פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

יש לי בן בגיל 7 ו-4 חודשים ובת בגיל 3 ו-8 חודשים ותינוק בן שנה. הבן והבת הגדולים היו יחד באותו חדר וכשהבן הקטן נולד העברתי את הבן הגדול לחצי חדר לבד, ולבת ולתינוק החדש סידרתי את החדר שהיה עבור שניהם. הבן הגדול נרדם בשניות והבת חופרת וחופרת והרבה פעמים מפריעה לקטן שגם הוא לוקח לו זמן להירדם ולפעמים יוצא שהיא בסלון עד שאני מרדימה אותו ורק אז מכניסה אותה לחדר. השאלה - האם עשיתי נכון שחיברתי בין הקטנים שההפרש ביניהם קטן מההפרש בין הגדולים וגם כי חשבתי שהגדול התחיל כיתה א ורצוי שיהיה בחדר לבד. העניין הוא שממילא הגדול לא מכין שיעורים בשולחן הכתיבה שלו אלא בפינת אוכל והוא נרדם מהר והרבה פעמים הוא מבקש שהיא תבוא לישון איתו לא יודעת למה כאילו הוא זקוק לה יותר מאשר היא זקוקה לו. וכשאני אומרת לו שאולי יחזרו להיות יחד ולקטן יהיה חדר נפרד הוא לא רוצה. רק אם אני משכנעת אותו שאקנה מיטת קומותיים מגניבה. הבעיה שלי היא כשהקטן יהיה בגיל של מיטת ילדים. הכי נכון זה לתת לו את המיטה של הגדול ולגדול לתת מיטה וחצי אבל אין לגדול מקום בחצי חדר למיטה וחצי ואני לא רואה אותנו עוברים דירה בזמן הקרוב. האם להעביא את הקטנה לחצי חדר ולעשות לגדול ולתינוק מיטת קומותיים לכשיהיה בן שנתיים? האם להשאיר את המצב כפי שעכשיו? האם להחזיר את הגדול עם הבת ואת הקטן לשים לבד? אני לא יודעת מה כדאי ומה נכון?

שלום רב, ביתי הבכורה בת 8 וחצי. לפני כשנה התחילו להופיע אצלה טיקים באזור האף והפה. היא עושה אותם בלי מודע ולא שולטת עליהם. בתחילה זה היה לעיתים רחוקות אך כעת זה ממש מפריע לה היות והתדירות עלתה והתחילו להעיר לה ולשאול אותה בנושא. היא אומרת לנו שאין לה שליטה על זה ואני בטוחה שתגובות הסביבה מפריעות לה. לאחר התייעצות עם פסיכולוגית ילדים (3 מפגשים איתנו ההורים + 2 מפגשים עם הילדה), בהם היא התרשמה כי הילדה חכמה, נעימה, יצירתית, חברותית וכו' אך לא מצאה סיבה לכך - היא יעצה לנו לא להעיר לה על הטיקים ולתת להם לחלוף מעצמם. בינתיים התדירות רק עולה ועולה ולא ניתן למנוע את תגובות הסביבה אשר משפיעות על הילדה, זה מפריע וכואב גם לנו ההורים ולא הייתי רוצה שיהיו לה משקעים או שיפגע הבטחון שלה. איך ניתן לעזור לה? האם שיטת ההתעלמות היא אכן הדבר לסוגייה זו? תודה וחג שמח, הורים מודאגים

שלום. אבקש לשאול האם פעלתי כשורה . אני נשואה פעם שנייה , יש לי בת בגיל 25 מהנשואים הקודמים שגרה לבדה ושתי בנות בגיל ההתבגרות מהנשואין החדשים . אני מכירה את בתי הגדולה במיוחד ברגישות יתר שיש לה ומשתדלת לתת לה חם ואהבה ושלא יחסר לה דבר על מנת שלא תרגיש מקופחת ביחס לשתי אחיותייה הקטנות ולמרות זאת היא מרגישה מקופחת . לאחרונה ארגנו במקום עבודתו של בעלי יציאה לנופש שאפשר השתתפות של זוג מבוגר + 2 ילדים בלבד בגלל בעיית אכסון (חדרים) . מאחר לבתי השנייה היו תוכניות אחרות ויציאתה הייתה בספק הצעתי לבתי הגדולה לצאת איתנו על תנאי ז"א באם בתי המתבגרת לא תצא בתי הגדולה תצא במקומה . כששאלתי את בתי הגדולה האם היא מעונינת להצטרף (על תנאי ) באם אין לה תוכניות אחרות וכמובן הסברתי לה מה הסיבה לתנאי חטפתי התקפה רגשית ממנה "שהיא לא נחשבת לבתי " היא נספח וכו"י וכל נסינותיי להסביר לה שלא ניתן היה להזמין 2 מבוגרים +2 ילדים + מבוגר נוסף (כי היא נחשבת מבוגר) לא עזר לי והיא בשלה (בעבר כאשר אפשר הדבר היא יצאה איתנו לחו"ל ולקחנו 2 חדריםגדולים ) . הבעיה הקשה שהיא החליטה לנתק את היחסים איתי בגלל זה , הפסיקה להתקשר , כועסת , נעולה בצדק שלה , התחצפה אלי , פגעה בי , התחצפה ופגעה בבעלי (שעושה הכול למענה ) . כל נסיון לשוחח איתה ולהסביר לה מה היו הסיבות והשיקולים למה שקרה לא עוזר ואף מחמיר את המצב . האם פעלתי נכון / לא נכון ? האם לא הייתי צריכה לידע אותה על הנסיעה שהיא בתנאי כשידעתי שהיא רגישה ולהודיע לה ברגע האחרון באם זה יצא לפועל ? אין בכוונתי להמשיך ולהתחנן בפניה על מנת שתרד מהעץ כפי שעשיתי בעבר פעמים רבות במצבים דומים מתוך הבנה לרגישות יתר שיש לה כי הפעם היא הגזימה , היא פגעה בי ובבעלי שלא לצדק ולא מצאה לנכון לבקש סליחה על התפרצות הכעס והחוצפה שהייתה לה בגלל שהכנסנו אותה לנסיעה על תנאי . מה דעתכם. תודה

שלום רב! אני בת 37 ויש לי שלושה ילדים אני נשואה כבר 20 שנה הילדה הגדולה בת 15 והבינונית בת 9 והשלישי בן 3 וחצי הילד ביקש להוריד לו את הטיטול וכעת הוא עושה רק קקי ולא פיפי הוא הוריד את הטיטול שלשום מה לעשות ?

אני ובעלי בהליכי גירושין מזה כשנה. יש לנו ילד בן 3.5 בוגר, פיקח ונראה לי שהוא דיי מבין מה קורה סביבו. אני כל הזמן דואגת ומקוה שהכל יהיה בסדר, והוא יעבור את הכל בשלום. אבל אני לא מצליחה להרגיע את עצמי...

כן אני מבין אותך אני יש לי ילדה בת שנה ולקח לי 8שנים להביא אותה ואני ואמא שלה במריבות 24 שעת ביממה ואני לא עושה כלום בגללה

שלום רב, הילד שלי בן 6, התחיל לגנוב, פעם כסף בגן, והפעם כרטיס ביקור בחנות.. הוא כל פעם מביא דברים מהגן בטענה שקיבל מתנה, ועכשיו אני חוששת שאלו לא היו מתנות... ברגע שגיליתי על כך בפעם הראשונה, לא האמנתי, כי הוא ילד מאוד מחונך וחכם. מה עלי לעשות??? תודה..

