פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום רב, ביתי בת חמש וחצי, בגן חובה. שמתי לב שהיא רגישה מאוד ביחס לילדים אחרים. ילדים אחרים בגן. למשל, אם חברה שלה תגיד לה רגע אחד שהיא לא רוצה לשחק איתה יותר, כמו שילדיםבגיל הזה עושים, היא תאמר לי "שנשבר לה הלב" ומאוד תעלב. הרגישות הזו גוררת מעט המנעות, ונראה שהיא תרצה לשחק רק בסביבה מאוד מאוד בטוחה, אבל מכיוון שאין חיה כזו חוץ מלשחק עם אמא, נראה שהיא כבר פחות רוצה לשחק עם חברות בגן, אלא אם הן ממש מתחננות, ואז היא מרגישה בטוחה. איך לעזור לה?

מהי הפרשנות או הדעה הרווחת לילד אשר מנסה להניא את אימו ממקומה הקבוע במיטתו? והאם יש קשר שאחיו השתלט על מקום אביו במיטה כאשר האבא כבר לא גר בבית? ההורים גרושים

אני אימא לבת ושלושה בנים. לפניהם היו לי שתי לידות שקטות ולאורך שנות הנישואים איבדתי מסיבות שונות אימא, אבא שני אחים, חברת נעורים והמשכתי הלאה בכוחות אדירים דבקה בטיפוח ודאגה לבעלי וארבעת ילדיי. אבל אז איבדתי את שני אנשים שתרמו לחוזק המנטלי שלי. את אבא של בעלי ואת אחותי. שקעתי ביגון נוראי ובעלי לא נתן לי זמן להתחזק למרות הפצרותיי ולקח ממני בכוח את התאוות שהתרגל להן. הקרקע נשמטה מתחת לרגליי ממש ובעלי ממשפחה אמידה מנצל את מצבי בימים בהם להצליח לנשום לא היה מובן מאליו, ואני נותרת גרושה ללא כלום זרוקה בין שמים לארץ ובכל זאת במאמצים רבים דואגת לילדים שהיום דווקא כשבגרו מאוד מסתבר שהנתינה שלי חונקת אותם היות וכבר איני יכולה להסתיר מהם את החידלון והתבוסתנות וכמי שכשלה ואינה מהווה ביטחון אימהי, הנתינה שלי אינה מרוממת את רוחם אלא ההפך(לאורך השנים שיבחו והיללו את האימהות שלי ודאגו להפתיע במתנות מפנקות במיוחד) הבת הגדולה התחילה לא להגיב אלי, לזלזל ואף לתעב אותי יותר ויותר ככל שאני מעניקה ודואגת יותר. היא לא רוצה לדבר איתי ולא לפגוש אותי בטענה שזה משפיע עליה לא טוב ומפריע לה לחיות את חייה. לאט לאט הצטרפו אליה האחים ולאחרונה גם הצעיר שהיה קשור אלי מאוד אבל כשהשתחרר מהצבא לאחרונה עבר לגור עם אביו ובת זוגתו. איבדתי את הרוח לחיות וכל ניסיון להסביר ולבקש הסבר מתורגם אצלם אוטומטית כניסיון לנצל אותם רגשית. הבטן מתהפכת ומתהפכת ולא חשוב כמה בילויים ספורט טיולים חוגים ובריכות אני עושה להסחת הדעת ולהשגת מליאות. ריק לי בגוף וזה כואב ממש ברמה פיזית

הילדה הקיאה בלילה פעמים ויש לה עכשיו(בבוקר)כאבי בטן כמה זמן לתת לזה לעבור לבד ומתי מומלץ לגשת לרופא אם זה לא עובר היא בת 4.5

שלום רב, אני אם חד הורית לילדה יחידה, לאחרונה הבת שלי(בת 12). התחילה להביע את רצונה וכאבה על כך שהיא בת יחידה. אני לא נמצאת במערכת זוגית כמו כן גם אבא שלה. היא מצפה מאחד מאיתנו להביא ילד נוסף. אשמח לייעוץ והכוונה איך להקל עליה או לפתח איתה שיחה שתוכל להקל עליה יותר בהכלה של הנושא,מכיוון שהיא ממש כואבת את הנושא הזה. תודה רבה והמשך יום טוב אמונה...

שלום.. בני בן השנתיים+2 מתעצבן על כל דבר קטן שלא נראה לרוחו..ובתגובה הוא דופק ראש ברצפה ו/או נותן לעצמו מכות בראש או בפנים..יחד עם בכי. זה קורה כבר כמעט שנה. ניסינו להעיר, ניסינו להתעלם..שום דבר לא עוזר. וזה כבר מאוד מתסתכל. אנחנו מגיעים למצב של להתהלך איתו על ביצים..נזהרת לא לעצבן אותו כדי שלא יעשה את זה. לפעמים נראה גם שהוא עושה דווקא. אבל רוב הזמן זו תגובה אמיתית. וזה קורה גם מחוץ לבית. יש לציין שהוא טרם מדבר, מלבד מילים קטנות פה ושם. שאלתי- למה זה קורה? איך איך אפשר למנוע או להפסיק את זה? והאם זה מצריך בדיקה מעמיקה אצל גוף מקצועי?

זה יכול להיות בכל מקום..הלוואי וזה היה מקום מסוים.. האם זה יכול לגרום לנזק? תודה

בני בן ה7 מרבה לגעת בעת האחרונה באיבר מינו כולל שיפשופים של המקום ולחיצות מעל המכנסיים ומתחת הפיגמה, גם בפרהסיא. בכל פעם שהוא נכנס לשירותים הוא מתעסק בפין ובאשכים מגדיל ומקטין וכו', באמבטיה הוא משחק ולוחץ עם משחקי אמבט על איבר מינו, בנוסף, לפני רחצה הוא אינו משתין לתוך האסלה אלא משתין לאמבטיה מגבהים שונים ונהנה לראות את הזרימה. האם זו התנהגות רגילה ואם כן כיצד למנוע אותה? או שמא זו התנהגות חריגה המאותת על משהו? תודה על הנכונות לסייע

ערב טוב אני הכרתי אלמן שמתגורר בחו"ל . מצאנו חן אלד בעיני השני והילדים שהם נשואים ובעלי משפחות מתנגדים. מה לעשות

