פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

גיליתי שבני השתמש בכרטיס האשראי שליללא רשות. לצורך מימון נקודות למשחק רשת .איך להגיב מצפה לתשובה

רציתי להתייעץ בקשר לבני בן השנה וחודשיים הוא החל ללכת לגן לפני חודשיים, ונראה כי כבר הסתגל די יפה, הוא מחייך לגננת והולך אליה בשמחה וגם כשאוספים אותו הוא נראה מאד שמח. יחד עם זאת, לפני כשבועיים, בבקרים אחרי ארוחת הבוקר וההתארגנות כשצריך לשבת בעגלה הוא ממש נלחם, בוכה וצורח וזה הפך למאבק, כשיוצאים לרחוב, הוא נרגע דעתו מוסחת והוא אף ממלמל בשמחה בדרך. בעלי ואני ממש מתוסכלים מהעניין, ולא רוצים לגרום לו למצוקה. בנוסף, לאחרונה, גם החלפת החיתול הפכה למשימה בלתי אפשרית, הוא אינו מוכן לשכב על שידת ההחתלה, מה שבעבר היה נהנה לעשות. בגן אומרים שלא נתקלו בבעיה דומה. מה עושים? אנחנו זקוקים לעזרה האם לדעתכם הנושא מצריך התייעצות יותר רצינית? אני מרגישה כי יש קשר כלשהו בכל זאת לגן.

שלום רב. יש לי ילד בן שנתיים וחצי, הוא בן יחיד ונכד יחיד הכי קטן במשפחה, לכן מקבל את כל התשומת לב הוא ילד מאוד חכם,יש לו אוצר מלים עשיר, הוא יודע הכל, סתם דוגמא: הוא החליף חולצה ללא עזרה שלי ואחי שאל אותו על הציצים מה זה ואז הילד ענה שזה ציצים, ואז אחי שאל אותו מי נתן לו ציצים והוא ענה אימא ואבא ואז הוא שאל אותו איך ואז עשה תנועות אם השפתיים כמו נשיקות. אנחנו בחופשה בארצות הברית אצל ההורים שלי. והילד התחיל להשתגע, הוא לא מקשיו מחפש רק אותי, ובנוסף להכל מרביץ לנו, זורק את האוכל, ממש מתנהג מאוד רע. עד שבעלי מכניס אותו לחדר וסוגר אותו שם לכמה שניות, ואז הוא נרגע וחוזר לעצמו. גם ברגע שאני כועסת אליו או שמענישים אותו בורח לו פיפי. השאלה שלי האם לפנות לפסיכולוג ילדים. האם הוא צריך עזרה כל שהי ואנחנו לא יודעים? בגן אף פעם לא יתלוננו אליין הילדים מאד אוהבים אותו.בבית היה מתנהג ככה אבל ממש מדי פעם, ועכשיו שאני איתו אני ממש לא מבינה מה עובר עלייו. תודה רבה על העזרה

שלום רב ביתי בת 10 ובשבוע האחרון מתקשה להרדם, בוכה סביב שעת השינה ומתקשה מאוד להרדם, נרדמת רק בנוכחות שלנו סביב שעה 1-2 בלילה, ניסנו לברר מה השתנה ומה חשה אך לא מצליחה להסביר לנו, לדבריה פשוט לא מצליחה לישון, מה לעשות? תודה רבה

לביתי 2 אחים קטנים, בן כבן 8 ( ילד עם צרכים מיוחדים)ואחות בת 4, השנה הלימודית הסתיימה טוב מאוד וללא בעיות, מאז ומתמיד היא נרדמה ללא קושי כלל,

שלום רב אנחנו בהליכי גירושים מתקדמים המתנהלים בצורה מכובדת ויפה. יש לנו 3 ילדים בין הגילאים 10-4. ובעוד שבוע מתפנה לי בית שאוכל לעבור אליו. איך ומתי מספרים לילדים? האם מספרים לכולם ביחד או שלגדולים בנפרד ולבן ה-4 בנפרד?

אני ובעלי נפרדנו ונמצאים בתחילתו של תהליך גירושין. מזה כחודש גרים בנפרד.ברצוני לדעת באיזו מידה אני צריכה "לשכנע" את בני לבקר את אביו. הבן לא מעוניין בביקורים קבועים אצל האב,אלא רק "מתי שמתחשק לו", והאב אומר שהוא לא מתכוון לשכנע אותו לבוא לבקר. הבת, לעומת זאת, מחכה בקוצר רח לביקורים אצל האב. האם הבקורים של הבת צריכים להיות מותנים בכך ששני הילדים יבקרו את האב ביחד? אני לא רוצה ליצור מצב שרק הבת תבקר והבן יתרחק מהאב עד כדי ניתוק הקשר. הבת בת 8.5 והבן 6.5 תודה רבה.

שלום. אני אופיר אבא לילד מדהים בן שנתיים וחצי. לפני כחודש וחצי עלה "משחק" המחבואים של הילד לרמה אחרת... במידה ובטעות נפתחת לו עין בלילה , הוא שם את השמיכה על הראש וקורא אבא אבא בוא תמצא אותי! אני משכיב אותו לישון הוא נרדם. אני יוצא מהחדר ואחרי 4 שניות, אבא אבא והוא כמובן מתחת לשמיכה מתחבא. יש לו גם מקום מחבוא אהוב במיוחד בסלון שנקרא "הבור". הוא שמח, חייכן ומבסוט מהחיים! נציין רק שאישתי בהריון מתקדם וכמובן שהעלנו את האופציה שהדבר משפיע לעיו אבל אנחנו לא כל כך בטוחים מה מסמל כל המחבואים הללו... רעיונות יתקבלו בשימחה! תודה תודה

שלום רב, אנו הורים ל2 הגדולה שלנו בת 3.5 והקטן בן 2.3 השאלה היא לגבי הקטן. השנה באוקטובר נכנס לגן לראשונה כלומר עד אז גדל בבית .הילד לא מקשיב לשום דבר שאנו מנסים להקנות לו כמו חינוך או לקבל את המשמעות של המילה לא,לא יושב במקומו יותר מ5 דק' שזה שיא מבחינתנו ,פננינו לגננת בשאלה והיא טענה שקשה איתו אך הבינה שהילד אוהב מרחבים ושלא מגבילים אותו .בשעות ה"ריכוז" בגן הוא החל להתיישב רק לאחרונה אך לא לאורך זמן רב ,לטענתה חל שיפור אך אנו ממש מודאגים.לדוגמא: הלכנו לחברים היום ולא היו שם ילדים בגילו הוא הפך הכל זרק צעק שבר התעצבן וכל מאמציי להרגיעו נכשלו. בבית כאשר לא מקבל את מה שרוצה ישר מרביץ תוקף ומכה את אחותו שנוטה לוותר לו (אנו מתנגדים לזה בתוקף) לא נעים לצאת איתו החוצה כיוון שמרגישים שלא משנה איך ננסה לחנך אותו הוא לא מקבל ומתמרד!אנו מודעים לגיל השנתיים הקשה עברנו זאת עם הגדולה אך לא בצורה כזו קיצונית . יש לציין כי הוא לא ממש מדבר משפטים כלום מילים בודדות אבא מאמא לא רוצה ככה הלו אך לא יותר מזה שאר הדברים הוא ממלמל דבר שמתסכל אותו אני בטוחה! לעומת זאת הוא מבין כל מה שבמקשים ממנו הוא פשוט בוחר מה ליישם ומה להתעלם. צר לי שזה ארוך אך כבר לא יודעת אם אנחנו כושלים כהורים או שיש משהו מבחינת התנהגותית שעובר על הילד ואנו מתרצים זאת כ"שובבות" ובעצם כך מתעלימים מהבעייה. תודה רבה מראש הורים מודאגים