שלום, פספסתה ההודעה שלי למטה תודה

שלום אהוד, אני אציג את עצמי בתור סיגל (שם בדוי) אני בת 35. אני גרה עם אמי והיא חולת דימנציה, אני מטפלת בה. מעולם לא היתה לי זוגיות כי אבי וגיסי היו אנשים אלימים "והחלטתי" לא להכנס לזוגיות (אני לא לסבית). אני רוצה להביא ילד/ה לעולם אבל יש לי הרבה חששות כי אני לבד בעולם מטפלת באמי. אשמח לדעת אם יש איזו שהיא עמותה שמסייעת לנשים במצבי להביא ילד/ה לעולם. תודה סיגל

אני בן 17 וחצי בכיתה יב'. אבא שלי גילה שאני מעשן והוא לא מוכן לתת לי את האוטו עד שאני יפסיק לגמרי, אח שלי דיבר איתי והדליק לי נורה אדומה ואני באמת רוצה להפסיק, אבל אמרתי לאבא שלי שאני לא יכול בבת אחת כי אני מכור(מעשן 3 שנים) ואבא שלי לא מוכן לשמוע על זה שאני מעשן והוא אמר לי שעד שאני לא מפסיק הוא לא מדבר איתי ואני לא מקבל ממנו כלום, ובאמת שאני יכול לשקר לו ולהמשיך לעשן(אמרתי לו את זה) והוא נשאר אדיש כאילו לא מעניין אותו מה אני אומר בכלל, ניסיתי לדבר איתו בצורה הכי הגיונית אבל הוא פשוט לא מוכן לשמוע, הוא גדול ממני ב30 שנה ואני מרגיש כאילו אני הבוגר מבינינו, מה לעשות? איך לשכנע אותו להקשיב לי?, שיבין שדרכי הענישה לא יעזרו לו ושאם אני ירצה לעשן אני ימצא תדרך..

9ףץ]פ07 ]08 הוטכ

שלום שמי עדי בת 18 נשואה עם ילד בעלי כל פעם שהוא מצעצבן הוא מכה אותי משיכות בשעיר סטירות ולא רק פיזית גם מילולית מעליב משפיל ליד אנשים ולא אכפת לו שאני נפגעת הולכת לצד לבכות אחרי כמה דקות שהוא מרביץ לי הוא בא מבקש סליחה ואומר שאני זו שטועה ונותתת לו להגיע למצב של.להרים ידים ואני לא עושה כלום כדי שהוא ירביץ לי כי המכות שלו ממש כואבות זה הגיע למצב שהיו לי סימנים בפנים בעין סריטה בלחי ונפיחות בשפתיים וזה קרה רק מסטירה ושהוא נותן לי בוקסים בגוף או בעיטות אז נהייה לי כחול אני.ממש מפחד ת ממנו ןכלכך רוצה לעזוב אותו ולחיות לבד אבל אני לא רוצה בגלל.הילד ישבתי ודיברתי איתו והוא אומר לי את אשמה ואני יודעת שאני לא אשמה הוא מפיל את זה עליי הוא בנאדם כל כך.עצבני ואני לא יודעת.מה לעשות כל.לילה אני בוכה מבקשת מאלוהים שיעזור לי ווזזה גם לא עוזר מה עליי לעשות?

עדי שלום את חייבת לפנות לסיוע. מספר טלפון 1-800-220-000 מגיע לך ולילד שלך להיות בטוחים ומאושרת בהצלחה אשמח אם תשלחי לי הודעה במייל לספר לי מה עשית

אם לא תעזבי אותו, את עלולה למצוא את עצמך יום אחד... שלא נדע איפה. אפשרות שניה, שהילדים שלך יעשו את מה שהצנחן בזמנו עשה לאבא שלו. פשוט, אין לך ברירה. עדי

שלום, אני גרוש עם שני ילדים בני 5.5 ו4 , לאחרונה אני בקשר עם בחורה צעירה ממני בחמש שנים ורווקה , היא מראש ידעה על ה?חבילה ? שאיתה אני מגיע ובכל זאת הגענו לקשר מיוחד ואנחנו אוהבים בצורה מיוחדת . לאחרונה אני נתקל במקרים רבים של שבירה מצידה מאחר ומאוד מאוד קשה לה שיש פרקי זמן שאני צריך להיות עם הילדים וכמובן כל סופש שני , חשוב לי לציין שלי מאוד חשוב הקשר עם הילדים ואני קשור אליהם , אבל אני נקרע בין אהבתי אליהם לאהבתי אליה , מה עושים ? קשה לי להתמודד עם המשברים האלה ואני מנסה למצוא פתרון . הילדים מן הסתם אינם מכירים אותה , זה עדיין טרי . לה זה קשר רציני ראשון , בגיל 26 . אנחנו לא גרים יחד . אודה לעזרתך , אייל 

שלום, מאחר ואני הבחורה נשואת הפנייה של אייל ואכן אנו מגיעים בתדירות די גבוהה למצב שבו אני נשברת עקב הרצון העז שלי להיות יחד מתוך האהבה העצומה שלי אליו אך עקב החבילה שאיתה מגיע מקשה עליי ומביאה אותי לימים ארוכיםשל לחשוב אם נכון לי הקשר מהסוג הזה. חשוב לי לציין כי החיבור בינינו הוא מיוחד וייתכן שחד פעמי אך המחשבה על החיים שיהיו כתוצאה מהחבילה גורמת לי להרבה חששות דאגות ופחדים. אשמח לשמוע מה ניתן לעשות בכדי שנוכל להמשיך את הקשר המורכב דלנו אך ללא רגשות הקנאה הקיימים ולא מרפים... שבוע טוב ותודה.

אני נשואה לגבר שיש לו ילדה מנישואים קודמים ולפני כשנה נולד לנו ילד שלנו. במקרה שלנו מדובר בילדה מאוד בעייתית ואני ממש לא ממליצה להכנס לסוג קשר שכזה מראש את גם צעירה ויכולה למצוא רווק. רק במידה והילדים מקסימים והגרושה חביבה על הבריות ובאמת מדובר באהבת חייך (למרות שלדעתי אין כזה דבר, ויש כמה בחורים שיכולים להתאים לנו) תלכי על זה, אך דעי שחייך יהיו רצופים בקשיים לא קטנים ובכל דבר משמעותי שתעשי כמו חתונה, ילד משלך וכו' חלק מהחוויה יפגע לך! אם הייתי יודעת שכך הדברים אני מניחה שהייתי ממשיכה לחפש...

אשמח לתגובתך

שלום, בני בן 9 חודשים, ולאחרונה עברנו ניסיון כושל להכניסו לפעוטון, אחרי ששמנו לב כי אינו נרגע בכלל לאחר 10 ימים, מה גם ששמנו לב לדברים שלא מצאו חן בעיניו (בלשון המעטה) במעון, והחלטנו להוציאו משם לעת עתה. ראשית, אשמח לדעת האם כדאי להמתין כמה חודשים כעת לפני ניסיון נוסף, או לנסות מהר ככל שניתן להכניסו שוב. אציין כי ניכרת טראומה עבורו, שכן הוא מחפש אותנו בצורה בולטת בימים האחרונים, לא שש לעבור לידי הסבתות וכו', ואף מתעורר ובוכה בלילות. בנוסף, אשמח לקבל חוות דעת מקצועית לגבי אופן ההכנסה לגן. אמנם במרבית הגנים דוגלים בפרידה מהירה מהילד, ללא עיכובים, דבר שלדעתי כמעט חמור כמו להשאיר אותו באמצע הקניון עם זרים. זאת היות שאיננו מכיר את המטפלות, ולא די בהיכרות של יומיים על מנת להשאיר ילד ללא הוריו בסביבה זרה. מה בעצם שונה מלאבד ילד בקניון (דבר שלדעת כולם עלול לגרום לילד חרדות וכדומה)??? אני חושב שהתהליך הנכון הרבה יותר הדרגתי, מתצן אפשרות להיכרות ממושכת יותר בנוכחות ההורה (שצריך אמנם להשתדל לא להתערב, אבל להיות נוכח לצורך מתן ביטחון לילד). למה למעשה כולם פוסלים אופציה לאפשר לילד להכיר את המטפלת בנוכחות ההורה למשך שבוע שבועיים לפחות, כך שביום שההורה יעזוב את הפעוט עם המטפלת - הוא יוכל להרגיש ביטחון, והבכי יסתכם בכמה דקות של עזיבת ההורה, אבל בוודאי לא בטראומה ובכי ממושך שלעיתים אורך חודשים. לדעתי, ישנה כאן מעין דיעה שהיתה מקובלת בעבר, ומשום מה אף אחד לא טרח "לעדכן" את השיטה, בעולם שמן הסתם כן לומד לחדש שיטות קדומות לתהליכים מגוונים. אשמח לחוות דעתך.

