיה, מחליט איך מנקים את הבית, מחליט מה קונים ומה לא, עושה טרור לאמא שלי סביב נושא של האם לקנות מוצר כלשהו או לא ועד לאיזה מסלול לקחת בבזק למשל. הוא מתערב בכל הנעשה בבית, חייב לדעת הכל וגם חייב להחליט. כל סטייה מהרצון שלו מלוות או בסינונים של הערות מצידו או הסתגרות בחדרו ושתיקה שנמשכת מספר ימים. אני לא מדברת איתו כבר חצי שנה,לא מסוגלת לראות את פניו בכלל כשאני מגיעה להורי, אני פשוט שונאת אותו ואת מה שהוא עושה בבית להורים שלי. ההפרעה הנפשית שלו משתלטת על הבית, הורסת להורי את החיים. אין לו חברים ואין לו כלום בחייו ולכן התחושה היא שהוא מוצץ את דמם וגם לא עושה שום מאמץ לשנות את מצבו. אני לא מבינה למה הם לא מעיפים אותו מהבית. אני לא יודעת כבר מה לומר להם כדי שיפעלו בנושא, אני מרגישה גם שככל שהם נותנים למצב להימשך כך, כך אני יותר מתעבת אותו ולא רוצה שום קשר איתו. מה לעשות?!

בני בן 3 וחודשיים נגמל מחיתולייום , עושה פיפי בשירותים, ברגע שמגיע קקי מביא חיתול או מבקש בלי זה הוא לא עושה, הוא אומר לעצמו שהוא תינוק ןמבין את עניין השירותים אבל לא מוכן לשבת אפילו לא על הסיר, ואני מסבירה לו וזה לא עוזר אני כבר מיואשת מה עושים הוא ממש החלטי לשים את החיתול בזמן הקקי תודה

שלום רב, יש לי ילדה בת 8.5 חודשים. היא חברותית מאוד וחייכנית. אין לה בעיה לגשת לזרים או לבני משפחה אחרים ולשחק עימם, היא מחייכת לכל עבר וככלל חברותית מאוד. אבל מה, רק לאמי = סבתה, היא לא מוכנה להתקרב בשום אופן. אם היא רק מסתכלת עליה קרוב, בתי מייד עושה לה פרצוף חמוץ. אם היא חלילה מנסה להאכיל אותה או סתם להחזיק אותה, אז בתי מייד פורצת בבכי וצרחות... לא ברור לנו מדוע או למה זה קורה. נכון שאמי לעיתים קצת יותר "קשוחה" ביחס לאחרים אך ממש באופן זניח. אנו יודעים בוודאות שחלילה לא הייתה פגיעה כלשה מצד אמי בילדה בצורה כזו או אחרת (הן אף פעם לא לבד כי אין מצב כזה, כי אז יש סצנה קורעת לב..). בקיצור - אני ואישתי אובדי עצות וזה גם מתסכל מאוד - בייחוד כשהיחס לסבתא השנייה הוא ההיפך הגמור בהחלט.... מה ניתן לעשות?... תודה, דודו

