פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום אהוד, אני אמא לתאומים בן ובת כמעט בני חמש ולפני שבועיים ילדתי בת. הבעייה שבתי מקנאה בתנוקת. היום היא זרקה לי הערה כמו: את אוהבת אותה יותר ממני. מה לעשות. אני אומרת לה שאני אוהבת אותה. יש לציין שהיא עוזרת עם התינוקת והכנו אותה לגבי בואה של התינוקת החדשה. בעייה שניה היא שבתי משקרת ואני לא יודעת מה לעשות למשל: שאלתי אותה מי קשקש על הקיר והיא אמרה לא אני ואני יודעת בברור שזו היא מה לעשות? בתודה מראש, מרים

שלום רב, יש לי שני בנים. הבכור בן 5.5 ואחיו הצעיר בן 3.3 חודשים.הוא עבר ניתוח להוצאת פוליפים, כפתורים ושקדים כשהיה בן 3. בתחילת ספטמבר הוא עבר לגן עירייה (לפני כן, מגיל 5 חודשים היה במשפחתון). אני רואה שינוי התנהגותי בכך שנושך, מתנהג כמו כלבלב:זוחל על 4, נובח או מילל, מתנשף כמו כלב, מלקק אותנו. השינוי הוא גם בשעות השינה. עד שעלה לגן עירייה היה ישן צהרים ועכשיו האמנם הוא חוזר הביתה בשעה 14:00 אך הוא כבר לא ישן ו"סוחב" על הערב. ברור לי שההתנהגות הזו נובעת משינוי בגן, בשעות השינה והאכילה ובכלל זה מעבר וכך הוא מוציא את הקושי. הבעיה שלי היא ההתמודדות!! אני מתרגזת מאד מההתנגות הזו, אחיו כל הזמן אומר "הוא מציק לי" ונוצר מעין מעגל קסמים של הוא מציק לי-תפסיק להציק-נזיפות-כעס או לחילופין אני מנסה להבליג אך זה לא הוגן כלפי אחיו הגדול. אשמח לתובנות כיצד להתמודד ולעזור לו לעבור את התקופה הזו. תודה רבה וחג שמח

ראשית תודה על התגובה המהירה האם יש אפשרות לשוחח איתך בטלפון? (אם זה בסדר מבחינתך ) כמו שציינתי אני נידבך אחד בסיטואציה ויש עוד נפשות פועלות אנני רוצה להעלות את פרטי העניין בפרום . תודה ויום טוב עדי כ

תודה בכל אופן ויום טוב

שלום רב אני נשואה לגבר גרוש +3 ברצוני לשאול שאלה אך מכיוון שהיא לא נוגעת רE לי היתי מעוניינת בייעוץ אישי(אם אפשרי) ,תודה מראש עדי

אהוד שלום, רציתי להיוועץ בבעיה שמלווה אותי מיום הולדתי - אני בת להורים גרושים - עם האב אין כל כך קשר והאמא היא זו שגידלה אותי - לאורך השנים היחסים היו גרועים תמיד ושום דבר לא השתנה גם היום - כמו כן במשך הזמן הפכנו להיות אני האמא והיא הילדה - היום אני בת 35 ואמא שלי פשוט תלותית בי היא מתגוררת אצלי ולא מוכנה לעזוב את הבית היא לא מוכנה ללכת לייעוץ זוגי, פוגעת בכל הקשרים הזוגיים שלי, רבה עם כל השכנים אין לה חברים, וגם המשפחה המרוחקת שלה לא בקשר איתה אני חסרת אונים אין לי למי לפנות ואני מרגישה כלואה במצב שאיני יכולה לזרוק אותה מהבית כי זו אמא אחרי הכל ומצד שני מעולם לא קיבלתי את העצמאות שלי בגללה - אני מרגישה שאם אני לא יעשה מעשה עכשיו אני "יגמור" כמוה זקנה ומרירה לחיים - האם יש לך רעיון מה לעשות?

אהוד תודה על תשובתך, אני בת יחידה, ואין לאימי אפשרות להיות באף מקום חוץ מאשר אצלי כי כאמור גם עם משפחתה היא לא בקשר - הלכתי תקופה לייעוץ פסיכולוגי אישי - שבסופו של דבר הביא אותי להבנה שאני חייבת להמשיך לחיות את חיי ויהיה מה וכל התשובות שידעתי מראש רק התחזקו - אפילו הפסיכולוגית שלי אמרה שזה מצב מאוד קשה נפשית כי אין ספק שאני חייבת לעמוד על הרגליים האחוריות בעיניין - הבעיה שאני נקרעת מבפנים מעצם העובדה שאני צריכה לזרוק את אימי מהבית למרות שאני יודעת ומבינה שזה יעשה טוב לשנינו בטווח הארוך - ואני גם לא ממש יודעת לעשות זאת מצד שני ההשפלות, והצעקות, וחוסר הרצון שלה לעשות משהו עם עצמה משגע אותי - האם יש דרך מקובלת או איזהשהו גורם שניתן לפנות אליו - כי מבחינתה מסרבת ללכת לטיפול כזה או אחר

היי שלום לכולן, בני בן השנה וחצי לא מוצץ מוצץ מאז לידתו.לאחרונה הוא מבקש הרבה את הבקבוק שלו, ורוצה להירדם רק עם בקבוק. אני שמה לו מים שלא תהיה בעיה של סוכר.הוא מסיים לשתות אותו ונשאר מוצץ את הפטמה בתוך הפה. רציתי לשאול האם יש בכך בעיה שהוא מוצץ אוויר. תודה רבה!

בתי בת חמש וחצי לא מוכנה לשבת בשירותים היא עושה בסיר עכשיו היא בגן עד השעה שלוש וחצי ולא עושה פיפי עד שחוזרת הביתה דיברתי עים הפסיכולוגית והיא אמרה להוציא את הסיר מהבית אני יודעת שאם לא יהיה סיר היא תתאפק ולא תעשה הרבה זמן השאלה עם זה נכון יהיה להוציא את הסיר ולתת לה להיתאפק ולבכות בתודה מראש מעיין ואשמח לקבל תשובה

שלום רב רציתי להתייעץ ולשתף , יש לי ארבעה ילדים , הגדולה בת 15 עוד מעט, בן 11 וחצי, בת 6 ובן שנתיים וחצי, העניין הוא שאני פשוט לא משתלטת עליהם! הם משגעים אותי הם רבים כל הזמן יש להם דרישות כל הזמן אני מרגישה כמו עובד במיזללה, בסוף היום אני חשה חסרת חיים לגמריי מותשת ועם נקיפות מצפון על כך שכעסתי עליהם, שני האמצעים היפראקטיביים ולי מתחשק פשוט לקום וללכת עם כל הכאב והצער , חיי הם לא חיים יותר הם גודש של מריבות וסערות אני מרגישה רע, בעלי רוב היום לא בבית כי הוא עובד מסביב לשעון ואני עובדת במשרה מלאה גם כן , אני רוצה שהכל יהיה מושלם משתדלת לרצות את כולם אבל זה בלתי אפשרי ... לפני שבוע פשוט קרבתי בהתמוטטות עצבים אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר להמשיך לחיות כך:(

הי אהוד. רשמתי לך לפני כשבוע על בתי בת השנתיים שמאז גיל שנה נרדמת כאשר שוכבת על בובה, ז"א בובה בין רגליה ומתנוענעת עד שנרדמת, הצעת לי לשים את הבובה לידה אך, ניסיתי מס' פעמים להשכיב את הבובה בכרית לידה אך היא לא מוכנה ושמה אותה בין רגליה וכך נרדמת. מפריע לי הנושא הזה שאם גילתה את איבר המין כמקום נעים מגיל שנה.........גם במעון ישנה על בובה, אני מרגישה בושה מהנושא מה אפשר לעשות?