אני ילדה שאמא שלה עשתה 3 הפלות

שלום יש לנו בן בכור כנ"ל וגם בת בת 4 חודשים אך הבעיה הייתה קיימת גם לפני. אנחנו מחנכים בגישת לייף סנטר ובאמת שמחים בה וטוב לנו. מרגישים שנותנים מענה רגשי מלא לילד, הוא שמח, פתוח, רוצה כל הזמן שנשחק איתו, אוהב להיות איתנו, מפותח רגשית ובאמת ב"ה בבית טוב לנו. יש לו סבא וסבתא שהתחושה היא שהם פשוט עושים מאבק על האהבה שלו, מבטיחים לו דברים, כל הזמן ממלאים את הזמן באטרקציות והבטחות ומתנות ולפעמים אפילו "בורח" להם משםט מסגיר שהם מנסים "לקנות" אותו. וזה מצליח. היו תקופות שבננו העדיף את האבא על פני האמא והצלחנו עכשיו די לאזן את זה. אבל הסבא, פשוט אי אפשר להתחרות. הוא רוצה להראות לו דברים, אם יש משהו שהוא צריך הוא מבקש ממנו, הוא רוצה שהוא ילביש אותו, יאכיל אותו, ירים אותו, כל הזמן מחפש רק את קרבתו, כשאנחנו בחברת ההורים שלנו, פשוט מרגישים שהסבא זה אבא שלו, לפעמים הוא בטעות קורא לו אבא. אני אישית בתור אבא ממש מרגיש שאני נותן הכל שהילד יצמח בצורה בריאה, וזה מרגיש לי ממש לא בריא מה שקורה פה. היינו בחתונה, בתוך 5 שעות הוא לא בא אלינו ההורים כמעט בכלל! לא חיפש, לא רצה. האמא התקרבה אליו הוא דחף אותה ואמר "דייייייי" והיא לא אמרה לו דבר. וביומיום בכלל אין שום תחושה של מחנק ובאמת אין, הוא ממש חופשי. אנחנו מאוד מאוד פגועים. אני אישית בתור אבא לא מסוגל להכנס למלחמות "קניית בעלות" ואין לי גם מסוגלות להקשר אליו ולהפגע כל פעם מחדש. זה תקין?מה עושים? המון תודה.

אני סטודנטית באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מלמדת שיעורי פסנתר לגילאי 5 ומעלה. טלפון:0522030238 רחל.

נכדי סובל מבעית קשב וריכוז ומטופל על ידי הוריו בליווי מקצועי מלא בריטלין ובריספדל.הוא בן 8 .אני מבלה איתו כסבתא לא מעט ורואה את הבעיות ההתנהגות שלו.בהיותי בעלת רקע בחינוך- מורה מוסמכת לגיל הצעיר בעברי -אני משתדלת לא להתערב ולהביע דעה למרות שלהורים מאד קשה עם המצב.אני מרגישה שאני זקוקה להדקכה איך לנהוג במצב..האם זה סביר שאבקש מהורי הילד להגיע איתם לאחת הההתיעצויות שלהם ?האם זה סביר שאביע את דעתי שם?

מן הסתם אתה צודק.אני שואלת אותם הרבה על ההמלצות.היות והייתי מורה וליויתי לא מעט ילדים עם בעיות כאלו חשבתי שיתכן שיש לי מה לתרום .יתכן שעלי ללכת לטיפול בעצמי בנושא

שלום אני בת 30 ולאחרונה מלווה אותי תחושת עצב ומועקה בכל הנוגע לקשר עם אמא שלי או לביקור בבית הוריי. אני ואמא שלי היינו עד לפני שנה החברות הכי טובות היינו מבלות המון יחד והייתי מספרת לה הכל והיא הייתה מעורבת בחיי מאוד. לפני כשנתיים עזבתי את בית הוריי לטובת מגורים עם החבר ומאז אני מרגישה שהקשר ביננו כבר לא מה שהיה, כלומר, הוא נעשה שטחי, אני מרגישה שאני כבר לא כ״כ מעניינת אותה (כמו שאומרים רחוק מהעין רחוק מהלב), כל פעם שאני מנסה לחדש את הקשר ולעבוד עליו למשל על ידי שליחת הודעה אני תמיד מרגישה שאני מפריעה לה במשהו. יש לי עוד שני אחים גדולים שיש להם ילדים ואמא שלי רב היום עם הנכדים. אני יודעת שזה טבעי שסבתא תרצה להיות עם נכדיה, במקרה שלה זה כל יום היא ממש מגדלת אותם. לי אף פעם לא היה סבא וסבתא אז אני לא מבינה מה כ״כ קריטי לנכדים לראות את הסבתא כל יום, מה גם שנראה שאחיי דיי מנצלים אותה. בתור בת הזקונים תמיד הרגשתי תלושה מהמשפחה, אחים שלי מאוד דומים ואני בכלל לא קשורה. זה מה שאמא שלי אהבה בי שאני שונה מאחיי ולזה היא הכי התחברה. אני לא מבינה איך מקשר כ״כ קרוב של חברות נהיינו כ״כ רחוקות. ביום יום היא לא מתעניינת וזה הרגיש כמו סטירה בחצי שנה הראשונה שגרתי לבד שהיא בכלל לא התעניינה מה הולך איתי, הרגשתי נטושה. נכון שאני כבר בת 30 אבל זה מאוד מעציב אותי ואני לא חושבת שיש גיל שבו הקשר עם אמא צריך להיות מנותק. לפני חודש היה לי יומולדת 30 והוריי הזמינו נופש בדיוק בתאריך הזה, כשאמרתי שהייתי רוצה לחגוג גם איתם עיכבו את היציאה בכמה שעות והיא בילתה איתי, אבל עדיין זה לא מרגיש הקשר העמוק שהיה ביננו לפני שנה. כל פעם שאני באה לביקור בבית הוריי (פעם בשבוע) אני מרגישה עצב ומועקה, קשה לי לבלות איתם כי כל הזמן הבית מלא בנכדים או באחים שלי שנמצאים שם כמעט כל הזמן או שהם מתקשרים ולי כל הזמן אומרים גם להתחיל לעשות ילדים. כאילו כל מה שנחשב כרגע במשפחה זה הנכדים. אחותי מובטלת כבר 5 שנים מאז שנולדה ביתה הראשונה וכל היום מדברת עם אמא שלי על מה הילדה אכלה ומה היא לא אכלה. קשה לי כל פעם לבוא לשם ומצד שני אני לא רוצה להפסיק לבוא חשוב לי מאוד לשמור על קשר עם הוריי. איך אני אמורה לנהוג? (כבר עשיתי שיחה עם אמי שאני מרגישה שאני מאבדת אותה, שהיא לא באמת שם כמו פעם) אני באמת מרגישה שאני לא מעניינת אותה. עליי לוותר ולהבין שזהו יש לה עניין חדש הנכדים ושאני בעינייה סתם כלי לייצור נכדים? אני ככ שונאת שהיא אומרת לי להזדרז ולהביא ילדים, אני מרגישה שזה מבטל אותי לגמרי, כאילו עדיין לא עשיתי את מה שרציתי עוד אין לי קריירה מסודרת ואני בכלל לא בכיוון של זה כרגע. לארוחות משפחתיות של שישי אני לא מגיעה אני לא מרכישה שאני מעניינת מישהו וכל הזמן מדברים על אחותי שגדולה ממני ב 10 שנים ועל הנכדים. מה עליי לעשות איך לנהוג?