שלום שמי רוזנבאום גבריאל ואני בן 61 ואני נשוי עם 3 ילדים ושלושה נכדים. כשהנכד הגדול הוא בעצם חורג הוא מהנישואים הקודמים של כלתי. כשאשר הנכד הגדול הוא בן 7 והנכד הצעיר הוא בן 3 והנכדה הצעירה בת שנה וחצי . והבעיה שלי היא בעצם עם הנכד הגדול שהוא מציק לי בכל מיני צורות כמו : קורא לי בכל מיני שמות גנאי . זורק עלי דברים . וכשאני מעיר לו על כך הוא לא מקשיב לי . ואני דיברתי עם אמא שלו , אבל אמא שלו לא רק שלא מקשיבה לי היא גם לטובתו. פניתי גם לסבתא שלו אך זה לא עוזר. כשאני פונה לאמא שלו היא מענישה אותו אבל המעשה חוזר חלילה . אני אובד עצות אני בן אדם אחרי טראומה.ואני לא יכול לעשות כלום אם אני מרים עליו יד אני יכול להיכנס מעצר וזה לא משהו שאני רוצה בנוסף לצרות שלי . השאלה שלי היא מה אני יכול לעשות ?

אני מבקש פטרו מעשי לבעיה שבהצתי

שלום,אני מקווה שאני פונה לפורום הנכון... בני בן ה-6 החל לרוץ לשירותים בתדירות מאוד גבוהה.שאלתי אותו מה הוא מרגיש והוא אמר שהוא מרגיש שיש לו פיפי.בעבר היתה לנו בעיה כזו וזה היה על רקע לחץ נפשי.כיום לא ידועה לי שום בעיה שיכולה היתה לעורר את זה שוב.הוא ילד חיוני ואנרגטי, מצב רוח טוב ועל פניו נראה שהכל בסדר. אני די אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות. אשמח לקבל את תשובתך. תודה.

שלום אהוד, תודה רבה על תשובתך. דיברנו איתו והוא באמת במתח מסוף שנה, לדבריו גם מחטיפות ילדים, רציחות וגנבים (במילים אלו!). מסתבר שיש לו המון סיבות לדאוג. אני מנסה להרגיע אותו.בגדול אני מדברת איתו וגם הגננות ומנסות להרגיע. הוא אמר שהכי כיף לתינוקות כי הם לא דואגים בכלל! אמרתי לו שזה לא נכון וגם הם דואגים מדברים אחרים וגם גדולים דואגים אבל לומדים להסתדר. אשמח לקבל את עצתך בנוגע למה עלי לעשות ולהגיד על מנת להוריד ממנו את נטל הדאגות ולגרום לו להירגע ולעסוק בדברים שילד בן 6 אמור לעסוק בהם. תודה רבה!

אני בהריון בחודש שמיני, יש עוד ילד בן 6+ בבית והתחלתי גמילה לפני כשבועיים, בהתחלה הייתה היענות ללכת לעשות פיפי, אך כעבור יום יומיים התחיל סירוב מוחלט והתעלמות מכל הנושא מצידו. כשאני שואלת אותו אם יש לו פיפי או קקי הוא תמיד אומר שלא, ויכול כעבור כמה דקות לעשות במכנסיים. הוא מסרב בכל תוקף לשבת בשירותים או בסיר בכדי לעשות, בהתחלה הסכים להכנס לאמבטיה לעשות פיפי, כיום, ברגע שלוקחים אותו לנסות לעשות, מייד הוא מתנגד, ומתחיל לבכות בצורה היסטרית שהוא לא רוצה לעשות פיפי. גם כשאני מכניסה אותו לאמבטיה ופותחת את הברז, הוא בוכה שהוא לא רוצה לעשות פיפי ואפילו מתאפק שלא ייצא לו. אני רואה שהוא יכול להתאפק, כי הוא מצליב רגליים ברגע שיש לו, אבל מסרב תמיד ללכת לשירותים. בכלליות הילד חכם מאוד, מדבר בהתאם לגילו ואפילו יותר, ואין לו בעיות מיוחדות. מה לעשות??

שלום, התגרשתי לפני שנה וחצי ושמרתי על השם של הגרוש שלי, עבור שני בני. כיום אני לא מסוגלת להקרא כך וברצוני לעשות שינוי. בעתיד הלא רחוק אתחתן בשנית ואלד שוב. כיצד שינוי שם משפחה שלי ישפיע על בני? אני לא מעונינת לחזור לשם נעורי אלא או "לייצר" לי שם חדש או לשלב בין השם החדש של בעלי לבין השם של הגרוש שלי כדי בכל זאת להשאיר את הקשר לבני. תודה

שלום , בתי בת שנתיים וחצי מפחדת מאיש ספציפי שראתה 3-4 פעמים , מעולם לא היתה איתו לבד , הוא מאוד נחמד , משהו בחזות שלו קצת גדול ואולי קצת מפחיד אותה. היא חוזרת ואומרת כל הזמן הוא לא יבוא אליי הוא לא יבוא , מסרבת ללכת לבית הורי שם ראתה אותו בעבר , מאוד דרוכה , כשרואה אותו בוכה ורצה אליי, לא מוכנה לצאת מהחדר. בעבר היתה התנהגות של פחד מאנשים נוספים אבל לא ברמה כזו וזה עבר. האם אני צריכה לפנות לייעוץ? מה לעשות ? הילדה ממש במצוקה מאז שזה החריף לא נפגשנו עם אותו חבר ולמרות זאת ממשיכה לדבר עליו ולפחד ממנו מאוד .

יש לנו תינוק בן 10 חדשים, מאוד חייכן וחברותי. מסכים ללכת לאנשים זרים כשאני בסביבה ולשחק לבד. אך רוב הזמן לא מוכן ללכת לאבא שלו. בוכה כשהוא לוקח אותו. כשהוא מנסה להאכיל אותו סוגר את הפה חזק. כשנמצא איתו לבד משתטח על השטיח ולא מוכן לשחק או לבוא אליו. אציין, שלפעמים הוא צוחק כשהוא מקפיץ אותו ונהנה איתו, אך רוב הזמן, בעיקר שאני בסביבה הוא ממש בוכה ולא נרגע גם לאחר כמה דקות. מה עושים?? גם כשהיה תינוק היה קשור בעיקר אלי, ובגיל חודשיים אני זוכרת אותו בוכה כשבעלי הרים אותו..

הייי איך אפשר לשכנע בת בגיל 14 ללבוש חזייה, היא מסרבת אפילו לדבר על הנושא, כאשר אמא שלה מדברת איתה היא מתעצבנת ומסרבת לדבר. היא בת דודתי שהדודה שלי ביקשה ממני לדבר איתה, היחס בינינו יחס טוב, אתמול ניסיתי להתחיל לדבר דרך בדיחות והומור אבל לא פתחתי הנושא כי רציתי לראות אם היא במצב רוח טוב ואם אפשר להתחיל לדבר אבל היא התעצבנה והפסקתי איתה. איך אפשר לדבר??? ולשכנע אותה??? תודה

היי למה אתה מתכוון?? האם זה לא משהו נורמאלי??? אולי היא עדיין לא מסוגלת לקבל השונות שהיא עוברת??? היא ילדה יפה, מצויינת בלימודים שלה, אבל אמא שלה תמיד אומרת לה שצריך לרזות לעומת שהיא לא כל כך שמנה והיא עושה ספורט, אמא שלה תתמיד אומרת לה שהחלק העליון מהגוף שלך הוא מלא וצריך לרזות אותו. האם אולי זה יכול סיבה שהיא מסרבת???? אם כן או לא אני רוצה באמת הסבר ואיך אוכל לשכנע אותה???? תודה

יש לי ילדת סנדביץ בין שני בנים בת 3 וחצי מתוקה, חלום חיי היה שתהיה לי בת אבל היא כאילו לא הבת שדמיינתי. היא בלגניסטית, כל הזמן מלכלכת, לא יודעת לאכול נקי, כשעושים עבודות יצירה כל הקירות בבית משתתפים גם כשאני מעירה לה על כך היא לא מפנימה וצוחקת וזה הכי מרגיז אותי. היא שוברת הרבה היא פשוט קלאמזית אם אפשר לומר. לי יש חוש אומנותי ואני מנסה לעשות איתה יצירות ולעבוד איתה על דברים אומנותיים אבל החוסר יכולת שלה מוציא אותי מדעתי. בסוף תמיד אני מתעצבנת ומרימה את הקול. ואז אני כועסת על עצמי שאני דורשת ממנה להיות כמו כל הבנות המסודרות והנקיות שאוהבות להשחיל חרוזים ולצייר ולעבוד עם בצק. מה שמוציא אותי מדעתי זה שהיא את הרוב עושה בכוונה. זה לא שהיא לא יודעת לצייר עיגול עם מכחול על דף היא פשוט מעדיפה לשפוך את כל הצבע על השולחן ולמרוח את כל הידיים ואז לרוץ כך בכל הבית. או שאביא בצק בצבעים שונים אומר לה שנכין זחל ולכן שתיצור מכל צבע למשל עיגול. אחרי כמה דקות אסתכל עליה ואז אראה שהיא לקחה את כל הצבעים עירבבה אותם ועוד תוקעת בהם בייגלה. כאילו מה?????? חוברות עבודה - יש עמודים שהיא עושה נהדר אבל יש עמודים שאקירא לה את ההוראה והיא תבחר לעשות באותו עמוד משהו אחר. אין לה בעיות קשב או משהו כזה. הגננת אומרת שבגן היא מדהימה ויושבת נהדר במפגשים ומשתתפת ועושה עבודות באופן יוצא מהכלל מעל לממוצע אבל בבית היא ממש ההפך הגמור.