היי גלבוע בעבר התיעצתי איתך לגבי בנו של בן זוגי והיעוץ של עבד נהדר הפעם ברצוני לדעת איך מתמודדים אם ילד שאינו מוכן לחזור לבית אימו לאחר ששהיה אצלינו סוף שבוע וזה משהוא שקורה כל שבועיים ברצף אני אמרתי לבן זוגי שאצלי נדלקה נורה אדומה לאור ההתיחסות של האם לאותו הילד ספציפית לדוגמא: היא תשוחח בטלפון אם שני הילדים האחרים ואיתו לא אצל הילד הבגיר יותר תמיד אני רואה דברים חדשים שהיא קונה ולקטן לא ואז כשאנכנו רוצים להחזיר אותם הביתה הוא היחיד שניצמד אלי ואומר אני לא רוצה אמא רוצה אותך האם באמת אמור להדלק לנו נורה אדומה? אשמח לתשובתך המהירה ותודה רבה

נכדתי בת 4 מאוננת בכל הזדמנות. אם אני מתישבת היא מתחככת ברגלי .אן על כרית או ספה. לאחרונה גם הגננת האירה תשומת ליבנו שעושה זאת בגן. ניסיתי להגיד שלא כדאי כיון שמתלוננת אחכ ששורף לה, או שזזתי ממנה והיא מנסה בכוח להמשיך. כיצד עלינו לנהוג?

אני אמא של בת 28 (בת זקונים) שגרה לבד כבר שנתיים בזמן אחרון קשה לי לדבר איתה כל פעם אני שואלת אותה "מה נשמעת מה חדש" היא עונה לי "הכל בסדר" לצערי אני מרגישה שהיא לא משתפת אותי בחיים שלה היא באה ביום חמישי ולא הסכימה לשתף אותי - אפשר להגיד שהיא ישבה סתם אז בקשתי ממנה לקחת את הכביסה שלה (כן אני מכבסת לה עם רצון לעזור) וללכת אים היא לא מתכוונת לדבר איתי היו לנו יחסים מאוד טובים והיא כל הזמן אומרת שהיא אוהבת אותי אבל אני לא יודעת אך להמשיך היא עובדת שעות ארוכות ולפעמים אני חושבת שהיא בדיכאון אבל היא לא משתפת אותי ואני אבודה

היי, בני בן שנתיים וחצי, לפני כחודש נולדה לנו תינוקת חדשה. בשבוע האחרון חל שינוי מהותי בילד, ההתנהגות שלו שונה לחלוטין ממה שהייתה: מילד ששר ומדבר וצוחק, הוא הפך לילד ששותק- עם מוצץ בפה כל היום ומסרב להוציא אותו, לא אומר מה הוא רוצה אלא רק מתבכיין ומנדנד, לא עונה כשמדברים אליו וכו'. הוא מבקש אינסוף דברים וכשמביאים לו- הוא לא רוצה אותם. כאשר מסרבים להביא לו משהוו- הוא פורץ בבכי חזק ונעלב, עד כדי שיעול ולפעמים הקאה.קשה מאוד להרגיע אותו. הוא החל להתעורר בחמש בבוקר, רוצה רק את אמא, שאשב איתו בסלון ונראה טלויזיה. אסור לי לזוז ממנו אפילו ס"מ. הוא רוצה שארים אותו כל הזמן, מסרב ללכת לבד, לא רוצה להיות עם אף אחד מלבדי, כולל אנשים שהוא מאוד אוהב. כאשר אני מחזיקה את התינוקת- הוא בוכה, מושך לי את הידיים ומבקש שאשים אותה במיטה או שאתן אותה לאבא. לפני מס' ימים היה לו התקף אסטמה- בפעם הראשונה בחייו (ויש לי הרגשה שזה נפשי). מה לעשות?? עשינו כל מה ש"כתוב בספרים": הכנו אותו לפני בלידה, אנחנו מנסים לשתף אותו (בהחתלת התינוקת, האכלה וכו'), אנחנו מנשים להיות כמה שיותר גמישים איתו, אנחנו מבלים איתו המון, רק איתו, אנחנו קשובים אליו, לא כועסים, מסבירים לו בשקט והגיון. אני כמעט ולא נוגעת התינוקת בגללו. רק אבא שלה ואמא שלי מטפלים בה- כי הוא לא מאפשר לי, והוא כ"כ נפגע מזה. מה נעשה?? הדאגה גברה הרבה יותר משום שהמצוקה שלו כבר מתבטאת בתסמינים פיזיים מפחידים (התקף אסטמה). עזרה בבקשה בדחיפות, אנחנו נואשים, חרדים ונטולי שינה...

אני ובעלי נשואים כשנתיים. הבאנו הבאנו תאומים לעולם,כעת הם בני 4 חודשים אוטוטו, הבעיה היא שבעלי עובד כל יום משרה מלאה ואילו אני לא עובדת אלא איתם בבית, וכעת אמשיך את השנה השנייה ואחזור ללימודים להיות סטודנטית. בזמן שההורמונים ריחפו ושהייתי נואשת לעזרה ביקשתי מבעלי שיעזור לי לטפל יחד איתי בילדינו, בשביל שאני אוכל לסיים את השנה הראשונה בלימודים ולעבור את המבחנים, כך שבזמן שהתכוננתי למבחן הוא היה איתם. ברוך השם סיימתי את השנה הראשונה בזכותו ועזרתו אך אני מרגישה עוד מאז הלידה שלא הייתה לי או לו מנוחה כלשהי, הוא כעת מתלונן כל יום שהוא יעזור ביום אך אינו רוצה להאכיל יחד איתי בלילה, כאשר הוא מאכיל הוא לא מסיים את משימתו עד הסוף ומעוניין לחזור לישון כמה שיותר מהר, וזה מעצבן אותי כי אז שוב הנטל עלי.. הוא מזכיר לי את הבטחתי לכך שברגע שאסיים ללמוד אני רק אהיה איתם ביום ובלילה אך כמובן משימה זו בלתי אפשרית ולטובת הילדים עדיף שיעזור לי כמה שיותר למרות שהוא גם עובד. הוא אף טוען שאף גבר לא פעיל ועוזר כך עם הילדים ושרוב הגברים לא עושים כלום והוא גם מעוניין להיות כמותם. אני טוענת שאם הוא הביא איתי ילדים ובמייוחד שהתברכנו בתאומים, שיעזור לי להאכיל אותם גם בלילה ואם מתאפשר לו גם ביום אז מומלץ למרות שרק אני איתם. בכל מקרה הגעתי למצב שאני לא מעוניינת לתת לו לישון. הוא סיים להאכיל ילד, כעת הוא צריך לסיים את המשימה ולדאוג שירדם.. לשים לו מוצץ וכד?.. ואני מטפלת בלילה ביחד שאני האכלתי, אך הוא לא רצה לקום, מעצלנות ולכן שפכתי עליו שמן שיקום הוא שפך בחזרה + את שאריות החלב שנותרו בבקבוק. החדר נראה בלאגן והוא עבר לחדר השני לישון.. לא מעניין אותו כלום, הוא פגע לי בעיניים ויכל לפגוע בילדים, הם התחילו לבכות לנוכח האוירה אך אני נאלצתי להתקלח .. איך עלי להתנהג? מה עלי לעדות עם הגנון הזה? אמרתי לו שאין מה לעשות יש לו כעת ילדים והוא צריך להתמודד.. המריבה הייתה ביום שישי, בגלל שלמחרת יום שבת והוא אינו עובד אני מרשה לעצמי שיעזור לי בלילה אך אם זה היה יום חול הייתי מתחשבת בו ומנסה להאכיל את שניהם.