עשיתי משהו שמפריע לי וגורם לי הרגשה רעה.. כי איבדתי סיכוי לבנות משהו עם בחור שהייתי מעוניינת בו, זה מישהו שראה אותי במציאות ואז התחיל איתי באפליקצייה להכרויות, הוא דיבר נורמלי, התעניין היו לנו שיחות טובות רק בהתכתבות הוא ניסה להתקשר ולא עניתי לו לאף שיחה, יש לציין הוא הטעם שלי בחיצוניות וגם לפי ההתכתבות אני רואה את זה, הוא הציע שניפגש וכמו שאני אוהבת אמר שהוא יבוא לאסוף אותי באוטו שלו, שאלתי אותו מה נעשה כשניפגש הוא אמר שנהיה באוטו התשובה הזאת עיצבנה אותי והכל כי זה מראה כאילו הוא רק מכוון לסקס, מפה הכל הידרדר.. התחלתי לעבוד עליו בהודעות לגרום לו לחשוב שכניפגש יהיה סקס כדי לראות איך הוא מגיב והפיל אותו בפח! מרחתי אותו בהודעות והוא ממש רצה כבר לבוא אליי אני מרגישה שהתעללתי בו.. כתבתי לו בסוף "סתם הסתלבטתי עלייך מה חשבת שאני רק סקס?" הוא התעצבן.. הוא כתב לי שאני בטח גבר בכלל שאני טרנסית דיבר בלשון זכר(יש באפליקציה הרבה טרנסיות שנראות כמו נשים) הוא גם חשד שאני טרנסית כי לא עניתי לו לטלפון ואין לי פייסבוק, הוא כתב לי 'תוכיח שאתה לא גבר', עניתי לו 'מה זה יתן לי גם ככה אתה מחפש רק סקס' אז הוא כתב יאלה אל תשגע אותי ביי. התנהגתי בטיפשות איבדתי את הסיכויים איתו? אם הייתי מציעה שנעשה משהו אחר כמו לשבת במקום ציבורי לדייט נורמלי הוא היה מסכים או שהוא באמת חיפש רק סקס?

אני בת 29 עוד לא מסודרת לא משפחה ולא עבודה ונידית אני בת השנייה מיתוך חמשה אחים ואחיות. יש לי אחות שיותר צעירה מימני בשנה 9/10 חודשים והיא יותר מסודרת יש לה עבודה קבועה ואמא שלי מספרת שיש לה גם (רישיון שלי אין) והיא תמיד משווה בני לבנה אבל לה היא לא אומר כל הזמן תראי ותראי מה לעשות אני לא יודעת איך להתמודד עם אמא שלי השמח לעזרה

ילד בן 5 נוגע כל הזמן לסירוגין באיבר מינו... לא תמיד בכוונה... סוג של הרגל בהיתמודדות במצבים מביכים או אפילו במצב של חשיבה.. הקשבה במיפגש... מה עושים? איך משנים את ההרגל? להסביר יפה כבר לא עוזר... אין היתקדמות נורה אדומה???? למי לפנות?

לא ככ ידעתי היכן לשאול, אז מנסה כאן. בני כמעט בן 5. ילד יחיד. אני יחידנית. לאחרונה הילד ממש מתחנן שאפגיש אותו עם ילדים מהגן. אני עצמי לא טיפוס חברותי במיוחד, ובגילו, החברויות והמפגשים תלויים גם ביחסים שלי עם האמהות. בתחילה זה די הצליח, והוא התארח הרבה. אבל לאחרונה היוזמות שלי לא מצליחות להפגיש. הצעתי להזמין אלינו הבייתה, ואני נתקלת בסירובים והתחמקויות חוזרות ונשנות. כואב לי על הילד והבדידות שלו. אני חושבת שזה אולי בגללי, ואולי כי פשוט לאנשים יש את המשפחות שלהם והם לא זקוקים לחברת ילדים אחרים. מתחקירים שעשיתי, הוא לא מתנהג בפראות יוצאת דופן עם הילדים. מריבות מידי פעם הם משהו טבעי. בקיצור, איני יודעת איך לנהוג. מחכה שיגדל ויצור את הקשרים החברתיים שלו לבד שלא תלוי בי. מה לעשות?

דעתי שקשה לי להשתנות... לפעמים זה לא תלוי רק בי.. וכנראה שאולי כן.. צפויות לי עוד כמה שנים, עד יעבור זעם?

יש גם בנות שאני כן ביחסים קצת יותר חבריים וגם הם מתחמקות.. עסוקים עסוקים

גם אני אם יחידנית לילד בן 7 שרוצה ללכת לחברים. מבינה ומזדהה לחלוטין עם האם היחידנית לילד בגיל 5.

בהתחלה זה עובד... אח"כ יש תחושה שפשוט נרתעים ומנתקים את הקשר ללא סיבה מסיבות שונות. אין זמן/ הילד עסוק/ לא עונים לטלפון ולא מגיבים להודעות גם אם זה לא קשור לילדים. * אולי יש פחד.... שלא ניקח להם את הבעלים חלילה.

שלום רב יש לי פעוטה מקסימה בת שנה ושישה חודשים . היא כבר אומרת כמות נכבדה של מילים ומבינה הכול מעבר לגילה . הבעיה שמאז שהתחילה לדבר התחיל שלב הלא לא ודי ולא בא לי , והכול רוצה לבד ובודקת גבולות. אני מבינה שזה חלק מהתפתחות התקינה אבל כיצד ניתן להציב גבולות ועדין לאפשר לה להסתקרן וללמוד. כי אני ובעלי מרגישים שהיא מנהלת אותנו . וגם המשפחה והגננת העירו לנו על זה מס פעמיים. אשמח לתשובה יום טוב.

שלום רב. יש לי בת מתבגרת בת 15 (כמעט 16) שמתייחסת אלי בחוסר כבוד והערכה. היא מדברת אלי לא יפה ובאה בטענות כל הזמן. היא לא באה אלי בזמן הסדרי ראיה (לא נשארת לישון אצלי) מתוך טענה שאתה "אבא לא יכול להכריח אותי". לאחרונה אמרה לי ש"אתה אבא לא אבא שאני הייתי רוצה שיהיה לי". כיצד עחי לנהוג כדי לא לאבד אותה? אני גרוש מאמה של ילדה כ 14 שנה.

הבת שלי בת 5 וחצי נוגעת כבדרך אגב באיבר המין של אבא שלה(עם בגדים כמובן) הסברנו לה שזה אסור אבל היא חוזרת על שוב בטענה שלא שמה לב וזה בטעות... מה עושים?