שלום רב, במקצועי אני פסיכולוגית מתמחה בחינוכית, ולמרות שהשכלתי היא התפתחותית, כשזה נוגע לילד שלי אני מרגישה חסרת ידע לחלוטין. בני בן השנה וחודשיים, החל לישון לילות שלמים מגיל 4 חודשים, אך סביב גיל 10 חודשים זה החל להשתבש, בעקבות שיניים, מחלות ועוד. התחיל לקום בלילה ועד לפני חודשיים היה אוכל בקבוק גם בלילה. לפני כחודשיים התחלתי לגמול מהבקבוק בכך שנתתי לו מספר פעמים לבכות (ניגשתי אליו אחרי 15-20 דקות, החזרתי למצב שכיבה והסברתי שהולכים לישון) לקח ממש ימים בודדים והתרגל לא לאכול, אך המשיך לקום כמה פעמים, עד שגם זה נפסק, ובמשך כמה זמן ישן אך היה קם מאוד מוקדם (5-5:30) וגם פה ניסיתי את אותה השיטה של לגשת, חיבוק, מוצץ וחזרה למיטה. לפמעים היה נרגע אחרי כמה דקות של בכי וחוזר לישון, לפעמים זה היה נמשך כבר מעבר לחצי שעה וכבר היתה שעה שכבר סביר לאכול (6). אך פה כנראה לא נעשה תהליך של התרגלות. בשבוע האחרון הוא שוב קם כמה פעמים בלילה ומתקשה לחזור לישון לרוב (לוקח שעה עד שנרדם). אני מניחה שהוא שוב מוציא שיניים וזה משפיע עליו. היום למשל, הוא קם פעמיים במשך הלילה בהם ניגשתי והרגעתי אותו, בפעם השניה כבר יצאתי הוא בכה 3 דקות ונרדם. אך לפנות בוקר הוא שוב קם בחמש וחצי, ניגשתי אליו חיבקתי קצת והחזרתי למיטה, אך הפעם הוא צווח במשך 15 דקות ונתתי לו לבכות...עד שבעלי יצא החוצה ולא הבין למה אני לא ניגשת את הילד והכניס לי לראש שאני עושה לו טראומות (יש לציין שרק אני קמה בלילות ולכן מאוד הכעיס אותי שהוא שופט אותי כאשר הוא לא מעורב בתהליך). בסופו של דבר הוא לקח אותו על הידיים והחזיק אותו במשך חצי שעה, עד שכבר נתתי לו בקבוק. מצד אחד אני מרגישה שהוא פגע לי בתהליך, כי אם אני הייתי ניגשת אליו, הייתי שוב מחזירה אותו למצב שכיבה ואומרת שצריך לישון ורואה אם הוא ממשיך לצרוך עוד. פה אני מרגישה שהילד למד שהוא יכול לבכות עד אינסוף כי בסוף יבואו אליו. מצד שני, אני באמת מתחילה לחשוב שאולי אני יוצרת אצל הילד קשיים מסויימים, תלותיות וקושי רגשי בגלל שאני נותנת לו לבכות יותר מכמה דקות. נואשת מלנסות להבין האם אני עושה את הדבר הנכון ומה הדבר הנכון לעשות. אני חייבת עצה לגבי העניין, והאם יצרתי טראומה אצל הילד? האם אני יכולה להשיב את אשר נעשה? בבקשה אני נואשת לעצה מקצועית. תודה טלי

דבר נוסף שחשוב להבנת המקרה-הילד ישן מגיל 0 במיטה בחדר שלו. מאז ומתמיד היה נרדם לבד, עם מוסיקת רקע, ועד היום יש סדר יום קבוע והוא נרדם לבד ללא קושי. הקשיים הם במהלך הלילה בלבד. איתנו במיטה הוא מעולם לא ישן וגם לא יכול לישון. לפעמים אני מביאה אותו והוא חושב שזה משחק...הוא אוכל יפה לפני השינה ארוחת ערב(לרוב) ובקבוק.לא מצאתי קשר בין אם אכל פחות/יותר למס' הפעמים שקם בלילה. הוא גם יכול בקלות להתעורר אם מישהו קם בלילה והלך לשירותים...

שלום רב, אני אמא לשתי בנות, הגדולה בת 4 וחצי והקטנה בת 3. הילדה הקטנה "קשורה" אליי מאוד!!! עד כדי כך שאני מרגישה שהיא ממש אובססיבית אליי ואני לא יודעת כיצד לנהוג ואני מרגישה בשל כך ממש חוסר אונים. לאחרונה נוצר דבר חדש, אנ אוספת אותה בכל יום מהגן וכשמגיעים הביתה, היא רוצה מיד שאני ארים אותה בידיים ולשבת לאכול רק צמוד אליי ואם אני לא מרצה אותה היא נתקפת בבכי שנמשך לפעמים גם חצי שעה ויותר, אני מנסה להיות סבלנית אבל אז אני נתקפת בחוסר אונים ואני מרגישה על סף שיגעון, זה נראה כמו מין טקס שקורה בכל יום ואני לא יודעת כיצד להתמודד. ביומיים האחרונים זה התחיל גם בבוקר התקפות של בכי כי היא רוצה שאני ארים אותה בידיים ואני לא עושה את זה ומסבירה לה שלא, היא רוצה שאני אחזיק לה את הכוס של השוקו כדי שהיא תשתה, שאני יאכיל אותה את המעדן או כל דבר אחר שדומה. אני ממש לא יודעת איך להתנהג, ואני מרגיה ממש חסרת אונים, אשמח לעזרה!