שלום , בני נהוראי בן השנה ו -10 חודשים, ילד מאוד פעיל , אוהב חברה , מדבר מאוד יפה לגילו , תמיד מחבק ומנשק בלי סוף ילדים וגם אנשים מבוגרים ילד שממש אוהב לתת תושמת לב וגם כמובן לקבל מאוד חם כליי הסובבים אותו .יחד עם זאת לאחרונה הוא החל לנשוך, ולצבוט למרות שלפני חודש בערך הייתה לו שוב תופעה של נשיכות והוא הפסיק , קניתי לו את הספר " נשקה או נשיכה " אני מנסה להסביר לו עד כמה זה לא בסדר אני שמה אותו ב" פינת חשיבה " וזה ממש ל עוזר כל מה שאני מנסה לעשות .אני ממש מיואשת כי הוא נושך בגן וגם בבית את המשפחה .אשמח מאודד באם תעזרי לי למצוא פתרון .אודה לך מקרב לבב

שלום רב בן זוגי ואני חיים יחד מזה כמה שבועות. עד היום לא הכרתי את ביתו בת ה-14.5 בשבת יש לו יום הולדת, הוריו חוגגים לו בביתם למשפחה המורחבת (אחיותיו ומשפחתן) אני כמובן אמורה להצטרף. אתמול התקשרה ביתו לשאול אם גם אני אהיה במפגש. בן זוגי ענה לה שהוא עוד לא יודע כי יש לי התחייבות אחרת. השאלה היא מה להגיד לה? אני כמובן אהיה במפגש אך הפחד שלנו כשנגיד לה שאני אהיה היא תגיד שהיא לא באה ותעמיד את אביה במבחן... מה דעתכם???? תודה על תשומת הלב

בסופו של דבר החלטנו שלא אגיע למפגש על מנת לא לכפות את המפגש על הילדה ולחכות שהיא תהיה מוכנה למפגש ביננו

שלום אנחנו זוג בני 49 ו54 עם ילדים גדולים וילד בן שנתיים מגדלים אותו עם כל הסבלנת והאהבה שבעולם כל החברים שלנו כבר עם ילדים מחוץ לבית אנחנו מתראים כמובן בערבים אבל חברים עם ילדים קטנים חסר מאוד רב הזוגות הם צעירים אני מאמינה שהם מעדיפים את בני גילים וגם ההיפך האם מישהו נתקל בבעיה תודה

כהורים מבוגרים לפעוטה גם אני חש בחסרון קשרים חברתיים בשילוב הפעוטה בת השלוש מינוס, קשר שטוב לכולם וכדאי ליצור.

שכחתי לציין אנחנו גרים בת"א

היי, רציתי לשתף אתכם באתר עם המון דפי צביעה לילדים. פעילות מהנה לחופש.אפשר אפילו להעלות תמונות ולקבל אותן בצורת דף צביעה. הנה קישור: http://www.colorpages.co.il/ תהנו

אני פונה אליך כי אזלו כוחותיי ואני לא יודעת מה לעשות. אני אמא לשני בנים מקסימים בני 2.9 ו1.10 אשר עושים לנו חיים "משוגעים" (טוב אף אחד לא אמר שזה יהיה קל) מירב השאלות שלי קשורות לבכור. מגיל 9 חודשים שמתי לב שהילדון שלי התחיל למשוך בשיער ולנשוך (הבנתי שזה שלב התפתחותי) בגיל 11 חודשים המצב החמיר עם הופעת אחיו הקטן. חשוב לציין שהאופי והמזג שלהם שונה. הקטן רגוע יותר וממושמע יותר אך לומד ומחקה את אחיו. מגיל שנה הבכור נמצא במסגרת מעון ויצו (כנ"ל הקטן) המשיכות הסטירות והנשיכות המשיכו גם במעון ולשמחתי פסקו לאחר זמן מה. ביחס לילדים .אך הוא עדיין ממשיך לעשות זאת לאחיו הקטן. אני מרגישה שאני ובן זוגי לגמרי איבדנו עליו שליטה. הוא שובר דברים בבית זורק משחקים מהחלון בורח לכביש בחוץ לא מקשיב ולפעמים גם לא מגיב לקולינו. כמו כן חשוב לציין שכך הוא מתנהג רק כאשר אני או אבא בסביבה. כשהוא עם אמא שלי או עם מטפלת הוא ממושמע וילד "זהב" כשהוא רוצה משהו הוא צורח בבכי מר. יכול להיות שזה בגלל קשיים בשפה? הוא מדבר אבל אני גם רואה שקשה לו לבטא את עצמו. דבר נוסף מגיל 4 חודשים הוא מתעורר מספר פעמים בלילה לשתות בקבוק (לא אוכל בלילה בערך מאותה תקופה) ומאוד קשה לגמול אותו מכך. הוא שותה כליטר מים (תה צמחים) בלילה. לפעמים גם יותר. אנו מחליפים לו 3-4 חיטולים בלילה ומיותר לציין שהשינה של כולנו גרועה מאוד. אני ובן זוגי עובדים הרבה וקמים ממש מוקדם. מותשים ועייפים במשך היום חוזרים הביתה באיפוס כוחות. ניסינו לגמול אותו משתיית לילה זה עבד ל3 ימים אבל הוא מאוד צורח בזמן היקיצות כך שמעיר את הקטן והחגיגה כפולה. ברור שנשברתי. מצטערת על מידע כה רב אך החוסר אונים ורגשות פשוט מציפים אותי. אני יודעת שאני חייבת להיות עקבית אך סדר יום משתנה ועייפות תמידית פשוט לא מאפשרים לי . יש ימים שאני רואה את הילדים רק בבוקר לפני הגן ואז רק למחרת בערב. מה עליי לעשות? איך לפעול? אני מרגישה שאני "מאבדת" את דמותי כאם וכסמכות בבית.

שלום רב יש לי תאומות בנות תשעה חודשים ורציתי לדעת האם בריא להם לראות טלויזיה בגיל זה? ואם כן כמה זמן מומלץ ביום? זה לא יפגע להם בראייה? יש לי טלויזיה 42 אינץ מסך שטוח לצורך העניין תודה מראש

דרושה פונדקאית. זוג מעוניין באם פונדקאית העונה על הקריטריונים הבאים: אישה לא נשואה, אישה בגילאי 23-38 אשר חוותה לידה אחת לפחות אך לא יותר מארבע לידות. תשלום גבוהה למתאימות ותמיכה כלכלית בתקופת ההיריון. אישה אשר תעשה מצווה ותתוגמל בשכר הולם. אנא לפנות לחיה 073-2903761. [email protected]

אני אם חד הורית לילדים בני שמונה וחצי ותשע וחצי הילד הקטן שלי היה סובל מהתפרצויות זעם שהלכו והתמעטו לאחר שניסיתי שיטות שונות כמו הולדינג ועוד אך לאחר שלמדתי לתת לילד את המרחב שלו בזמן ההתפרצות הוא למד שכאשר הוא כועס הוא יוצא לסיבוב להרגע ( אנחנו גרים במושב) וחוזר רגוע ומבקש סליחה אך עדיין לעיתים נדירות קורות כאשר יש לנו ויכוח סביב נושאים פשוטים שהוא מתעצבן ויוצא וחוזר ומבקש סליחה האם אני כהורה צריכה לסלוח כל הזמן או שזה משהו שמשדר לו שהוא יכול להמשיך ואני אחרי סליחה אסלח בכל מקרה?