שלום רב! בתי בת 9 בכיתה ד '. לומדת בכיתה עם עוד 2 בנות ועוד 13 בנים (בית ספר דתי אזורי קטן). חברתי התקשרה ושמעה מהבת שלה שלומדת עם בתי שיש תחלופת מכתבים (כנראה רומנטיים) עם אחד הבנים. היא סיפרה לי את זה כי בתי רצתה נורא להירשם לחוג מסויים שגם אותו הבן רשום אליו והיא רצתה להאיר את עיניי שאולי היא נרשמת לחוג בגללו. שנה שעברה אמא אחרת מהכיתה סיפרה לי שבתי ועוד חברה "התנשקו" עם אותו הבן שכתב את המכתבים.באותו זמן, פניתי אליה ושאלתי אותה אם היא התנשקה איתו והיא בהתחלה אמרה שלא ואז התחילה לבכות.. הבהרתי לה שהייתי רוצה שהיא תספר לי ושלא תסתיר ממני דברים ואז מתוך שזה הבנתי שהם התנשקו..(זה בטח היה סתם נשיקה על השפתיים) והיה נורא חשוב לי להבהיר לה שאני לא כועסת ורוצה מאוד שהיא תשתף אותי... מאז השיחה לא דיברנו על הנושא... אבל עכשיו אני לא יודעת : האם לשאול אותה משהו על זה? להניח לזה? אני יודעת שזה תחילת גיל ההתבגרות ויודעת שזה טבעי להסתיר כמו שאני הסתרתי מאימי באמת שלא יודעת איך להתמודד עם דברים כאלו... בת בכורה... מקווה שיהיה לי קל להתמודד ומקווה שאקבל כאן כמה עצות. סליחה על האורך ותודה מראש על התשובה חגיגית

שלום. בני בן 15 לומד בתיכון ומרגע שמגיע הביתה מלבד שעורים , ושעורי עזר הוא כל היום במחשב . לדעתי חייבים להגביל את זמן המחשב מאחר וזה מונע ממנו לצאת לחברים וגורם לו למין "התמכרות " ועיסוק רק בתחום אחד ברוב היום . אשתי לא רואה בזה בעיה ומלבד לשוחח איתו דבר לא נעשה והילד ממשיך בשלו כי לא מצליחים לשים לו גבולות בנושא . בנושא המחשב הילד קובע מה יקרה בבית ולא אנחנו ההורים . אני לבדי מסוגל להעמיד את הגבולות אך לא מסוגל לשמור על הגבולות לבדי כי אני מגיע מאוחר ואני חושב ששני ההורים יחד צריכים לעשות זאת . אשתי לא מסוגלת להעמיד גבולות ולשמור עליהם ואם היא מעמידה אותם הילד פורץ אותם תוך יום יומיים ואשתי מתעלמת מהמצב . ברור לי ששנינו חייבים להציב את הגבולות ולשמור עליהם אבל לצערי זה לא הולך . ניסנו להגיע להסכמה עם הילד לגבי שעות מחשב וגם זה לא מצליח ולדעתי הסיבה היא שאשתי לא רואה את נושא ה"התמכרות למחשב" כבעיה ואם כן היא אינה מסוגלת להתמודד עם הבעיה . מה המלצתכם עלי לעשות . תודה

שלום (: שמי דנה ואני סטודנטית לתואר ראשון במחלקה לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. במסגרת לימודי אני עורכת מחקר שמטרתו לבחון דפוסי שינה אצל ילדים. אודה לך אם תסכים/י להשתתף במחקר אשר כולל שאלון שניתן להגיע אליו דרך הקישור הבא: https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?hl=en_US&formkey=dGw2ZHJ1QmRmV3lsOXJIQWVqN054dmc6MQ#gid=0 אין כל צורך לציין את שמך או פרטים מזהים ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא כל שאלון. כל תשובותיך יישמרו באופן אנונימי לגמרי ולא תהיה לי דרך לדעת מה ענית. אם תחוש/י אי נוחות תוך כדי מילוי השאלון את/ה רשאי/ת להפסיק למלאו. תודה רבה על השתתפותך (: אשמח לשתף בתוצאות המחקר בסופו. דנה [email protected]

שלום רב ביתי בת שנתיים וחצי מתחילה לבכות ולצרוח ברגע שאנחנו מתיישבים בשולחן כדי לאכול את ארוחת ערב שישי(יש להדגיש שלפני כן כל המשפחה יושבת בסלון והיא נמצאת באמצע ומשחקת ומדברת עם כולם). ברגע שעוברים לשולחן כדי לאכול היא מתחילה לבכות ולצרוח ומבקשת מסבתא שלה שתשב איתה בסלון.בפעם הראשונה הסבתא "נשברה" ונענתה לבקשתה אך בפעמים האחרות נתנו לה לבכות תוך כדי שמסבירים לה שכל המשפחה צריכה לשבת לאכול, אך לשווא היא ממשיכה בשלה כל הזמן. איך להתנהג איתה? איך להסביר לה? האם יש הורים שחוו או חווים מצב דומה? אשמח לקבל תשובות. תודה

אני אמא לילדה בת שלש,בתי מאד רוצה להזמין חברות מהגן,והאמהות לא מעוניינות,גם לימי הולדת היא לא מוזמנת,גם לחוג שכמה ילדות נרשמו אליו בתי גם רוצה להצטרף,ואני מרגישה שאם אני ירשום אותה יהיה לי מאד קשה כי אני בקושי מדברת עם האמהות ואני ארגיש נדחפת,ואני לא יודעת מה לעשות,מצד אחד לראות את הרצונות שלה,ומצד שני את עצמי בכל הסיפור הזה

שלום רב, אני אמא לילדה בת שנתיים ו 7 חודשים. השנה היא חזרה לאותו הגן שהייתה בו בשנה שעברה הפעם לשכבה הבוגרת (אני חייבת לציין שמאוד הייתי מרוצה מהגן והצוות) וכבר מתחילת השנה הגננת שיבחה אותה על כך שפתאום היא נפתחה והיא ממש מעורבת בגן ועם הילדים. היום, בערך חודש אחרי תחילת השנה הגננת התחילה להתלונן בפניי על התנהגות שונה אצל הילדה ,על כך שהיא לא רוצה לקחת חלק בריכוז או בפעילות של הגן, מבקשת לצאת החוצה, צועקת, מתחבאת לה מתחת לשולחנות טוענת הרבה פעמים שהיא צריכה פיפי וכששולחים אותה לעשות היא פתאום טוענת שאין לה ובכללי מתנהגת לא יפה. משיחתי עם הגננת, היא טוענת שזאת הפעם הראשונה שהיא נתקלת בכזו התנהגות (גננת של 30 שנה) וזה נראה כאילו היא אינה יודעת איך להתמודד עם ההתנהגות שלה. בנוסף מאוד מפריע לי שהיא מדברת על ההתנהגות של הילדה שהיא עדה ושומעת ועוד משתפת אותה בזה שהיא מספרת לי שהיא מתנהגת לא יפה, אני לא חושבת שזה תורם לשיפור ההתנהגות של הילדה ואפילו קצת פוגע או להיפך, נותן לה תשומת לב על התנהגות שלילית, האם אני טועה? אני חושבת שהתנהגות הגננת במקרה הזה מקצינה את התנהגות הילדה ואף גורמת לה להימשך.... שאלתי היא מה אני אומרה להגיד לגננת ואיך להתנהג עם הילדה ועם הגננת? ובנוסף, מה זה אומר על הילדה שלי? יש לה הפרעת התנהגות? אשמח לתשובה מהירה. בתודה מראש, טל

בתי בת ה-8 נכנסה בטעות לחדרי באמצע הלילה וראתה אותי ואת בעלי באמצע קיום יחסי מין אני בטוחה שהיא בתראומה והיא בקושי רוצה לדבר איך אפשר להתמודד עם המצב מה עושים

בתי בת ה 12.5 השתנתה מאוד בחודשים האחרונים. היא אינה יוצרת קשר עמנו ההורים, מגיבה בצעקות, קללות,חוצפה, ואף היכתה אותנו. היא לא מתקשרת בבית עם אף אחד, גם לא עם בני משפחה. בביהס המצב לא כך. מה עושים?