שלום אוהד, הבת הקטנה מאוד אוהבת את אבא שלה אבל לא מתנהגת איתו כפי שהיא מתנהגת איתי, כשאבא שלה יוצא לעבודה או בערב לאירוע היא אומרת יפה שלום וכשאני צריכה לצאת אז מתחיל ה"בלאגן".

אני חייבת לשתף בהתלבטות קשה שאני עוברת בימים אילו . יש לי שני ילדים בני 5.5 ו3.5 שנים , בחודש הבא אנחנו עוברים דירה מעיר אחת לעיר אחרת ששתיהן סמוכות במרחק 10 דק' אחת מהשנייה . אני מתחבטת בשאלה האם להעביר גן באמצע שנה או להשאיר ולהעביר שנה הבאה שמהמשעות של זה שהגדול יתחיל כיתה א' בעיר חדשה ללא חברים . מצד שני הילד הגדול שלי לא מוכן לשמוע כלל וכלל על מעבר גן עכשיו . דווקא השנה הוא פותח חברתית בגן שהוא נמצא בו וכנראה גם הוא מרגיש את זה . מה כדאי ? איך אדע אדע מה יותר טוב בשבילו ? יש לציין שלמרות שהמעבר הוא לטובה ולשדרוג של הדירה פתאום גם אני חשה קושי לעבור מעיר שאני חיה בה 7 שנים לעיר חדשה ללא מכרים וחברים . אשמח לעצות ודעות

שלום! בתי בת 4 וארבעה חודשים יש לה אח קטן בן שנה ושמונה היא גמולה כבר מגיל שנתיים וחצי גם מלילה ואף פעם לא ברח לה, לפני כחודש היא התחילה כל יום להרטיב בלילה(לא ביום), אם אנחנו לוקחים אותה ב-23.00 לפיפי אז היא לא מרטיבה, אבל איננו רוצים להמשיך עם זה, דיברתי עם צוות הגן לברר האם קיימת בעיה והם אומרים שלא, חשוב לציין שהיא עם בטחון עצמי ומאוד חברותית גם בבית אני לא רואה שעובר עליה משהו, אנחנו די אובדי עצות ולא יודעים למי לפנות אם בכלל אשמח לתגובה תודה

שלום. כלתי מדברת לבני בצורה לא יפה , בגסות , פוגעת , משפילה שאנחנו נוכחים . גם בנו ההורים ההתייחסות לא יכל כך יפה. האם אנחנו כהורים צריכים להתערב או לשבת ולשתוק ? שוחחנו בעבר עם בננו על הנושא ונראה שאינו מסוגל לשנות את המצב (יתכן והוא פוחד מהתוצאות כמו להתגרש ממנה ) . מה עלינו לעשות : 1. להתעלם. 2. לשוחח מחדש עם הבן ולחזק אותו על מנת שישנה את המצב . 3. לתפוס שיחה עם הכלה בנושא . תודה

בני השלישי בן שנתיים ושלושה חודשים. מאז שנולד אפשר לומר שכמעט מעולם לא ישן לילה שלם ברציפות. עד גיל שנה וקצת ינק. לא משמש במוצץ.היו לילות שהיה מתעורר יותר מפעם אחת,היו לילות שקם ואכל.בתקופה האחרונה הוא קם בשעות שונות ואז הוא יכול לבקש מים/חלב ולחזור לישון אבל יש לילות שהוא פשוט מתזז אותנו.איפה להניח את הכוס,מה לעשות,איך להניח את הדובי.אני במיוחד מיואשת ומותשת מכיוון שאיני יודעת מה זה לישון לילה רצוף. בלילות האחרונים בעלי קם והילד מחפש אותי בינתיים זה נמשך. בכלל הילד נמצא בגן עם סדר יום קבוע.ביקשתי ששנת הצהריים תהיה כשעה וחצי. הוא ישן בחדר לבד-חדר צעצועים.היתה תקופה שהוא היה נכנס למיטה בכוחות עצמו ונרדם,אבל גם אז היה מתעורר בלילות.כעת המצב שלרוב אני נכנסת עימו לחדר\ נשכבת על ספה לידו ואז הוא נרדם אחרי דקות ולפעמים 40 דקות ומעלה.אני אובדת עצות.איני יודעת מה גורם לו להתעורר.מאז ומעולם כך היה.יש לציין שהוא ישן עימי בחדר יחסית יותר מאחיו ואז הציעו לי להוציאו,החלפתי לו מזרון,הפסקתי להניק ואפילו בדקתי מזוזות-ללא הואיל. אני באמת לא יודעת להצביע על הסיבה.זה לא משהו תקופתי זה כמעט כל לילה מאז שנולד אשמח לקבל הדרכה/עצה או עזרה כלשהי אלף