שלום, בני בן ה-6 תמיד היה מאד קשור אלי, אהב את קרבתי הפיזית אליו מאז שנולד. בתקופה אחרונה (ובעיקר בחודש האחרון) הוא מרגיש צורך בכל הזדמנות לגעת לי בחזה. מאז שהתחיל עם הנושא הפסקתי להתפשט לידו, אך הוא בכל הזדמנות נוגע בחזה מעל החולצה, מנסה ללטף. בעלי ואני מסבירים לו שזה לא נעים לי, וכפי שהוא לא היה רוצה שיגעו בגופו בלי רשותו כך גם אני לא רוצה. כל הסבר לא עוזר ולפעמים אני מגיעה למצב של צעקות כי זה הופך למטרד. הנושא מאד מעסיק אותו והוא מדבר ושר לעצמו שהוא אוהב את הציצי של אמא. לאחרונה הוא הבין שזה משהו אסור ואני שומעת אותו אומר לעצמו "אסור לי לגעת בציצי של אמא" ונוגע לא נוגע.... אשמח לשמוע עצות כיצד להסביר לו ולמעשה לגרום לו להפסיק עם האובססיה הזאת, כי זה ממש אובססיה (בימים שאני בבית מהרגע שחוזרת מהעבודה ועד שהוא הולך לישון, במידה ואין אצלו חבר זה מעסיק אותו). תודה ענת

בני בן ה -5 מביע כעסים בזמנים מסוימים שגובלים באלימות (מכה את אחיו בן השלוש בועט שורט ,זריקת חפצים) כול זה קורה בזמן שמבקשים ממנו לעזוב את המחשב(משחקי קרבות)להתקלח ומידי פעם גם להתלבש בבוקר לצאת לגן/קיטנה כול מה שכתבתי החל לפני כ- חודש וחצי בתחילה הענשנו את הילד בניתוק מחשב,הרמת משחקים אישיים. לפני כחודש החלטנו אני ואשתי לבטל עונשים אילו מכיוון שזה לא עזר.כיום אנו מקציבים לילד זמן מחשב כ- שעה וגם הוא מתעלם ולא רוצה לעזוב את המחשב,כשמכבים את המחשב הילד מתחיל להכות. ברצוני לציין כי לפני כן הילד היה שקט ,עדין,קשוב להוריו, וללא דברים דברים חריגים, נשמח לקבל יעוץ והדרכה .

כבעלת נסיון בתחום, יש קשיים רבים בנישואים לגבר עם ילד מנישואין קודמים, הראשוניות נהרסת, תמיד יש התערבות מצד ההורים והסביבה נטל כלכלי נוסף ועוד ועוד תיקים... לא מומלץ, עם כל האהבה לבעלי

אני מנהל זוגיות פרק ב' כאשר ילד אחד בן 9 הוא שלי (אני אב משמורן) והילד השני בן 10 הוא של בת זוגתי (אם חד הורית) - מאז עברנו לחיות ביחד כמשפחה אני נתקל בביטויים קיצוניים של קנאה מצד הבן של בת זוגתי וללא סיבה - אתן דוגמא - בביקור האחרון שלנו בפארק המים בני נפל ונקע את רגלו. בעודו מתייפח בבכי ואנו מטפלים ברגלו (ממש שתי דקות מתחילת האירוע) התחיל הבן השני לצרוח שהוא גם פצוע (טענת שווא מגוחכת) ומדוע אנו לא מטפלים גם בו באותה המידה וכי אנו לא אוהבים אותו...הסיטואציה היתה מרגיזה מאוד תוכלו לדמיין את הילד הפצוע כשהשני דורש תשומת לב מיידית על חשבונו...אך בכל זאת בת זוגתי נשכה את שפתיה ניגשה אליו והעניקה לו יחס חם ואהבה...הדבר חוזר ונשנה ובכל פעם אנו מגלים סלחנות רבה ומרעיפים עליו אהבה וסימפטיה - הילד הנו חכם ואינטילגנט ואני חש כי הוא מבין שהוא אינו מתנהג כיאות - האם ההבלגה והתמיכה ללא סייג שלנו מועילים או אולי מזיקים - האם לא כדאי להביע רגשות אוטנטיים בפני הילד על התנהגות כזו?? אני חייב לציין באופן אובייקטיבי ביותר כי הבן שלי הוא ממש מלאך קטן, למרות שהלה דורס משתלט לו פעם אחר פעם על רכושו ועל הספייס המשפחתי בכלל הוא מבליג ומוותר לו כל הזמן...

שלום, אנחנו הורים צעירים בגיל ה26, לתינוקת בת שנה וחצי. אנחנו מתכננים חופשה בחו"ל ל 8 ימים בלי הילדה. (חשוב לציין שהילדה לא בגן ובמשך היום היא נמצאת עם האבא עד 13:00 ואח"כ איתי (אמא)אחרי שאני חוזרת מהעבודה) הילדה תישאר עם הסבתא והדודה שהיא ממש קרובה אליהם ורואה אותם כמעט כל יום. השאלה האם אפשר להשאיר את הילדה עם הסבתא והדודה שהיא מאוד אוהבת ואיך יכולה הנסיעה ל8 ימים כשהוריה לא לידה להשפיע עליה? והיכן עדיף שתשהה בבית שלנו, או בבית הסבתא? נ.ב. כמה ימים אחרי החזרה מהנסיעה, הילדה נכנסת לגן חדש שמעולם לא היתה במסגרת.

עוד כמה שנים אני מקווה שיהיה לנו עוד ילד, וניהיה באותו המצב. מה זאת אומרת תפגע רגשית ? מהן ההשלכות? תודה.

בני בן 7 ילד חברותי מאוד ופתוח, לאחרונה גילה צורת התנהגות בעיתית: ע"מ לזכות בתשומת לב של חברים חדשים / בוגרים ממנו / מקובלים ממנו, הוא רב עם החברים הישנים והטובים שלו, מוכן להעליב אותם (עלימות מילולית ופיזית) ואפילו יוצר נגדם קנוניה. ניראה הסברים שלנו לא ממש עוזרים, והוא ממשיך בהתנהגות דומה. איך אפשר להעביר לו את המסר שזוהי התנהגות אינה הולמת? אודה לכל עצה.

שלום רב. בעלי ואני בסוף שנות השלושים שלנו, נשואים 10 שנים, שני ילדים - בן 9 ובת 6 +הריון. בעלי הוא בן זוג תומך, מאפשר,שותף מלא בתחזוקת הבית והזוגיות בינינו טובה. הבעיה היא בקשר בינו לבין בננו הבכור. הבן הוא ילד רגיש, נבון מאד, לא ספורטיבי במיוחד, בעל "פתיל קצר" ואינו אמיץ במיוחד. התחושה שלי היא שיש לבעלי איזושהי תחושת אכזבה שבנו אינו בדיוק הילד שעליו חלם ופנטז ויש בקשר ביניהם הרבה חיכוכים, מאבקי כוח וחוסר סבלנות. אתמול קרה ארוע שמבחינתי "שבר את גב הגמל". הילד נבהל מחרק, זרק את אופניו וברח. בעלי הגיב במשפט עצבני בו היתה המילה קוקסינל. אציין שנכחו במקום גם מס' אנשים נוספים. אני הייתי המומה והגבתי בנזיפה לבעלי שישלוט בעצמו ושההערה ממש חמורה ולא במקום. הילד לדעתי לא הבין את המשמעות, הגיב בבדיחות ולא התייחס לזה. אני עד רגע זה ממש כועסת על בעלי, לא מסוגלת לדבר איתו ברוגע. אשמח לעצות ולהכוונה גם בקשר בין האב לבן וגם בהתייחסות לאמירה של הבעל. תודה רבה.