שלום, בתי בת ה-9 נמצאת בחזקת אמה ומזה תקופה ארוכה בתי מתחצפת בשיחות טלפוניות בו בתי פונה אליי בצורה של פקודות מזלזלות, בשיחות אלו אני מבהיר לבתי שצורת הדיבור איננה ראויה והיא צריכה לנסח את הפניה אליי בצורה מכבדת יותר ואז בתי משנה את טון הדיבור ומדברת בצורה הרצויה, לצערי צורת הדיבור חוזרת על עצמה ורמת הזלזול רק מתגברת בהנחיית גרושתי שמדברת איתה ברקע ומנחה אותה איך לפנות אליי ואני לא מצליח לבלום את ההידרדרות, בחצי השנה האחרונה בתי החלה להתעלם מבקשות שלי כשהיא אצלי ואם אני מעניש אותה היא לא מוכנה להישאר אצלי והולכת לאמה, הקשר עם בתי מאוד חשוב לי ועד לאחרונה הקשר ביננו היה ממש טוב, למיטב ידיעתי, משיחות שבתי מקיימת עם גרושתי, בתי מתייחסת בכבוד הראוי לגרושתי כך שנראה שחוצפה והזלזול היא כלפי בלבד. אשמח לדעת מה אוכל לעשות בכדי להפסיק את ההידרדרות במצב. תודה.

שלום אהוד, תודה על הצעתך, ישבתי עם בתי והסברתי לה בעדינות שאסור לה לפנות בצורה מזלזלת להוריה ולכל אדם אחר כפי שהיא לא הייתה רוצה להיות בצד האחר והיא הבינה זאת. תודה רבה.

שלום הילדה שלי עוד חודש בת 4 סובלת כבר הרבה זמן מעצירות מפחדת לעשות קקי באסלה בגלל שזה כואב לה ואז בעצם היא נמנעת לעשות ואז עושה תנועות עם האגן ומתכווצת רק כדי לא להוציא .מטופלת עם אבולק ונורמלקס . כשהיא צריכה קקי היא לא אומרת אלא עושה בתחתונים בעיקר מריחה. פיפי עושה בשירותים . רציתי לשאול איך לטפל במצב כזה ?והאם אני צריכה להתייעץ עם פסיכולוג במצב שלה ?או עם גורם אחר? תודה

שלום רב. בננו בן ה10 וחצי(בכיתה ד')פשוט מכור למסכים:מחשב,טלפון נייד ,איקס בוקס ואנחנו לא מצליחים"להוציא"אותו מזה. הוא מקדיש שעות על גבי שעות לכך ואנו אובדי עצות. כיצד להתמודד?

שלום יש לי ילד בן 14 שבשבוע האחרון התחיל להרטיב בלילה מה אפשר לעשות רצינו לשים לו חיטול בגלל שבעוד יומים יש לו טיול שנתי

יש לי פעוט בגיל 3 אשר הבאתי עם פרטנרית במסגרת הורות משותפת כך שמאז גיל שנה הוא ישן אצלי בין פעם לפעמיים במהלך השבוע ובכל סופש שני. לרוב אני אוסף אותו ישירות מהגן וממש לאחרונה כשאני מגיע הוא בורח ומתחיל לבכות ומבקש את אימא שלו. חשוב לציין שגם בכל פעם שאני אוסף אותו ישירות מהאימא אז הוא אינו מוכן ללכת איתי וזה תמיד מלווה בדרמה ובכי. כמובן שאחרי מספר דקות הוא נרגע ושוכח מהעניין אבל השאלה האם זה טבעי שהוא מגיב בצורה כזו ?

אני שמח שלדעתך זה טבעי שזה הצורך שלו. בגלל שתמיד יהיו לו שני בתים אז אני חושש שזה יחמיר או התלות באימא תפגע בביטחון העצמי שלו ובעצמאות. והאם יש משהו שאני יכול לעשות בשביל להקל עליו את הפרידות האלה?

יש לנו תינוק ראשון. בן קצת יותר משנה. הילד ישן לא רע. בעבר היו קצת קשיי סינוסים. עבר. אישתי מאוד עצבנית מכל דבר קטן ומבכי של התינוק וכל הזמן רוצה לישון. למרות שהיא ו בחצי משרה. היא נמצאת לדעתי יש בעיה, מעירה את הילד כל לילה ביוזמתה ב3 לפנות בוקר. אני ישן מאוד חזק אבל מתעורר שהתינוק כבר בוכה. היא אומרת שהוא התעורר לבד מקשיי נשימה. ואז מתחילה עם הרדמה ובזמן באחרון מכונת אינהלציה. בכמה מקרים אני התעוררתי והיא לא שמה לב וראיתי שהיא בעצמה מעירה את הילד ביוזמתה כל לילה. לא אמרתי לה שראיתי. לדעתי הילד היה ישן אם לא היתה מעירה אותו. היא לדעתי סובלת מבעיה שקשה להגדירה וזה במסגרת הטיפול בילד שכל הזמן מספרת על הקשיים שלו. אני מבין שנפלתי לתוך צרה לא? אני גם שוקל להתגרש כי נראה שאין דרך להסביר לה היא מתפרצת ומקללת. ולא ניתן להכניס מילה. ניסיתי לדבר בזמן החופשי שלנו. לא עוזר. יש לה דכאון סמוי? חרדה? ההורים שלה מצדיקים אותה. זה נראה שהיא במצב קשה. מה דעתך?

שלום בני בן 14 התחיל בשבועיים האחרונים למצוץ אצבע הוא הפסיק למצוץ בגיל 3 ואחשיו הוא התחיל עוד פעם כשמאירים לו הוא מפסיק אבל אחרי 2 דקות ממשיך דיברתי אם המורה שלו וגם הוא סיפר שלפעמים בשיעור הוא עם אצבע בפה עד שאחד הילידים אומר לו משהוא ואז הוא מפסיק מאיפה זה בא ולמה הוא עושה את זה

שלום, יש לי 3 ילדים. בן 8 בת 5 ו-10 חודשים ובת 7 חודשים בתי הקטנה מוצצת מוצץ מיום הולדתה. אך לפני 3 חודשים בתי הבנונית חזרה לקחת מוצץ רק כשהיא נמצאת בבית ולא מוכנה לשחרר ממנו. כשאומרים שאין מוצץ היא הופכת את כל הבית ומשתגעת עד שהיא לא מקבלת מוצץ. מה עלי לעשות?