שלום רב אני כותבת מכאב ויאוש אני לא מבינה מה אני עושה לא טוב או איך בעצם לעשות אחרת יש לי שני בנים הגדול בן חמש והקטן בן שלוש, עם הגדול יש לי בעיות בכל פעם שיש משהו שלא מוצא חן בעניו הוא מתחיל לכעוס לקלל הרה פעמים זה בנהיגה, הוא מקלל, הללואי שתמותי שתעשי תאונה מכוערת ולפעמים מתחיל לזרוק דברים שאני מיד עוצרת העניין הוא שהוא לוחץ על הכפתור ואני מיד נעמדת וכועסת וצועקת עליו אני מתחילה להרגיש שכאילו הוא הופך להיות הילד הכועס הרגזן והמציק והמפריע, כי הקטן חברותי יותר תפס לו אתהמקום ומאז שהקטן נולד אין איזון בבית הגדול כל הזמן מאויים מרגיש שהוא צריך להיות תמיד ראשון השאלה בשורה התחתונה וקראתי כבר המון - מעשית איך מתנהגים באמצע נהיגה הילד בועט בכסא שלי ומתחיל לקלל בבוקר מחליט שלא רוצה לצחצח שנים וסוגר את הפה מציק לקטן ולוקח לו מוצץ בגלל שאני מרגיש שהוא מרגיש כך אז אני כל הזמן מחבקת מנשקת ולפעמים מנסה לגרום לקטן לותר בלי שירגיש רק כדי שהגדול יריש אהוב הליה הגעתי למצב שהלך לישון בוכה ושנתתי לו מכה על הפה כי דבר לא יפה ולא ישנתי ובכיתי כל הלילה מה אני עושה כשהוא מתחיל לדבר לא יפה וכשאני לא מתיחסת מתחיל לזרוק דברים בבקשה עזרה

אני מבינה שהילד מרגיש מקופח אבל איך אני מתנהגת אליו כדי שלא ירגיש כך

שלום, יש לי בן בגיל 7 בכיתה א' ילדה בגיל 3 וחצי ותינוק קטן בגיל 11 חודש.עם היוולדו של הקטן הפכנו ממשפחה מושלמת למשפחה כמו בתוכנית של סופר נני. הבעיה העיקרית שלי עם הגדול. בזמן האחרון הוא מתנהג כמו בגיל ההתבגרות ואני חוששת שזה רק יחמיר אם לא אעשה משהו. בעיקרון הוא ילד מדהים, חכם מאוד מצליח בלימודים אני לא צריכה להגיד לו שום דבר לגבי שיעורי בית מבחנים סידור תיק וכו - הוא הכל עושה לבד ועל הצד הטוב ביותר. אם אני איתו לבד הוא מדהים עוזר מקשיב פשוט ילד מהמם. הבעיה שלי איתו באינטראקציה עם האחים, הוא מעריץ את התינוק ונראה ששונא את אוחותו האמצעית. רוב הזמן מציק לה ולמרות שאני מהאימהות שמחלקות את הזמן בין הילדים שווה בשווה ונמצאת עם כל אחד גם לבד וגם ביחד תמיד הוא משווה ואומר למה אותה חיבקת יותר זמן? למה לה נתת שתי נשיקות ולי רק אחת? ולמה ולמה ולמה. הוא מדבר אלי ובעלי ממש לא יפה אם אומרים לו לא על משהו. אני בדרך כלל מרימה את הכל ואומרת לו סליחה אבל אתה לא תדבר אלי ככה שמעת? ואז הוא אומר: מה אכפת לי בכלל או בסדר בסדר בזלזול. אם הוא רוצה שנקנה לו משהו הוא יבקש את זה 10פעמים ביום עד שאני אומרת לו אם עוד פעם אתה מבקש אני לא קונה בחיים וזאת אחרי שאמרתי לו בפעם הראשונה או שלא נוכל לקנות כי זה יקר או שאקנה לו בהזדמנות. אם הוא רוצה לרדת לגינה למשל אחרי הצהרון ואני אומרת לו נעלה רגע הביתה להניח את הדברים הוא יגיד: יו...איזה מעצבנת ואני אומרת לו אם תדבר ככה לא נרד בכלל והוא אומר מה אכפת לי ואז אני אומרת טוב אז לא נרד ואז הוא מטריף לי את השכל ומעייף אותי מנטלית. אני חייבת לדעת מה אני עושה לא נכון, מה להגיד לו? איך למנוע מהילד הטוב הזה שהיה עד לפני שנה ילד מושלם מלהפוך למפלצת שבעלי כבר אומר בפניו אני לא יכול לסבול את ההתנהגות שלך או נמאס לי ממך כבר. אמא שלי אומרת שבגלל שאני עקשנית איתו הוא עקשן ושאני צריכה להיות גמישה. ניסיתי גם את זה ואז הוא מטפס עלי. ודרך אגב אנחנו הורים שלא אומרים לא בדברים סתם אלא רק בדברים שמאוד חשובים לנו. מה עושים בבקשה?

עוד דפוס שחוזר על עצמו, למשל: אנחנו אמורים ללכת להצגה למשל והוא מציק לאחותו ולא מקשיב או שבר אלי ממש לא יפה ואז אני אומרת לו אם תמשיך לדבר ולהתנהג ככה אז אנחנו לא נלך להצגה. ואז הוא שותק וכשצריך ללכת להצגה ואני קוראת לו לבוא אז הוא אומר: למה את קוראת לי? הרי אמרת שאני לא בא להצגה את לא רוצה שאני אבוא ואז אני אומרת לו אמרתי שלא תבוא אם תמשיך לתנהג כפי שהתנהגת קודם ואז הוא ממשיך בשלו אבל את לא רוצה שאני אבוא..בסוף אני אומרת בעצבים יאללה בוא כבר איזה נודניק אתה תפסיק עם השטויות האלה כבר והמניפולציות האלה. זה מטריף אותי וזה קורא על בסיס יומיומי כמעט

בני בן השנתיים וחצי כבר די הרבה זמן נראה מעדיף את בעלי או את אמא שלי ואני כאילו לא קיימת - כשאני ובעלי איתו - הוא רוצה את אבא למשל בלילה הוא מתעורר לשתות מים אני קמה לתת לו בצעקות ובבכי הוא רוצה את אבא - לא רוצה את רוצה את אבא - אם אמא שלי איתי הוא פונה לאמא שלי לתעשה הדברים שהוא רוצה- אני בבית נחשבת הקשה יותר מבחינת הגבולות והחינוך - בעלי מוותר לו - הוא עובד עד שעות יחסית מאוחרות ולא רואה אותו הרבה אז הוא מרגיש צורך לפנק ולוותר ואני שאיתו בבית צריכה להגיד כל הזמן לא ואל תעשה ככה וצריכה להציב את הגבולות , כנ"ל אמא שלי שהיא סבתא והיא מרגישה צורך לפנק אז יוצא שאני הרעה שניהם הטובים ולכן הוא פונה אליהם ואני אויר איך יוצאים מהמצב הזה? מבלי שאני אצטרך לוותר על החינוך והצבת הגבולות אך עדיין שהבן שלי ירצה להיות איתי - שלא תבין לא נכון - אם אני לא איתו והוא לא רואה אותי הוא מחפש אותי ורוצה להיות איתי ומחפש אותי - כלומר אני עדיין חסרה אך לא כמו שהוא רוצה את אבא למרות שאני יודעת שאני לא צריכה להעלב מהבן שלי עדיין זה מעליב תודה על העזרה