שלום ותודה מראש על הרצון והנכונות לסייע. בשבועיים האחרונים הבן שלי (בן יחיד בן שנתיים) בוכה בקולי קולות, צורח כשבעלי יוצא מהבית. אנחנו משפחה דתית ובעלי יוצא מהבית לפחות 4 פעמים ביום כשבני בבית: 3 פעמים ביום לתפילה ועוד פעם לסידורים אחרים. בכל פעם כזו הפעוט הפשוש שלי בוכה וצורח ולא מניח לי לחבקו(לפחות בהתחלה)אני מנסה להרגיעו בדברים( אבא יחזור, אבא הלך להתפלל, אמא אוהבת אותך, בוא נשחק, רוצה לראות לולי(סדרה שהוא אוהב)?) אך לשווא. ניסיתי להתעלם מבכו ולהבהיר שרק אחרי שיירגע אוכל להתייחס אבל.. זה לא עובד לי. הוא רודף אחרי בבית צורח ולא מוכן שארים אותו. מה גם שאסור לי להרימו כי אני בתחילת היריון.אתמול הוא ישב עליי וראינו ביחד את הסדרה שהוא אוהב (נרגע אחרי שפשוט הקרנתי אותה) , חשבתי שזהו, הוא שכח אבל כשהוא ראה את התמונה של בעלי על הקיר (מהחתונה) התחיל שוב לבכות ולא נרגע עד שנרדם(היה בידיים שלי..). זה קורה גם בבוקר. חשוב מאוד לציין- בדר"כ בעלי מחליף לו,לוקח אותו ומחזיר אותו מהגן. אני מקריאה לו סיפור, מלבישה אותו בבוקר, מאכילה אותו (לפעמים), מקלחת אותו (רק כשבעלי בבית- אז הוא יכול להרימו לאמבטיה..). מה לעשות?? איני רוצה שיפתח איזשהי בעיה.. אני יכולה לחשוב על פתרון אחד- אולי לקחת אותו לטיול בעגלה כשבעלי יוצא. האםזה פתרון טוב? אשמח לשמוע עוד.. בבקשה..

אשתדל להיות איתו יותר, להראות לו כמה הוא חשוב לי תודה!

שלום , אנחנו הורים ל-3 בנים , התאומים בני 11 והקטן בן 8 רבים הסיפורים על מריבות תאומים וזה מצב טבעי וכו' .. בעלי ואני די מיואשים מהמריבות והויכוכים שלהם ,זה מטיש ומעייף אותנו , ניסינו בדרך שלא להתערב ושכן להתערב ושלא לתפוס צד ..מנסים שלא לקחת ללב ושזה יעבור , אבל מתי ??

שלום אחי ניתקל בבעייה שלא יודה איך לאבחן אותה. אישתו באופן פיתאומי מתחילה לבכות לצחוק,לצעוק עליו.לזוג 3 בנות.אחת הבנות נכה.בקיצור לא יודעים מה לעשות אם יש הצעה כל שהיא נשמח.

אני גרושה מזה 14 שנים. גידלתי לבדי את שתי בנותי שנאלצו בגיל צעיר מאד לצאת לעבודה עקב קשיים כלכליים. הקשר עם האב רופף. לא הקדיש להן מזמנו ומכספו. בתי הגדולה מתנכרת לי שנים רבות. אינה מתקשרת איתי ולא מוכנה להקשיב לי. קשיי הגירושין גרמו לריחוק ביני לבין הבנות. לא היה באפשרותי לבלות איתן כי הייתי עסוקה בפרנסה. מרגישה שנענשתי פעמיים : מהבעל ומהילדות. הבת הקטנה קצת יותר רחמנית וקשובה. הגדולה מתנהגת כאילו אני לא קיימת. הכאב גדול מידי. מה לעשות?

שלום, האחיינית שלי בת 9, ילדה מאוד טובה בסה"כ, אבל יש לה בעית מרדנות קשה. אמא שלה (אחותי) מתחבטת בשאלה איך מתמודדים.היא מאמינה בחינוך של דרכי נועם והיא ממעיטה בעונשים ובדיבור תקיף. אבל הילדה מאוד עקשנית, ושיעורי הבית למשל, הם סיוט. היא לא מסכימה לשבת ללמוד לא משנה באיזה שיטה אחותי נוקטת- עזרה, הקלה, פרס- כלום לא הועיל. גם השיטה של לכבות את הטלויזיה לא עוזרת- הילדה פשוט עוברת למשחק אחר. אם מכריחים אותה לשבת - היא עונה בחוצפה ומאשימה את ההורים. טוענת שהם רעים אליה ו"הורסים לה את החיים" -משפטים שהייתי מצפה לשמוע יותר בתחילת גיל ההתבגרות ולא בשלב כ"כ מוקדם... היחסים בין הילדה להורים אינם פשוטים. אחותי טיפוס קצת סגור ואינה מביעה אהבה בצורה מופגנת, ולדעתי רכה מדי עם הילדות. האבא אינו נמצא הרבה בבית, בעבר היה כעסן ובשנים האחרונות התמתן. האם יש עצות כלליות לטיפול במקרה כזה? האם יש צורך בטיפול מעמיק? אשמח לעזרה. אם יש צורך בעוד מידע אשמח לתת.

היי אני מרגישה שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ זוגי על מנת שאיכות החיים שלנו תשתפר הבעיה שבעלי לא רוצה ומתעקש שאם אמשיך להציע לו על זה הוא מעדיף שנתגרש וכל ריב קטן בינינו מתחיל לאיים עליי בגירושים אני לא מרגישה שהוא באמת מעוניין להתגרש אך מאיים עליי בזה כדי שישלוט בי כיצד לשכנע אותו שכדי לנו ללכת לייעוץ? (הוא חושב שהוא מהאנשים שלא טועים בכלל וזאת אני שטועה כל הזמן)

שלום רב, יש לי בת בכורה בת שלוש ותינוק בן שבעה חודשים , אני מרעיפה עליה המון אהבה ויחס ואם זאת היא מתנהגת לא יפה וזה אומר: מקללת , מרביצה לי ולאבא שלה, אומרת לא רוצה רוב הזמן, לא מסכימה לדברים שאני מבקשת בוכה המון ,מציקה לי לא ממושמעת , את התינוק נראה שהיא מחבבת מצחיקה אותו מנסה לטפל בו האכלה לתת מוצץ..אני יודעת שהיא בסה''כ ילדה קטנה אבל אני רואה בנות של חברים בגילה שלא מתנהגים ככה, מלבד זאת היא מדברת בצורה לקויה להבדיל מילדים בגילה ,עכשיו העניין הוא כשהיא מוציאה אותי מדעתי אני פשוט מאבדת את הראש ונותנת לה מכה ביד או דוחפת אותה ואני שונאת את עצמי על זה אני כול כך רוצה לשלוט בזה מה יקרה אם הדחוף אותה והיא תתקל בקיר וחס וחלילה פציעה קשה?? מה לעשות עזרו לי אני כול כך אוהבת אותה היא משוש חיי גם אותי הכו בצורה חמורה שהייתי ילדה ואני לא מוכנה להיות הורה שכזה אני פשוט לא מוכנה ! והכי מצחיק זה שאני כול הזמן שואלת את בעלי האם הרביץ לה שלא הייתי בבית בגלל שהיא הציקה לו...והוא אומר לי השתגעת?? אז אנא עזרתכם.