שלום רב. אני ואשתי החלטנו להתגרש גירושין בהסכמה ועם משמורת משותפת. אנחנו עושים זאת בנחת ומתוך הבנה שזה הדבר הנכון. יש בינינו מחלוקת על זמני החלוקה של הילדים. שנינו מסכימים כי יש לחלק באופן שווה אך איננו מסכימים על מה תהיה טובת הילדים. לחלק את הימים באופן קבוע לסירוגין דהיינו ימים א וד אצל צד אחד וימים ב וה אצל צד שני כאשר סופי השבוע ויום ג מתחלפים לסירוגין. או שמא כדאי יותר ימים מקובצים כך שיוצא יומיים אצל צד אחד שלושה אצל צד שני ארבעה אצל צד אחד יומיים צד שני יום צד אחד ויומיים צד שני (במחזוריות של שבועיים). המחלוקת העיקרית היא בין יציבות ארוכה בבית אחד לבין חוויה יותר תכופה עם כל אחד מההורים (שגם עוזר ליציבות). אשמח לתשובה ולחכמה מן הניסיון ?

קטנים. 5 ו 2.5. אני מעדיף יום יום כך הם רואים את שני ההורים כמעט כל יום.. ואם זה ימים קבועים בשבוע אז לדעתי זה גם מספק יציבות...

כלתי זורקת מתנות שנותנים לנכדים מה עושים?

הי לכולם אני נשוי בשנית ויש לי ארבע ילדים, שתי בנות מגרשותי ובת ובן מאשתי. לפני כעשרה ימים לאחר שהילדה בת ה-14 החליטה לצאת למסיבה ללא רשות ממני, כעסתי מאוד אבל לא מצאתי את הזמן לשוחח איתה על המקרה ביום שלמחרת. ביום שאחריי היום שהיא אמורה להיות עם גרושתי היא כתבה לי שהיא לא מתכוונת לבוא בקרוב אליי מכיוון שהיא כועסת עליי. עברו כבר עשרה ימים והיא כל הזמן הזה אצל אמא שלה, לא עונה לי לטלפונים או סמסים, ואמא שלה מצדדת בה ולמרות שביקשתי מספר פעמים שתדבר איתה היא לא עושה זאת מכיוון שהיא מפחדת שהיא תכעס גם עליה. למרות הגירושים עשיתי הכל בכדי לקבל משמורת משותפת ושתי הבנות מגרושתי נמצאות אצלי חצי מהזמן כבר כשמונה שנים. אני חסר אונים ואני מקבל עצות סותרות ממשפחה וחברים. אשמח לקבל עצה מקצועית בבקשה. תודה וחג שמח.

על ההורים להציג גבולות ברורים וחזית אחידה ולא לתת לבת לעשות אתם מה שהיא רוצה או לאיים. להצערב, אם צריך גם בעזרת גורם חיצוני או עזרה מקצועית.

הבן שלי בן 17 הפסיק ללכת לבית ספר כל היום רק במחשב שלו יוצא רק לאכול מדבר איתנו קצת וחוזר לחדר שלו מה יכול לעזור שיחזור לביס?

שלום, מתלבטת לאיזה סוג עזרה לפנות, בן ה 4 שלי ילד מתקשה לקבל לא, מגיב ביללות שהופכות לצרחות "די" שנראות כסוג של מצוקה, לא נותן לגשת אליו יורק וקורא לי חוצפנית, השיא היה לפני כמה ימים היה אצל חבר, כשהגעתי לאסוף אותו התיישב על המדרכה לא רצה להיכנס לרכב, העליתי אותו תוך כדי שמרביץ לי וצועק חוצפנית, זרק עליי חפץ שפגע לי בפנים..וכל זה כשאחיו בן ה 3 יושב ברכב וחוטף ממנו בעיטות...מרגישה במלחמה מהרגע שאוספת מהגן...אשמח לעזרה..תודה.

שלום! בני הצעיר בן 2 ו9 חודשים. הוא ילד שמח סה"כ ומאוד מאוד קשור אלי. בחודשיים האחרונים עקב סיבוך רפואי כלשהו הייתי מאושפזת פעמיים תוך זמן קצת. (הבעיה חזרה ונאלצתי שוב להתאשפז..) מאז האשפוז הוא ממש מגיב בחרדה בכל פעם שאני עומדת ללכת. והכי משמעותי זה שתהליך החזרה למעון אחרי החגים ממש קשה.. הוא בוכה כל פעם וגם במשך היום. גם שהוא כבר נירגע הוא ממש עצוב.. ממש כואב לי הלב.. אשמח לעצה.. תודה!

אהוד שלום, הבת שלי בת 7 ומעסיק אותה מאוד ישבנים ואיברי מין של בנים ובנות. היא סקרנית ומתבוננת לעיתים בילדים בצהרון וגם בנו בבית. האם זה תקין? מתי זה עובר את הגבול ומצריך טיפול מקצועי? תודה, הילי

ביני לבן בני בן 17 יש המון חיכוכים , החיכוכים הם בעיקר בנושאים כספיים,אני לא חושבת שצריך כל הזמן לתת ולתת בעוד שהוא עובד(מטייל עם כלבים) ויש לו חשבון בנק בו יש סכום מכובד. אנו גרים בסביבה בה מסתכלים על לבוש/ הנעלה מותגים . לפני שבוע חגגנו יומהולדת במסעדה יוקרתית כל המשפחה(אנו 4 נפשות)כעת הוא רוצה/מבקש לנסוע לחופשת סופש עם אביו כמתנת יומהולדת. אני מסרבת ומכאן התחיל/ממשיך כל הבלגן. היינו בקיץ ב3 נופשים שונים בארץ ישנן עוד הוצאות לא מעטות ואני לא חושבת שהנסיעה לסופש כרגע באה בחשבון כי זה גם כן הוצאה. פרט לנושא הכספי עולה בעיה נוספת הילד מסתובב כל אחהצ מחוץ לבית לא מיידע היכן הוא,לא עונה לשיחות /הודעותחוזר הביתה קרוב ל21-22 אחרי שהיה 4-5 שע בחוץ. לשאלתי איפה היית ?מקבלת תשובה מה אכפת לך ,הייתי איפה שהייתי ,אין לך מה לדאג וכו.. בעלי אומר לא לשאול כיוון שסומך עליו שלא מסבכך..אך אינני מקבלת את זה. להעלם ולא לומר בכלל איפה את מדאיג. אשמח לעצות... תודה

שלום. אנחנו הורים לשלושה ילדים, שוקלים לטוס לחול לשבוע עם 2 הגדולים (בני 4 ו- 6) ולהשאיר את התינוק בן החודשיים וחצי עם סבא וסבתא. הסבתא מטפלת בו כמעט מדי יום כך שהיא מוכרת לו . האם הנסיעה יכולה להוות בעיה ? או שעדיף לנסוע עכשיו כל עוד הוא צעיר ואין עדיין חרדת נטישה?