שלום, בתי בת שנתיים ו-8 חודשים ועדיין מסרבת להיגמל מטיטול למרות שאני מדברת איתה על הנושא ומקריאה לה סיפורים והיא מבינה היא בכל זאת לא רוצה. לפעמים היא יוזמת ומבקשת ממני לשבת על הישבנון בשירותים אך היא לא עושה כלום אלא רק יושבת מס' דקות ואז מבקשת לקום. אני מאוד מוטרדת מכך מאחר ובקרוב היא הולכת לגן עירייה ואני דואגת שלא אספיק לגמול אותה אודה על עזרתכם

שלום, לבני בן השנתיים יש סדר יום מאוד קבוע גם מבחינת ארוחות גם מקלחת ושינה. הוא בד?כ ישן בצהריים כשעה וחצי (עד 14:00) והולך לישון בערב בין 19:30 ל-20:00. בערב בני רגיל לישון כשהוא מחזיק לי את היד. לפעמים הוא נרדם תוך 5 דקות ולפעמים תוך 20 דקות. מהשמטריד אותי ומפריע כמובן גם לו, זה שהוא יכול להתעורר פעמיים, שלוש ועיתים רחוקות גם ארבע פעמים בלילה, מבקש את היד שלי ונרדם שוב. אני מניחה שהסיבה להתעוררות שלו היא העדר היד שלי. ניסיתי פעם במשך יומיים לגמול אותו מה?יד?, אבל אז הלילות היו פשוט סיוט. הוא היה מתעורר בבכי בתכיפות והיה קשה להרגיעו. שאלתי, האם לדעתך הסיבה להתעוררות היא באמת ה?יד?? אם כן האם יש דרך רכה לגמילה. אני חייבת לציין כי בצהריים הוא לא צריך את היד שלי כדי להרדם, וכשבעלי מרדים אותו הוא נרדם בלי יד. אודה על תגובתך. קרן . 

ד"ר גלבוע שלום ותודה על תגובתך. ללא ספק הפרידה בלילה הייתה קשה עליי מאוד בהתחלה, במיוחד עם המעבר של בני לחדרו בגיל 5 חודשים. היד המושטת התחילה במסגרת ההנקה, כמשהו נעים ומקרב כמובן. בני (שלא באשמתו) התרגל לכך, ומאז קשה לי לגמול אותו. ניסיונות הגמילה שלי עד היום נגמרו בבכי ממושך ועקשן והתעוררות נוספות בלילה, עד שכמעט החלטתי לוותר. האם להתעקש בנושא הגמילה בגיל זה או פשוט לחכות שזה יעלם מעצמו-אולי יום אחד בני ירגיש בוגר מידי ליד של אמא:-) האם לדעתך הסיבה להתעוררות בלילות היא אכן היד או שיש צורך לבדוק כיוון אחר? קרן

שלום רב, בני, 5, סובל מחוסר וויסות תחושתי ומטופל כבר 3 שנים.לפני שבועיים לערך הוא התחיל להתפרץ על המטפלות כאשר מבקשות ממנו לעשות/ לא לעשות משהו. מתחיל בהוצאת לשון וממשיך לזריקת חפצים כולל כיסאות עליהן.הוא עושה זאת בקור רוח כמעט מתוכנן. לאחר שבוע החלטנו לנסות בכל התנהגות שכזו להוציאו מהגן ולבודד אותו מהגן- בחדרו- כדי שיבין שמי שלא יודע להתנהג נורמלי- ללא אלימות לא יהיה בקרבת אנשים. בינתיים... ללא הועיל. אשמח ואודה מקרב לב לתגובות/ שיטות וכו'...

שלום, נכדי בן שנה וארבעה חודשים\הילד מאד עקשן לפעמים עושה מה שהוא רוצה ולא הוא מתחיל בבכי קורע לב,בתי טוענת שלא צריכים לתת הכל,גם אם את מסבירה לו הוא אינו מקשיב,הוא בשלו,בתי גם טוענת שאולי לשקול לשים אותו במעין פינת חשיבה. איני יודעת אם הוא יבין,אך אשמח לקבל עצה מכם כיצד לנהוג עם הנכדי במצב של עקשנות. נאמר גם בגן שהם מגלמים אותו ממוצץ כיוון שהוא רוצה הרבה פעמים מוצץ(כנראה מרגיע אותו)בטענה שהוא מפסיד התפתחות.יש לציין שהוא ילד די פעיל הוא אינו ילד שיושב בברכיים רגוע הוא יכול לשבת דקה ומיד לרדת ומלא תזוזה,הוא גם אינו מתמיד בכל צעצועיו,הוא יותר אוהב לבלות במטבח עם כל המגירות והסירים וכל הקופסאות,ולרוקן את המגירות. בברכה, מישל

אהוד שלום, לא יתייחסת לשאר הדברים שציינתי ואם ישנם דרכים אחרות אולי תוכל לפרט מהם. בברכה, מישל

אנו הורים לפעוט בן שנה ותשעה חודשים. עד עכשיו בני ישן איתי ועם בעלי איתנו בחדר. לאחרונה החל בני לקפוץ מהלול ולכן החלטנו להעביר אותו למיטת מעבר (מיטה נמוכה). אני חושבת שבני צריך ומוכן לעבור לחדר משלו על מנת לפתח עצמאות בשינה. בעלי טוען שהוא עדייין קטן להעביר אותו לחדר משלו בייחוד למיטת מעבר. ברצוני לדעת מה נכון לעשות.

חברים, קראתי היום קטע פשוט מזעזע של מישהי בת 13 שמבקשת מאמא שלה שתקנה לה חוטיני. אני ממליצה לכם גם לקרוא ולייעץ לאמא: http://www.mityaatzim.co.il/question.php?cid=45&scid=29&qid=217 פשוט מבייש מה שקורה לדור הזה! איך זה שילדים בני 13 בכלל חושבים במושגים כאלה? קרה לכם פעמים? מה דעתכם על הנושא?

שלום לכולם. עברתי אתמול משהו שדי מוזר לי עם הילדה שלי, או שלחלופין אולי אנחנו ההורים המוזרים. יש לי שני ילדים הגדולה בת 4.5 והקטן בן שנה וחצי, הילדה שלי מצטיירת בעניי לעיתים די היסטרית, אך חשבתי אולי זה רק שלב הרי היא עדיין קטנה, לדוגמה בטיפוס על סולם למגלשה הגבוה יותר בגן השעשועים כשרוב הילדים בני גילה כבר מטפסים במהירות, היא עדיין לא מוכנה לטפס אלא אם כן אני מאחוריה ומטפס יחד איתה ועוד המון דוגמאות כאלה. אתמול בלילה היא עמדה ליד אמא שלה שהדליקה באותה עת נר ריחני בבית, פתאום הילדה התחילה לצרוח בהיסטריה ולבכות ממש כאילו איבדה את העשתונות, אישתי כמובן נכנסה לפאניקה כי לא הבנו מה קרה ואני ניסיתי להרגיע אותה ולברר מה קרה לה. לאחר שהרגעתי אותה הבנתי שכנראה עף לה גיץ של הגפרור ובצדק היא בכתה. אבל הייתי עדיין המום להיסטריה, הילדה הייתה פשוט באמוק ובסדר אני יכול להבין שבצדק היא בכתה אבל זה היה משהו מטורף ממש היסטריה. היא התחילה לצעוק לנו מה יש לי דם ולהזכיר לכם זה כולה גיץ, שכן אני מבין שזה שורף השאלה רק אם ההיסטריה הזו מובנת בגלל שהיא עדיין קטנה. גם הילד הקטן שלי כבר פעמיים מתוך שינה קם לנו באמוק מטורף צרחות שאי אפשר להרגיע אותו מרוב הלחץ חשבתי שמשהו כואב לו ורצתי איתו לבי"ח מה שלאחר מכן התברר לי שכנראה מדובר באיזה חלום, למרות שהילד כמעט כל לילה מאז שנולד לא רגוע בשינה הוא זז מצד לצד בוכה בלילה וכו'. אישתי אמנם היא אשה קצת היסטרית, מה יכול להיות שבגלל זה הילדה ממש היסטרית מכל דבר . אז מה אתם אומרים יכול להיות שאני מגזים וזה רק גיל או מה.