שלום רב, יש לי בת בכורה בת שלוש ותינוק בן שבעה חודשים , אני מרעיפה עליה המון אהבה ויחס ואם זאת היא מתנהגת לא יפה וזה אומר: מקללת , מרביצה לי ולאבא שלה, י היא צוחקת לו ומנסה לחבק אומרת לא רוב הזמן, לא מסכימה לדברים שאני מבקשת בוכה המון ,מציקה לי לא ממושמעת , אני יודעת שהיא בסה''כ ילדה קטנה אבל אני רואה בנות של חברים בגילה שלא מתנהגים ככה, מלבד זאת היא מדברת בצורה לקויה להבדיל מילדים בגילה ,עכשיו העניין הוא כשהיא מוציאה אותי מדעתי אני פשוט מאבדת את הראש ונותנת לה מכה ביד או דוחפת אותה ואני שונאת את עצמי על זה אני כול כך רוצה לשלוט בזה מה יקרה אם הדחוף אותה והיא תתקל בקיר וחס וחלילה פציעה קשה?? מה לעשות עזרו לי אני כול כך אוהבת אותה היא משוש חיי גם אותי הכו בצורה חמורה שהייתי ילדה ואני לא מוכנה להיות הורה שכזה אני פשוט לא מוכנה ! והכי מצחיק זה שאני כול הזמן שואלת את בעלי האם הרביץ לה שלא הייתי בבית בגלל שהיא הציקה לו...והוא אומר לי השתגעת?? אז אנא עזרתכם.

אנסה ליישם זאת...

היי, מקווה שהגעתי לפורום הנכון... ביתי בת שלושה חודשים.כבר מחייכת, צוחקת ומטה את גופה קדימה כשרוצה שיקחו אותה. היא חברותית לבעלי בפרט. היא ממש זועקת משמחה כשהיא רואה אותו, צוחקת אליו,נזרקת לעברו שייקח אותה ומנהלת איתו "שיחות" בהברות עולות ויורדות. בעלי אמור לטוס לשבוע בקרוב לצרכי עבודה. האם חסרונו עלול להשפיע עליה באיזשהי צורה? האם היא בכלל תשים לב להיעדרו? האם יש דברים שעליי לעשות כדי למזער את הנזק? האם נכון יהיה לעשות שיחות וידיאו או שזה יבלבל אותה יותר? אודה להנחייתך,

בוקר טוב אהוד, אני נמצאת עם עצמי ממש במשבר בגלל הגן של ביתי ומבקשת עזרה. השנה ביתי נכנסה לגן עיריה בגיל 3 והיה לה ממש טוב בגן. היא התחילה להתחבר עם בנות אבל עדיין לא נוצרו קשרים של אחר הצהרים. מכיוון שבספטמבר היא תהיה רק בת 4 החלטתי להשאיר אותה שנה נוספת בגן. וזאת גם עשיתי לאחר לבטים ארוכים בגלל הגננת שהחסירה המון במחצית הראשונה אבל במחצית השניה די השתפרה והראתה נוכחות. אבל לצערי הרב, פתאום מסתבר שרוב הבנות שעדיין לא מלאו להן 5 שנים עוזבות לגן חובה. חלק מההורים ביקשו וחלק שיבצו אותם שם בטענה שלגן של הבת שלי יבואו ילדים קטנים. לא תיארתי לי שכך יהיה המצב ושישארו רק 3-4 ילדים מהשנה שעברים וכל השאר יבואו קטנים בסביבות גיל 3. ואז התחלתי לחשוב אולי כדאי גם אותה להעביר לגן חובה. אבל לגן שרוב הבנות עוברות אני לא רוצה להעביר כי יש לו שם מאוד רע והאמהות האלו לא יודעות את זה ואני גם לא ממש בלחץ להעביר אותה לגן עם הבנות האילו. ישנם עוד שני גני חובה בשכונה שיש לי אפשרות לשלוח אותה אבל אני לא יודעת אם בעיריה כבר יאפשרו את זה בשלב הזה. וחוץ מזה שיש כאלה שגורסים שלא כדאי להעביר לגן חובה כי שם מתמקדים יותר מידי בהכנה לכיתה א' והיא תהיה בין הצעירים. ולכן טוענים שלהשאיר אותה בגן שלה בטרום זה עדיף כי ככה היא תתבגר יותר ותרכוש בטחון. מצד שני יש כאלה שטוענים שלהשאיר אותה בגן עם ילדים מאוד קטנים בגילאי 3 זה ממש תינוקיאדה והיא יכולה לסגת אחורה בהתפתחות שלה. ואז מה יהיה עם חברים אולי לא יהיו לה בכלל וגם מזה אני ממש דואגת. אוף אני לא יודעת מה לעשות ואני גם לא יודעת אם בעיריה בכלל יאפשרו לי שינוי. הבחורה שמטפלת כך בעיריה בחופש ורק בשבוע הבא תחזור. אנא עזור לי ליצור בהירות במצב ולבחור את הדרך הנכונה לביתי. תודה!

ראשית, תודה על התיחסותך. האבא של ביתי גם חשב בהתחלה שהכי טוב בשבילה להשאר בגן אבל עכשיו שהוא יודע מה המצב הוא נוטה להסכים איתי. החשש הגדול שלי שתהיה לה רגרסיה עם ילדים קטנים ממנה. כי היא מאוד בוגרת ואחראית ובעלת שפה עשירה וילדה מאוד מושקעת מהבית ומבחינה אינלקטואלית מתאימה לילדה בגיל 5. אני מרגישה לחץ גדול בנשמה עכשיו. אנא הגב להודעה זו

אני בת 45 נשואה +2. אבי אמר לי "תגידי תודה שאני בקשר איתך" בגלל שרציתי להשכין שלום בין שני אחי ואבי שלא מדברים כ15 שנה. היחסים בגדול טובים אם כי צריך להיזהר איתו בגלל אישיותו הביקורתית והאגו המנופח וחוסר הרגישות. אין לי מושג איך להתמודד עם המשפט הזה. האם הוא בקשר איתי מתוך רחמים, מתוך חסד או אני בעיניו אדם פגום או אולי סוג ב'. יש לציין שהורי התגרשו כשהייתי בת 8 גירושים מכוערים ומעוותים. האיבה שלו כלפי אמי היא מטורפת. אבי נישא שוב והתגרש שוב, הביא לעולם בת נוספת שכיום היא בת 30 והיחס שם אחר. למה אני צריכה לומר לאבי תודה על היותו בקשר עם בתו? בגלל השינאה שיש לו כלפי אמי? בגלל אולי שבאתי מרחמה? פעם אמר לי שנישא עימה לא מתוך אהבה אלא מתוך לחץ משפחתי, אולי זאת הסיבה שאינו אוהב את ילדיו מאשה זו? אנא עזור לי לפתור את הדילמה.

הגדולה שלי 3 וחמשה חודשים, ממשיכה בהתקפות הקריזה שלה, האופייניות יותר לגיל שנתיים. כמעט כל פעם שהיא מקבלת "לא" קצת יותר רציני, היא מתחילה לבכות בהיסטריה, בלתי אפשרית לפיוס (לא שאנחנו מנסים הרבה, כי אנחנו כבר די עצבניים על הבכי הזה, ללא סיבה) וזה יכול להמשך משהו בין 5 דקות לרבע שעה, עד שאני מחבקת אותה או עד שנותנים לה דרך כלשהי "לרדת מהעץ" (מוצץ, טלויזיה). אז נכון, שנולדה לה לפני חודשיים אחות קטנה, ואולי זו דרך למשוך צומי, גם אם שלילי, אבל א. זה מתיש נורא ב. זה היה גם לפני, רק לא באותה התדירות (רק היום, בשבת, זה היה פעמיים עד כה ב-20:00 מאז שהתעוררה ב-18:00). אני רוצה להוציא אותה מזה, כי זו התנהגות אופיינית לגיל שנתיים. אני רוצה להעביר את המסר שהבכי הזה לא ישיג לה מטרות. איך פותרים את זה כי אני לא רוצה שההתנהגות תתקבע?