שלום, הבת שלי בת שנה, ויש לה כמיהה מטורפת לסבתא שלה. היא מאוד מתלהבת ממנה ומעריצה אותה ברמה הזויה! כל הסובבים אותנו מרימים גבה כשרואים את טיב הקשר...כסבתא בסביבה היא לא רוצה אף אחד! גם לא אותי

שלום, יש לי ילד בן שנתיים ו-10 חודשים, שכבר כמה חודשים הוא גמול מחיתולים לגבי פיפי (חוץ מהלילה) . לגבי קקי יש קושי - לפני כמה חודשים הושבנו אותו על ישבנון ומיד ירד, מאז לא רצה לשמוע על זה יותר וחיבב יותר את הסיר. היו פעמים בודדות שהוא התיישב על הסיר אבל במקרה הטוב יצא פיפי. חוץ מזה הוא מתאפק - זה הגיע אפילו ל3 ימים בלי קקי ועם כאבי בטן - כי פוחד לעשות אפילו בחיתול. היו פעמים שראיתי שהוא מתחיל לעשות בחיתול ואז עוצר את עצמו מתוך פחד. גם לגבי פיפי הוא מתאפק בגן ואז יוצא שבבית הוא עושה הרבה פעמים פיפי. מה שאנחנו עושים בינתיים אנחנו מקריאים לו מדי כמה שבועות סיפור על גמילה מחיתול בעניין קקי, ולא מדברים על זה. אומרים תודה שהוא מסכים לעשות בחיתול.... ;) בשבועות האחרונים הוא כבר לא עושה בגן וזה ברור שהוא מתאפק שם, בד"כ הוא עושה בערב לפני השינה, שוב בצורה איטית וזהירה אך לא מבטא חרדה או פחד - עושה קצת, מחליפים לו, עושה אח"כ עוד קצת ושוב מחליפים- זה עלול לקחת עד שעה (!) עד שמסיים ונרדם (בסביבות 21.15!!). בד"כ הוא עושה גם בערב לפני השינה וגם בבוקר כשקם. גם זה מצביע על האיפוק. כבר בערך חצי שנה שהוא פוחד ומתאפק . איך אפשר לעזור לו? אני לא רואה אותנו משפחה סטרילית , הוא לא פוחד להתלכלך באופן כללי, אבל הוא כן שם לב ומראה שהתלכלך, נרטב וכו'. ומתי כדאי להתחיל לשים תחתונים ללילה במקרה שלו? תודה מראש!

שלום אהוד, אודה על הצעה לפתרון - יש לי 3 ילדים, בן 5, בן 3 ובת שנה. אופן ההשכבה הוא די סטנדרטי- אני עושה להם מקלחת, 2 סיפורים , צחצוח שיניים פיפי ולישון. בן ה-5 נרדם יחסית מהר, תוך 10 דק' בד"כ. בן ה-3 יכול להשאר במיטתו אפילו חצי שעה עד שנרדם (ככה גם בגן) ולא מפריע בזמן הזה. לבת השנה יש שעות שינה שונות ולא נדבר עליה כרגע. ההרגל שהיה להם בשנה האחרונה זה שאחרי כל הטקס שינה אני מכסה אותם בשמיכה, מאחלת לילה טוב ויושבת בחדר כמה דקות, ויוצאת. בתוך 5 דקות שהייתי איתם הם היו נרגעים ונרדמים . בחודש האחרון הגדול (שהוא למעשה עדיין קטן, אני מודעת) התחיל לפחד מהחושך ומלהיות לבד בחדר גם באור. אני מראה לו שאני מבינה אותו אבל מדגישה שאני שומרת עליו ושהכל בסדר. בתחילה הוא היה קורא לי מהמיטה שלו שאחזור לחדר, והוא ואחיו היו מדברים ביניהם או צוחקים, וכשהגדול ביקש שאחזור עניתי שאם יהיו בשקט אחזור. זה עבד לרוב, וכשהיו בשקט חזרתי ותוך דקה הגדול נרדם ואחריו הקטן. היו פעמים שאחרי שביקש הייתי חוזרת פעם אחת ומודיעה לו שאני אהיה איתו דקה אחת , ואז אצטרך ללכת לעיסוקיי, אבל עוד כמה דקות אחזור לראות מה שלומו. בכמה דקות האלה תמיד היה נרדם. ההרגשה שלי היתה שהוא צריך לדעת שהוא לא נשאר לבד אלא יש מישהו שאיתו גם כשהוא ישן. עד היום אני לא יודעת אם השיטה של "עוד כמה דק' אחזור" נכונה... ועכשיו לסיבת הפניה: בשבוע האחרון הגדול יוצא מהמיטה (שזה חדש) בתירוץ שהוא מפחד. לא משנה מה התגובה שלי, הוא פשוט חייב שנהיה לידו עד שירדם. זה יכול להיות גם כשהוא מאוד עייף- שפעם היה נרדם תוך דקה. אני אומרת עדיין ש"אני עוד כמה דקות חוזרת לראות מה שלומכם אבל אני אחזור רק פעם אחת ולא יותר”. אחרי שיצא מהמיטה שוב אני מחזירה ואומרת "לילה טוב, אני שומרת עליך מהסלון" אפילו כמה פעמים ואפילו כשהוא עייף מאוד. ואז לפני שאני מתחילה לכעוס אני נמצאת לידו בסף הדלת עד שכבר לא בודק אם אני שם ואז אני הולכת. אני יכולה לעמוד שם איזה 10 דק', בנוסף לכמה דק' שהיו קודם (ההרגל הקודם לפני הפחדים) וזה לא מתאים לי. כשהוא יוצא מהמיטה זה לא מרגיש לי כמו פחד, אני חייבת להגיד. זה יותר נשמע כמו תלונה של "למה את כבר לא נשארת איתנו כמה פעם", תשומת לב וכד'. הלילה אחרי שהשכבתי אותם לישון שמעתי את הבנים מדברים ביניהם איזה 5 דק' עד שביקשתי מהסלון "די עם הדיבורים" ואז הגדול אמר "אנחנו מדברים כי את לא באה"- זה מסכם את הסיפור. מה שעוד יותר גרוע זה שהקטן בן ה-3 מצטרף לחגיגה ובחודש האחרון גם הוא אומר שהוא מפחד (לא אומר ממה) ולא ברור לי אם זה חיקוי או פחד אמיתי. עד לפני השבוע האחרון ברגע שהגדול נרדם הוא כבר לא יצא מהמיטה- ובקצב שלו נרדם. בשבוע האחרון הוא רואה את אחיו הגדול יוצא מהמיטה כמה פעמים לפני שנרדם, ואז אפילו שהוא נרדם , הוא הקטן ממשיך לצאת מהמיטה כמה פעמים. זה יכול לקחת בערך 20-25 דק'. יש לציין שהוא לא בוכה או מתלונן. הרבה פעמים הוא "בדיוק" צריך לשרותים או "בדיוק" רוצה לשתות מים וכן הלאה. עניין נוסף וקשור- הם לנים שלושתם באותו חדר אבל אנחנו חושבים להפריד ביניהם- כרגע הרעיון הוא להעביר את הקטנה לחדר הצמוד. אנחנו לא יודעים מה ההשלכות של המעבר, ואולי אם נעביר את הגדול הוא ירגיש יותר אחראי על עצמו ופחות יפחד? או להיפך, שכל אחד ירצה אותנו צמודים אליו ולא נצא מזה? נשמח לקבל פידבק לגבי 2 העיניינים. תודה וסליחה על האורך...