הייתי שמח דווקא לשמוע ממך באיזה דרך אב הבית יכול ליצור רגיעה. כי אני לעניות דעתי עושה זאת או לפחות משתדל מאוד לעשות כן. אני עובד פעמיים בשבוע ולפעמים שלוש שכל יום עבודה הוא 24 שעות ואז 48 שעות בבית, בנוסף אני סטודנט ולומד עוד פעמיים בשבוע, כך שאני לא נמצא כל כך הרבה זמן בבית בתקופה האחרונה. אך כשאני כבר נמצא אז ראשית אני מטבעי אדם מאוד רגוע ומשתדל להשריש את זה גם בבייתי, אך מסתבר שמשהו לא הולך כל כך. ואני אתן דוגמאות . את האשה אני מרגיע בזה שכשאני כבר בבית אז אני עושה את רוב מטלות הבית וכשהילדים מגיעים אז אני מקדיש את מלוא תשומת ליבי אליהם שזה אומר מנתק טלפון סוגר טלוויזיה וקדימה למשחקים וזה מיני מעט דברים שאני עושה כשאני כבר נמצא. אז בו תגיד לי אתה מה אני צריך לעשות בנוסף בכדי להרגיע. את אופן העבודה שלי אני לא יכול לשנות, והלימודים זוהי תקופה שתעבור, אז ככה שאת הזמן המוגבל שיש לי עם בני בייתי אני לא יכול לשנות לעת עתה. עכשיו בו נשמע עצה :)

בוקר טוב, שמי אלה ואני אמא לשני ילדים (בת 9,בן 6), התחלנו תהליך של גירושים, ואני ממש רוצה לקבל הדרכה איך לספר לילדים, הילדים מאוד קרובים אלי וגם לאבא? תודה ויום טוב.

אהוד שלום, תדה רבה על העזרה, מה שאני מבינה, פשוט להגיד להם את האמת ולראות איך ממשיכים. יום טוב.

אני אם לשניים. הבכורה בת חמש. מאז שנולדה מאד דעתנית, עקשנית ובודקת גבולות באופן תדיר. מאז שאני זוכרת את עצמי רדפתי אחריה בענייני אוכל ודווקא בשנה האחרונה קבלתי החלטה לצמצם את הלחץ על הנושא. בשנה האחרונה היא הפסיקה לאכול כל מה שהוא חלבוני מבחינתה: ביצה, בשר על כל מיניו וכו'. אני מתקשה מאד לקבל את הדבר ובכל ארוחה מתחילה מחדש סאגה של: "אני לא רוצה", "לא אוכלת", "רק חצי".....והדבר פשוט מורט את עצביי. אני חושבת שבגילה חשוב מאד שתאכל מזונות מסוג זה וניסיתי כבר כל שיטה אפשרית בעניין: מתגמולים ושיכנועים, איומים שתצטרך לעבור בדיקת דם או בדיקת רופא, התעלמות, הפסקת ארוחת הערב הכל......כלום לא עוזר!!!! מתחילים לאכול והיא מייד מתחילה עם הסצינות ופשוט הורסת לכולנו את התיאבון והארוחה כולה. מספר פעמים בחרה ללכת לישון בלי אוכל ועדיין ממשיכה. היום לצערי הדבר הוביל להתפרצות נוראית שלי (יש להניח שזה היה טריגר) כעסתי, צעקתי, התפרצתי והיא בכתה ונבהלה ואני מיוסרת מזה בצורה קיצונית. התייעצתי על הנושא בעבר עם פסיכולוגית ואני מתקשה לקבל את גישת ההתעלמות. בסופו של דבר היא בת חמש ובונה כעת את הגוף שלה ואני לא מוכנה לתת לה לקבוע את התפריט מפני שהוא יכלול בעיקר פחממות וסוכרים. גם ניסיון לתת לה לבחור דברים אחרים כדוגמת : פקאן, קשיו, חלבה, טחינה נתקל בסירוב. מה אני עושה. מיואשת..........

היא מאד אוהבת חיות וטבע וכמובן גם דברים בנליים שילדים בימינו מאד אוהבים כמו ממתקים וטלוויזיה. אני מאד סולדת מכל תרבות הג'אנק ומשתדלת מאד להגביל את נושא הממתקים והטלוויזיה. באופן אישי אני מכינה ואוכלת אוכל בריא ואני מאד משתדלת להעביר את המסר לילדים, מה שלא תמיד מצליח

שלום, יש לי ילד בן 7 וילדה בת 4.5, לשניהם יש בעיות עם אוכל. הבן אוכל מעט וסוגי אוכל ספציפיים והבת היא ההיפך ממנו, מבקשת לאכול בטווחים קצרים, בעיקר מתוקים. בנוסף שניהם מפחדים בלילה ולא ישנים טוב. אצל הבן זה יותר קיצוני, הוא לא מוכן להשאר לבד רגע אחד. לאחרונה כאשר אני מבקשת מהם להכנס למיטות, הוא לא נירדם וקורה לי כל 5 דקות ושאני ניגשת לבדוק אותו הוא מזיע כאילו יצא עכשיו מאמבטיה. אנא עזרתך

שלום, יש לי שתי בנות בת חמיש וחצי ובת שנתיים וארבע. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי צועקת עליהם הרבה. לעיתים הן משחקות יפה ולעיתים הן רבות האחת עם השנייה ואני מנסה לפשר ולעזור ושתיהן בשלהן ואני מוצאת את עצמי צועקת, מתעצבנת (חס וחלילה לא מקללת) אבל אומרת לבכורה תשתקי, נודניקית וכו'....אני לא יודעת כיצד להירגע ופחות לצעוק...בעלי מנסה לעזור אבל הבנות רוצות רק אותי...איך יוצאים מהפלונטר הזה? אולי אני צריכה תרופות? תודה, יעל

שלום, שמי מיכל, גרושה מזה כ-10 חודשים ואמא לילד בן 3.5. בחודש האחרון בני השתנה מקצה לקצה. אני גרה אצל אימי ולפני כחודש הצטרפה לפה גם אחותי עם משפחתה, כעת ישנם 7 נפשות בבית. לפני המעבר שלהם אלינו, הבן שלי היה שונה לגמרי, היה מקשיב, לא היו שום התקפי זעם שיש היום כגון:צרחות , בכי כל הזמן..נראה כאילו הוא מחפש את התשומת לב שלי כל הזמן. בנוסף אני גם לומדת כך שפעם בשבוע אני משאירה את הילד עם אחותי. היום לדוג' יצאתי ללימודים והוא ישב לכול ארוחת ערב- במשך 430 דקות הילד בצירוף בכי מטורף רצה שאני יאכיל אותו, החלטתי שאני לא עושה את זה ושיוכל לבד, לא ויתרתי, וכשיצאתי מהבית (כם מספרת לי עכשיו אמא שלי) הילד הישתנה... כאילו כלום לא קרה.. אכל לבד, ביקש סליחה מהסבתא לפני כן הרבי לה,ושכב לישון.. בלי שום בעיות! כל המצב הזה מתסכל אותי- אני מגיעה למצבים שאני מתחילה לצעוק עליו בכדי שיפסיק להתנהג ככה! אני חייבת להדגיש- שהוא ילד מאוד מאוד חכם ונבון לגילו. מה -אני- עושה לא בסדר?????? במה אני טועה?? אודה לתשובתך. תודה, מיכל

ליבי איתך בהצלחה

גרושי ואני כבר לא גרים ביחד 9 חודשים. נשארנו חברים ויש לנו ילד משותף בן 3 שגר שנשאר לגור איתי, בבית שממנו האב יצא. הילד והאב מתראים הרבה, אבל לאחרונה הילד מבקש את אבא, בעיקר בזמן ההרדמה, ואומר לי בטון נעלב שאני חצופה על זה שאני לא נותנת לו את אבא. יאמר שזה ילד רגיש חכם אוהב ואהוב. אביו ואני, בזמן הגירושין, שמנו את טובת הילד במקום הראשון. עצתך מה להגיד לילד? הוא יודע שאבא גר בבית אחר.פשוט נשבר לי הלב כל פעם שאני שומעת ?אני רוצה את אבא? אז הרגשתי צורך לדבר על זה עם בעל מקצוע. אציין שוב שהילד והאב מתראים הרבה, יותר ממה שהתראו שהיינו נשואים. כמו כן, הילד מאוד קשור אליי. השאלה שלי בעצם זה מה לענות לילד כשהוא רוצה אבא ואבא לא נמצא? עצתך? תודה רבה מראש.