אני אם חד-הורית.בני סיים טירונות ושובץ לחיל ולקורס שאינו מוכן להיות בו.כרגע הוא נפקד מהצבא ונמצא בבית.מדובר בילד שנשר ממסגרת בי"ס בשנה האחרונה לפני גיוסו וקשה לו עם מסגרות ועם מרות.הוא חושב שהעולם מתנהל על פיו.הוא עקשן ונעול על הדרך שלו ולא מוכן לקבל עצה מאף אחד.הוא יודע שיכניסו אותו לכלא צבאי ואומר שזו הדרך שלו לקבל את מה שהוא רוצה.אני פוחדת שבסוף יזרקו אותו מהצבא.אמרתי לו שבשלב זה הוא לא יקבל את הרכב שלי (רכב חברה) ותירצתי את הסיבה שכרגע במצב שבו הוא מוגדר "עריק" אני פוחדת שיתפסו אותו עם הרכב וישביתו לי את הרכב (לא רציתי לומר לו שאני זו שלא רוצה לתת לו את הרכב, כעונש).אך אני מתלבטת מאוד האם זו הדרך.על מה בעצם אני מענישה אותו?על שהדרך שבחר בה לא נראית לי?ובכלל,אני לא ממש יודעת איך להתמודד עם המצב?האם להרפות ולתת לו להתמודד לבד?מדובר בילד עצלן שמחפש תמיד את הדרך הקלה וקיצורי דרך וברגע שנתקל בקושי, מרים ידיים ומוותר.

בתי מאיה בת 3 וחצי בכורה ויחדה עד שארז נולד לפני כחודש ושבועיים, מהרגע שמאיה גילתה שלאמא יש בטן גדולה התחלנו הכנה מסודרת ומושקעת לפי ההנחיות לקראת הלידה, הקראתי ספרים בנושא , דברנו על התינוק , סדרנו ביחד את הדברים לתינוק והיה שיתוף פעולה מלא מצדה. עם הולדת ארז נראה כי מאיה מאוד מבינה אך יחד עם זאת התעוררה אצלה רגישות שנלקחה בחשבון , היום אחרי חודש יש רגרסיה אצלה, למרות שהיא משתפת פעולה בלקלח אותו, לחתל אותו וכו' מה גם שגם בעלי וגם אני מקפידים להקדיש לה זמן איכות בכל יום ותשומת לב ולגלות הבנה לכעסים שלה וכו' אפילו גמילה ממוצץ נדחתה למועד מאוחר. היא בוכה מכל דבר בלי סיבה ואם יש סיבה אז בכלל מתחוללת בבית דרמה של בכי קורע לב. היא כועסת מאוד ומרימה את הטון מדברים שפעם לא ייחסה להם חשיבות, מריבה על צעצוע עם חבר , מי יספר לה סיפור וכו' בנוסף היא לקחה מוצץ עד לפני מס' ימים , נשאר לה המוצץ האחרון והיא גילתה לפני מס' ימים שיש בתוכו לכלוך אז היא אמרה שהיא רוצה לזרוק אותו לפח (קשור לשיחות שעשינו לה בעבר לפני שארז נולד) זרקה לפח היה טקס , חלוקת פרסים ותעודות היא מסתדרת בלילות בלעדיו יפה וישנה היטב אך אני חוששת שעצם הרגישות שלה בימים האחרונים והבכי הסתמי ללא סיבה נובע מכך שוויתרה על המוצץ מכורך הנסיבות ולא מרצונה. למרות שלא ביקשה לקנות לה חדש. גם לא שאלתי אותה אם היא רוצה שנקנה לה חדש כי חששתי שאני יחזיר אותה אחורה שאלות 1. לגבי התנהגות שלה כרגע כעס, בכי וכו' עד כה נהגתי באמפטיה , חיבוק גדול ועטפנו אותה במלא אהבה אך זה לא עוזר להמשיך או לנסות משהו אחר? 2. לגבי המוצץ האם לשאול אותה אם המוצץ חסר לה והיא מעונינת שנקנה לה חדש? לעזרתכם אודה

ראשית, תודה על תשובתך. שנית אני אשמח לגבי מאיה להבין טוב יותר את תשובתך, אך להתנהג עם מאיה במיוחד עם פרצי הבכי שלה , האם להיות רכה ועדינה ולגלות אמפתיה או להתעלם מהבכי ולהתנהג רגיל. לגבי המוצצים לדעתי רעיון טוב. תודה

שלום לכולם, הייתי שמחה לעזרה שלכם אני עדיין מחפשת אם פונדקאית. אם אתם מכירים אישה שרוצה לעזור לזוג צעיר להביא ילד לעולם ולהיום אם פונדקאית אני אשמח שהיא תיצור איתי קשר. התגמול הוא גבוהה ביותר ומצווה ענקית! היא צריכה להיות אישה נשואה/ גרושה/רווקה/ אלמנה, אישה בגילאי 23-38 אשר חוותה לידה אחת לפחות אך לא יותר מארבע לידות. אשמח שתיצור איתי קשר חיה 073-2903761. [email protected] תודה ויום טוב!

שלום , הילדה שלי עוד חודש בת שנתיים כאשר הולכת לישון משהיא בת שנה היא חייבת לעלות עם גופה על בובה ולהתנוענע עם גופה על הבובה עד שנרדמת. זה יכול להיות אוננות או משהו כזה מגיל שנה????????? או שאני סתם חושבת מחשבות מיותרות? היא נרדמת כאשר שוכבת על הבובה והבובה בין רגליה.

הי אהוד. ניסיתי מס' פעמים להשכיב את הבובה בכרית לידה אך היא לא מוכנה ושמה אותה בין רגליה וכך נרדמת. מפריע לי הנושא הזה שאם גילתה את איבר המין כמקום נעים מגיל שנה.........גם במעון ישנה על בובה מה אפשר לעשות?