שלום... יש לי ילד בן 13 הגיל התבגרות אני לא יודעת איך להתנהג איתו הוא לא מקשיב מציק לאח שלו בן 3 שנים הוא לא רוצה שאעיר לו על משהו אם אני צועקת עליו הוא גם צועק עקשן כל מה שאני אומרת לו עושה הפוך הוא מתנהג כמו גבר יש לו ראש פתוח הוא מצתיין אני מרגישה לפעמיים שהוא בן 20 תדריכו אותי בבקשה אני מפחדדת לאבד אות ... ותודה מראש

מאוד רוצה להעלאות משהו שגיליתי היום.. חברה שלחה לי בפייסבוק קישור של משהו שהדהים אותי ממש! על מתכת ממש מסוכנת שנקראת קדמיום... לא האמנתי למה היא גורמת- כל מיני מחלות ממש מסוכנות, כמו סרטן ועוד דברים חשוכי מרפא.. מיד בדקתי בבית איזה מהדברים שיש לי מכילים קדמיום.. אתם לא מאמינים איך זה הקיף אותי... מטורף.. כנסו לראות.. http://www.facebook.com/pages/%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9D-%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%9D/187413297978986

לבתי בת ה 10 יש בעיה שהיא אינה ממושמעת, מתחצפת ןמקללת למרות שאנו משפחה מאוד סולידית ושקטה ההתנהלות שלה מאוד שונה משלנו, לצערי, הצד החברתי שלה מאוד חלש ולקח לי הרבה זמן להבין יש לה אינטרפטציה שגוייה לגבי מצבים חברתים - כלומר, חוסר יכולת להבין נכון מצבים חברתיים ואולי זו הסיבה שהיא תמיד כועסת, מתחצפת ומקללת את כולם. המצב רק מחמיר והייתי מעוניינת לדעת מה אוכל לעשות? תודה ,סמדר

שלום לכולם אנחנו זוג צעיר ,הוא בפרק ב' בחיים ואני רווקה.לו יש ילד מנישואים קודמים בן 4 וחצי שנמצא בחזקת האמא . הסידור הוא רגיל 2 בשבוע הוא אוסף אותו מהגן וכל סופ"ש שני הוא אצלנו. לפי דעתי הילד מוזר (נולד פג עם בעיות של שקד שלישי ,לפי דעתי לא שמע טוב עד לגיל 3 ). הוא עושה את עצמו לא שומע (למרות שכל הבדיקות יצאו תקינות ) ולא עונה שלא בא לו,ממש מתעלם כליל מהאדם שמנסה ליצור איתו קשר וזה לא משנה אם זה סבא ,סבתא או אנחנו.ההתנהגות הזו ממש מעצבנת ואנחנו ממש לא יודעים איך להתמודד איתה. בנוסף לא ראיתי שהוא משחק במשחקי קופסא או במשחקים שדורשים דמיון ,רק מול הטלוויזיה או בקניון . בעוד חודשים אנו עומדים להנשא, המשפחות שלנו חושבים שהוא לא צריך להיות בחתונה ,גם בגלל בעיות לוגיסטיקה (מי יביא אותו ומי יקח אותו ) וגם בגלל בעיות ההתנהגות שלו,במידה ויחליט להתעלם מהסבתא וידבק אליו או אלי במהלך האירוע. רק בעלי לעתיד חושב שהוא צריך להיות בחתונה ,הוא מפחד שיום יגיע והוא ישאל למה לא לקחנו אותו לחתונה(אני אומרת לו שצריך להגיד :כי היית קטן מידי). הוא לא ילך עם מטפלת כי הוא פשוט כזה ,פשוט ידבק לאחד מאיתנו ואני יודעת שזה יפריע לנו להנות . מה דעתכם? להביא אותו לחתונה או לא? ומה לעשות עם בעית ההתנהגות ? איך לשכנע את בעלי לעתיד שאולי ישנה בעיה עם הילד והוא צריך אבחון?

מדובר בשני אחים נשואים בן ובת ,הבת ראשונה נישאה וכעבור 3 שנים ,כשהבת ילדה אני טיפלתי בנכדה עד מעבר לגן הילדים. בהריון השני גם כלתי הייתה בהריון וכאן מתחיל בעקרון הסיפור כל הזמן הבת הייתה מתקשרת הן לאח והן לכלתי עם הנחיות מה לעשות וכמובן שאלות מה התוכניות פשוט נבירה בחיים , הם בתמימותם ענו ולא חשדו בכלום כך שלמעשה לא חשבו ששיתוף בפרטים ישמש אותה נגדם לאחר לידת הנשים אמרתי שכאן אני גם העזור לשתיהן אך הבת התנגדה נחרצות שאני העזור בטענה שהבן וגם היא יקחו מטפלת ורק את האקסטרות אני העשה עבורם ,אני לא הסכמתי התחלתי לטפל- וכמובן המשיכו התחקירים ופזילות לכיוון הבן וכלתי הילדים גדלו הלכו לגנים אך העוינות התחזקה ולאורך כל הדרך אמרתי לבני מדוע אתה לא מעיר.מאיר לאחותך על היחס הוא ילד טוב ירושלים נמנע ממריבות באחד מערבי השבת הקטנים שיחקו ואז הבת צווחת על הבן של הילד ומכאן כלתי החליטה שזה כבר מוגזם וכמוכן הבן נפגע על היחס כלפיהם האחים לא מדברים בינהם תקופה ארוכה למרות שבעלי ואני ביקשנו מכל אחד בנפרד להפגש ולסגור הקצוות אך ללא הועיל הבן מבקש את כבוד אישתו ובת לא מוכנה לבקש סליחה בקיצור ילדי לא נפגשים אחד עם השני כאשר בעצם כן היו נפגשים כל ערב שבת אצלי בבית היום הם מגיעים לערב שבת לסירוגין אני נמצאת בדילמה כיצד עלי לנהוג על-מנת להחזיר את הילדים לשבת יחד ולשלום ביניהם תודה

תודה למענה אך : לא מתאים לי פיצול המשפחה משהו לא מסתדר אני בעד איחוד משפחה פיצול יביא המון מרירות בעתיד (וחינוך הדור הבא ) איך לדעתך עלי לפעול לאיחוד החלקים תודה ושבת שלום

יש לי ילד מקסים בן שנתיים וחודשיים. מאוד אוהב בע"ח ואף מדבר עליהם ויודע להשמיע את קולם של רוב החיות. אבל נורא פוחד להתקרב אליהם. הוא מוכן רק להסתכל עליהם כאשר אני מחזיקה אותו. לדוג' היינו אצל זוג חברים שיש להם תוכי בכלוב הוא מייד התחיל לבכות ולהראות סימני פחד וביקש ללכת הבייתה. שאלתי היא, האם זה נורמלי בגיל זה לפחד מבע"ח ? כיצד עלי לנהוג במצב כזה אך לחשוף אותו? והאם זה מעיד על בעייה כל שהיא או חוסר ביטחון/ביישנות???? אשמח להתעדכן תודה ניצן