http://www.youtube.com/watch?v=7WKJ2n__Z1Y יקרה גם אנחנו היינו שם כשילדי בדיוק באותו הגיל כתבנו סיפור ביחד שמציל אותנו עד היום תיכנסי ללינק אני מקריאה בליווי שיקופיות מבטיחה לך הצבעים חוזרים לחיים והילד כשמצליח להבין מקבל

שלום הן שלי הוא בן 6 וחצי בוכה על כל דבר קטן בבית שקורה אם לוקחים לו דברים הוא מתחיל להשתולל רציתי לעדכן שהוא סובל מהפרעת קשב קלה ומטופל במכון להתפתחות היילד בגן הוא לא נושח ולא מרביץ בבית הוא מתחצף ולא מקשיב לנו אבקש תגובה ומה ניתן לעשות בנושא. תודה שי

שלום אשאר בשם בדוי ברשותכם אני בסביבות גיל הארבעים ובן זוגי בסביבות גיל 46, לי שני ילדים ממערכת יחסים קודמת. לי ולבן זוגי אין ילדים יחד אנו "יחד" שלוש שנים יש לי בן ובת , בן בגיל ההתבגרות ובת בת 8 לאחר כשנה החליט בני לעבור לגור אצל אביו לאחר שהרגיש שלא נוח לו עם בן זוגי. בן זוגי ללא ילדים , תמיד הצהיר שאף פעם לא רצה ושגם לא רוצה לגור "יחד" יש לו דירה משל עצמו ואני חיה בשכירות. לאחר שבני עזב נפרדנו אני ובן הזוג, וחזרנו לאחר שנה כשאני זו שמתחננת אליו שיחזור. בכל יום מן הימים מאז הכרנו הוא מתעורר בשש בבוקר ופשוט מסתלק, לא הוא לא עובד הוא יצא לפנסיה מוקדמת לא הוא לא נשאר גם באירועים מיוחדים (ימי הולדת וכו) דיברתי ורבתי וצעקתי רבות על נושא הדחייה שאני חשה בעניין זה אך ללא הועיל מצידו. בשאר היום אנו אוכלים יחד ארוחות ומבלים יחד כמשפחה, זה תקופה שאני בצומת דרכים ומתעתדת לעבור לצפון. חיה בתל אביב כבר עשרים שנה ורוצה לעבור למקום אחר ול"התחיל מחדש". עברתי חוויות מאוד קשות כאן כולל הגירושים, פיטורין למינהם, מאבקים בבתי משפט מול האקס ועוד. כיום גרה במרכז הוא אינו מעוניין לעבור אך לא מעוניין שניפרד הציע ביוזמתו כי נעבור אך נעבור לגור יחד "אם כבר אז כבר" חשוב לציין כי לפני שנפרדנו נעשה ניסיון לגור יחד בדירתו שהתפוצץ . נראה כי הוא לא יכול לשאת זאת. מאז שהציע את "ההצעה" עדיין כמו שעון בכל בוקר קם ומסתלק. מתכנן איתי שנלך לראות איזשהו בית ששמע עליו ביישוב אליו אני רוצה לעבור, אך בכל שמזכירה אני אפילו בעקיפין את נושא המעבר הוא נלחץ וצועק והוויכוח הופך למר. מרגישה ש"מכריחה" אותו ואמרתי לו זאת אומר שהוא ילד גדול נראה שבשל אהבתו אליי לא מוכן להבין כי הזוגיות שלנו לא תצלח וכי עדיף לסיימה כעת מאשר מאוחר יותר. אני אוהבת אותו מאוד מאוד אך לא מסוגלת לחיות כך יותר פיזית ונפשית רוצה זוגיות אחרת, קרובה יותר, שמבחינתו היא מעין מוות מה לעשות? מה לעשות שעוד לא עשיתי? הצעתי שנעשה את המעבר בהדרגה ושננצל את התקופה שאנו עדיין בשני בתים נפרדים ושלאט לאט ינטוש את ההרגל להימלט בכל בוקר כי כשנגור יחד הוא לא יידע מה לעשות כשלא תהיה אופציה זו זמינה. נראה שהגיונית מבין אותי אך רגשית ממשיך לנהוג אותו הדבר. האם תהיה זו טעות לעבור לגור יחד ללא "תרגול" זה? לדעתי כן ענקי. בייחוד לאור כך שמגורים משותפים התפוצצו פעם אחת. אני לא עובדת כך שאין סיבה שיילך בחמש בבוקר וגם הוא לא עובד. לדעתי התנהלותו בבקרים מדליקה בעבורי נורה אדומה ענקית. ממה הוא בדיוק בורח? מהבקרים עם הילדה? אז למה כשהילדה נמצאת סופ"ש אצל אביה או יותר מזה בחגים הוא ממשיך עם אותה ההתנהלות? מה לעשות? סליחה על האורך אשמח לכל עצה. האם הוא מנסה "לומר" לי בהתנהלות זו משהו שאני לא רוצה "לשמוע?" כשהוא הולך לדירתו הוא אוכל מתקלח גולש במחשב המון, שאלתי אותו מספר פעמים למה את כל אלו הוא לא יכול לעשות כאן? התגובות נעו בין כעס גדול לבין שתיקה. הרי כשנגור יחד לא יהיה אפשר "לשחזר" את ההרגלים של היום וזה יתפוצץ בסופו של דבר. מה עליי לעשות?

שלום אהוד, יש לנו ילד בן 4 בבית ולפני כשבועיים נולד לנו תינוק. חלה התדרדרות משמעותית בהתנהגותו של הבן הגדול מאז הגיעו של התינוק החדש למשפחה וזה מתבטא באלימות כלפיי וכלפיי בעלי ואפילו בחוסר עדינות כלפי התינוק. אני יודעת שזאת תקופה לא קלה עבורו אבל זה הופך להיות בלתי נסבל.. מה עושים? מוותרים ? מעלימים עין? מענישים? תודה רבה.

היי בני בן שנה ו9 חודשים התחיל לפני כמה ימים לדפוק את הראש שלו בקיר או בדלת אם לא מקבל את מה שהוא רוצה, הוא לא דופק חזק ואני משתדלת מאוד לא לתת לו יחס בכלל כשהוא עושה את זה אני מתעלמת ממש מה ניתן לעשות במצב כזה האם זה נכון להתעלם ואם יתחיל לדפוק חזק מה לעשות?

שלום גלבוע אני אם לשני ילדים קטנים האחד בן שנתיים וחצי והשניה בת שנה וארבעה חודשים. לפני כמספר חודשים סיימתי תהליך קשה ומייגע של גירושים מבעל עם הרבה בעיות נפשיות שמעולם לא אובחנו. לאחר כ 9 שנים קשות החלטתי שהגיע הזמן לסיים את קשר הנישואים. הסיבות העיקריות לגירושים היו ההתנהגות האלימה שלו בעיקר אלימות מילולית. שינויים תכופים במצב הרוח הרבה דיכאונות. חוסר נתינה ובעיקר פתיל מאוד קצר ושימוש במילים קשות מאוד וכך לא רציתי לגדל את ילדי ולכן החלטתי לשים לזה סוף והתגרשנו זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפרדים אבל כנראה שמאז שיש ילדים לא יכלתי לסלוח יותר על ההתנהגות הזו הבעיה שאיתה אני צריכה עזרה היא בעניין טובת הילדים תמיד אחרי שאני יוזמת פרידה ממנו הוא הופך למלאך אבל זה לא מחזיק הרבה זמן ואני מאוד רוצה להתאמץ למען הילדים אבל אני לא רוצה שיעבור יותר מדי זמן ואז יהיה להם קשה הרבה יותר להסתגל למצב של הורים גרושים מה נכון לדעתך לעשות האם עלי לכפות עליו ללכת לטיפול והאם אתה חושב שיש טיפול שיכול לעזור לבעיית העצבים וההרס העצמי שלו או שבמאת כדאי להרים ידיים סופית עוד דבר נוסף שחשוב לי לציין הוא שהבעל לשעבר שלי בא ממשפחה של הורים גרושים גם בשל אלימות קשה מצד האב שיצא מהתמונה מאז שהם היו קטנים מאוד וברור לי שיש קשר ישיר להיתנהגות שלו אבל האם יש תקנה תודה רבה וסליחה על המגילה חג פורים שמח 0

הייתי מאוד רוצה להאמין שטיפול זוגי יכול לעזור אבל הוא צריך משהוא יותר חזק מזה. בעיית האלימות המילולית שלו ושינוי במצבי הרוח זה משהו שקשה לו לשלוט עליו ואולי ישנו טיפול שיכול להתאים לו מלבד הטיפול הזוגי. אני באופן אישי לא מאמינה ביכולת של אדם לשנות תכונות במבנה הביולוגי שלו בעיית העצבים שלו היא קשה ואולי יש לך עצה לגבי זה תודה

היי אהוד אני לא מצליחה לישון כבר שלוש שנים יש לי ילד בן שלוש שנים והוא כול הזמן צורח בלילה ולומרות שלידו ישנה אחותו בת ה9 הוא צורח ומעיר אותי כול לילה מה לעשות??