שלום יש לי ילד (עוד חודשיים בן 4) ילד מקסים, חכם , נבון , יש לו אחות בת שנתיים. מאז שהוא קטן כאשר עצבני יש לו זעם מאוד מוזר בעיניי. לדוגמא: הוא יכול להרים מה שיש לו באותו רגע ביד ולתת בראשו של מי שמעצבן אותו את החפץ, שבוע שעבר התעצבן על אימי והרים כסא קטן לכיוון שלה אך לא זרק אותו בסוף. אם אחותו הקטנה לוקחת לו משחק הוא דוחף אותה. דפוס ההתנהגות שלו לא תמיד אלא מידי פעם , גם לא כ"כ הרבה אבל זה קיים בו, התייעצתי עם הרופאת משפחה לגביו והיא אמרה שאין לי מה לדאוג. ושבמצב כזה לרדת בגובה העיניים ולדבר איתו ולא לצרוח עליו, כי זה מה שאני עושה צועקת עליו שמתנהג ככה. דוגמה נוספת - הייתי איתו בגן משחקים לפתע ראה את חברה שלו עם בימבה, והיא לא רצתה לתת לו את הבימבה הוא צעק והשתולל ובא להרביץ לה ושהרמתי אותו הוא בעט בי ונעץ בגופי את ציפורניו צעקתי עליו לקחתי אותו הביתה ושנרגע עלינו שוב לגן (רק כי אחותו חיכתה לנו בגן משחקים עם חברה שלי.) בני הוא ילד שאם ירצה משחק בחנות ואסביר לו שזה יקר לרוב הוא מבין ולא בוכה ומשתולל לקבל אותו הוא נבון, עם זאת יש לו מלא משחקים חדר משחקים ענק כמו בחנות צעצועים ואני אמרתי לבעלי שאני רואה שהוא כבר בקושי מעריך ובתקופה הזו פחות לקנות לו דברים שככה יעריך. מה את אומרת בנושא של האלימות? יכול להיות שדבר כזה הוא גנטי ? אני שואלת מכיון שאחים שלי שמתעצבנים הם "לא רואים בעינים" זורקים דברים ווכו... אני ובעלי ממש לא כאלה אנחנו זוג מאוד גרוע והוא לא ראה את ההתנהגות הזו מאיתנו ולא מאחים שלי בחיים! אבל אני כבר לא יודעת מאיפה זה בא לו............מחכה לתשובתך תודה קרן.

שלום רב. ביתי בת 5.5 ונמצאת בגן חובה (זו השנה השנייה שהיא בגן זה). בזמן האחרון נצפתה על ידי התנהגות מינית חריגה. אציין דוגמאות למספר מקרים שארעו: שליחת ידיים תוך כדי משחק לכיוון איבר המין של אחותה. תופסת את אחותה כשהיא על הריצפה ומושכת אותה כדי שתישכב מעליה. (אציין שאחותה בת 7.3 ומתלוננת כשהדברים נעשים). היום נעמדה ליד הטרמפולינה של אחיה (בן 7 חודשים), תפסה בידו והניחה אותה באיזור איבר המין שלה ואמה "די תפסיק, די תפסיק". כשהסתכלתי עליה עושה זאת רצה לחדרה ולא יצאה משם. אני דואגת שאולי הילדה עוברת משהו בגן. מה עליי לעשות? לטענתה אף אחד לא נגע בה בגן. האם לפנות אל הגננת? כיצד ניתן לדובב את הילדה שתספר אם היה משהו? האם לפנות לאיש מקצוע ואם כן באיזה תחום? אודה לך על תשובתך. מירי

שלום רב, הבן שלי כמעט בן שלוש (בן יחיד) והתחיל השנה גן עירייה. כל בוקר חוזר הריטואל - הוא לא רוצה להתארגן לגן (להתלבש, לצחצח שיניים, לשטוף פנים...). הוא פשוט "לא רוצה" לעשות אף פעולה. לעיתים כדי ליצור תמריץ אנו מציעים לו להתארגן מהר ואז להספיק לראות קצת טלוויזיה לפני שיוצאים. זה לא תמיד עובד. לעיתים אם הופכים את ההתארגנות למשחק (בוא נעשה הפתעה לאבא ונתארגן...) הוא משתף פעולה. כידוע הזמן הדחוק של הבוקר לא תמיד מאפשר יצירתיות לכל פעולה ופעולה ואנו מוצאים עצמינו מותשים. הרושם שלי הוא כי הסיבה לא נעוצה בכך שלא טוב לא בגן.לציין שהיה קיים קושי בהתארגנות בתקופת הגן הפרטי אך לא בעוצמות כאלה. לציין עוד שללא קשר לגן, גם ביתר הפעולות ש"צריך לעשות" לקראת יציאה למקומות אחרים, הוא ממעט לשתף פעולה (אלא אם יוצרים אצלו תמריץ כלשהו). אשמח לשמוע מה דעתך (גבולות?) והאם יש לך הצעות כיצד לגרום לו לשתף פעולה (מדובר בילד מקסים (כמובן) נבון מאוד, מפונק, עקשן ודעתן שבגן אנו מדווחים שמתנהג מצוין ומשתף פעולה. תודה מראש, מעיין

שלום רב, בני בן 5 ילד מפותח מאוד לגילו, חכם, חברותי ומאוד סדקרן. הסקרנות בתחום המיני התחילה אצלו כבר לפני כשנה, יש לו חברה/שכנה ואף איתו באותו הגן שהם מבלים יחדיו ומשחקים מאוד יפה במגוון תחומים ומשחקים ולפני כמה חודשים תפסתי אותם באיזה שהוא משחק שהם הראו אחד לשני את אברי המין. שוחחתי עם בני אז על הענין וחידדתי את ענייין האיברים הפרטים שלא מראים לאחר ולא נוגעים לאחר ושלא משחקים ללא בגדים ושהוא כבר ילד גדול ומאידך שאני מבינה שזה מסקרן אותו ואפשר לקנות ספר ולבחון ולראות את האיברים הפרטיים של בני המין השני. העלתי את העניין גם בפני הגננת והיא גם העלתה את הנושא בגן ואף רכשנו את הקלטת "החברים של יעל" ונראה שהמסר די היה ברור ומובן והוא אף חזר ושאל ואני עניתי אותן תשובות וחידדתי שוה את העניין. יש לציין שהוא מתעסק ומאונן וגם על זה שוחחנו והסברתי את הגבולות שניתן לגעת במקום פרטי וכו'ואפילו הוא התחיל להתלבש באופן פרטי לא ליד אנשים או ליד חברים וחברות. אתמול אחרי הרבה זמן שלא הייתי ערה לאיזה שהוא ארוע דומה עם הילדה קלטתי אותם משחקים בחצר באיזה פינה חשאית והוא והיא כנראה הראו אחד לשני והיתה לו איזה שהיא אימרה "תורידי ואם לא תורידי לא אהיה חבר שלך" או משהו בסגנון והיא הורידה והראתה לו וכנראה שזה היה משחק של כמה דקות שכל אחד הראה את איברי המין. נראה כי שניהם מאוד מסוקרנים בעניין אבל במקרה לילדה הזו יש נטייה לנסות לרצות אותו במובן מסויים וההתנהגות שלה בעניין המיני- נראת כאילו היא מרצה ולא ממש יודעת ומבינה את הגבולות במקרה אני מכירה את האם ויש קצת בעיה בתקשורת בנושא זה ובהצבת גבולות בעניין, היה איזה יום שהם שיחקו בבריכה וכדי להצחיק אותו היא הורידה את התחתונים או חשפה את הישבן בבריכה כשאני הייתי בסביבה ובאופן החלטי אמרתי שאני לא מרשה ולא מורידים בגדים. אתמול שוב שוחחתי עם בני ושוב חזרנו על הגבלות בעניין, הוא היה מאוד מובך שאמרתי לו שראיתי שהם הורידו בגדים ושלא מורידים בגדים במשחק. אני מניחה שזה טבעי ושמדובר באמת בסקרנות השאלה האם יש עוד משהו לעשות בעניין? והאם צריך אולי להביע נחרצות או להעביר מסר יותר חד בעניין שזה אסור!!! או שזה אמור להיות מובן עם הזמן ובאמת מדובר בסקרנות ילדותית. רב תודות