אני גרושה ואמא לילד בן 10 שמצא הבוקר את הוויברטור שלי. איך אני מסבירה לו מה זה בלי לשקר ?.. דחוףףף...

שלום, בני בן 8.5 ילד רגיש ומקסים לא מראה ענין בבנות או בבנים לפני מספר ימים פנה אל אביו בשאלה שנראתה מטרידה אותו ושאל למה עומד לו כשהוא רואה בנים ערומים בקיטנה מתלבשים הוא היה מאוד נבוך וביקש מאביו לא לספר לאיש ובעלי הסביר לו שזה נורמלי לגמרי. האם הילד נמשך לגברים? מלבד זה לא ראיתי שום סימן אחר אך גם לא ראיתי אותו מתעניין בבנות אני יודעת שהוא מאוד צעיר אך דווקא בגלל שאינו מבין את המשמעות אני תוהה האם זוהי משיכה מינית..

שלום אני אם יחידניות לתאומים מקסימים בני שנה וחצי. אחד מהתאומיםכל הזמן חוטף צעצועים ועל דבר מהתאום השני.. גם כשיש 2 צעצועים אותו דבר בדיוק אם התאום השני רוצה הוא ממהר לתפוס לפניו, דוגמא נוספת: גם בשולחן.. הוא מסתכל על אחיו ורוצה לשבת לתפוס לפניו.. גם כשאני נותנת לו אפשרות בחירה הוא מתיישב וברגע שרואה שהשני מתיישב בכסא השני הוא מתחיל לצרוח ולהתנפל עליו. אחיו מוותר לו.. ולי נראה שלא מתוך חולשה אלא מתוך הבנה ו "בגרות".. התאום השני באופן כללי נראה שקל לו יותר להשתלב בחברה. התאום הראשון בוכה המון. הם ייכנסו לכם בספטמבר.ראשית כיצד עלי לנהוג כשהוא (רוב הזמן.. ) לוקח לאחיו צעצועים (אני גם לא רוצה כל הזמן להגיד לו לא לקחת מאחיו וליצור מצב שהוא התוקפן ואחיו הקורבן.. ) וגם אני גם רוצה לתת לו כלים לקראת כניסתו לגן. אשמח להכוונה

תודה רבה על תשובתך. 1. כיצד בונים נפרדות? 2. לגבי התאום ש"מוותר" כשלוקחים לו צעצועים מהידיים (מוותר או מסתכל עלי שאחלץ אותו... ) נראה לי שקשה לו בהתמודדות עם העימות.. אני מודאגת כי הם נכנסים לכם בתחילת השנה בפעם הראשונה ואני גם מוצאת את עצמי אומרת לו שירי בחזרה ואפילו מכוונת אותו ומראה לו איך...(בדרכי נועם עד כמה שאפשר וללא אלימות אבל שירי בחזרה.. ) כיצד עלי לנהוג אותו?

שלום רב, חברי ואני הבאנו יחד לעולם את ביתנו בהורות משותפת. הקטנה שלנו בת שנה וחצי ואנחנו מסתדרים מצוין. הקטנה ישנה אצלו פעמיים בשבוע, שני ורביעי, והחל מחודש ספטמבר גם כל סופשבע שני. אדגיש כי אנחנו נפגשים גם בסופישבוע בארוחות משפחתיות ומשתדלים להעביר גם זמן שלושתינו ביחד כמשפחה, נסיעות משותפות וכדומה. השאלה שלי נוגעת להצטרפות שלי לימים בהם הקטנה ישנה אצל אבא שלה. האם הצטרפות שלי למפגש תבלבל אותה? תעציב אותה כי בסוף אני הולכת? או שהיא תשמח לראות אותי ושנהיה כל המשפחה ביחד? תודה רבה :-)

אני גרושה מזה כשנתיים. יש לנו ילדה משותפת בת 3.5. הגרוש שלי הציע שנצא לחופשה משותפת של 5 ימים כדי שהילדה תחווה אווירה משפחתית וטובה? האם זה ישרת את טובת הילדה? האם זה יבלבל אותה?

אני גרושה בת 52לאחר זוגיות קשה.עזבתי את איזור מכוריי ובתי בת ה 25 עזבה אחרי. בילדותה למדה בפנימיה מאחר ובבית המצב היה בלתי נסבל.מצאתי את עצמי תמיד במריבות עם אביה שלא היה מעורב כלל בגידולה ובכידול אחיה הקטן ממנה בשנתיים.היום היא מבודדת חברתית וקשה לה מאוד.היא ילדה איכותית ביותר.פניתי לקאוצרית שמלווה אותה כבר 3 שבועות. מאז השיחות איתה בתי טוענת שבזכות השיחות היא מגלה שאני אשמה שלא שמתי לב לצרכיה הרגשיים אני. מקשיבה לה ומסבירה לה גם את קשיי אני שהיו לי אז.היא אומרת שדאגתי לה מכל הבחינות חוץ מרגשית. כואב לי לשמוע ואני מודה שקשה לי להפגין רגשות ובכל קושי שישנו בחיים גם לה..אני תמיד אומרת לא להתעכב ולהמשיך.אני יודעת שזה לא נכון אך זו התנהלותי. אני חיה בשלום עם עצמי מתפקדת עובדת אהובה ותמיד אופטימית.אולי אני מדחיקה אבל בסדר לי. לגבי הילדה אני שואלת האם עקב במצב שהיא בודדה וכמעט לא יוצאת אני אמורה לשמש לה כחברה חוץ מאמא כמובן..אני מרגישה שכך קורה. ביחסי עם בן זוגי אני מצרפת אותה אלינו ליציאות סרטים קניות.האם אני נוהגת נכון איתה כשאני מבטלת את עצמי?אני גם כך מסתובבת כל היום עם רגשי אשמה מולה ותמיד מרצה אותה עד הפרטים הקטנים. קשה לה אני יודעת.אך קשה גם לי. תודה רבה

הי תודה רבה על תשובתך. ראשית אציין כי בררתי וחקרתי על הקאוצרית והיא באה מרקע של עבודה סוציאלית עם אנשים עם קשיים וחסכים רגשיים.זו הסיבה שבחרתי בה. בתי מספרת לי שבפגישות איתה הקאוצרית קודם מציפה את העבר של בתי ואז כאשר ה'צלקות' נחשפות היא תתחיל להדריך אותה. זה נראה לך לא נכון??חשובה לי דעתך. בינתיים קבעתי לי פגישה אחת עם אותה הקאוצרית שתדריך אותי כיצד להתמודד עם בתי בלי שארגיש רגשי אשם וצורך למלא לה את החסר... מקווה שלדעתך פעלתי נכון. הפגישה ביום שני הקרוב בערב כך שאשמח לקרוא את דעתך קודם.