בביתי יש ילד שהוא צורח מאז שנולד בלילות כול הזמן ואני יודעת מה הוא רוצה מה לעשות?

שלום רב! נשואה כ- 9 שנים + 2 ילדים. בעלי גאון אך חסר אינטליגנציה רגשית לחלוטין. אומר הערות ציניות ובכלל חי לו בעולם משל עצמו. אני מגדלת את ילדיי מבוקר עד ערב ללא עזרתו הוא כאילו דייר משנה כאן בכל הנוגע לנקיון כביסות וכו. את הילדים הוא אוהב ומלמד אך לדוגמא אם יבקשו לטעום מהאוכל אותו הוא אוכל הוא לא תמיד יסכים ואף יעזוב את האוכל וילך עם פרצוף כועס לחדר ויפסיק לאכול. כנ"ל לגבי דברים שלא מוצאים חן בעיניו הוא עוזב את הבית והולך לבית אמו למס' ימים. אני לעומתו מאוד מאוד חברותית(הייתי לפחות) שמחה וצוחקת והנה אני רואה כי לאט לאט אני הופכת לאדם עצוב וסגור. הוא נוהג לקלל אותי לפני הילדים לצעוק לדחוף פשוט קטסטקופה. אני לא עונה לו בגלל הילדים כי איני רוצה שיעזוב לבית אמו. בני החל למצמץ בעיניו בגלל כל המצב. כשאני אומרת לו שזה תגובה למצבי לחץ הוא טוען שזו בעיה רפואית. הוא לנטל נפשי וממש ממש קשה לי.אני משתדלת אך זה עולה לי בבריאו.בני החל ללכת לטיפול רגשי ואני מקווה שיעזור לגבי מצמוץ. מה עושים. אני לא רוצה להתגרש כי הוא אומר שיחיה רק כדי להתנקם בי. אנא עזרתך איך שורדים במחול השדים הזה? בברכה, שרית

אשמח לקבל דעתך בנוגע ללינת תינוק בן 10 חודשים בבית אביו, התחושה האמהית הראשונית היא שזה מוקדם מאוד ללינה לא אצל האם, אך מנגד למציאות של שני בתים הילד הגיע לעולם זה והוא צריך להסתגל למציאות זו. מהי הדרך הנכונה לדעתך בנושא זה? חשוב לציין כי הורי הילד אינם נישאו מעולם והתאחדו אך ורק להבאת ילד משותף - מערכת היחסים ביננו מצויינת ובעלת תקשורת פתוחה וכנה. תודה רבה

הסכמנו ביננו שהתינוק עד גיל 10 חודשים יהיה בחזקתי והאב יהיה זכאי לביקורים תכופים ולעיתים אף לינה אצלי. לאחר בירורים עם משפחות דומות הבנו כי לרוב בגיל 10 חודשים הילד מתחיל להגיע גם לביתו השני בבית אביו. והשאלה היא לפי דעתך המקצועית מה הטוב ביותר עבור הילד? יש לציין כי מערכת היחסים בין ההורים מצויינת ומבוססת על הבנה שטובת הילד ראשית.

הייי גלבוע אהוד מה עושים כשאימא צואקת ולא מוותרת ואז נוצרת מריבה ואי אפשר להיתפיס?

הבת

היי, יש לי שני ילדים - 3 וחמישה חודשים ושנה ושלוש. אתמול גילתי לתדהמתי שאני בהריון (בהריונות הקודמים נכנסתי עם טיפולים). אני לא תכננתי ולמען האמת לא רציתי עוד ילד כעת - בעתיד כן אבל לא כעת. אני בלחץ מהעניין מהמון סיבות: לכלכל 3 ילדים קטנים ששנייים מהם הולכים לגנים פרטיים זה לא פשוט- אנחנו גם ככה לא מסיימים את החודש, נקיפות מצפון לגבי הילדים שגם ככה אין לי מספיק זמן לקטנה ועכשו ממש לא יהיה לי פנאי, והגדול שרגיל אליי ולהוסיף לו עוד שינוי כזה שרק עכשו הוא התאקלם לאחותו הקטנה. פחות מטריד אותי חוסר הזמן שלי כי גם ככה אני נמצאת בו. אני מפחדת שכולם יצאו מופסדים- אף אחד לא יקבל את מה שהוא צריך לקבל מאיתנו. מה דעתכם?

ילדי בגיל שנתיים בגן ויצו בת''א הוא חכם מדבר יפה לא מרביץ ולא נושך כמו רוב החברים בגן.השבוע הגננת תפסה אותי על מתפן הדלת והודיעה לי שהוא שובב זורק צעצועים ולא יושב.שאני אקח אותו לאבחון בכדי לתת לה כלים להתמוד איתו.השאלה אם לויצו אין צופים שבאים ומאבחנים את הילד? למרות שבבית הוא משחק יפה לפעמים הוא זורק צעצועים שזה טבעם של ילדים.בגלל זה ללכת לאיבחון? אולי הוא פשוט משועממם שם?

אנו הורים בשנות השלושים לבן 10 חודשים, ואנו חווים קשיים של ממש בתקשורת בינינו, בשל תפישת-עולמה של אשתי בנושא גידול הילד. אשתי אינה מסוגלת לשמוע את הצאצא הקטן בוכה או מייבב. לכן, כמעט ולא קורה שהוא שוהה בלול ומעסיק את עצמו (הוא לא הורגל לזה). כלומר אחד מאיתנו, לתפישתה, חייב תמיד להימצא לידו, להעסיקו ולהשגיח כמובן שלא ייפגע. הלול, מבחינתה, אינו אלא פתרון קצר-טווח (למספר דקות, בדרך-כלל) המיועד לשימוש בזמנים בהם רק אחד מאיתנו נמצא איתו בבית וחייב לגשת לשירותים, לדוגמא. כלומר, סיטואציה בה הוא מעסיק את עצמו בלול וכל אחד מאיתנו עסוק בשלו, אך מודע כמובן לנעשה עם התינוק, אינה מתרחשת כמעט. אני מוצא שגישתה שגויה, במיוחד לאור העובדה כי התנהלות זו אינה מאפשרת לנו למעשה למצוא זמן-איכות ו/או מנוחה מההתרוצצויות אחריו לעצמנו - לא כזוג ובמיוחד לא כאינדבידואלים. כך יוצא שהזמן שיש לכל אחד מאיתנו עם עצמו הוא בשירותים, במקלחת או בדרך לעבודה. מיותר לציין שהתנהלות זו גובה מחיר פיזי ונפשי/מנטאלי כאחד. אנו רבים ומתווכחים תדיר על הנושא וחוששים שניאלץ לפרק בשל כך את החבילה. שאלתי היא כיצד ניתן לגשר על הפערים בתפישות, וחשוב מכך - לדעת מהי הדרך הנכונה להתנהלות. מצד אחד, ברור לי שיש לאפשר לו לזחול בחופשיות, להתפתח פיזית ומוטורית וללמוד את סביבתו. מצד שני, יוצא שרוב הזמן (בסופי-שבוע לאורך כמעט כל היום) אנו בעצם מתרוצצים אחריו ומעסיקים אותו.