שלום רב ברצוני לקבל ייעוץ לגביי אחי בן ה13 וחצי שבכיתה ח . אחי הוא ילד טוב שעוזר למשפחה עם מצוקה של אח י הקטן בין ה6 (שיתוק מוחין ונכות) והציונים שלו בלימודים טובים וסהכ בעיניי הלא מקצועית לא קיימת בעיה תפקודית ,למרות כל זאת ישנה בעיה לא קלה שהתחילה לפני שנה וחצי- שנתיים והיא הקמצנות שכנראה נובעת מחרדה לדוגמא: אם הוא רואה מישהו מהמשפחה מבזבז כסף הוא מתעצבן ומקלל ומאחל לו כל מיני ?ברכות? , או שהוא מביע רצון ?למות? ומאיים בדברים מהסוג הזה דבר שהוא עושה אפילו בחיוך לפעמים לכן בני המשפחה לא מתרגשים.. דוגמא אחרת היא אם הוא רואה מישהו מדליק מזגןהוא חייב לכבות גם אם חם מאוד העיקר לא לבזבז חשמל , גם אם הדלקתי מזגן באמצע הלילה בסלון שמגיע גם לחדר שלי (ממד) הוא ידאג לכבות אותו גם אם הוא לא ישן בסלון הוא יבוא לבדוק אם המזגן פועל באמצע הלילה ויחביא ממני את השלט של המזגן. אלה רק כמה דוגמאות זכורים לי גם מקרים יותר קיצונים מהעבר היותר רחוק(שנה בערך). חשוב לציין שברוך השם המצב הכלכלי טוב מאוד כך שאין סיבה לחרדה הזאת, בנוסף לכך המצב החברתי שלו בבית הספר לא טוב אין לו חברים שהוא נפגש איתם אחרי בית ספר שלא לדבר על בנות אם רק מדברים איתו על הנושא הוא מתעצבן. מה אנחנו המשפחה יכולים לעשות על מנת לעזור לו להתמודד עם הבעיה והאם דרוש עזרה מקצועית של פסיכולוג או פסיכיאטר ? תודה מראש על העזרה

שלום, ביתי בת 1.9 היתה עד היום בטיפול מסור ואוהב בבית איתי ועם אמא שלי לסירוגין. מן הסתם הילדה היתה בחממה עוטפת. כיום נכנסה לגן זהו השבוע השני להסתגלות. ממש קשה לה ולי העיניין. היא לא ילדה שאןכלת הכל ובגן ממש לא אוכלת.קשה לה עדיין לישון שם בוכה לפני ובוכה שמתעוררת. החלה להיות מאוד מאוד חרדה שאני הולכת גם שהיא עם סבתא שטיפלה בה. מתחילה לבכות וכשאני בבית צמודה אליי מאוד. השאלה האם היא עוברת טראומה בהסתגלות לגן? כמה זמן בד"כ ילדים מסתגלים למסגרת ומבינים שאמא ואבא תמיד יחזרו לקחת אותם? אני מרגישה רע עם עצמי כאילו אני פוגעת בה. אשמח לקבל תשובות ועידוד תודה.

שלום רב, אני אב לילד בן שנה וחצי , שהשנה הוכנס בפעם הראשונה למעון . אני רוצה לציין כי הכניסה למעון הייתה בשלבים , ביומיים הראשונים מספר שעות בנוכחות אחד ההורים , בזמן שהייתנו בגן הילד בכה וצעק ולא היה מוכן לשחק במשחקים בגן , לאט לאט והוספת שעות ועזיבתינו הנושא השתפר. בימים האחרונים הילד מאוד עצבני גם בשעות הערב בבית ומגיב בצעקות ובתוקפנות כלפינו (הוריו)כאשר משהוא לא לרוחו (הצבת גבולות , התנהלות שגרתית , מקלחות אוכל וכדומה) . במהלך שהייתו בגן (על פי דברי המטפלת) הוא משחק במהלך היום ופתאום יש לו התפרצויות בכי וכעס, הוא נזרק על הריצפה וצורח ולא מצליחים להרגיעו .... הייתי שמח לקבל עזרה או כיוון לפתרון הבעייה. חשוב לי לציין כי לפני הכניסה למעון הילד היה מאוד קשוב , במצבים של משחקייה או טיול עם ילדים הוא היה מאוד חברותי ולא היינו "מרגישים" אותו כי הוא היה עסוק במשחקיו ... תודה

שלום ד"ר אני אם לתאומות בנות 2.5 שנים , עברנו תקופת גמילה מטיטול כבר חודשיים , והבעיה היא שאחת מהם לא נכנסת לשירותים בגן הילדים ומתאפקת עד שתגיע הביתה ? לדעתך מה קורה פה ? והאם היא מפחדת ממשהוא? נא לעזור לי ולהדריך אותי מה לעשות ?

שלום רב, אני רוצה להתייעץ בנוגע לבתי בת ארבע וחצי במספר נושאים: 1) אני חושדת שלילדה שלי בעיות קשב וריכוז (לגרוש אבחנו את ההפרעה בגיל מבוגר). בגן טוענים שלעיתים היא לא מרוכזת, אני שמה לב לזה ולקינאית תקשורת גם. ילדה דו- לשונית, אני בטיפול איתה עקב בעיית היגוי. האם כדאי לעשות בירור כעת או להמתין עד גיל שש? 2) ילדה מאוד קשורה לאביה, שגר בנתניה. היא שואלת כל יום וכל היום מתי אבא יבוא. (אביה מגיע לקחת אותה לסו"ש פעם בשבוע / שבועיים. למרות שקשר ביני לבין הגרוש מאוד לא טוב, אני מעודדת פגישות איתו וגמישה יחסית בנושא). האם חזרה על אותן שאלות ועיסוק בביקורי האב זה משהו שהוא טבעי בגלל התדירות הנמוכה של ביקורים או שיתכן חזרה על השאלות מהווה סימן למצוקה? 3) בנוסף, ילדה ישנה עם האב במיטה כשהיא מבקרת אצלו (בבית ישנה במיטה שלה בלי שום בעיה).האם הנושא חריג? 4) לפעמים לילדה שינויים קיצוניים במצב הרוח, התקפי זעם ובכי לא מותאמים לדעתי לסיטואציה. איך יודעים מתי זה חריג? לפעמים ילדים עושים הצגות כדי להשיג דברים... באיזה שלב כדאי לפנות לפסיכולוג ילדים / הדרכת הורים? לא הייתי רוצה לפנות סתם, כי בסך הכל ילדה חיונית, חייכנית, מתפתחת בלי בעיות, ישנה טוב, אוכלת וכו'.

בני בן השנה וחצי רוצה כל הזמן בקרבת אביו כאשר שנינו בסביבה ומוצא נחמה רק איתו. גם כשהוא קם בבוקר או באמצע הלילה הוא קורא לאבא. אמנם כאשר רק אני איתו הוא מרעיף עלי אהבה, אבל שאנחנו כולנו יחד אני כאילו לא קיימת. מה עושים? אני יודעת שהוא לא מתכוון אבל אני נפגעת בכל זאת..

שלום רב, ילדי בן חמש וחצי ויש לו חברה בת שבע שהיא הבת של השכנים מהדלת ממול. הם חברים טובים משחקים במגוון משחקים צופים בטלוויזיה ובסרטים יחד משחקים בבריכה וכו. הבעייה היא שהוא מגלה ממש אובססיביות ברצונו להפגש איתה על בסיס יומי. כל הזמן שואל אם הוא יכול ללכת אליה והאם היא בבית ולמה היא לא באה לקרוא לו וכו. למרות שאנו מעסיקים אותו בדברים אחרים הוא כל כמה זמן במהלך היום חוזר ושואל למעשיה ומתי הוא יוכל לשחק איתה. חשוב לציין שהאינטראקצייה בינהם היא מאד טובה תמימה והיא נעשית בהשגחה. האם זוהיא התנהגות נורמאלית והאם יש צוך לרסן אותה וצלצמצם את תדירות המפגשים בינהם ? תודה, עדי.