בני בן ה-12 מבקר אצל סבתא פעם בשבוע, מיד אחרי בית ספר ועד הערב כשאני אוספת אותו אחרי העבודה. הסידור נהדר ומאוד עוזר, וקורה כבר שנים. לאחרונה גיליתי מהבן שאצל סבתא נהוג לעשות אמבטיה יחד. אני בדילמה כעת כי זה לא משהו שקורה בבית, אלא רק אצלה. אנחנו לא חסודים אצלנו בבית, ומותר למשל להיות בתחתונים, אבל אצל סבתא הם ממש עושים יחד אמבט בעירום מלא. כרגע לא ברור לי מה לעשות. אין לי בעיה עקרונית עם הדבר, אך מרגיש לי קצת מוזר כי הוא בגיל בו אני משוכנעת שכבר התחיל לאונן ומשהו מרגיש לי מוזר בעובדה שהוא חולק אמבטיה עם אשה מבוגרת.

ילד בן 7 + מסיים כיתה ב' ולא בקלות. המורה כל הזמן מדווחת שהוא מפריע לה בשיעורים ולא לומד. דרכה גם גיליתי שהוא לא ממש עושה שיעורי בית אלא רק כשאני בודקת את המשימות(מדי פעם אבל בגדול סמכתי עליו שהוא עושה וכששאלתי הוא ענה שכן). מאז התחילו אצלנו ריבים בבית ואני מרגישה ממנו תסכול וגם אני מבולבלת כי הוא לא ממש מסביר את עצמו או את ההתנהגות שלו... מה יכול להיות? אמרו לי שזה נשמע כמו הפרעות קשב וריכוז אבל אני לא ממש יודעת איך זה מתבטא

שלום בתי בת 3 וחצי. ילדה די חכמה.כשהיא רגועה היא מתנהגת ממש יפה, משחקת ועדינה. אך יש פעמים (די הרבה, מכל דבר קטן)גם כשהיא משחקת עם ילדים - ממשהו הכי קטן היא מתחילה לכעוס להתעצבן, לשכב על הרצפה, לבכות ולצרוח (גם בגן, למשל אם מישהו לוקח לה משהו), היא לא נרגעת מזה מהר וכל מה שאומרים לה לא עוזר, וכמה שמנסים להרגיע אותה היא ממשיכה. נשכבת ומסרבת לקום, בוכה צורחת ואפילו כשכבר מחזירים לה את הצעצוע שלקחו עדיין בוכה ואומרת שהיא לא רוצה את זה וזורקת את זה בעצבים. גם כשלא מתייחסים היא ממשיכה יותר. בנוסף אם מתקרבים אליה (בדרכ שהיא עצבנית ומתנהגת ככה)היא מתחילה גם להגיד לי דברים כמו "לכי מפה מיד" ו"לא רוצה אותך פה" ו"אני רוצה ללכת לאיבוד" ודברים מוזרים כאלה. אנחנו ממש מתוסכלים מזה ולא יודעים כיצד לנהוג. לפעמים היא גם ממציאה ואומרת שאנו מרביצים לה, למרות שאף אחד לא נגע בה. זה ממש מלחיץ.כי אנשים מהצד יחשבו שזה מה שקורה וזה ממש לא קורה.(אציין שהיא אומרת את הדברים האלה רק כשהיא בהיסטריה ועצבים). עוד דוגמא (שקוראת הרבה) - היינו בחנות ובתי צחקה, שמחה ורקדה ואז איזו אישה עברה לידה וחייכה אליה וקצת צחקה אז בתי התחילה לבכות ולהגיד שצוחקים עליה ושוב...אותה התנהגות כמו שכתבתי בהתחלה.קשה מאוד להרגיע אותה שהיא בהיסטריה כזו.כל פעם שהיא במצב רוח טוב ואפילו אני או בעלי או סבתא שלה או לא משנה מי בא וצוחק ומחייך אליה - היא ישר אומרת שצוחקים עליה ומתחילה לבכות לצרוח ולהיות על הרצפה עם ראש למטה.אני כבר ממש מפחדת לצחוק לידה. זה ממש מביך גם ליד אנשים. אנו לא יודעים איך לנהוג במקרים כאלה - האם ללכת בדרך טובה כשהיא עצבנית ?(לאו דווקא מהדברים שרשמתי, אלה גם אם אומרים לה לא על משהו שרצתה - אותו סיפור)האם לנהוג בדרך קשה ולהגיד לה שלא תקבל דברים ועונשים וכאלה? או לנסות בדרך טובה ולהביא לה ולעשות כל מה שהיא רוצה? אני ממש נואשת. בנוסף - גם שאמרתי לה אם תתנהגי ככה לא תקבלי את זה ואת זה (לדוגמא) ואמרתי לה את זה כשהיא היתה עצבנית , היא עונה שהיא לא רוצה את זה בכלל, מה שממש מקשה כי היא עם המון גאווה. מה עלינו לעשות? אודה לעצתך תודה

בתי כמעט בת 7 (עוד חודשיים), ובחודש האחרון מאוהבת בילד בן 7 מכיתתה. בכל יום מספרת לנו על מה היה לה איתו בכיתה, במה שיחקו וכו. היא מדברת עליו מיד כשקמה בבוקר וכמעט בכל הזדמנות ביום. באחד הימים הזמנו אותו אלינו לטובת הכנה משותפת של תרגיל לכיתה ושמתי לב שמעבר למשחקים הרגילים והנסיון שלה להשוויץ בצעצועים, כשצפו יחד בטלויזיה מאוד התקרבה, ניסתה להניח עליו יד, להחזיק לו יד. הבן קצת פחות בעניין ממנה, לדעתי לא בגלל חוסר עניין בה אלא כי הוא לא במקום הזה עדיין. עד כה רק שמענו ממנה (באמפטיה מלאה) על כך שהיא מתעניינת בו, אבל לא ממש הבענו את דעתנו/המלצתנו. נורמלי כל הסיפור ? הגיל מוקדם מדי ? אנחנו אמורים להכניס כללים לעניין ולשוחח איתה ? תודה מראש...