שלום גלעד, הבן שלנו בן 23 לפני כשנה וחצי התחיל בזוגיות עם בחורה שגדולה ממנו בשלוש שנים כבר לאחר חודש ימים ניתן היה לראות שהוא חי בתוך מערכת יחסים של ניצול . החברה שלו מחליטה עבורו מתי לבוא ומתי לא, היא מחזיקה אותו קצת ומקנאת לו כך שאסור לו להיות בקשר עם שום ידידה מלבדה, הם יוצאים רק בשעות הלילה המאוחרות בכדי שלא ייחשפו לסביבה.. הבן לומד שנה שנייה ראיית חשבון בשנה וחצי האחרונות חלה הרעה בתפקודו ובהנהגותו וביחסיו לאחיו שלפני ההיכרות עם החברה היו תקינים , אנחנו תקופה ארוכה מביעים את אי שביעות רצוניינו מהקשר וממה שהקשר עושה לו לפני כמה ימים התקבל מכתב מהמכללה בו הוא לומד שפסלו לו את כל הסימסטר בשל התנהגות לא ראוייה במבחן לאחר שראינו את המכתב וביקשנו הסבר מהבן הוא התחיל להשתולל ולכעוס שזה לא עניינינו..רציתי לציין שאנחנו משלמים לו את הלימודים ומכיוון שהוא חי בבית אנחנו גם ממנים לו את כל המסביב (הוא עובד בעבודה זמנית כדי לחסוך כסף לעצמו לעתיד) חשוב להגיד שאנחנו מורידים מעצמנו את כל הפינוקים מסביב לא יוצאים לחופשות מסעדות וכו בכדי שנוכל לממן לו את הלימודים, ביום שבת הוא התחיל לצעוק להשתולל ולריב עם האחים שלו על שדרוג פלאפון ואני נקטתי בצעד קיצוני וביקשתי ממנו לעזוב את הבית, הוא הלך לבית סבתו לאחר שהחברה שלו לא הסכימה לקבל אותו...הבית שבור ואין לנו שום דרך לטפל במצב הזה אני רוצה לציין שהבן שלי מאוד חברותי נראה טוב עדין רגיש ואכפתי ומאז שהוא עם הבחורה הוא הפך להיות שונה...רציתי את עזרתך וייעוץ להבין מה עושים הלאה בכזו סיטואציה (באם לא ציינתי הבן שלי בן 23 תודה רבה

שלום, בתי בת השנה לא מוכנה להישאר לבד, רוב הזמן רוצה ביידים ובנוסף לזה גם לא מוכנה לאכול כמו שצריך. אני מודה שעד כה הייתי אמא נורא מפנקת ומגוננת אף יותר מידי, אך כרגע המצב רק מחמיר ומחמיר והיא לא מוכנה לעזוב אותי אפילו לא לרגע, מה שמאוד מקשה על התפקוד היום יומי שלי. לגבי סוגיית האוכל , היא אוכלת רק אם אני מצליחה להסיח את דעתה מהאוכל עצמו והיא פותחת לי ת'פה בזמן שהיא עסוקה בצעצוע מסויים או בטלפון נייד או כל דבר אחר שיכול לעניין אותה לכמה רגעים על מנת שנאי אצליח לתת לה כמה כפיות של פירות אוכל. לגבי אוכל מוצד היא אוהבת ללעוס אך בקושי בולעת, ישר יורקת.אז ארוחת הצהריים היא בלאגן אחד גדול ותו לא. שמעתי רבות על רעיון ההרעבה על מנת שהיא בעצמה תבקש אוכל, אני מצטערת לומר שזה לא עובד כי גם אחרי שהיא מבקשת היא שובעת מכפית או שתיים. לדעתי מדובר בבעיה התנהגותית ולאו דווקא חוסר תאבון כי אני דווקא רואה עליה לא מעט שהיא ממש רעבה אבל פשוט אוהבת לריב ולהתעקש, מה אני יכולה לעשות על מנת קצת "להעמיד אותה במקום" שלא תתפס עלי ככה???אני כבר מותשת ודואגת הן לבריאות שלה והן לדפוס ההתנהגותי שהיא סילגה לעצמה

אני נשואה מזה 10 שנים, בעלי תמיד היה כ"כ עסוק בעצמו כבר חודשים שלא שמעתי ממנו מילה טובה שלא נדבר על לקנות לי מתנה, פרח או משהוא דומה שלצערי אין את זה אצלנו בכלל.הזוגיות שלנו עברה כבר הרבה משברים ואנחנו מנסים בכוח לשמר אותה. בשנה האחרונה זה כבר ממש קשה, בעלי לא מתפקד בבית תמיד חוזר מהעבודה עיף. כל עבודות הבית וגידול הילדים זה אני. לאחרונה אני מרגישה שהילדים ממש אומללים מהיחסים שלנו, לי קשה עם כל המטלות שיש לי ואני כל הזמן כועסת ועצבנית ובעלי בקושי מבלה איתם. לא טוב לו בבית כי אני מבקשת עזרה וזה לא מתאים לו לעזור אז הוא פשוט חוזר הביתה בשעות מאוחרות מאוד וקם מוקדם בבוקר. בסופ"ש הוא כל הזמן במיטה. אני כבר רוצה להתגרש וחוששת ממה שזה יעשה לילדים, אבל מה עדיף להמשיך לחיות כך?

רק שאני לא התחתנתי איתו והילדה שלי בת שנתיים וחצי , והבעיות הן אחרות אבל אני סובלת מהקשר ופוחדת על הנזק לילדה.

שלום רב, בני הבכור בן 10 (אח נוסף בן 5)עולה לכיתה ד' בקרוב. בלימודים סהכ' מצליח לקבל ציונים טובים ממוצע 80 אך אינו לומד/משקיע/מכין שיעורים/מכין מערכת מלאה. הרבה פעמים תופסים אותו בשקר לגבי שיעורים בתחילה ישבנו איתו כל הזמן, ובחצי שנה אחרונה העברנו את האחריות אליו אך שוב המורה קוראת לנו אחת לרבעון להגיד שאין שיפור.. עד כה שיחות רבות עשינו איתו. זה מגיע למריבות וצעקות על כך בבית כשתופסים אותו בשקר או לאחר שיחה עם המורה. כעת סוף שנה אנחנו שוב אחרי שיחה עם המורה- בעלי החליט שצריך לנקוט בגישה שתגרום לו לעבוד קשה בשביל לקבל מבוקשו- למשל מאד רוצה להירשם הילד לבית ספר לכדורגל- בתחילה הסכמנו לרשום. אך לאחר שיחה אחרונה עם המורה בעלי אמר לו שלא רושמים אותו רק אחרי שליש ראשון בבית ספר, אם יש שיפור נרשום אותו. הילד מאד בוכה כמובן ומבטיח להשתפר. ושנרשום אותו כבר עכשיו. אני מאד מבולבלת: מצד אחד האחריות צריכה לבוא ממנו, ומצד שני המורה בביס' משליכה הכל עלינו, ואומרת שאינה יכולה לטפל בבעיה במקומנו. מה לעשות?? האם תקין להחזיק לו חוג כדורגל כתנאי להכנת שיעורים ועמידה בציפיות? האם מוגזם ולא קשור.. אודה לתשובה בדחיפות.

שלום לכולם. יש לנו ילדה בת קרוב ל4 שלפני כשנה החלה לאונן כמעט כל יום (בדיוק כשנגמלה מהמוצץ), ברוב המקרים זה לפני שהיא נרדמת בלילה,אבל ישנם מקרים שהיא עושה זאת גם כשהיא מתעוררת בבוקר.כששוחחנו עם הגננות בגן הן אמרו לנו שגם שם לפעמים כשהילדים נחים בצהרים היא עושה זאת. שאלתנו היא האם זה נורמאלי? או שאנו צרכים לפנות למומחה זה או אחר?. אנו מודים מראש לכול המשיבים.