שלום רב, בני בן שנתיים ו-5 חודשים, בן יחיד, אהוב מאוד ומקבל תשומת לב מלאה, משחק משותף עם ההורים, הקראת ספרים רבים. נמצא במסגרת החל מגיל שנה+10: בתחילה היה הילד הקטן שכולם דוחפים וחוטפים לו ואף מרביצים, עכשיו זה התהפך, בני החל להכות מזה כחודש, הוא מכה ללא אבחנה, הוא מכה את המטפלות, הוא מכה את הילדים בגן, הוא מכה את הוריו ואפילו את הכלבות שלנו. בבית של סבא וסבתא, הוא היה רגיל להיות הקטן ביותר, ועכשיו נוספה נכדה חדשה וקטנה, בת חצי שנה, ומרוב קנאה הוא רוצה להכות אותה, אני כמובן תופסת אותו בזמן. אני אומרת לו קצר ומפורש: לא מרביצים. אסור להרביץ. זה לא נעים. זה כואב. אני עושה לו הצגות בבית עם בובות, הצגות בעלות תוכן של הכאות וחמלה, אני רואה שזה נוגע בו, אך לאחר כמה שעות זה שוב חוזר. אני יודעת שזה חלק מתהליך ההתפתחות של הילד, מה אני צריכה לעשות כדי לעבור את השלב הזה בהצלחה ולשים אותו מאחרינו? כמה זמן זה יימשך? מאיזה שלב זה נחשב חריג? ** אנחנו לא צועקים בבית, בטח ובטח שלא מכים. תודה!!!

מחפשת שותפות לפרויקט אמנות המתמקד באמהות שחוות או חוו בעבר נתק מילדיהן בעקבות גירושים. נשים המוכנות לספר את סיפורן ללא חשש לחשיפה אישית מוזמנות ליצור איתי קשר. מלי דה-קאלו [email protected] אתר אינטרנט www.dekalomali.com

ddשלום, אני בת 27 כיום. באזור גיל 15, כאשר אימי התחילה את גיל המעבר חל בה שינוי. היא התחילה להמציא סיפורים על חיי, וכל הזמן הטיחה בפני שאני לסבית, שהיא "יודעת" למרות שאני לא מספרת לה. שום שיחות חוזרות ונשנות וגם לא המציאות של בני זוג שינתה את דעתה והיא בטוחה כי אני מסתירה ממנה ויותר מכך היא מאשימה את עצמה על כך. לאחר שעזבתי את הבית אותו סיפור התחיל עם אחי. היא "יודעת" שהוא הומו ומתעלמת מכל הסימנים שמוכיחים אחרת. מעבר לכך היא מפרשת שיחות רגילות לגמרי ביני לבין אחי לשיחות צופן בין הומוסקסואלים. אני לא יודעת כמה איך להתמודד עם זה, כרגע ניתקתי איתה קשר כיוון ששיחות איתה הם מעמסה בלתי נסבלת ואני לא מוצאת קווי הגיון במחשבה שלה. השאלה שלי היא: האם יכולה להיות פסיכוזה כתוצאה מגיל המעבר? האם מחשבות שווא אלה יכולות להיות נורמליות ואל בעיה פסיכאטרית? וכיצד להתמודד עם זה כיוון שאני לא רוצה להמשיך לשמור על נתק.

שלום. אני בת 61 , אמא ל 3ילדים , 2 בנים ובת. כולם נשואים ויש כעת ילדה בת 2.5 ו-נכד עתידי (בעוד כ- 7 שבועות )מהבן הבכור. בתי , ילדת הסנדויץ' בהריון עם בת. נכדתי החלה בחודשיים האחרונים להתנהג במצבי רוח שונים , כלפי. היא יכולה לבוא לביתנו(גרים בכפר הן אנחנו והן בני הבכור.)לשחק אתי שעתיים ולבסוף, לא תרצה להיפרד בחיבוק . בביתה , הרבה פעמים כשאני מגיעה לשחק איתה- היא אומרת לי ודוחפת אותי ואומרת: זוזי מפה ודוחפת באגרסיביות החוצה. שוחחתי על כך עם כלתי שהיא אמה. עלי לציין שלא שוררת בין שתינו אידיליה, כלתי אומרת שעלי לכבד את פקודתה/בקשתה ולסור מדרכה. להישאר בסביבתה. היום ישבנו אני, בעלי וכל ילדי הנשואים ופתאום אמרה לי לעיני כולם: זוזי מפה. אף אחד לא הגיב. היא אף נשכה בחולצתי. מה עלי לעשות? כיצד להגיב כלפיה? מה צריך לצפות מההורים במצב כזה? מחכה לתשובתכם. תודה. בברכה. טובה

שלום, בחודשים האחרונים בתי פיתחה סוג של אובססיה הנוגעת לחדר הילדים שלה. היא אינה מוכנה שאף אחד ייכנס אליה לחדר כולל אחותה בת השנה שאיתה היא אמורה לחלוק את החדר. היא לא מסכימה לשחק במשחקים הרבים בטענה שאם היא תשחק יהיה בלאגן... היא מסדרת את השמיכה שלה באובססיביות מספר פעמים ביום ולא מוכנה שנזמין חברות או בני משפחה בגילה כדי שאלו לא יכנסו לשחק אצלה בחדר. החדר עצמו הוא חדר ילדים שכל ילדה חולמת עליו אבל הוא נותר שומם כל היום וכך גם כל המשחקים והצעצועים שבו. הבעיה נוצרה מיד לאחר מעבר דירה מעיר אחרת וכתוצאה מכך גם החלפה של גן הילדים. בנוסף יש לציין שלבעלי יש גם אובססיה לניקיון. אני מבינה שהאובססיה נוצרה בעקבות טראומה מהמעבר והשינוי,ואולי גם כניסיון לרצות את אביה או לחקותו. שאלתי היא, האם זוהי בעיה שניתן לטפל בה ואם כן כיצד?

בני בן 4 אובחן דרך פסיכולוגית כאילם סלקטיבי,אנו לא ממשיכים לעבוד איתה כיוון שלא התחברנו אליה ולא היה נראה שבני התחבר אליה,היא השמיעה זאת באוויר ואפילו לא טרחה להסביר לי במה מדובר,כמובן שאני ביררתי דרך האינטרנט. בכל אופן אני רוצה לגשת לאבחון נוסף לאשר את ההבחנה(שנראית לי נכונה),כיוון שאנו יודעים על כך רק בתקופה האחרונה(שבועיים) אני בודקת ומחפשת היכן הכי טוב לטפל ולמי רצוי לגשת לטפל בנושא,טרם מצאתי כי אני עדין בבדיקות ואין סיכוי שאני יוכל לדבר עם מטפל לפני ה-1.9 כיוון שאנו נוסעים לחופשה. הייתי יותר משמחה אם היית מסביר לי איך לעזור לבני בהתמודדות ביום יומיים הראשונים של תחילת שנה ומה לומר לגננת כי אני לא רוצה שתסתכל עליו כאל ילד שונה אני יודעת שההתחלה והאמון בגננת בתחילת שנה היא מאוד חשובה. אשמח מאוד אם תוכל לתת לי טיפים זה מאוד מאוד יעזור לי תודה

יש לי ילד בכור שעולה לכיתה ד' בעל בעיות קשב וריכוז קשות קשה לי מאד להתמודד איתו כי אני מרגישה זהות כמעט מוחלטת איתו. כואב לי לראות אותו לא מצליח ואני מרגישהשהיה עוזר לי לו יכולתי לתפקד כאמא פחות מחוברת רגשית אליו. מה עלי לעשות?

תודה על התגובה, אבל רציתי לדעת אם תוכל לייעץ לי מה לעשות כדי לשפר את יחסי אליו.