שלום רב ברצוני לשאול שאלה לגבי בן בוגר בן 24. לדעתי, אחרי שטייל בהודו ואסף קצת כסף הוא צריך להערך ללימודים או למצוא עבודה כדי שיהיה לו כסף דיו בזמן הלימודים העתידיים. הוא החליט לנסוע שוב לדרום אמריקה. ואני מרגישה כעס גדול על ההתעלמות הזו ממציאות החיים. יחסינו מאד פתוחים ולא מובן לי איך אוכל לקבל בהבנה את "משיכת הילדות" גם למשך העשור השלישי! אשמח אם תוכל להאיר את עיני תודה

אבל יש לו גם את הצד של "תני לו לשבור את הראש..."

גלבוע שלום, אני בת 18 לפני גיוסי לצבא, ואני מוטרדת ממצב המשפחהבבית שלי, הוריי מרבים לריב בצורה קולנית מטבעם ולצערי אחי הקטן ספג התנהגות זו ומתחיל להביע התקפי זעם מוגזמים המלווים בצרחות ואיבוד שליטה. אומנם היה לי את הזכות לעצב את דפוסי ההתנהגות שלי בעצמי ולהצליח לפתח שליטה עצמית אבל אני חווששת ששאר משפחתי אינה מסוגלת לכך ואני רוצה להציע לכולם לטפל בבעיה, אני לא יודעת לאן לפנות( לסדנאות עצבים פסיכולוגיים משפחתי ועוד מגוון רעיונות שעלו במוחי) אשמח לקבל הכוונה לפתרון הבעיה , אני חושבת שכולם צריכים חוות דעת מקצועית , שתכוון את הוריי להחלטה נכונה כדי להמשיך לחיות את חייהם בבריאות ולהחליט אם בכלל כדאי להם להישאר יחד וכמובן לטפל באח שלי ולמנוע צרות בעתיד . מה אפשר לעשות? תודה מראש , אלה

יפול משפחתי נשמע נהדר, לאן צריך לפנות בשביל דבר כזה ?

יש לי ילד בן 11 עוד מעט, הבעיה היא שהוא כל הזמן משקר, ניהלתי איתו שיחות בעניין ורק לאחר מספר שיחות התחלתי לתת עונש, אך הוא ממשיך לשקר. מה אני עושה???

שלום קיבלתי את הילדים אלי לאחר שאמם שוהה במעצר הארצות הברית ההורים שלה מבלבלים את הילדים וכל הזמן אומרים להם שהם יגורו איתם וזה הבית שלהם ולא איתי וכאמם תצא היא תבוא ותיקח אותם האם עלי להמשיך לאפשר להם לראות את הילדים? הילדים בני שנתיים וארבע קיבלתי אותם אלי לפני חודשיים עזבתי את עבודתי בעקבות הגעתם ואני בחיפוש עבודה ואני פוחד שההורים של אמם ילחמו על משמורת מה עלי לעשות?

אני חושב שאסור לילדים להיפגש עים הנכדים שלהם רק על ידי פקידת הסעד במרכז הקשר באיזור המגורים שלך כי הם ממרידים את שלותם של הילדים עלייך לגשת לפקידת הסעד שלך ולומר לה שהילדים שלך מומרדים על ילדי הסבא והסבתא ושהיא תגיש לשופטת בקשה