ד"ר שלום, אני בת 30 נשואה ואמא לילד בן כמעט 3. אימי גרה קרוב אלינו והיחסים ביננו היו עד לאחרונה קרובים ביותר! מאז שנולד ילדי הוא האור של המשפחה. כולם אוהבים אותו רוצים להיות בקרבתו. הוא הביא למשפחתנו הרבה שמחה ואהבה ואני שמחה על כך. אמא עוזרת לי לטפל בו היות ואני ובעלי עובדים דיי קשה ועל כן היא מאוד מעורבת בחייו ואני שמחה על כך. יחד עם זאת, המעורבות שלה, הפכה להיות רועץ ביחסינו ומצאתי שהיחסים שלנו רק מידרדרים עם השנים. אני לא רוצה להרחיק אותה מילדי שכן הקשר שלהם הוא באמת קשר יפה ומיוחד, אבל מצד שני אני רוצה את הקשר הטוב והיפה שהיה לי עם אמא שלי. כשאנחנו ביחד (אני אמא והילד ולפעמים גם אנשים נוספים), היא מעירה לי השכם וערב על דברים הקשורים לילד. לפעמים אני מקבלת את ההערות ולפעמים לא. כשאני לא מקבלת את ההערות זה כמעט תמיד הופך לריב. ריב מכוער ביותר שמעלה כל מיני דברים שאין להם קשר להערות שלה. ניסיתי להבליג ולא להגיב אבל היא ממשיכה עד שהיא מקבלת תגובה. היא לא מוכנה שהוא יבכה והיא לא מוכנה לומר לו לא. היא גם לא מוכנה שאני אעשה זאת ולכן נותר מצב שבו הילד יודע שכשהיא באיזור (וזה הרבה), הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא זורק דברים, מכה אנשים ומתפרע. אני לא יכולה לומר לו כלום כי אז היא מתנפלת עליי או גרוע מזה, מפסיקה לדבר איתי תוך שהיא מסננת עקיצות ודברים רעים אחרים. נותר מצב שאני משתדלת לחנך את הילד המתוק שלי לגבולות, ככל האפשר (אני גם לא האמא הכי קשוחה שיש), אבל כל מה אונה היא הורסת. הוא אפילו למד לבכות "בכי מזויף". אם בטעות מישהו אמר לו "לא" למשהו, הוא מיד מתחיל להשתטח על הרצפה ולעשות קולות של בכי. כשהוא לבד איתי ועם בעלי זה לא הולך, אבל כשהיא גם באיזור, זו ההתנהגות שלו. דיברתי איתה הרבה פעמים על כך שאני אמא שלו ואני זו שקובעת את הגבולות עבורו ושהיא יכולה להתמקד בלהיות סבתא תוך כיבוד החינוך שלי, אבל היא לא מסכימה איתי ואומרת שזה שאני לא מקשיבה לה בכל מה שהיא אומרת לי לעשות בקשר לילד זה חוסר כבוד אליה ושאני לא מוכנה ללמוד מהניסיון שלה. אמרתי לה שאני רוצה ללמוד מהניסיון, אבל אני לא מוכנה לקבל הוראות כי אני יכולה להחליט מה טוב ומה רע ואיזה דפוס חינוכי אני רוצה לאמץ ואיזה לא. אבל היא לא מוכנה לקבל את זה ואני נמצאת במקום שבו אני מרגישה שהיחסים שלי עם אמא שלי מתפוררים בגלל ההתעקשות שלה להתערב ולחנך את הילד שלי. אני יודעת שכתבתי הרבה, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. ניסיתי לדבר איתה, גם רבנו על זה לא מעט ושום דבר לא עוזר. אני לא רוצה להרחיק את אמא מהילד או מחיי, אבל כבר ממש לא נעים לי כשהיא לידי כי היא כל הזמן תוקפת אותי ליד הילד ואם הילד עושה משהו שצריך להבהיר לו שזה לא בסדר, אני לא יכולה לעשות כן כי זה יגרור ריב! חשוב לי להבהיר שבגדול אני מאוד עדינה עם הילד. אין חלילה מכות או צעקות (לעיתים חריגות כשהוא עושה משהו קיצוני אני נותנת צעקה, אבל זה באמת לעיתים נדירות ורק צעקה אחת קטנה). כל פעם שאני אומרת לו "לא" על משהו, זה מלווה בהסבר ובחיבוק ואני גם דואגת לומר הרבה יותר "כן" מאשר "לא". הבעיה היא שאמא שלי היא נגד כל סוג של גבולות וחינוך. גם אנחנו גודלנו ככה, אבל אני לא רוצה את צורת החינוך הזאת. אני לא רוצה יותר מידי גבולות, אבל גם לא רוצה שהילד יגדל את עצמו. בשביל זה יש לו הורים! מה לעשות?? מיקה.

שלום רב, אני גרושה כבר 4 שנים ויש לי ילד בן 7 וחצי. לאחרונה קיבלנו החלטה אני ואביו של הילד לחזור לחיות יחד ואנחנו לא כל כך יודעים איך לבשר זאת לבננו. האם עלינו לספר לו כבר שהתקבלה ההחלטה? האם להמתין סמוך למעבר למגורים משותפים (בעוד כחודש וחצי לערך)? מה להסביר לו שהשתנה ? כלומר אם הוא יודע שנפרדנו כי לא הסתדרנו והיו ביננו חילוקי דעות אז מה מסבירים עכשיו? תודה רבה :)

אני אמא לילדה בת שש שמוטרדת מאוד מהתנהגות מוזרה של הילדה כשהיא מתראה עם בנים. כאשר היא מתראה עם ילד שבמקרה הנוכחי שכן שהוא בן גילה רוצה להכנס איתו לחדר ולסגור את החדר וכאשר אוסרים עליה להיות בחדר סגור היא מחפשת דרכים להיות איתו לבד בלי שאף אחד יראה ורוצה לראות מקומות אינטימיים שלו ולהראות לה את שלה. אני חרדה מאיפה ההתנהגות הזאת התפתחה אצלה וחוששת שהיא תלך למסגרת חינוכית במקרה הזה לבית ספר וזה יקרה עם ילדים אחרים שאני לא יהיה בסביבה. למי אני צריכה לפנות ואיך מטפלים במצב שכזה.

שלום לכולם, הייתי שמחה לעזרה שלכם. אם אתם מכירים אישה שרוצה לעזור לזוג צעיר להביא ילד לעולם ולהיום אם פונדקאית אני אשמח שהיא תיצור איתי קשר. התגמול הוא גבוהה ביותר ומצווה ענקית! היא צריכה להיות אישה נשואה/ גרושה/רווקה/ אלמנה, אישה בגילאי 23-38 אשר חוותה לידה אחת לפחות אך לא יותר מארבע לידות. אשמח שתיצור איתי קשר חיה 073-2903761. [email protected] תודה ויום טוב!

הסיכוי שישראלית תסכים להיות אם פונדקאית,לתרום ביצית הוא אפסי בהצלחה

אני גרושה, אבי בנותי לא מסוגל לתקשר איתי. הוא מתקשר דרך הבנות ובכך מערב אותן בכעס שלו עלי. הן תמיד מציגות את האבא כמסכן, אומלל, אין לו כסף, המזונות שהוא משלם לי הורסים לו את החיים, אני עשירה, לא רוצות ללכת לצהרון כי אבא אמר שאין לו כסף, אבא אמר להם לא ללכת. כשהן איתו - ואני אומרת להם, אני מתגעגעת, אתם שבוע אצל אבא, מתי אני רואה אתכן, אחת מהן צועקת עלי (כאשר האבא לידה ושומע) - את לא מבינה, זה שבוע של אבא, את לא מבינה, אנחנו לא נבוא. למחרת שולחת לי הודעה - אמא סליחה. כאשאבא בשירותים ולא שומע - היא מתקשרת ומבקשת סליחה, ואומרת שהיא צריכה לסיים מהר את השיחה, כדי שאבא לא ישמע. אני כמובן נעלבת, יודעת שהם לא אשמות.איך אני מתמודדת עם כך מול הבנות, מה לענות להם כשהם צועקות עלי ליד אבא שלהם ? כשהם אומרות אבא אומלל ? לא רוצות צהרון ? כשהוא מנתק להם פלאפון ולא מאפשר לי לדבר איתם ?

הצעת לי שלא לתקשר עם הבנות כשהן עם אביהם. זה לא יגרום לנתק בנינו ? כשהן איתי הוא מתקשר בלי סוף. זו לא כונתו בין השורות, לגרום לנתק בין הבנות לביני ? תודה

היי. אני בת 26. בחורה מצליחה,ניראת טוב, בעלת בטחון עצמי וכו'.תחתי אחות בת 24 נשואה +תינוק טרי. אף היא ב"ה ניראת טוב, בעלה מוצלח, תינוק חמוד וכו'. תחתינו, אחות נוספת בת 23. היא מקנאה בשתינו ברמות מטורפות ומוקצנות במיוחד באופן שאין לה חיים ממש. היא כל כולה עסוקה בלהשוות ת'צמה אלינו ובנסיונות ל"הוריד" אותנו. אני ואחותי ה"מוצלחת" בקשר טוב עושות הכל כדי שלא תחוש שאנו מתנשאות מעליה. פעם ע"י שמשתפות אותה. פעם ע"י שפשוט לא עונות לה ולא מתייחסות. פעם גוערות וכו'. אך מאום לא עוזר. היא מציקה לנו, מתגרה בנו, מוציאה אותנו מדעתינו ומטריפה אותנו. אני מנסה לתמצת את התסבוך הגדול שלה ולתאר לך עד כמה היא פשוט לא חיה ולא נותנת לחיות. לפני מס' חודשים אחותי הגיעה עם בעלה והיא התפוצצה מקנאה וגרמה להם לצאת מהבית באמצע הסעודה כשהאחות הנשואה בוכה ומחליטה לא להגיע יותר לבית בעקבות התקרית. כעבור חצי שנה מאז שהאחות הנשואה נעדרה מהבית. היא הגיעה שוב מתוך געגועים וכו' ומתוך מחשבה שהאחות הקנאית ברגיעה יחסית. אך לשווא. היא כל כך התגרתה בזוג (|באחותי ובבעלה ובבנפ הפעוט) עד כדי שגיסי הגיעה למצב של הרמת ידיים ואלימות כלפיה. זה פשוט התבקש ולא היה שום דרך לעצור ת'התגרות שלה. אני פונה אליכם כי איננו יודעות כיצד להתמודד מולה. אנו בסיוטים ממנה. היא הוכיחה ת'צמה כמרעילה ומסוגלת להזיק. מה עושים???

היי אהוד. ראשית, תודה על תגובתך. רשמת "אני חושב שקנאה היא סיבה טובה לפגוע באחרים". יתכן שטעית? והתכוונת שאתה חושב שקנאה אינה סיבה טובה....? בכל אופן, אכן. האחות המקנאה היא מחוץ לשלישיית האחות. במצבה הנפשי ניסינו להכניס אותה לחבורה ולשתפה בחויותוניו וכו'. אך זה לא עובד איתה. היא מכערת את האוירה. מציקה. לא נעימה וכו'. והורי אינם נותנים לגיטימציה להתנהגותה. הם אינם מעורבים. רק חשים במתח העז בינינו וחפצים לשלום...... המקרה שתיארתי הוא רציני במיוחד ואנו זקוקות להדרכה בדחיפות. שוב תודות ומודה מראש!

שלום בני בן ה13 חזר מביקור אצל אביו שגר בארץ רחוקה, 5 ימים במשבר- בכי, מבט רחוק..ישן הרבה אוכל מעט. לא מוכן לצאת מהבית...רק פעם אחת וגם שם פרץ בבכי. אני מבינה שזה נורמלי הקושי במעבר, הפרידה- האם עלי לקחת אותו לטיפול או פסיכיאטר שיתן לו כדור...או אולי שיחות יספיקו..האם זה יעבור לבד, עם העידוד של הקרובים, שלי כאן. תודה

שתי בנותי בנות שלוש ושש מיללות כמו חתולות כל היום, על כל דבר. כאשר אינן מקבלות את מבוקשם פורצות בבכי בלטי נשלט. אני מנסה לא להגיב עד שהן מבקשות ללא בכי אך ללא הועיל. האם ישנם דרכים נוספות בהן ניתן לנקוט על מנת לפתור את הבעיה?

ברוב שעות היום בעלי נמצא בעבודה. כאשר הוא נמצא, הוא מגיב באופן שונה לכל אחת. עם הגדולה, מערכת היחסים שלו קרירה והוא מתעלם מהבכי שלה. את הקטנה הוא מאד משתדל לרצות (בדרך כלל לא מצליח)

בוקר טוב! בני בן ה 6 היה בקייטנה במהלך השבועיים האחרונים וצילמו אותם שם בכל מיני פעילויות. בסוף הקייטנה ילדים והורים לקחו את תמונותיהם מהלוח עליו נתלו התמונות. הבוקר כשהגעתילא ראיתי את התמונות שלו. הוא סיפר לי שזרק אותן לפח. הוא גם לא תמיד אוהב שמצלמים אותו על אף שאין לו פגם חיצוני כלשהו שיכול להסביר זאת. הוא ציין בפנינו כי הוא מתבייש בנקודות חן שלו. מה דעתך? תודה!

שלום ד"ר גלבוע, מה שלומך? טוב, אני אתחיל מההתחלה, את בני ילדתי בניתוח קיסרי, והיה לי דיכאון אחרי לידה, קשה להסביר את התחושה שאת חיכית לילד הזה בסוף את מרגישה כאילו שאת בכלל לא רוצה אותו.... אחרי חודש הדיכאון הזה עבר לי ברוך השם ואני מתה על הילד שלי.. כשהיה בגיל שנה , אני התחלתי לעבוד והשארתי אותו אצל סבתא שלו מצד האבא.. כיום הוא בן שנתיים וחודש אבל הוא מתנהג בצורה אגרסיבית מאוד , נושך מרביץ מקלל ומושך ילדים מהשערות...הוא פשוט מאוד לא יודע לשחק עם ילדים, שונא שמישהו נוגע לו בצעצועים, הוא מרביץ גם לי... ההתנהגות הזאת התחילה אצלו בגיל שנה ותשעה חודשים, יש לציין שהוא שונא להישאר אצל סבתא שלו, הוא אומר את זה ובוכה המון שאני הולכת לעבודה ומבקש ממני שאני לא אלך... לאחרונה גיליתי שהיא צועקת עליו המון ולפעמים אפילו נותן לו מכות , בעניין הגמילה- שאני איתו בבית בימי החופש שלי הוא מתנהג ברוגע ועושה פיפי וקקי בשירותים אבל כשהוא אצל סבתא שלו הוא מפספס המון, בחיים שלו הוא לא הרטיב בלילה...ובשבוע שעבר במהלך כל השבוע הוא הרטיב בלילה , אני מתוסכלת מאוד, נסיתי לדבר עם הסבתא אבל זה לא עוזר, אז השבוע התפטרתי מהעבודה... כשהתילה ההתהגות הזאת הוא התחיל גם לישון ביני לבין בעלי, הוא נרדם בלילה במיטה שלנו ואז אני מעבירה אותו למיטתו, אך בלילה הוא קם ומתחיל לבכות בכדי שאני אעביר אותו לידי... אני מאוד מתוסכלת, אני לא יודעת מה לעשות!!!!